אתחיל מהסוף. בשנה זאת גם אני לצערי הרב לא אשתתף בהילולת רשב”י באתרא קדישא מירון.
מאז היותי ילד קטן, כמעט ולא הייתה שנה שבה פספסתי את ההשתתפות בהילולא קדישא. מירון, כל השנה, וביתר שאת בל”ג בעומר, היא ממש חלק מהוויה שלי – תחושה שבטוחני שירושלמים רבים שותפים לה.
גדלה זכותי אף יותר בשלוש השנים החולפות, בהן זכיתי להוביל את ההיערכות להילולא קדישא, ובשנים תשפ”ג ותשפ”ה הצלחנו בסייעתא דשמיא לקיים את המעמדים הנשגבים ברוב עם הדרת מלך, בהשתתפות רבבות עמך ישראל.
בשנה האחרונה, אחרי פרישתי מהממשלה, בהוראת מועצת גדולי התורה, המשכתי בברכת כ”ק מרנן ורבנן האדמו”רים שליט”א, ללוות בתפקידי כחבר כנסת את ההיערכות להילולא, לצידם של העוסקים במלאכת הקודש.
עם זאת, ביום שישי הקודם, ז’ אייר, נדהמנו לשמוע על החלטת הקבינט “לבטל את ההילולא”. העוסקים במלאכה במשרד ירושלים ומסורת ישראל לא עמדו נואש מול הגזירה, וביצירתיות רבה גיבשו מתווה ביניים אשר אושר על ידי פיקוד העורף.
מנגד, גורמים מסיומים ברשויות השלטון פעלו בכל כוחם נגד מתווה זה, והערימו קשיים על קשיים במטרה להכשיל את הגעת האלפים להילולא. הדברים הסתיימו בהחלטה החדשה של פיקוד העורף ביום שישי האחרון, י”ד אייר, להחמיר את ההגבלות אשר למעשה אינן מאפשרות את קיום אירועי ההילולא.
אמנע בעת הזו מלהביע את דעתי ביחס להחלטות שהתקבלו. את מה ששמעתי בדיוני ועדת חוץ וביטחון, שמעתי, ואת מה שאמרתי בדיון אצל ראש הממשלה, אמרתי. לא הייתי שותף להחלטה שהתקבלה אח”כ ואיני שלם איתה, ולא ארחיב מעבר לכך.
מצב הדברים בעת הזו הוא כי הילולת הרשב”י במירון כבר לא תהיה במתכונת שעונה למתווה אותו ייסדתי “בתפילה, בבטחה ובשמחה”. הדבר כואב לי מאוד, זיכרונות הילולת רשב”י בשנים תש”פ, תשפ”א, תשפ”ב, ותשפ”ד צרובים בי עד למאוד, והידיעה כי שוב לא נקיים את ההילולא כסדרה, מצערת מאוד.
אני מצפה כי על אף זאת, יופקו הלקחים שבכל זאת ניתן להפיק. כפי שאמרתי במליאת הכנסת בעת דיון על חוק מירון, עוד בטרם התבררה התמונה הביטחונית בצפון. “אני רוצה להדגיש כי מה שהיה בשנת תשפ”ד לא יכול לחזור על עצמו. על אנשי המקצוע יחד עם המשטרה יהיה לגבש מתווה מאוזן יותר, אשר לא מסתיים במראות בלתי נסבלים של אלימות ומהומות”. אני מקווה מאוד שהמסר עבר ויעבור.
רוב עם ישראל לא יזכה השנה לממש את ציפייתו להשתתף בהילולא קדישא, ואני אהיה איתם בכאב זה. על אף שיש לי את האפשרות, כמי ש”נהנה” מחסינות פרלמנטרית, לעלות למירון – איני חש שראוי שאעשה זאת בזמן שאתם, אחי היקרים, אנשי מירון, לא יכולים לעשות זאת.
יחד אתכם, כל אחד בעירו או אצל רבו, ננסה לשמוח בשמחתו של רבי שמעון בר יוחאי זיע”א, מריחוק מקום וקירוב הלב, ונפשפש במעשינו לעשות חשבון נפש מדוע העלייה למירון בל”ג בעומר, מעשה שהיה כל כך טבעי בעבר, הפך עם השנים לקושי ואתגר כל כך גדול, ולפעמים אפילו בלתי אפשרי.
מירושלים עיר הקודש אנחנו נצעק כולנו יחד: י-ב-ט-ל!!!
