אנו בפרשה זו כי תשא אשר היא נמצאת לאחר תקופת אשר נקראה בשם על ידי חכמי החן תקופת השובבים. פרשיות שמות וארא בוא בשלח יתרו משפטים ששת הפרשיות העוסקות ביציאה של העם העברי משעבודו הארוך בגלות הראשונה של מצרים. חשיבות תקופה זו דרך קריאת פרשיות היציאה מן הגלות הינה יסודית בתורתם של חכמי הסוד הואיל ומדובר בתיקון האדם הכלל והאנושות שהוא: יש אפשרות לצאת מכל השעבודים הפיזיים והנפשיים ומהשעבוד הראשוני שהוא לא להיות במקום הטבעי לאדם. האדם גלה מגן עדן אברהם העברי גלה לארם וצאצאיו העבריים גלו למצרים. לכן כשישראל חוזר לעבריותו האמיתית אז הוא יוצא באמת מגלות מצרים. יציאה זו הינה התשתית האמונית של כל תורת ישראל והמצוות. יציאה מגלות מצרים מראה לאנושות שאפשר לצאת מהגלות , שתרבות גדולה שתהיה ; לא יכולה לשעבד עם אחר. שהאדם נברא חופשי עצמאי עם ניצוץ אלוה ממעל והוא לא ניתן לשעבוד. לכן יציאת מצרים קדמה למצוות ולא הפוך. אנו ראשית כל עם אשר ביציאתו ממצרים בתור עם שיפעל לתיקון ההוויה האנושית של העמים. רק לאחר מיכן ומתוך הממד הכללי של עם אנו מקבלים את התורה האלוהית. לתורה קדמה זהות עברית של מאות שנים מאברהם עד השבטים אשר התנהגו באופן ייחודי עם אמונת העם העברי זהות זו הינה התשתית של התורה. התורה איננה באה בחלל ריק! כדברי הרב יהודה לאון אשכנזי דרך ארץ העברים קדמה לתורה. לכן חכמי ישראל העצימו תקופה זו דרך קריאת פרשיות אלו כאמור כי הם יסוד תורת ישראל העברית שהן ישראל יכול לצאת מהגלות לארצו כנ”ל לכל האנושות וגם שאנו עם אומה ומתוך זה יש לנו תורה.
הקדמה זו הינה חשובה להבנת נושא התרומה הישראלית לבניית המקדש וגם את ענין חטא העגל.
רבי חיים בן עטאר הקדוש – פסוק זה יתנו: ‘…דע כי אין עיקר העניין הוא הנגלה אלא הנסתר שזה בא בדמינו. וכבר כתבנו בכמה מקומות כי שכינתו יתברך שהיא מבחינת כסא כבודו יתברך על ידי מעשה בני ישראל יסובבו הפרדתם ; והוא אומרו ובפשעיכם שלחה אמכם, גם אומרו ונרגן מפריד אלוף, ועל ידי מעשה העגל שהוא כנגד כל התורה כולה יסובבו הפרדת השכינה בשורשי בחינת כל נשמות ישראל . לזה צווה ד’, שיתנו מחצית השקל שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם לשוב לייחדם יחד, ולהכרת הדבר הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו. כי שם בחינת שורשי נשמות בני ישראל. ואמר לו זה יתנו פירוש יחזור לתת עוד מחצית השקל שהפריד וזהו יסוד וסוד הדבר. ולזה יכווין כל נותן ורחמנא לבא בעי (זוהר חג רפה.) לכוון אל המכווין לייחד הנפרד והנחלק .ולזה גמר אומר את תרומת ד ; והוא מה שרמזנו במחצית השקל כי מתכנית בחינה זו בשם תרומת ד’. ומעתה אם ירבה העשיר הנה הוא מפסיד הכוונה שהיא העיקר. לזה צווה ואמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט והטעם לתת את תרומת ד ..’
האור החיים הקדוש מלמד אותנו בתורתו הגאולית והכלל ישראלית, שבעצם חטא העגל הפריד בן הדבקים בן השכינה הגילוי האלוהי ונשמת ישראל. בעצם גילוי הא-להות הינו דרך נשמת ישראל. נשמת ישראל זהו ‘העניין -הא-לוהי הישראלי כהגדרת רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי או כדברי מרן הרב קוק ‘וישראל בחר לו השם יתברך להיות לעם סגולה ‘בעלי קדושה נבדלת א-לוהית’. חטא ההפרדה בן היעוד האלוהי העברי ישראלי הינו גרימת הניתוק באפשרות שהקבה יתהלך עם האדם בגן בעולם המתוקן. וזה קורה כשיש סטייה ממטרת התורה אשר היא תורת הכלל ולא תורה של יחיד גדול שיהיה. נטייה מסוכנת זו של הגדרת עם ישראל בתור דת ולא לאום עם שיש לו תורה ולא תורה שיש לה עם חדרה מהערב רב לכיוון עמינו. ואנו בתוך תוך העניין הזה עם נושא הגיור. וזו התשתית הברורה לחטא העגל. ההפרדה בן השכינה העניין הא-לוהי הישראלי והנשמה הישראלית. הפרדה בן התורה לנשמה הכללית. הפיכת התורה לעניין יחידי פרטי הקשור להתנהגות דתית פרסונלית שאין לה שום קשר עם תורת העם תורת הגאולה תורת הכלל ותורה של אנוכי ד אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ראה שם את אור החיים הקדוש על אתר.
רבינו שלמה אפרים רבה של פראג – כלי יקר- על פסוק כי בושש משה..’.
‘. וירא העם . זה הערב רב. כי בכל מקום נאמר לשון העם על הפחותים …’
רבי חיים בן עטאר הקדוש – השלח : ‘...ויהי (בשלח פרעה) צער גדול לשונאיהם של ישראל בשלח פרעה את העם פירוש ערב רב ששלחם פרעה לא ד’ ברוך הוא הוציאם..’.
רבי חיים בן עטאר הקדוש – “פסוק אשר ילכו לפנינו’ … דקדק לומר לפנינו , פירוש לצד כי ה המוציא אותם מארץ מצרים הוא נעלם וגבוה מאוד , ויקר להם מקרה רע באין משגיח עליהם ; לזה יעשו כוח מכוחות צבא השמים שיהיה למטה לפניהם ולעולם לא מרדו בסיבה ראשונה אלא שרצו אמצעי. ואולי חשבו שלא צווה ד’ על איסור אמצעי אלא כל עוד שיהיה משה .ולזה אמרו כי זה משה האיש .ואפשר כי טענות טעות טרופה בפיהם באומרם כי זה משה האיש אשר העלנו פירוש הרי לך ראיה כי צריך אמצעי שלא הוציאנו ד בלא אמצעות שליח .אמור מעתה שיש צורך באמצעי .ומה שקראוהו אליהם על דרך ראה נתתיך א-לוהים לפרעה .ודברים אלו טעות גדולה הם ועיין מה שפרשתי בפרשת ויתרו.‘
אור החיים הקדוש מגדיר את חטא העגל באופן ברור בתור רצון להפוך את משה למרכז האלהת המנהיג. משה הוציא אותנו ממצרים לא הקבה .הוא נציג האל עלי אדמות הוא אמצעי נעבוד לאמצעי .
הרב הקדוש אומר .‘ ונתכוונו בדיבור זה להכין בו בחינת א-להות שהוא המוציא ותהיה העבודה לחלק מהכול והרי הם כעובדים לכל . ולא היה בעיניהם לזרות כי הלא יש באדם חלק אלוה ממעל ..ונתחכמו לעשות הדבר להמשיך כוח עליון בדבר
המתקיים…ונראה כי לא כל ישראל הסכימו על הטעות אלא חלק מהם. ורז”ל אמרו שערב רב שעלו עם ישראל הם העושים. ‘
רבי משה בן נחמן -אשר ילכו לפנינו.’..א-להים אשר ילכו לפנינו לא שיהיו נותנים להם חיים . אבל היו מבקשים משה אחר. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו על פי ד בידו… וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו ולא האל אשר העלם. ‘
דברי הרמב”ן והאור החיים הקדוש ברורים. הים רצה להנגיש את הא-להות להפוך את האל לאנושי כביכול שיהיה אפשרות לקשר. ומשה המוציא ממצרים אז הוא יכול להיות האמצעי של האל אשר בסופו של דבר יהפוך לא-להות. זה הוא הערב רב.
מנטליות הרסנית זו חדרה לעמינו אז בחטא העגל הפיכת הגואל משה לא–לוהים, וממשיכה לעשות נפשות גם בחלק הדתי של עמינו. הערב רב ובעקבות זאת הגויים עם דת הנצרות בקשו לעשות רק ‘דת’ פולחן פרטי אנושי אינדיבידואל. הפיכת גיבור למרכז החוויה הדתית הינה יכולה להתאפשר רק על ידי השקפה שהאקט האנושי כלפי בוראו הינו דתיות ולא יישום תורני של עם שלם אשר מרכזו הינו הקבה ולא אדם גדול שיהיה. לכן הערב רב אשר אין להם את תורת האבות יכולים להיות רק דתיים עם כנסייה או מקום פולחן כל שהוא…העמים האלו יסדו דת פרטית קהילתית ולא אפשרות של ממלכת כהנים וגוי קדוש אשר התורה היא בכל מערכות החיים ולא כלואה בפולחן אישיות למנהיג שהביא את התורה. לכן אי אפשר לדבר על תורה אצל העמים אלא רק על דת.
