1

אשרי עין ראתה – ירושלים שמחה עם מאות האלפים

ייחודיותה של ירושלים הוא באין ספור דברים, אך נדמה כי אין דומה לה בכל הקשור לתרבות החרדית. הרגעים הבולטים שבהם הדבר מקבל ביטוי הוא בחגים, ובעיקר בלילות של סוכות.

שמחת בית השואבה

כשקוראים לירושלים כ’עיר בירה’, לרוב מתכוונים בהקשרים מדיניים, אולם אין ספק שירושלים לוקחת בהליכה אל מול כל הערים בארץ ובעולם, גם את ההגדרה כ’בירת התרבות של המגזר החרדי’.

הביטוי לכך ניתן בעיקר בחגים לאורך מעגל השנה, אולם בולט הדבר דווקא בחג הסוכות, בשמחת תורה ובהקפות שניות.

ההמונים שמגיעים לאורך כל החג כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל, ולגעת בשריד בית מקדשנו, נהנים גם מהמשך החוויה היהודית לאורך היום כולו, ובעיקר אל תוך הלילה, עת לובשים רחובותיה של השכונות החרדיות גוונים מיוחדים, והאוויר השורה שם היא עילאית.

“מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו”, נאמר על שהיה בבית המקדש, והדבר נכון גם אל הנעשה בשכונות החרדיות, ברחובות הירושלמים, ובבתי המדרש של החסידויות והיכלי הישיבות.

כמידי שנה אני נוהג לרדת משכונת מגוריי אל מאה שערים. את הדרך לשם אני נוהג לעשות ברגל. זה לא רק הקושי בכניסה עם רכבים בשעות האלו, אלא בעיקר האווירה שאתה חש, כשאתה יורד את רחוב מלכי ישראל – גאולה, בואכה מאה שערים. כל חג נותן את הגוון שלו לרחוב המיוחד הזה, אך דומה כי אין כמו האווירה הלילית של חול המועד סוכות. בדרכי אל ה’שול’ של ברסלב, ובתי המדרש של ‘תולדות אהרון’ ו’תולדות אברהם יצחק’, אני חולף ליד בתי כנסת, נכנס להציץ ונסחף בריקודים.

לבסוף אני מגיע אל האירועים הגדולים שאליהם תכננתי להגיע, וכמו בכל שנה האווירה מחשמלת. השעות המיוחדות האלו מייצרות לא רק אווירת חג, אלא גם אווירת אחדות. כיפות סרוגות ואפילו אנשים שאינם דתיים, נסחפים בשירה והריקודים של ‘תולדות אהרון’.

אחד הדברים הטובים שיש בריבוי ימי חול המועד, זאת האפשרות לבקר בכל יום באירועים אחרים. אחד הדברים שלמבקר בעיר אסור לפספס, זאת אותה אווירה שבבית המדרש הגדול של בעלזא.

המקום שכבר מרחוק רואים אותו ונותן תחושה של ‘מקדש מעט’, הופך כולו לשמחה אחת גדולה. את האלפים ניתן לראות במורד רחוב שמגר וברחובות הסמוכים. ההמונים מגיעים אל סוכת הענק שנבנית כמידי שנה בחצר בית המדרש, וכל בני הציבור החרדי עומדים על הפרנצ’עס לצד חסידי בעלזא, ונהנים מהשירה כשהאחד מחזיק ביד רעהו וקופצים לקצב המנגינות והשירים.

ואם בקפיצות עסקינן, לא כדאי לפספס את האווירה המחשמלת שיש בחסידות קרלין. עמוק אל תוך הלילה ניתן יהיה לשמוע את השירה שפוצחת מבית המדרש על ידי הציבור הרב שפוקד את המקום, כשבעלי מנגנים עומדים על הבימה שבבית המדרש ובמשך שעות ידיהם עסוקים לייצר את הצלילים המדהימים.

עיריית ירושלים שיודעת את הנכס האדיר שיש לה ביד, נותנת מעצמה הכל כדי לאפשר את קיומם של האירועים בצורה החלקה ביותר. די לראות את ראש העיר משה ליאון, מגיע לאירועים ונסחף עם ההמון כאחד האדם. ניכר כי כאשר בראשות העיר יושב אדם שמבין וחי את הציבור החרדי, התוצאה היא בהתאם. והיית אך שמח, מקבל משמעות אמיתית בבירת התרבות היהודית.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן