לעילוי נשמת מר אבי שמעון חנניה בן סימי
התורה מיחסת ארבעה פרשיות מפרשת וישב מקץ ויגש ויחי עד בעצם לסיומו של ספר בראשית, בקשר המתוח בן שתי השקפות שונות מרכזיות בישראל שחייבות להיות משלימות : הנטייה הנקראת יוסף ומשיח בן יוסף והנטייה הנקראת יהודה ומשיח בן יהודה. למרות שחלק מקוראי מאמר זה מודעים לנושא חייבים לשנן אותו ולהפנימו בכדי לשלב ולאחד בלי טשטוש את שתי הגישות המשיחיות הרי זה בנפשנו. במיוחד בדורנו דור הקוממיות והגאולה שבו מובלט המאבק וההתנגשות בין שתי הגישות. נושא זה שהיה מבחינת תורת הנסתר במשך מאות דורות למרות תיאורו בתלמוד ובמפרשי הסוד. חוזר להיות מאוד רלוונטי מאז קיבוץ תפוצות ישראל למדינת ישראל. ראינו בפרשיות הקודמות וישב ומקץ את הרצון הברור של יוסף לרדת למצרים, התרבות הדומיננטית אז, ולהשפיע על הדוקטרינה הכלכלית חברתית שלה המהללת את הכוח הכלכלי של הפיתוח האנושי ולהכניס בתוכה את העל טבעי של המוסר העברי שהוא דרך ארץ של האבות המחדיר את המוסר האלוהי תורני בחברה האנושית. לעומת זאת אנו רואים את גישת יהודה אשר הינה התפתחות משיחית ורצון להשפיע דווקא מתוך ארץ ישראל ומדינת ישראל. יהודה בסופו של דבר נושא לאישה את תמר אשר השפעתה היא פנימית המולידה את זהות המשיחית של יהודה דרך פרץ. במקביל יוסף נושא לאישה את אסנת שהיא ביתה של דינה עם שכם אשר היא משפיעה בחוץ (רש”י ותצא דינה יצאנית כמו אמה לאה). נישואין במצרים המסמלים את הרצון של קשר עם האומות. הרי דינה הייתה אפשרות לקשר זה אשר לא צלח בזמנו עם שכם ויוסף רצה להמשיך קשר זה עם האומות בקדושה.
לכן חכמים מגדירים את מידת יוסף כמידת יסוד שהיא תיקון פגם הברית. תיקון זה הינו אפשרות לקשר עם האומות בצורה של השפעה חיובית מוסרית של העברי מבלי התבוללות. אנו רואים שתי גישות שונות שתי השקפות. שתי גישות אלו שהן תשתית המהות העברית לכינון המשיחות הישראלית נאבקות ומתחרות ביניהן עד קץ הימין עד שנגיע להצלחת ההיסטוריה העברית בכינון מלכות ישראלית שהיא אחדות שתי ההשקפות (הרב אשכנזי). מחויבים אנו להבין שאחדות זו הינה מעל הטבע היא לא טבעית כי כל צד צודק בגישתו אלא שמבלי אחדות הגישות אז אף צד לא יוכל להצליח. הרוחניות לבד זהו מנזר והכלכלה לבד זוהי חומריות גרידא היכולה להוביל לשחיתות של המידות. אידאל האחדות האנושית אשר אמור להיות מיוצג דווקא על ידי הזהות הישראלית של אחדות כל המידות אחדות הדין עם החסד , דווקא היא חסרה בישראל. אחדות של הזהות האנושית בלי דיכוטומיה בן הגוף המדינה והרוח הדת. בעצם ישראל צריך להחזיר את האנושות לאחדות זו של הגוף והנשמה של מדעי המדינה ומדעי הרוח עם ייחוד כל עם ועם. החזרת האנושות לשפה אחת לשון הקודש לפני דור הפלגה אשר פילג את הזהויות. ישראל הינו החוט המקשר את כל הפרחים של הזר. ולכן דווקא אצל ישראל מידת האחדות חסרה כי זה בדיוק המידה שהוא צריך להצליח בכדי לתקן את האחדות האנושית בכל מערכותיה החברתיות והאידאולוגיות הייחודיות. ( הרב אשכנזי). הרי בית כנסת לחוד ופוליטיקה לחוד זה קל…אבל הרסני… צריך איחוד בן שניהם. וזה רק במדינה ישראלית.
וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ׃ דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑ו וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי׃ וכאשר יאמרו בני עמך, ור”ל ואם תיכף כשיראו הנס הזה ישאלו מה אלה לך על מה מורה הנס הזה, וכלל סימן העצים? פירוש זה של המלבי”ם הובא ע”י בני בנימין.
” דבר אליהם וכו’ הנה אני לקח, מקבלת חז”ל שתחלה יעמוד משיח בן יוסף והוא מלך מעשרת השבטים והוא ילחם מלחמות ויתאספו כל ישראל תחת דגלו, עד שאח”כ יבא בן דוד והוא ימלוך עליהם, והיה המשל הראשון תחלה על התאחדות ישראל תחת דגל משיח בן יוסף, וצוה , ובאחרית הימים יתקבצו עשרת השבטים האובדים והנדחים, תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים שזה היה משל העץ השני ליוסף עץ אפרים ולכל בית ישראל שיתחברו עליו בעת קץ, ואח”כ יתאחדו גם בני יהודה הנקבצים כבר, להיות תחת שבטו וממשלתו, ויתהוו לגוי אחד ע”פ נסי ה’ ונפלאותיו, וז”ש במשל שאח”כ יקח עץ ויכתוב עליו ליוסף עץ אפרים שזה התאחדות עשרת השבטים באחרית הימים, ואח”כ יקרב אותם אחד אל אחד והיה הקירוב הראשון שהתקרבו בני יהודה אל בני יוסף תחת משיח בן יוסף, וז”ש הנה אני לוקח את עץ יוסף ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו ר”ל תחלה יתן אותם עליו, היינו שיתן שבטי ישראל על עץ יוסף, היינו שיתקבצו תחת דגל משיח בן יוסף, “וגם את עץ יהודה יתן עליו “שיהודה יעמוד ג”כ תחת דגלו, ובזה ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי עפ”י נס.“
זה בדיוק הגאולה שדורנו עובר עם שני המשיחים.
הרב שאול דוד בושקו ספרו בעקבות רש”י;‘, ייעודה של רחל היה לאחד את כל שבטי ישראל . אך רחל מתה בדרך ונמנע ממנה להמשיך למימוש יעודה… המשימה עוברת ליוסף בנה… ‘ דווקא יוסף מנשק את אחיו היא אומר אני יוסף באהבתי אתכם למרות המכירה. ויכר את אחיו והם לא הכירוהו. לכן אחדות שני המלכים יהודה ויוסף ובעצם אחדות השקפת הלאום העם הלאומי עם השקפת הרוחנית הינה בעצם גם הצלת האנושות וההוכחה לעולם ששתי הגישות האלו אפשריות הדת והלאום. אחדות שני המלכים מלכות יהודה עם סגן ממלכות אפרים… מה אנו בדורנו בדור הקוממיות והחזרת הזהות הישראלית עברית על כנה צריכים ללמוד משתי השקפות אלו?
