1 אני לא מכיר את ארבעת החרדים שעיכבו דקות ארוכות מאוד את הטיסה מנמל התעופה קנדי לנתב”ג. לא הייתי על הטיסה ואני לא יודע מה בדיוק קרה שם. ברוך השם, נחסך ממני המחזה המביך הזה, המביש הזה, של יהודים שהצליחו, בכישרון יוצא דופן, ליצור תקרית בסדר גודל כזה, ממש סערה בינלאומית, מפרוצדורה פשוטה ושגרתית שמתרחשת כמעט בכל טיסה. הרי תמיד יש נוסע ששובץ בכיסא צמוד לכיסא של נוסעת, או נוסעת שהמקום שלה צמוד לכיסא של נוסע והוא/היא מחליף/ה בשקט ובנימוס מקום עם נוסע/ת אחר/ת במטוס/ה.
בעצם למה אני מדבר בגוף שלישי? ממי אני מפחד? לא פעם ולא פעמיים הגעתי אני עצמי לטיסה ופשוט ביקשתי בחביבות לזוז כיסא בתוך השורה. מה לא הגיוני בזה? טיסה לארצות הברית היא לא נסיעה ברכבת הקלה. קודם כול, הרבה יותר צפוף. וחוץ מזה, גם הרבה יותר ארוך, הרבה יותר אינטנסיבי. אוכלים, שותים, יוצאים לשירותים, מניחים תפילין, מרימים אוזניות וכיפות שנופלות כל הזמן, שוב מגיע אוכל, נאבקים נואשות עם התבנית האטומה בשבעה כיסויים של החביתה-מהדרין, נרדמים איש על כתפי רעהו.
וזה כמובן לא רק עניין של גברים. יש גם הרבה נשים – אחת מהן אני מכיר מקרוב מאוד – שמבקשות בנימוס להחליף מקום כך שתשבנה לצד אישה ולא לצד גבר.
הסיפור הזה קורה, כאמור, בכל יום, כמעט בכל טיסה, ועובר בהסכמה ואפילו ברוח טובה, עם הרבה רצון טוב והבנה, כמו בכל דבר בחיים האמיתיים. ואתם יודעים מה? אפילו יותר מאשר בחיים, כי במטוס יש מין שותפות גורל, אחוות טסים. אנחנו תקועים כאן בקופסה הזאת מול אויב משותף אחד – הזמן הארוך של הטיסה. למה שלא נעבור את זה ביחד?
2 אז מה קרה עכשיו? קודם כול, כנראה ארבעת היהודים הנ”ל מחמירים גדולים בענייני צניעות ומקלים גדולים בענייני דרך ארץ, וזה חבל מאוד. אבל יש לי תחושה, משום מה, שהחרדים לא היו הקיצוניים היחידים על הטיסה. היו שם כנראה גם כמה חילונים קנאים שמוחם נשטף בשנה האחרונה בקמפיין ה”הדתה”. המשוואה המטופשת שלפיה צניעות=הדרת-נשים קנתה שביתה בליבם, מה שגרם להם להיקהל ולעמוד על קדושת הערכים החילוניים החדשים, שעליהם קראו בעיתון של אתמול – ולסרב בתוקף לזוז מקום אחד. זהו, הם אמרו לעצמם בתחושה מרוממת של עצמאות מחשבתית, נגמר העידן הזה שבו אנחנו מוותרים לדוסים המדירים האלה. לעולם לא עוד!
אלא שכזכור, לא הייתי על הטיסה, אז אני לא באמת יכול לשפוט את הקנאים משני הצדדים. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו בשורה F2 ליד יציאת החירום. אבל יש גורם אחד שאותו אפשר וצריך לדון, כי התגובה שלו מונחת לפנינו, כתובה ומנוסחת היטב ומן הסתם אחרי הרבה מחשבה והתייעצויות. קוראים לו גונן אוסישקין, הוא מנכ”ל אל-על והוא פרסם לאחר התקרית את התגובה הקיצונית הבאה: “למען הסר ספק הוריתי היום על חידוד הנהלים בנושא, ולהבא נוסע שיסרב לשבת ליד נוסע אחר יורד באופן מיידי מהטיסה”. מה אני אגיד לכם, עם תגובה כזאת, אוסישקין מתבזבז באל-על, הוא יכול להיות ראש עיריית תל אביב.
