בית-המשפט העליון נתן ביום 5.3.26 את פסק-דינו בחלקים הנותרים של ערעור שהגישה החברה המרכזית למשקאות קלים (מפיצת מוצרי “קוקה קולה” בישראל). זאת, לאחר שהחברה המרכזית משכה עוד קודם-לכן את מרבית הערעור שהגישה לאור הערות השופטים בדיון שהתקיים ביום 3.9.25. סכומו הסופי של העיצום הכספי שהוטל על החברה המרכזית בפרשה עומד על כ-30 מיליון שקל.
בחודש דצמבר 2019 קבעה הממונה על התחרות שהחברה המרכזית ניצלה לרעה את מעמדה כבעלת מונופולין וכן הפרה צו מוסכם, הוראות ותנאים שניתנו לה בעבר. קביעת הממונה התייחסה ל-6 פרשיות שונות, והממונה הטילה על החברה המרכזית עיצום כספי בסך כולל של כ-39 מיליון שקל. החברה המרכזית עררה לבית- הדין לתחרות, אשר דחה את מרבית טענות החברה המרכזית והעמיד את סכום העיצום הכספי על כ-36 מיליון שקל.
החברה המרכזית עררה לבית-המשפט העליון על פסק-דינו של בית-הדין לתחרות. לאחר הדיון, ולאור הערות שהעירו השופטים במהלך הדיון, הודיעה החברה המרכזית שהיא מושכת את מרבית טענותיה בערעור.
הפרשיות שלגביהן משכה החברה המרכזית את הערעור הן: מספר מקרים של הוצאת מקררים של חברות מתחרות מנקודות קמעוניות, מדיניות של הוצאת מכשירי נסטי של חברת אסם מנקודות קמעוניות, מספר הסכמות בלעדיות עם קמעונאים ושימוש בסטנדרט הנחות שקשר בין הנחות על מוצרי קוקה-קולה לבין רכישת מי נביעות.
לפיכך, נותרו לאחר מכן לדיון שתי פרשיות בלבד: שימוש בסעיף הסכם שאיים על לקוחות בביטול ההסכם במקרה שהלקוח יעביר חלק מרכישותיו לחברה מתחרה וכן מדיניות החברה המרכזית נגד יבוא מקביל. נותר לדיון גם ערעור שהגישה הממונה על קבלת חלק מטענות החברה המרכזית בנושא יבוא מקביל על-ידי בית-הדין לתחרות.
בפסק-דינו מיום 5.3.26, דחה בית-המשפט העליון את ערעור החברה המרכזית בנוגע לסעיף בהסכם שאיים על הלקוחות וקבע בין השאר כי הכללת הסעיף בהסכמי הסחר של החברה המרכזית היוותה ניצול לרעה של מעמדה. בכך נסמך בית-המשפט על לשון הסעיף בהסכם, על מקרים קונקרטיים שבהם עשו אנשי החברה המרכזית שימוש בסעיף כדי לאיים על לקוחות וכן על עדות של מנהל בכיר בחברה המרכזית.
באשר למדיניות החברה המרכזית נגד יבוא מקביל של מוצריה, קיבל בית-המשפט את ערעור החברה המרכזית ודחה ערעור שהגישה הממונה באותו נושא. זאת, מן הסיבה שבתקופה הרלוונטית ממילא לא היה יבוא מקביל חוקי של מוצרי החברה המרכזית.
