בתפיסת היהדות, לשכל שמור מקום של כבוד. “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ”, אומרת התורה. “דַּע אֶת אֱלוֹקֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם”, נאמר בכתובים. אין אנו נדרשים להשליך את תבונתנו מאחורי הגב בבואנו לעבוד את הבורא. אדרבה, מצפים מהיהודי להעמיק, להתבונן, להבין ולהפנים.
יתרה מזו, החסידות מלמדת שהשכל הוא הכלי שבאמצעותו אנו הופכים את האמונה למוחשית, לכזו שמשפיעה על הרגש ועל ההתנהגות היום-יומית. אחד היסודות שעליהם מבוסס ספר התניא הוא העיקרון – “המוח שליט על הלב”. כשאנחנו מבינים ומפנימים, ביכולתנו לשלוט על הרגשות ולכוון אותם לאפיקים הנכונים. בלי השכל האדם עלול ליפול למחוזות של דמיון או רגשנות חולפת, שאין לה בסיס יציב במציאות.
לשכל יש גבולות
עם זה, לצד טיפוח המחשבה, עומדת התובנה העמוקה כי השכל האנושי – מעמיק ככל שיהיה – הוא סופי ומוגבל. המרחק בין המוח האנושי לבין האמת האלוקית האין-סופית אינו מרחק כמותי, שאפשר לגשר עליו בעזרת עוד כמה שנות לימוד. זה פער איכותי. כאן נכנסת לתמונה האמונה.
האמונה אינה באה במקום השכל, אלא מעליו. היא איננה ‘בריחה’ מהתמודדות שכלית, אלא הכרה בוגרת במגבלות הכלים שלנו. דווקא אדם משכיל, המבין לעומק את חוקי הטבע והלוגיקה, יכול להעריך באמת את מה שנמצא מעבר להם.
גם לשכל יש גבולות – כשם שיש דברים שהעיניים אינן יכולות לראות ודברים שהידיים אינן יכולות למשש. לכל חוש הגבולות שלו, והשכל אינו יוצא מכלל זה. את הקב”ה, שהוא למעלה מן השכל וההשגה, אי-אפשר לתפוס באמצעות השכל, אלא בכוח האמונה.
כאשר אנו נדרשים לקיים מצוות שמעבר להיגיון (‘חוקים’) או באירועים בחיינו שאינם מתיישבים עם הצדק האנושי כפי שאנו תופסים אותו, זה הרגע שבו האמונה נדרשת להוביל. האמונה היא הכוח של הנשמה ליצור קשר ישיר עם הבורא, במקום שבו המילים מסתיימות וההסברים נגמרים.
היהדות מלמדת אותנו שלא לוותר על שום כלי מהכלים האלה. השכל הוא מתנה כבירה שנתן לנו הבורא, אבל אין הוא חזות הכול. עלינו לחקור וללמוד בכל כוחנו, לנצל את המתנה הנפלאה הזאת, כדי להבין את העולם ואת התורה. אך בד בבד עלינו לשמור על ענווה. עלינו לזכור כי בורא העולם גדול בהרבה ממה שנכנס בתוך הקיבולת המצומצמת של המוח שלנו.
ציווי על-שכלי
השבת נקרא את פרשת פרה, הנפתחת במילים “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה”. ‘חוקה’ משמעותה ציווי על-שכלי – “חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה”.
יש המנסים להסביר את מצוות התורה בנימוקים שכליים. בעיקרון בהחלט רצוי לשאוף לדעת ולהבין את טעמי התורה והמצוות, אבל אסור לשכוח שיש בתורה מצוות שהן למעלה מן השכל. המייצגת המובהקת שלהן היא מצוות פרה אדומה. המצוות האלה נועדו להחדיר בנו את ההכרה שהתורה בעצם מהותה היא למעלה מן השכל והדעת, והיא חוכמתו ורצונו של הקב”ה האין-סופי והבלתי-מוגבל.