רבי יעקב אבוחצרא – ספרו פיתוחי חותם: ‘ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני’ : ‘אפשר לרמוז דמלת יגש רומזת לברית קודש דיגש עם הכולל(הוספת מספר אחד למספר האותיות) גימטרייה שדי שהוא חתום בברית קודש. ואפשר דמזה דרשו רזל בפסוק גשו נא אלי ויגשו שהראה להם שהוא מהול… ויהודה נתנוצצה בו רוח הקודש וחשב שמא זהו יוסף .וחשב גם כן יהודה שמא יעלה על דעת יוסף שאין יהודה יכול להילחם בו שמא חס ושלום נפגם בריתו במעשה תמר לזה בא יהודה להודיעו דלא נפגם בריתו .וזהו ויגש ניגש לו בכוח הברית שחתום בו שדי… ואמר לו תדע לך דלא יש שום פגם שהרי בי אדוני .אדני רמז לשם הויה .דהיינו ד אותיות שם הויה בצורתם חתומים בי ממש. ולא על ידי חשבון .לא כשמך שאף על פי שחשבון שמך יש בו ששה הויות (6 פעמים 26) זה דווקא על ידי חשבון אבל אני צורתם ממש..’ אז הרב מתאר לנו את הרצון של שני האישים האלו להיות מרכזי ההשפעה דרך רצונם לקדש את הברית את מהות היצירה וההתפתחות הצרכנית הרוחנית של האנושות. כל גישה בדרכה כמו שתיארנו.
רבי צדוק הכהן מלובלין – ספרו פרי צדיק: מאמר א ויגש: ‘.. ועל פי זה יש לומר מה שאמר כאן ואחיו מת …קשה איך יתכן שיכתוב הכתוב דברים בדאים ..עלה בדעתו שבודאי נתקלקל יוסף במצרים . ונתיירא פן כשיניח את בנימין במצרים פן גם הוא יתקלקל כאחיו. וזה שאמר והיה כראותו כי אין הנער ומת והיה כוונתו גם על בנימין שיתקלקל שזה נקרא מיתה ..ועל פי זה יובן מה שדרשו כי הנה המלכים זה יהודה ויסף עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה… וכן איתא בזוהר הקדוש אתרגיזו כחדא ואתרגיזו דא בדא. ובפסוק לא נמצא כלל שהשיבו יוסף וגם בדברי יהודה לא נמצא בפירוש דברי כעס ..יש לומר דכיון שאמר ואחיו מת שנתקלקל יוסף לפי דמיונו בודאי נתמלא עברה על יוסף. וכן יוסף נתמלא עברה על יהודה שחשדו ולא דן אותו לכף זכות ואמרו כל אדם שכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו… ולכן נכתב עליו בתורה ואחיו מת כעין בחינת מיתה שהוא הסתלקות והחיים . כי הנה המלכים יהודה ויוסף שהיו בעלי רוח הקודש נועדו עברו יחדיו ונסתלקה רוח הקודש מהם כרגע כשנתמלאו עברה זה על זה .. לכן כתיב, מיד ולא יכול יוסף להתאפק שתיכף נצמחה הישועה שהשם יתברך החיש עליו להתגלות ועל דרך מה שנאמר אני ד בעתה אחישנה שכשיבוא העת הקבה מחיש ישועה לעמו שלא יתעכב אף כמו רגע ‘.
‘ וכן במדרש הרבה דמיונות מפסוקי פרשה זו לעניין העתיד כמו שאמרו ויתן את קולו בבכי . כך הקב”ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה.. והוא כמו שאמרנו דהגאולה תהיה על ידי שני משיחים משיח בן יוסף שיברר כל נפשות ישראל שהם בכלל ועמך כולם.. אך בחינת יוסף הוא שלא פגם כלל ויש פרטי נפשות שפגמו . ועל זה בא בן דוד שהקים עולה של תשובה ומשיח הוא יחיד שעשה תשובה שבשבילו מוחלין לכל העולם כולו… והיינו שיכניס הירהור תשובה בהכלל… וזה ענין מה שנדרש פרשיות אלו על הגאולה…‘
תורתו ההיסטוריוסופית של רבי צדוק הכהן מלובלין העוסקת גם בהגדרת סוד תורת הזהות הישראלית המתקנת את עצמה ואת האנושות. הרב מפרש לנו מי זהותנו ומה הציפייה מזהות זו לתיקון העצמי הכללי של ישראל ומיתוך זה לתיקון האנושות. זה נקרא משיח. הרב הקדוש רואה בפרשיות אלו את ההשלכות ההיסטוריות עתידיות לפי המדרש של שני הגישות שירכיבו את גאולות ישראל. טבעית שתי הגישות השונות במהותם וביעודם בעימות , וזה בהתחלה חיובי בכדי ששתי הגישות יתפתחו בעוצמה. הגישה של ייצוג הכללי הזהותי של העם והלאומי על ידי משיח בן יוסף והזהות הממלכתית רוחנית של יהודה. יהודה משוכנע שיוסף יתבולל בתרבות המצרית ואחיו מת. יוסף לא מבין איך יהודה לא רואה את הצורך במשיחיות של יוסף ובחשיבות של טיפול בכלל ישראל בלי קשר רק לתורה.
