מכה ליועצת המשפטית לממשלה ולשופט לשעבר מזוז

יממה לאחר קיומו של הדיון בבג”צ ניתן פסק הדין שמהווה מכה של ממש ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, ולא פחות גם לשופט העליון לשעבר מני מזוז.

בסיומו של הדיון אתמול (רביעי) אמר הושפט סולברג בהומור, כי פסק הדין יינתן או השנה או בשנה הבאה, והנה מתברר כי שלושת שופטי העליון החליטו לפסוק את פסק הדין שמעורר גלים עוד בשנה הנוכחית.

הדיון שהתקיים אתמול, בא לאחר עתירה של מספר עותרים נגד ראש הממשלה והממשלה, אולם בפועל העתירה הייתה כל כולה נגד היועצת המשפטית לממשלה שנתנה את הסכמתה למינויו של מני מזוז לתפקיד יו”ר הוועדה למינויים בכירים למשך שמונה שנים למרות שישראל נמצאת בזמן בחירות.

ההרכב עם שלושת השופטים: סולברג, וילנר ורונן, קבעו פה אחד את החלטתם, מה שהיווה מכה כפולה עבור היועצת המשפטית לממשלה, שמצאה לנכון שלא לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסה במהלך הימים האחרונים.

כבר בדיון נערך אתמול וששודר בשידור חי, ניתן היה להבין את רוח הדברים של השופטים, ולמרות כל זאת היה נראה כי נציג הפרקליטות עומד איתן בדעתו.

עם פרסום החלטת השופטים הובהר עד כמה המכה למערכת המשפטית שעמדה מאחורי מינויו של מזוז היא קשה.

בהחלטתם קבעו השופטים כי יש לבטל את מינויו של מזוז כיו”ר הוועדה המייעצת למינוים לתפקידים בכירים. משיבי הממשלה טענו מצדם, כי לא נמצא מקום לסטות מהחלטת הממשלה המתווה את מנגנון מינוי חברי הוועדה, וזאת אף לאחר בחינת הכללים החלים לגבי מינויים בתקופת בחירות. לדבריהם, לא נמצא פתרון סביר והולם, העונה לקשיים הנובעים ממינוי שאינו קבוע; אם לזמן מסוים, אם לצורך מינוי מסוים. משכך, החליטה הממשלה למנות את המשיב 4 לתקופת כהונה מלאה.

לאחר שבחן את טענות הצדדים מזה ומזה, אלה שבכתב ואלה שבעל-פה, ומשניתן צו על-תנאי, החליט הרכב השופטים להעתר לעתירה, תוך הפיכת הצו על-תנאי למוחלט, במובן זה שמינויו של המשיב 4, לכהונה כיו”ר הוועדה לתקופה מלאה בת 8 שנים – יבוטל.

לדברי השופט סולברג, אף שבמישור העקרוני, על-פי ההלכה הפסוקה, ובהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ישנה אפשרות להורות על מינוי קבוע גם בתקופת בחירות, יש לזכור כי נקודת המוצא בהקשר זה היא הימנעות ככל האפשר מעשיית מינויים, כאשר גם כשנוצר צורך ספציפי במינוי הכרחי, יש להעדיף מינוי זמני, על-פני מינוי קבוע, למעט מקרים חריגים שבחריגים. דא עקא, מחוות הדעת שהובאה לפני הממשלה, ומן הטיעונים שנשמעו בכתב ובעל-פה, התברר כי משיבי הממשלה הפכו את החריג לכלל ואת הכלל לחריג, משקבעו כנקודת מוצא, כי אין לסטות ממנגנון המינויים שבהחלטת הממשלה, תוך יִשׂוּם שגוי של הכללים המשפטיים שנקבעו לתקופת בחירות. נקבע אפוא, כאמור, כי משעה שהמינוי שעל הפרק נבחן בדרך שגויה, תוך סטייה ממערכת הדינים שנקבעה לגבי מינויים בתקופת בחירות, אין מנוס מלהורות על ביטול החלטת הממשלה, המורה על מינויו של מזוז לשמש כיו”ר הוועדה, לתקופת כהונה מלאה בת 8 שנים.

לכך הוסיף השופט סולברג, כי במהלך דיון שהתקיים ביום לפני שבועיים התבקשו המשיבים לשקול למנות את מזוז במינוי אד-הוק, חלף מינוי קבוע לתקופת כהונה מלאה. דא עקא, מתשובת משיבי הממשלה עלה כי הצעה זו נבחנה על-ידי הייעוץ המשפטי בלבד, לאחר שהובאה גם לפתחו של ראש הממשלה, ונמסר כי ההצעה נדחית, בטענה כי אינה נותנת מענה הולם לקשיים הנובעים ממינוי שכזה. בהקשר זה העיר השופט סולברג, כי משעה שנתבקשו משיבי הממשלה לשקול את הדברים, אין די בבחינת ההצעה על-ידי גורמי הייעוץ המשפטי, שאינם מחזיקים בסמכות להורות על מינוי חברי ועדה. במצב דברים זה, ברי כי נדרש היה להביא את הערות בית המשפט והצעתו לפני הגורם המוסמך – הלוא היא הממשלה.

השופטת וילנר עמדה בחוות דעתה על כך שההחלטה למנות את מזוז מינוי-קבע לתפקיד יו”ר הוועדה, אינה עולה בקנה אחד עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה בתקופת בחירות אין לבצע מינויי-קבע למשרות מסוג זה, אלא בהיעדר פתרון סביר והולם אחר; ואף אינה עולה בקנה אחד עם הנחיית נציב שירות המדינה ועם פסיקתו של בית משפט זה בנושא.

השופטת וילנר הדגישה כי הממשלה לא פסעה בנתיב שהותווה בהנחיית היועץ, ולא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי איוש המשרה באופן זמני אינו פתרון סביר והולם. השופטת וילנר הטעימה עוד כי ההכרעה בעניין מבוססת על הוראות הדין הכללי וההנחיות העקרוניות שניתנו בנושא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר מחייבות את הממשלה ונועדו ליצור ודאות ואחידות ביישום הדין על-ידי הממשלה, במנותק משיקולים ספציפיים הנוגעים למועמד כזה או אחר.