שלושת שופטי בג”צ דחו את עתירת עיריית אלעד על הסגר

שלושת שופטי בג”צ דחו הערב את עתירת עיריית אלעד וראש העיר פרוש, וקבעו כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין היא מעלה כל בסיס להתערבות בג”צ בהחלטת הממשלה.

בדיון הובהר כי הוגשה בקשה גם מטעם מרכז השלטון המקומי להצטרף להליך, לאור טענת עיריית אלעד שלא נועצו עימם קודם הסגר. הבוקר הודיע ראש העיר כי הוא מבקש לדון בעתירה, על אף שביום שישי נתן השופט גרוסקופף להבין שאין כדאיות.

בנימוקי בקשת ראש העיר נכתב כי “לא נערכה כל התייעצות כדין” עמם טרם ההכרזה, וכי “אין הבדל בין אלעד לערים אחרות והעדר השוויון זועק”.

עוד נטען על ידי ראש העיר כי ידה של הממשלה הייתה “קלה על ההדק” ומשוללת הגיון. ו”לא הוסבר בשום שלב לעותרים מדוע נבחרה העיר אלעד כ’קורבן ציבור’ לשם הטלת הסגר” וכי ההחלטה נעשתה ללא בסיס נתונים עדכני ומבלי לקיים הידברות עם התושבים באמצעות עיריית אלעד.

בעתירה כתבו כי מספר החולים בפועל נמוך ב-15% ממספר החולים שעמד בבסיס ההחלטה – בעוד שההחלטה נעשתה בהסתמך על 84 חולים, הרי שעל פי הנטען בעתירה 7 מהם כבר החלימו ו-3 אחרים כלל לא גרים בעיר. יתרה מכך, לדברי העותרים מנתוני התחלואה שפורסמו עולה כי היקף התחלואה בעיר נמוך מערים אחרות ועל כן אין הצדקה להטיל הגבלות דווקא על העיר אלעד.

העירייה בעתירתה תיארה את התחושות הקשות בקרב התושבים ואת הסטיגמות שידבקו, לשיטתם, בתושבי העיר בעקבות ההכרזה, וסבורים כי יש בה משום פגיעה אנושה בזכות היסוד לחירות, חופש תנועה ו”[ב]מגוון של זכויות יסוד אחרות”.

טענה מרכזית ששבה ועלתה לאורכה של העתירה היא כי דרך קבלת ההחלטה מושא העתירה היתה בלתי תקינה, היות שההחלטה התקבלה מבלי להיוועץ עם העותרים – עיריית אלעד וראש עיריית אלעד, כמתחייב מנסיבות העניין וכפי שעולה מפסיקתו של בג”צ.

טענה נוספת שעלתה היא כי האמצעי שננקט הוא בלתי מידתי, ועל כן לא עומד בתנאי הסיפא שבסעיף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יתירה מכך, נטען כי לא דאגו לאספקה נאותה של מצרכים ושירותים חיוניים לתושבי העיר בניגוד לקבוע בתקנות אזור מוגבל.

במדינה השיבה מטעמה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בתוקפה של החלטת הממשלה, אשר נקבעה כדין ואשר ההסדר הגלום בה, על-אף פגיעתו בתושבי העיר אלעד, עומד באמות המידה החוקתיות הדרושות.

עוד נטען על ידי המדינה כי בהעדר חיסון או טיפול יעיל, הדרך היחידה לממש את המטרה של מניעת הדבקה והתפשטות הנגיף היא צמצום מגע של האוכלוסייה הבריאה עם חולים – ומטרה זו מושגת באמצעות אמצעים של “ריחוק חברתי” ובידוד חולים מאומתים ומי שבא עמם במגע. עוד הם עומדים על כך שהתנהלות משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובראשם משרד הבריאות, היא התנהלות חירום דינאמית, אשר נגזרת מן המצב המשתנה לצורך מתן מענה מיטבי לפי צו השעה. בהקשר זה מציינים המשיבים כי מזה חודש חוזים אנו בשינוי מגמה מדאיג המתבטא בעלייה מתמשכת במספר החולים המאומתים.

עוד נטען כי ההכרזה על “אזור מוגבל” מבוססת על עמידה באמות מידה מקצועיות, כפי שהותוו בחוות דעת אפידמיולוגית של ד”ר אודי קלינר, סגן ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. ואלה הן שלוש אמות המידה להכרזה על “אזור מוגבל”, כפי שנקבעו בחוות הדעת האפידמיולוגית: (א) מספר חולים פעילים מעל 50 (כאשר מספר חולים פעילים הוגדר כמספר החולים בהחסרת מספר הנפטרים ומספר המחלימים); (ב) יחס חולים פעילים ל-100 אלף איש גבוה מהממוצע הארצי; (ג) שיעור עליית תחלואה ב-7 הימים האחרונים גבוה מהממוצע הארצי. לטענת המדינה  בעניינה של העיר אלעד התקיימו שלוש אמות המידה הנזכרות לעיל, וכי תפוצת התחלואה בעיר הייתה, ועודנה, רחבה ומקיפה, שעה שמדובר בכמעט כל חלקי העיר.

בהחלטתם כתבו השופטים כי “לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה, ובתגובה לתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות”. הם נימקו זאת בכך שאמנם  “מגבלות התנועה המוטלות על אזרחים מכוח ההכרזה על “אזור מוגבל” בהתאם לתקנות אזור מוגבל מהוות פגיעה קשה בחירויות הפרט, ולא ניתן להתייחס אליהן כעניין שבשגרה, אפילו בתקופה הלא שגרתית בה אנו מצויים”, אולם יחד עם זאת, ההכרזה על העיר אלעד כ”אזור מוגבל” התקבלה בעקבות אירועי הדבקה רבים שהתרחשו בתחומי העיר ומתוך חשש מבוסס נתונים מפני התפשטות בלתי מבוקרת של הנגיף. לסיום כתבו השופטים כי הם אינם משיתים הוצאות לעתירה בנסיבות העניין ובאופן חריג.