במחשבה שניה, משהו מוזר לי בדברי המנכ”ל: אם הבקשה לשבת ליד נוסע אחר היא כה חמורה, למה להוריד את הנוסע באופן מיידי? התגובה ההולמת את המעשה היא להמריא, לטוס כמה שעות, ואז, בגובה של 30,000 רגל, להשליך אותו מהמטוס אל מימי האוקיינוס האטלנטי. וכל ישראל ישמעו וייראו.
3 ובעודי חושב על מנכ”ל אל-על וכניעתו לגורמי שוליים חילוניים קיצוניים, הגיע אליי מייל. מסתבר שיש שערורייה הרבה יותר גדולה שקשורה באל-על וכבוד האישה. כמובן שעליה לא תקראו בשום מקום. שימו לב לתלונה הבאה ששלח לי השבוע קורא:
“שלום ידידיה. ביום שישי, 25 במאי, טסנו בטיסת בוקר של אל-על מנתב”ג לפרנקפורט (טיסה מספר LY-357). נסענו לביקור קרובים. אשתי, אני וחמשת ילדינו: שתי בנות בגיל 17 ו‑16, בן בגיל 9 ותאומות בנות 7. הטיסה המריאה בשעה שש בבוקר והכול הלך למישרין. בניגוד לחברות תעופה אחרות שבהן טסנו לאחרונה, שמהפכת הלואו-קוסט הפכה אותן ליעילות וענייניות מדי, על גבול המנוכר, דווקא צוות הדיילים שלנו באל-על השתדל לתת שירות אישי, חם ומחויך. וזה תמיד מרגיש כיף ושלנו וציוני לטוס באל-על. הכי בבית בעולם.
“אנחנו משפחה דתית מאזור השרון. אשתי ואני חוזרים בתשובה, והילדים שלנו גדלים בלי טלוויזיה ובלי סמארטפונים. אנחנו ממש לא קיצוניים: אני עורך דין, אנחנו חיים בעיר חילונית, טיילנו בעולם עם הילדים וחשפנו אותם לתרבות ואומנות במידה מסוימת. הבנות שלי דתיות אבל מכירות שירים של קולדפליי, באך ובוב מארלי. לבן שלי יש פאות זהובות ויפות, והוא אוהב לגלוש גלים ולצאת להפלגות. אבל לצד עושר חוויתי וחשיפה לתכנים תרבותיים, הילדים התחנכו לחוות את החיים בצורה צנועה ותמימה, המושתתת על ערכי היהדות הבסיסיים.
“ובחזרה לטיסה: ככל הנראה, כחלק ממהפכת הלואו קוסט הנ”ל ועם הניסיון לצמצם את כלל העלויות, נעלמו בחלק מהמטוסים המסכים האישיים ונראה שחזרנו בזמן לשנות ה-80. מסכי טלוויזיה משותפים מותקנים מעל לכל שלוש שורות מושבים לכל אורך המטוס, ומקרינים לכולם את אותם סרטים וסדרות. אין בחירה. בשלב כלשהו, סביב השעה שמונה בבוקר, הוקרנה במטוס תוכנית. כל הילדים, מגיל 7 עד 17, חיברו את האוזניות וחיכו שזה יתחיל. ואז זה הגיע. אז התחיל הסרט, תרתי משמע”.
4 התוכנית שהוקרנה ליושבי המטוס עסקה ביחסים שבינו לבינה. וכאן החוזר בתשובה מפרט ומפרט, ואני מצנזר ומצנזר. מילים בוטות מאוד, בדיחות גסות מאוד, אבל לא מסוג הגיחי-גיחי. בואו נגיד שנראה לי שסומק יעלה בלחיו של מנכ”ל אל-על אם יקרא את התמליל. “זה פשוט לא נגמר”, הוא משחזר, “שמונה בבוקר, מטוס מלא במאות מבוגרים וילדים, משפחות וזקנים, דתיים וחילוניים, יהודים וגויים. וככה זה ממשיך, ישר לפנים. זול. מביך. לא מצחיק. בטעם רע. לא קשור לכלום”.
