השופטת קבעה כי אין שוחד בסיקור תקשורתי

פרקליטיו של ראש הממשלה נתניהו כמו גם פרקליטות מיסוי וכלכלה וכן היועץ המשפטי לממשלה, נשאו בצהרים את עיניהם לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לא היה מדובר שם בדיון על אחד מתיקי נתניהו, אולם הדיון שנערך בעניינו של ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני, בהחלט יהווה כעת בסיס שעימו יתנהלו הצדדים בתיקי נתניהו.

שמעוני שהואשם על ידי הפרקליטות ובראשה עו”ד ליאת בן ארי, פרקליטת מיסוי וכלכלה, כי קיבל שוחד בעצם הסיקור החיובי באתר מקומי באשקלון, יצא זכאי לפחות בחלק מהאישומים.

השופטת קבעה כי היא מזכה מחמת הספק את שמעוני ודוידי מעבירות של לקיחה ומתן שוחד בקשר להשבתתו של האתר האינטרנט שבתחילה נכתבו בו כתבות שליליות נגד ראש העיר, ולאחר שנקנה ע”י גורם המיודד עם שמעוני, הופסקו הכתבות נגדו.

ברקע לכתב האישום עמד הצורך הדחוף של שמעוני לגייס סכום כסף ממקורות חיצוניים, תוך שהוא רותם את חברו הטוב ומקורבו, למשימת גיוס הכספים עבורו. על פי האישום הראשון,  דוידי, שהינו יזם אשקלוני בעל אינטרסים רבים בעיר, וכמי שנזקק לעיריה ולראש העיר, נקט במהלכי התקרבות ישירים ועקיפים לראש העיר שמעוני. בפסק הדין קבעה השופטת כי עובדה שלמהלכים היו טעמים נוספים עסקיים או חבריים, אינה מפחיתה מתכליתם הברורה להפשיר את היחסים עם ראש העיר וסביבתו, שהיו קרים בתחילת כהונתו של שמעוני, והוא אף קיבל מסרים ששמעוני מתנכל לו בתקופה הראשונה. דוידי פעל ליצור אינטימיות וערוץ גישה ותקשורת ישירים למקבלי ההחלטות הבכירים בעיריה, ובראשם ראש העיר, ולהביא לעקיפה או לדרבון של גורמי הביצוע ואנשי המקצוע בעירייה כדי לקדם את האינטרסים היזמיים והעסקיים שלו. דוידי פעל להתקרב לשמעוני בין במישרין ובין בהעברת מסרים באמצעות איש הקשר עופר, אחיו של שמעוני, שהיה מחוייב לדוידי הן מחמת החברות ביניהם, והן מכוח הפרנסה שזכה בה מפעילותו מול דוידי. בנוסף, רכש דוידי את המקומון “קול אשקלון” והורה שהפרסומים במקומון יהיו אוהדים לראש העיר ומקורביו.

עופר, אחיו של שמעוני, נרתם למשימה המתוארת בהתלהבות והופעל בהסכמה בשלל משימות שהטיל עליו דוידי, וכן העביר מסרים מדוידי אל שמעוני ולהיפך. שמעוני אכן הפשיר ביחסו לדוידי, הפגין כלפיו קרבה, ואפשר לו ערוץ ישיר אליו.

בהחלטתה קבעה השופטת כי דומה שלא במקרה לא נכללת בחוק העונשין הגדרה של המונח “מתת” או הגדרה של המונח “טובת הנאה”, שכן המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו, שיעלו כדי התנהגות מושחתת ונפסדת של עובד ציבור בזיקה לתפקידו הציבורי, ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד הראויה לתגובה מחמירה.

עם זאת קבעה השופטת כי בהיות טובות ההנאה הללו לא חומריות וקשות יותר למדידה ולהוכחה, ובהינתן העובדה שהן עשויות להינתן גם בשל השקפת עולם של נותן טובת ההנאה, או תמיכה ציבורית או פוליטית בהתנהלות נבחר הציבור, ולא בהכרח מתוך טעמים אינטרסנטיים מושחתים ומשחיתים, ולאור חומרת העבירה והשלכותיה הקשות על המוכתמים בקלון של לקיחת שוחד, ובהתאם לעקרון החוקיות, מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה כבסיס לעבירת שוחד.

לפיכך, נדרשת הקפדה על מימוש תכלית החוק ועל האינטרסים הציבוריים שבבסיס האיסור בעבירה, כך שבגדר “טובת הנאה אחרת” מהסוג האמור ייכללו רק טובות הנאה ברורות, גם אם לשון החוק מאפשרת לראות בפעולות נוספות, שמידת חומרתן פחותה, כ”טובת הנאה אחרת”.

כלי התקשורת הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה. דומה שלא ניתן להפריז בחשיבות תפקידה של התקשורת בשמירה על ערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית, ובהם חופש הביטוי והבעת הדעה, לרבות, כמובן, הבעת ביקורת, כמו גם תפקידה בחשיפה של עוולות ציבוריות, פגמים בהתנהלות הרשויות הציבוריות והתנהגות שאינה תקינה מבחינה ציבורית. בשל אופייה ומעמדה של התקשורת, נדרשת מחד גיסא, זהירות בייחוס פליליות להתנהגות שהתקשורת מעורבת בה, שכן טיפול בכלים הפליליים בנושאים הקשורים לתקשורת, עלול במקרים הלא מתאימים לגרור פגיעה בערכים שצוינו, כתבה השופטת.