שתי הגישות נובעות מהרוח העברית של תורה שבעל פה אשר היא מבחינת מלכות הרי גם יוסף וגם יהודה מלכים. מלכות פה תורה שבעל פה נאמר בזוהר. פנים התורה של ישראל עוסקת בקידום הגוף מסכת נזיקין לדוגמא ובתיקון הנשמה אגדות צץ השס ותורת הסוד. הגישה הכלכלית לאומית והגישה הרוחנית במציאות האנושית בכלל מתנגשות. הזהות העברית אשר היא הזהות המשיחית הגואלת את עולם האדם מיסוריו בעולם החושך מייצגת גם בתוכה מאבק זה.
הגוף מול הנשמה הלאום מול התורה. האם ישנה נשמה בלי גוף או הפוך? האם אפשר מדינה בלי תוכן תורני מוסרי עברי? האם תתכן בעולם מעצמה בלי התנהגות מוסרית אנושית בסיסית של שבע מצוות בני נח? אין אפשרות !! לכן יש צורך שיהודה הרוחני יגש ליוסף הלאומי כלכלי חברתי .ויוסף גם צריך לקבל את יהודה.
פרי צדיק. מאמר א ויגש.: ‘ ובזוהר הקדוש ‘דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי עולמים והיינו דחי עולמים נקרא בחינת יוסף כנודע וזה מה שאמרו ונגש חורש זה יהודה בקוצר זה יוסף וכעין מה שנאמר וקרב אותם אחד אל אחד לעץ אחד..
מאמר ו:’..ודוד המלך עליו השלום שהיה כולל נפשות שתי בחינות המשיחים . והיינו נפשות שני המשיחים הכלולים בו שיהיו לפי זכות הדור..’
שני האישים יוסף ויהודה עם שתי הגישות הכלל הלאום והתורה והקדושה משלימים בפרשה ומבינים את ערכה של כל גישה מבלי לרצות לבטל את הגישה המתחרה.
דוד המלך דגם המלוכה הישראלית לפי הרב והמקובלים איחד בתוך ממשלתו את יוסף ויהודה. לכן הוא משיח בן יוסף הנקרא חי עולמים לפי הרב הואיל ויוסף מחייה את גוויית הכלל המתה בגלויות. דוד איחד את גוף ישראל למלכות אחת שהייתה מפוררת בתקופת השופטים וגם יצק בתוכה במקביל את תורת ישראל. כמו שדוד הצליח כך בדורנו אנו מחויבים לאחד את שתי הגישות לעץ אחד כשכל אחת תהיה עצמאית בדרכה לטובת מדינת ישראל. הלאום הכלל והתורה עם איחוד מידות האבות חסד ודין. זו הפרוגרמה המורכבת והמשיחית לטובת כל האנושות. אם אנו לא נאחד את 2 הגישות אז איך נוכל ללמד את העולם לאחד בן הפוליטיקה והמוסר בין הכלכלה והמוסר בין הלאומיות והדת?? ולכן יש שני משיחים בישראל נאמר היום הציונות הכללית הדואגת לקידום העם בכללותו בתור מדינה והדתיים תופשי התורה ובתי המדרש. שיוכלו להשלים בין הגישות .תלוי בנו..
