מפלגתו של איווט ליברמן הסיתה לא מעט במהלך החודשים האחרונים כלפי החרדים ולרוב לא זכו למענה. אחת הטענות הייתה שחיבוק לליברמן ואי הצגתו כשונא החרדים, תמעיט בכוחו.
המחשבה הזו לא ממש עמדה במבחן המציאות, ועל כן בשלב מסויים הבינו זאת ראשי המפלגות החרדיות שהחלו להחזיר מלחמה שערה.
כעת, לאחר שליברמן עלה בכוחו ובידיו להכריע איזו ממשלה תיהיה כאן בשנים הקרובות, ייתכן וזה הזמן להכריע בין רע לרע פחות, או שמא ללכת להימור נוסף של בחירות שמי יודע מה יהא בסופן.
בערב שבת כתב ליברמן בדף הפייסבוק שלו ארבע פיסקאות, שכדאי מאוד לקרוא אותן שוב ושוב, וגם לקרוא בין השורות. ליברמן מתחיל עם דבריו כלפי ‘כחול לבן’. “שמעתי בתקשורת ש”כחול לבן” הודיעה שסיכמה עם “ישראל ביתנו” שלא תוקם ממשלה בלעדינו. דבר ראשון, סיכום מן הסוג הזה לא קיים. דבר שני, תודה על הדאגה, אין צורך בכך אנחנו יודעים להסתדר גם בקואליציה וגם באופוזיציה”.
דברים אלו של ליברמן בהחלט יכולים להיות מעודדים, ולהביא להבנה שליברמן לא בהכרח נמצא בכיס של לפיד וגנץ.
בפיסקה השניה כותב ליברמן שלא דיבר עם גנץ או נתניהו, ויעשה זאת רק לאחר ישיבת הסיעה ביום ראשון. ישיבת הסיעה של מפלגתו תיערך מחר (ראשון) בשעה חמש, כאשר שעה וחצי לאחר מכן יגיעו חברי הרשימה המשותפת לבית הנשיא. סביר להניח שליברמן ימתין עד לאחר שישמע מפורשות את עמדת הערבים.
בהקשר זה, ליברמן כותב את הפיסקה השלישית, ואומר: “ההישג של הרשימה המשותפת רשום על שמו של נתניהו, ואני מציע לאיימן עודה לשלוח לו זר פרחים גדול לקראת שבת. 13 המנדטים הם בזכות הגרסה החדשה של קמפיין “הערבים נוהרים לקלפיות”. זעקות השבר של נתניהו בנושא המצלמות והזיופים בקלפיות ביישובים ערביים עשו את שלהם. הציבור הערבי התלכד סביב הרשימה המשותפת והצביע באחוזים גבוהים”. דבריו של ליברמן כל כך מדוייקים ונכונים, ואולם הוא שכח פרט אחד קטן, שאבי אבות הבעיה במספרים האלו של הערבים, הם דווקא שלו, כאשר החליט להגדיל את אחוז החסימה בכדי לנסות ולהוריד את בל”ד מהכנסת, מתוך הנחה שהערבים לא מסוגלים להתאחד. ליברמן התבדה כבר בכנסת ה-20 וכך גם אנחנו.
ולצד שלושת הפסקאות של ליברמן, כדאי להביט אל הפיסקה הרביעית שהיא המשמעותית מכולן, וכך כותב ליברמן: “בימים האחרונים אני שומע לפתע נימות חדשות מצד מנהיגי המפלגות החרדיות. אין יותר כינויים כגון עמלק והיטלר וקיימת קריאה להפסיק את שיח השנאה. אני מברך על כך מכל הלב. מבחינתנו, וכבר הבהרתי בעבר, המפלגות החרדיות הן לא אוייב, אלא יריב פוליטי. אנחנו דוגלים בגישות שונות. הם בבית שמאי ואנחנו בבית הילל”. כבר בדברים אלו ניתן להבין שיש סדק, שיש חריץ בדלת, ושאפשר לנסות לפתוח אותה.
כאן באה המשך הפיסקה שכדאי לתת עליה את הדעת. “בסוגיות דת ומדינה הגענו לפרשת דרכים המחייבת הכרעה בין שתי הגישות. לא פשרה, אלא הכרעה. חשוב להבהיר פעם נוספת מהו סף המינימום מבחינתנו בנושא דת ומדינה: חוק הגיוס ככתבו וכלשונו, נישואים אזרחיים, גיור על ידי רבני עיר, אישרור מחדש של מתווה הכותל, לימודי ליבה במוסדות החינוך החרדיים, תחבורה ציבורית ופתיחת מרכולים בשבת. שני הנושאים האחרונים יהיו בסמכות השלטון המקומי בהתאם לאופי הקהילה בכל ישוב. לא נסכים לפחות מזה, גם במחיר של ישיבה באופוזיציה”.
כשליברמן כותב את הדברים האלו, כדאי להביט לאחור, אל פתח מסעו נגד הציבור החרדי, ולראות שזה לא היה שם. הכל התחיל מחוק הגיוס לצד פתיחת מרכולים בשבת. משם ליברמן הוסיף על עגלתו כמעט את כל מרכולתו של לפיד, שגם בימיו כשר אוצר, הבין שהוא לא יכול לאכול הכל. ליברמן, כמי שנמצא שנים בפוליטיקה, יודע שהצהרות לחוד ומעשים לחוד, ולא מן הנמנע שחלק מאותה רשימת מכולת, אלו עזים שהוא הכניס בכדי לקבל “הישגים” שיהיו רשומים על שמו.
די להיזכר בחוק הגיוס של ליברמן שעליו אמר ח”כ גפני שהוא בסדר, ושבשס גם לא עשו קולות של מתנגדים. אם צריך לבחור בזה או בארבע שנים של ממשלת לפיד-גנץ, כשבחלקן עשוי להיות גנץ ראש ממשלה, אין ספק מה טוב יותר לציבור החרדי. אז נכון, יש שם ברשימת המכולת עוד כמה דברים שהם נגד מדינה יהודית, אולם בל נשכח כי גם בשנה האחרונה המפלגות החרדיות לא רוו נחת ממה שקרה בטבריה, רמת גן וערים נוספות בשבתות, ואולם לא על זה הלכו לבחירות, ובוודאי שלא המפלגות החרדיות הובילו למקום של בחירות על חילול שבת.
ייתכן מאוד שבין כל הדברים שדורש ליברמן חבויות העזים שניתן יהיה להוציאן מהדיר, ומשם להוביל שוב לממשלת ימין-חרדים, בדיוק כפי שרוב רוב של העם הכריע, או כמו שאמר ליברמן בתום הסיבוב הראשון: “זו הכרעת הבוחר. העם הכריע וצריך לכבד את ההכרעה ונפעל בהתאם להכרעת העם”. נקודה נוספת שכדאי לשים לב, שלצד הדברים שליברמן כתב, זו הפעם הראשונה שבה לא ציין את צמד המילים: “ממשלת אחדות”. אולי גם בכך אפשר לראות פתח לממשלת ימין.
תגובות