אי לכך מאוד מסוכנת ההגדרה של ‘דתיים’. אין כזה דבר בתורת הסוד בתלמוד ובפוסקים. יש תורת ישראל עושה מצווה קבלת עול .יש גם מושג פושע עבריין; אבל דתי או חילוני זה לא קיים! כי חילון היא תוצאה של היפך מהדתיות הגויית שתיארנו של קדושה רק פולחנית לאישיות המסמלת עבורם דת; ופולחן כלוא במקום. ישראל להבדיל יש לו ענין אלוהי אשר עובד רק לד וחיי עם תורה כללית הפועלת על כל מערכות החיים המדיניים . היא איננה דת היא החיים עצמם. התורה איננה אוסף אקטים יבשים אשר לא יכולים להוות תורה של מדינה. זו תורה רק של מצוות ולא תורה אלוהית כללית היסטורית אשר יש בתוכה מצוות כדברי הרב צבי יהודה קוק ‘ מצוות התלויות בארץ ולא הארץ תלויה במצוות.’
ולכן הערב רב לא רוצה להיכנס לארץ .הוא רוצה לייסד דת כנסיה ואז לא משנה איפה אתה העיקר תהיה דתי! תורת ישראל הכללית דורשת מקום דורשת ארץ .הקדושה לא מתרכזת באישיות אחת היא קדושה כי היא החלק השני המחצית השנייה של השכינה, מחצית זו היא ישראל כל העם הלאום! .אין אצלינו קדושה פרטית. כל פעם שהתורה מדברת על קדושה זה על העם . קדושים תהיו .כי עם קדוש אתה . ועוד…
לכן ארץ ישראל היא תמצית הקדושה הארצית המציאותית בעולן הנברא. התורה תלויה בקדושת הארץ המאפשרת לה להיות מורשה.
ירושה ממלכתית של מדינה שבה התורה מתבטאת בכל המערכות הפטליטיות ולא תורה חליחה חנוכה בתול בית כנסת. תורת חיים תורת הכלל רק היא תשפיע על העולן כולו. וזו תורתם של ענקי ישראל הנחלת התורה הנישמתית העליונה הישראלית אשר מקורה הינו השכינה האלוהית , ומשה הוא רבינו המלמד אותנו זאת לכן אין שום אזכור למשה בהגדת פסח למרות פועלו המרכזי שלא נטעה בחטא העגל לכן יצאנו ממצרים בכדי להיכנס לארץ ישראל ולהקין בה מדינה ולא בכדי לעשות דת בפריס לונדון או מקנס.
מהר”ל מפראג. גבורות ד’ על ההגדה .הא לחמא עניה ‘. כי העניות בעצמו הוראה על הגאולה רק שיוצא ואין לו שום צירוף אל זולתו. לא כמו העבד שאנו עומד בעצמו ויש לו צירוף אל זולתו האדון. לכן הדבר שיש, בו עשירות אינו עומד לעצמו רק יש, לו צירוף אל קנינו ואין בזה גאולה .אבל הדבר שיש בו עניות ואין לו קנין רק עומד בעצמו שייך בו גאולה …‘
אבל לחם עוני הזה בא על עצם היציאה לחירות ועצם היציאה לחירות אינו כי אם בהסתלק ענין הצירוף שלא יהיה נמצא הצטרפות כלל וכאשר אין כאן הצטרפות אז נמצא גאולה . ומזה תבין מה שהיה גאולתם בחודש הראשון . כי אין גאולה רק שנבדל מזולתו…כלל הדבר כל ענין הגאולה הסתלקות מזולתו לעמוד בעצמו ולא יהיה להם צירוף וחיבור אל זולתו..‘
ראה הכול שם בגבורות ד’ בספרו.
דברים ענקיים כתורתו הכללית של המהר”ל. היציאה ממצרים הינה הניתוק מהתלות לאחר מהשעבוד לאדם ומהפיכת האחר לאדון כי האדון הוא ד’. וזה יכול להתקיים רק במדינת העברים אשר במרכז כל המערכות תהיה השכינה בלבד.
אנו קוראים חלק מפרשת חוקת העוסקת בפרה אדומה ונקראת על ידי חכמים פרשת פרה. פרשה זו נקראת לפני חודש ניסן. התורה כבר הזכירה את נושא טהרת המת דרך אפר פרה אדומה בפרשת בשלח כשיצאו ממצרים. כאמור ברש”י ‘שם שם לו חוק ומשפט’ רש”י .דינין ופרשת פרה. למה רק בספר במדבר לאחר מיתת כל דור המדבר ותחילת כניסה לארץ של דור החדש נאמרה פרשת פרה בפרשת חוקת. האפשרות לתיקון חידלון המוות , שבסיסו נבע בחטא אדם הראשון שגורש מגן עדן, יוכל אז להיות רק בחזרת האדם מגירושו מגן עדן. לכן הגלות אשר נמשלה כבר למוות הנשמה הלאומית של ישראל תיקונה על ידי פרה אדומה יכולה להיעשות רק בכניסה לארץ החיים שהיא ארץ ישראל שלא נשטפה במי המבול כי היא טהורה בעצמותה. לכן פורטה פרשה זו רק לדור הנכנס לארץ בפרשת חוקת. לכן הטהרה מטומאת ארץ העמים שבגלות שהיא המוות של חיי הכלל של ישראל , הינו התשתית של כל גאולת ניסן.
תגובות