הרב יהודה לאון אשכנזי: ספרו מספד למשיח : .’. בתקופתנו דומה הדבר לפילוג הקיים בין דתיים לחילונים .אנחנו עם אחד, ובו זרמים שונים ובניהם קיימת קוטביות המגיעה עד לעימות. אך למרות הפילוג ישנו בכל זאת נשיא אחד לכולם .טרם הגענו למצב האידאלי אבל ישנה התקדמות ביחס לתקופת בית ראשון בה היו שתי ממלכות נפרדות ומלחמה בינהן.‘ אז כהספד הרב קוק על הרצל. ישנה הגישה הצינית חילונית המייצגת את התנועה הציונית .תנועה שייצגה את ערך העם הכלל וכבודו כדברי הפרי צדיק המביא שכל שאירע ליוסף אירע לציון. ואת גישת יהודה המוריקה את התורה העברית בגאולת הציונות. שילוב יוסף ויהודה. ראה הספד מרן הרב קוק על הרצל ופירוש ההספד על ידי הרב אשכנזי בספר מספד למשיח. והרב אשכנזי היה אומר שבגלות נותרנו עם השולחן ערוך של שבט לוי אך יש עוד הלכה עוד התנהגות של עשרת השבטים שהיא בתוך ישראל ולא בהכרח עם ההלכה הידועה לנו..
הרב אשכנזי.’ דף 47 ספר מספד למשיח. : ‘יתכן שהיום אנו נמצאים בעיצומו של אותו תהליך שבו למרות הקשיים בכל זאת יוסף מכיר באחיו אבל אחיו עדייו אינם מכירים בו... הנקודה החשובה ביותר בעניין זה עליה יש לחזור שוב ושוב היא כי הכישלון נובע מהתייחסות למשיח בן יוסף כאל הרע במיעוטו שצריך לסבול אותו בתקווה שהוא עצמו יהפוך למשיח בן דוד .הכישלון הוא לא לגלות את ההכרח בסדר הדברים : המלכות שייכת קודם כל ליוסף ; ורק אחר כך צריכה להיות שייכת לדוד. כפי שמסביר השלה (הרב הורוביץ בספרו שני לוחות הברית ) .גם יוסף גם יהודה צדקו כאשר ראו את עצמם מלכים אך הטעות נעוצה בכך שהיה צריך סדר. העמות בן הצדדים מתגלע כאשר אנשי דוד לא מכירים ביוסף ואנשי יוסף לא מכירים בעדיפותה של מלכות בית דוד…’
מרן הרב קוק. הספד על הרצל..‘ והנה גם אחרי הפירוד דהיינו אחרי התקופה של ירבעם ורחבעם , אם היו ממלכת ישראל וממלכת יהודה על כל פנים מתאחדים לדעת שכל אחד יסגל לו את נטייתו הפרטית אבל באופן שיקבלו זה מזה את הצדדים הטובים .ויהודה יקבל מאפרים את הדרכים והנטיות המוכשרות בו לשכלול האומה בתוקף חומריותה ואנושיותה הכללית , ואפרים יקבל מיהודה את הכוח העליון המיוחד לישראל בדרכי הקדושה .’
הרב אשכנזי: ‘אם החלק הרוחני יהיה אהוב על שאר העם האיחוד יהיה אפשרי . עלינו להתמקד בתיקון המידות של האנשים בשני הצדדים. כדי שתהיה אפשרות לייחוד צריך דרוב העם שהוא מבחינת גוף יקבל את מרות של החלק היהודי על פי התורה שהוא מבחינת ראש. ההסבר לרב שהדבר אינו מתרחש זה אהבת חינם… בלי יוסף יהודה אינו מסוגל למלא את תפקידו אור לגויים… מחד הראש עדיף שהרי אם הראש אינו רואה לאן הרגל צריכה ללכת אי אפשר להגיע ליעד. מאידך הרגל עדיפה שהרי בלי רגל הראש יישאר במקומו..’