גם אחרי שהוא ביקש מהילדים להוציא את האוזניות, הם נשארו תקועים עם התמונה הגדולה ועם הכתוביות בעברית. אי אפשר היה להימלט. וכך זה נמשך. עוד מילה שמעולם לא רצה שישמעו, עוד מושג מתחום שקיווה שלעולם לא ייחשפו אליו. “חוסר אונים ומבוכה אדירה תקפו אותי. קהל שבוי. יש דבר כזה. אבל הפעם השבוי זה אני והמשפחה שלי. הילדים שלי היו חייבים, מוכרחים, לשבת יחד איתי מול משהו שהכי מנוגד לתמימות שלהם.
“עליתי למטוס עם שתי מתבגרות שגדלו בחברה שבה מאמינים שהאישה היא קדושה וחשובה. שהיא לא חפץ. הן באמת מאמינות שאהוב ליבן המיועד להן מששת ימי בראשית יגיע בקדושה ובטהרה להקים איתן משפחה (כן, יש דבר כזה: משפחה), והנה בדיחה ועוד בדיחה מנסות למחוק את התום הזה בעוצמה ובמהירות. כי אין בכלל ערך בכל זה, אף אחד לא מאמין בזה, אף אחד לא חי ככה. אתן חיות בסרט, ילדות טהורות. בעצם בעולם הזה כולם חיות, כולם בוגדניים, כולם שפלים, הכול גס וחיצוני ומחפיץ. הנה, מאות אנשים שנראים נורמטיביים יושבים מול הדבר הזה ואפילו צוחקים”.
5 “לא ידעתי איפה לקבור את עצמי”, הוא מסיים, “הלכתי לדיילת שהלכה לקרוא לדיילת הראשית. ‘אתם צודקים’, היא אמרה, ‘זה ממש לא מתאים. אבל אני לא יכולה לעצור את זה. יש נוסעים שמסתכלים. אי אפשר כרגע לעשות כלום. הייתם צריכים לבקש מקום ללא וידאו’ (אין דבר כזה. אחר כך בדקתי). ‘אני אדווח על זה’, הוסיפה, ‘זו בהחלט טעות שלנו’.
“ואחר כך ידברו איתנו על מעמד האישה בעולם החרדי, אתה מבין? הרי מה שראיתי פוגע במעמד האישה (ואגב, גם הגבר) הרבה יותר מאיזה אידיוט עם זקן ופאות שצעק משהו על מישהי. שם מדובר באחד, כאן זו תרבות ההמונים, בלי בושה.
“אם בטיסה היתה בחירה, אז מילא. אני אישית בחרתי מזמן להעיף את זה מהחיים שלי. לא קורא עיתונים ומימיי לא ראיתי פרק של האח הגדול או הישרדות ודומיהם. מנסה לשמור את התודעה שלי נקייה. אבל כאן – כך עושים כולם. יחד עם היופלה בארוחת הבוקר חייבים לקבל גם מנה של זימה ותועבה (ואני ממש לא בן אדם שמשתמש במילים האלה).
“בעולם המקצועי שלי, שהוא עולם עסקים משפטי וקר, על טעויות משלמים. הרי אני לא ההורה היחיד שנתקל במצב כזה. כעורך דין אני יכול לדרוש מאל-על פיצוי, וגם להפוך את כל השיח הזה לציבורי. צריך לדבר על זה. אבל אני לא יודע מה גובה הפיצוי. כמה שווה נשמה טהורה של ילד יהודי, שבדרך לביקור דודים שלו באירופה נאלץ לצפות בכפייה בתוכן זול ובוטה? אפשר בכלל לתמחר את זה?”.
אריה פרנקל, דובר אל-על למגזר הדתי, מסר בתגובה: “מדובר בסידרה מאוד פופולארית המוקרנת בד״כ בערוץ קשת 12 וזוכה להצלחה גדולה בקרב ציבור הנוסעים. בפרק המדובר השפה היתה בוטה במיוחד. הפרק הוסר ממערכת התוכן של אל-על והועברה הערה לשידורי קשת. לקראת חופשת הקיץ עת הטיסות עמוסות במשפחות וילדים, התוכן הותאם לקהל הרחב תוך הקפדה על תוכן נאות למשפחות וילדים”.
תגובות