לאחר תוצאות הבחירות החד-משמעיות, שהסתיים בניצחון גוש הימין והדתיים, פינו הוויכוחים הרגילים את מקומם לוויכוח חדש – האם אכן ניצח הימין גם במספר הקולות, או רק במספר המנדטים? האם הטקטיקה של גוש הימין היא שניצחה את הטעויות האסטרטגיות של קמפיין השמאל, או שרוב העם בחר באידיאולוגיה ימנית?
יהודים אינם יכולים להתקיים ללא ויכוח טוב, אף שרצוי היה שיתווכחו בבתי המדרש מעל דפי הגמרא בנושאי תורה והלכה, ולא בענייני חולין מעל דפי העיתונים וה’טוויטר’. לכן נניח לוויכוח זה שמשמעותו איננה לגמרי ברורה, או בשפת הוויכוח היהודי “למאי נפקא-מינה”, ונעסוק במשמעות חשובה הרבה יותר של תוצאות הבחירות, שה”נפקא-מינה” שלה ברורה ומוחשית, ויש להדגיש ולהזכיר אותה שוב ושוב.
שנים רבות ניטש בארץ ישראל מאבק בין שני מחנות: בכותרות העיתונים נהגו לכנות אותם “מחנה ארץ ישראל השלימה”, ומולו “מחנה הפשרה והשלום”. גם עקרונותיהם של שתי המחנות היו ברורים ומוסכמים פחות או יותר (בטעות) – מה חשוב יותר, כביכול, החיים בשלום ובביטחון עם שכנינו הערביים, או שטחי ארץ ישראל הקדושה?
גם במפלגות שומרי התורה והמסורת שהיוו אז בעבר הרחוק, לשון-מאזניים בין שני המחנות, התנהל הוויכוח (בטעות גדולה), “מה חשוב יותר לפי תורת ישראל – האדם או האדמה”…
אלא שכבר מאז ימי מנחם בגין החל הכרסום במחנה ארץ ישראל השלימה, שהתחיל להצטמק ולהתפתל. בתוך “הליכוד” עצמו כבר נשמעו קולות של פשרות וכניעה, עד שבשנת תשנ”ב נראה היה שהתיקו הופר, ורוב העם מוכן היה לקבל מצב של נסיגה משטחי ארץ-הקודש… אפילו כאשר בשנת תשנ”ו נבחר לראשונה בנימין נתניהו לראשות הממשלה, היה סלוגן הבחירות שלו “עושים שלום בטוח”, כלומר – פנינו דווקא כן “לעשות שלום”, רק קצת אחרת.
מאז אותן בחירות חזר על עצמו אותו המחזה בווריאציות שונות: מחנה הימין של הדוגלים ב”אף שעל” הולך וקטן וכמעט נעלם; המפלגה הנחשבת ל”מפלגת הימין הגדולה” – הליכוד, מזגזגת בין ימין ל”מרכז” ואף ל”מרכז-שמאל”, עד שברגעי משבר עברו רוב חבריה רשמית למפלגת מרכז אחרת – “קדימה”, שקרעה באכזריות נתחים מבשרה החי של ארץ הקודש בהתנתקות הנוראה; נתניהו עצמו מכריז על “שתי מדינות לשני עמים”, ובכל עת מצוא פוזל לקואליציה עם מפלגות המרכז והשמאל.
ומה קורה בינתיים במפלגות הדתיות והחרדיות? כולנו זוכרים את ההיסטוריה. מפלגה חרדית אחת הצטרפה לממשלת רבין והביאה יחד איתה את הסכם אוסלו האיום ואת גרורותיו הנוראות; מפלגה חרדית אחרת קיבלה “דמי שתיקה” כדי שהקואליציה שביצעה את ההתנתקות הנוראה, לא תיפול; המפלגות ה”דתיות-לאומיות” כמעט נעלמו וניסו להמציא את עצמן בכל פעם מחדש, כמפלגות לוויין ‘תואמות-ביבי’, מפלגות אחרות שניסו לשמור על האידיאולוגיה הישנה לא עברו את אחוז-החסימה או נשארו בשוליים ללא השפעה.