דרושה אחדות בן הגישות הנחוצות שתיהן לגאולת ישראל והעולם. איחוד החילונים הציוניים הדתיים הציוניים והעולם החרדי.
במישור הפרטי קהילתי בגלות ובארץ דרוש איחוד בן נשיא הקהילה והרב .דרושה אחדות ושתף. בן התעשייה ובית המדרש בין תלמידי החכמים ואנשי העסקים.
הרב שלמה נחמיאש מגדולי חכמי מרוקו נפטר בשנת 5696. ספרו ויחכם שלמה שהודפס בקזבלנקה בשנות החמישים על ידי בנו האב שאול. במרוקו… ‘הנה שבעים שנה של דוד המלך עה אבות העולם נתנו לו שבעים שנה אברהם נתן לו ה שנים יעקב כח שנים הרי לג שנים ויוסף נתן לו לז שנים הרי שבעים שנה ..ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו שהם היו סוברים שאינו נצוץ אדם הראשון ועתה שראו גדולתו והבינו שהוא ניצוץ אדם הראשון אז נבהלו מפניו..‘ בעצם הרב מביא שדוד הוא קבל את חייו גם מיוסף לכן הוא המאחד את הלאומיות בימינו הציונות והתורה הישיבה. כמובן שהראש זה התורה אלא שהמשיח נקרא דווקא רגל .רגלי משיח. עקבתא דמשיחא . אז העקב הרגל הגוף הלאומיות הוגדרו כמשיח על ידי חכמי ישראל ולא הראש! אלא שהראש יהיה על הגוף והגוף ישא את הראש.
הרב משה בושקו ספרו נתיבות משה: ‘וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה .הווה אומר כי שליח הוא יוסף הצדיק גם בגאולה העתידה שליח לתת לבני ישראל שם ושארית בארץ ישראל להחיותנו כאן לפליטה מחרבם של גויים כפי שראינו בעינינו בדור זה בתקומת ישראל מתוך זוועות הטבח בידי גרמניה הנאצית’. והתנועה הציונית היא היא משיח בן יוסף שהחזירה את גישת יוסף הלאומית לפעול מהארץ. אלא שלפני איחוד זה יעקב ומשפחתו עוברים גלות ארוכה עד להצלחת משה להוריד את הבגד המצרי שנכשל ברצון ההשפעה שם ולגאול את ישראל בחזרתו לארצו.‘
הרב משה בושקו זצ”ל. ספרו הגיוני משה: ‘לכאורה פרשיות אלה ויגש ויחי הינן שיא של אושר האחים מתאחדים עם יוסף ..האב זוכה לראות סביבו את כל בניו… ואולם לעומת זאת אין בכל פרשיות התורה בכיות כה רבות…’ ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו. וינשק לכל אחיו ויבק עליהם… ויפול על צואריו ויבך עו’ד… והנה אם נתבונן בפנימיות הדברים נבין היטב את בכיותיו העמוקות של יוסף. כי למרות כל הטוב והאושר שהיה להם במצרים הלא היו ימים ההם ממש אתחלתא דגלותא כאשר יורדת המשפחה מארץ ישראל למצרים. וכידוע כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה..’כתובות דך קי ב..
ויאמר א-להים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני.’