אבל תורת ישראל נצחית היא, והיא עמדה כל העת והכריזה, מאז ועד היום: “רבותיי, טעות בידכם! טעות גדולה ונוראה!” לא אדם מול אדמה יש כאן, ולא שלימות ארץ ישראל מול שלום וביטחון! הפגיעה בשלימות הארץ – היא היא הסכנה! מחנה הנסיגות והפשרות והמו”מ, הוא הוא המסוכן לביטחון ישראל ומרחיק את השלום!
במשך שלושים ושלש שנה, חברי קונגרס הרבנים “פיקוח-נפש”, בו מאוגדים למעלה מארבע-מאות גדולי רבני ישראל מכל החוגים, זעקו והכריזו בעקשנות ובמסירות, במחאות ובזעקות את האמת של ההלכה היהודית, בפסק-דין המבוסס על שלחן ערוך ‘אורח-חיים’ סימן שכ”ט, האוסר מסירת שטחים לנוכרים משום פיקוח נפש וסכנה לעם היושב בציון, ובלשון השו”ע “משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם”.
והאמת, סוף סוף ניצחה. במערכת הבחירות הנוכחית מיליוני יהודים בארץ הכריזו – דרך הפשרות מסוכנת לנו! אנו דורשים “ימין מלא מלא”! שליטה מלאה ומשילות מוחלטת על כל שטחי ארץ ישראל בלי שום ויתור ונסיגה, לא רק בגלל קדושת ארץ ישראל – אלא למען ביטחוננו האישי!
מפלגות שדגלו בשיטה זו של התנגדות מוחלטת למו”מ עם האויב, ובעבר היו נחשבות פסולות ו”מחוץ לגדר” ולא עברו את אחוז-החסימה, הפכו ללהיט החם של מערכת הבחירות. רבבות תלמידי תיכון מתל אביב, ראשון-לציון ורמת-גן הפכו לפעילים מסורים למען מפלגה שבעבר הייתה בגבולות הגיזרה של קריית-ארבע…
קמפיין הליכוד כבר לא דיבר על “עושים שלום” ולא פזל אפילו לשנייה למרכז. להיפך, כדי למצוא חן בעיני הבוחרים היה צריך נתניהו “להקצין” ימינה, ולדבר בשפה הכי ברורה של “אף שעל”. המפלגות החרדיות התחרו ביניהן לאורך מערכת הבחירות מי הימנית יותר, ומי מתחייבת בצורה המוחלטת ביותר שלא תסכים לעולם לנסיגות ולשיתוף פעולה עם מפלגות השמאל.
לעומתן, מפלגות שהמשיכו לנפנף בשיטת המו”מ והנסיגות ו”סיום הכיבוש”, פשוט התאדו ונעלמו ואינן קיימות עוד.. המפלגות בגוש השמאל שהצליחו להינצל ולשרוד עשו זאת בזכות התעלמות מוחלטת מהנושא המדיני, והתמקדות בסלוגנים חלולים, נושאים חברתיים, או מקסימום ב”רק לא ביבי” המסורתי…
רוב מוחלט של עם ישראל, מכל קשת המגזרים והחוגים, אמר את דברו באופן ברור: הדרך של תורת ישראל היא הנכונה, הדרך של עמידה תקיפה על כל שטחי ארץ ישראל, ללא אף ויתור ואף מו”מ על פשרה כלשהי, בים וביבשה, היא היחידה שתביא בטחון אישי, בטחון לאומי, וחיים של שלום ושלווה בארץ-הקודש עד לקיום הייעוד, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד… ואולך אתכם קוממיות (רש”י = בקומה זקופה), בגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
הכותב הינו מזכ”ל קונגרס הרבנים פיקוח נפש
תגובות