הרמב”ן: ‘אחר שאמר לו השם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך , היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא…אבל קראו יעקב לרמוז כי עתה לא ישור עם אלהים ועם אנשים ויוכל , אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה כי מעתה הגלות מתחיל בו …אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם.‘
יעקב נקרא ישראל מלשון שר אך ורק שהוא במצבו העליון הזהותי בארץ ישראל במלוא מובן הכוח הכללי לאומי תורני אמתי של הזהות העברית שהצליחה. בגלות הוא בדרגת עקב נמוכה יותר שאיננה יכולה להיות מבחינת שר ולהשתרר במסר של ממלכת כהנים וגוי קדוש ; כי היא תחת שלטון אומות העולם ואין לה אפשרות להעביר את מסר ישראל של המוסריות לאומות הואיל ואין לממד יעקב מסגרת לאומית מדינית הנקראת ישראל בתור דגם של אפשרות במציאות של מדינה קדושה בכל המערכות הפוליטיות והחברתיות שלה , כי זהו המסר העברי. מסר תורני אמתי העומד מול טענת אומות העולם שיש ניתוק בן החוק המוסרי וחיי המדינה. לכן הממד של יעקב הפן הגלותי רק של ישראל הממד הקהילתי בתפוצות לא מהוה דגם של מדינה עברית המראה דוגמה של מוסריות בחברה הואיל ויעקב ספון , במקרה הטוב, בתוך בית הכנסת איך הוא יהיה ישראל מלשון שר ? לכן ישראל ראשי תיבות שיר אל המובא בכתבי רבי יעקב אביחצרא , שירתו העליונה שירת הא-ל של האופטימיות בעולם המציאות מעומעם מאוד עד כדי איבוד וחוש. שירה זו נעלמת כשישראל רק מבחינת שם יעקב וזה מה שחכמים אומרים כשישראל בגלות השכינה בגלות ; זה אומר עולם בלי שכינה כי היא לא במקומה ואז אסונות יכולים לקרוא וראינו זאת בדורנו!
רבי חיים בן עטאר הקדוש : ‘אנכי ארד מצרימה.’ ואנכי אעלך גם עלה’.. כי לא ירדה שכינה שהיא מבחינת אור הגבוה ביותר שהוא המנבא ..ובזה מצאנו גם כן נחת רוח במה שאמר הכתוב ואנוכי אעלך שכפל לומר פעם שניה ואנכי ולא הספיק במה שכתב בתחילה אנכי ארד שנתכוון לומר על הבחינה העליונה אעלך והוא סוד אומרו ‘אנכי ד א-לוהיך’ והיא בחינת שכינה עליונה , שנת היובל שנת הארבעים ותשע , והוא סוד מט פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה. גם עלה לרמוז אל החלק הרוחני היורד עמו מצרים..‘. האור החיים הקדוש מחייה אותנו בהסברו שאור השכינה המהותי מתגלה ויוצא גם מגלותו רק ביציאת מצרים לכיוון ארץ ישראל. זהו סוד 49 פעמים הכתוב יציאת מצרים בתורה .אין שכינה עליונה בגלות עם ישראל במהותה האמתית וזה מסוכן. ועוד איזו אחריות יש לנו העם היהודי לגאול גם את השכינה מגלותה וזה רק ביציאה מהגלות .אם לא אנו גם אחראיים לחוסר הסדר העולמי כשאין בו שכינה. זהו מסר חד לאחינו שבגלויות השונות ; השכינה כבר חזרה בקוממיות מדינת ישראל כשישראל חזר אז הזהירות יש סכנה בגלות כי השכינה חזרה לירושלים!‘
‘וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה’.
כלי יקר:‘ כל פסוק זה מדבר באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקבה גזר עליהם כי גר יהיה זרעך והמה בקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות . הפסוק מאשימם על ישיבה זו שבקשו אחוזה בארץ לא להם ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו ..ועכשיו חזרו מדבריהם וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים עד דהוצרך הקבה להוציאם ביד חזקה .ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה… ‘ דברים הקדושים של הכלי יקר מסכמים:
אחדות שתי הגישות רק שישראל חוזר מגלותו הארוכה ומאחד כאן במדינת ישראל את משיח בן יוסף ומשיח בן יהודה. את הנטייה של גורמי הכלליות לטובת האומה, בעם בלי קשר להלכה, והנטייה של תופסי התורה האמתיים. ודברי כל החכמים שהבאנו, ברורים. ודי לחכימא ברמיזא.
שבת שלום. מאיר משה ואקנין
תגובות