נכתב ע”י מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com
בפרשה זו משה רבינו מסביר לישראל את המטרה המרכזית של יציאתם ממצרים: בנית המרכז הרוחני לאומי של העם במקום גיאוגרפי מוגדר במפה והוא ירושלים.זהו ריכוז במקום של הנפש העברית. מקום ירושלים המאחד את שאיפת האדם המוסרי האלוהי בזמנים מיוחדים עם תורת האל שניתנה מהשמים. ירושלים מאחדת את הכל לכן ישנה הדגשה מרכזית של משה בפירושו הבעל פה בפרשה זו לומר תורה זו בעקבות פיזור הגלות אשר שבר לרסיסים את הופעת הקדושה במקום מרוכז אחד שהוא ירושלים הקדושה. ירושלים הוא הגדרת המקום שהוא עילוי ותמצית כל מקומות העולם ונותן להם את השפעת הקדושה בכל המציאות האונשית.וזאת בעקבות הריכוז בירושלים.
נאמר לישראל בפרשת יתרו : ‘ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‘.
וכאן משה רבינו מפרט את הכלים למטרה זו:
‘כי אם אל המקום אשר יבחר ד’ אלה-יכם מכל שבטיכם לשום את שמו לשכנו תדרשו ובאת שמה‘.
משה רבינו מתאר את המרכז של הקדושה הישראלית. העם הנכנס לארץ, להבדיל מן הפיזור הגלותי, חייב לבנות לו מרכז קדוש מאוחד לכל העם…
רבי עובדיה ספורנו מחכמי איטליה במאה ה- 16 :
‘לשכנו – להיות שם משכן שמו והוא שילה או בית עולמים‘.
ישראל מכניסתם לארץ היו צריכים להתקדם, לאחר תקופה ארוכה של נוכחות משכן; אל ירושלים ובנית המקדש. אמנם כמה מאות שנים היו במקומות שונים משכן; אבל ‘המקום אשר יבחר ד’ באחד שבטיך… ‘ הוא ירושלים.
‘באחד שבטיך’ – רש”י: ‘בחלקו של בנימין (הר הבית) למעלה הוא אומר מכל שבטיכם הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה ‘.
שפתי חכמים… ‘אפילו למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים מקום המקדש היה בחלקו של בנימין’
אז ‘המקום’ כאן הוא ירושלים והר הבית. ירושלים היא העיר הנבחרת על ידי הקב”ה להשרות שכינתו בבית המקדש.
אנו רואים בפרשה זו עוד פסוקים החוזרים על חשיבות הבחירה בירושלים.‘ ..והיה המקום אשר יבחר ד’ אלה-יכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם..’
מפרשה זו ואילך בכל ספר דברים אנו פוגשים ביטוי חדש והוא ‘ושמחתם’.
‘ואכלתם שם לפני ד’ אלה-יכם ושמחתם בכל משלח ידכם.’ ‘ושמחתם לפני ד’ אלה-יכם אתם ובניכם’…
‘..ושמחת לפני ד’ אל-היך’.
הכלי יקר : ‘והבאתם שמה- …ואמר ואכלתם שם לפני ד’ ; שאפילו האכילה הגופנית לפני ד’ היא שם קל וחומר השמחה שהיא בנפש. ואמר ‘אתם ובתיכים’ כי מסתמא בירושלים קנו להם שלמים וכן רבים בתים חשובים..’.
עיקרו של מדינתנו זוהי ירושלים הקדושה בפני עצמה ושיא קדושתה הוא המקדש.
מה פירושו של הביטוי ‘לשכנו תדרשו ובאת שמה?
הרמב”ן :’ובספרי תדרשו, דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה ,דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו ובאת שמה, לראות פני האדון ד’ אלוהי ישראל. וממנו אמרו חכמים ‘שכינה‘.
חייבים ללמד את מעלתה של ירושלים ובית המקדש.
הכיסופים של כל יהודי העולם היו ירושלים. בוודאי שכל מדינת ישראל קדושה אבל ירושלים זה השיא. חייבים אנו ללמד את הדור הצעיר שעיקרה של הלאומיות הישראלית עיקרה של תורה ועיקרה של הכלכלה הישראלית צריכים להיות בירושלים. ירושלים של היום היא מדהימה ביופייה והיא צריכה להיות כתיאור משה רבינו בפרשה זו :’המקום’ בה הידיעה .
וחייבים אנו לדבר בשבחה של בירתנו הקדושה בפי כל עמינו ומול כל אומות העולם.
ירושלים בוודאי היא מקום קדושת המקדש מקום הסנהדרין והתורה ,אבל לא פחות היא צריכה להיות המרכז הכלכלי והתרבותי העולמי. היא טבורו של עולם ואנו אכן רואים כבר שהרבה מאומות העולם באים לפתחה.
השפת אמת:
‘לשכנו תדרשו דרוש על פי נביא דרוש ותמצא ואחר כל יאמר לך נביא. דהנה כתיב אשר יבחר ד ולא גילה להם המקום מיד רק שיהיה בכח דרישת בני ישראל כי ארץ ישראל ובית המקדש תלויים בעבודת בני ישראל וזהו שכתוב דבעיה דרישה. וכמו שאמר באברהם אבינו עליו השלום ‘לך לך’ אשר אראך. לא גילה לו מיד כמו כן פרטות מקום המקדש היו צריכים ישראל לדרוש… והאדם צריך לדרוש לאותם המקומות והזמנים (חגים) והנפשות שהקדושה מתגלה בהם וזהו ‘לשכנו תדרשו‘.
הרב קוק.’אף על פי שכוחות הטבע והמערכות פועלים גם כן עלינו מכל מקום דרכי פעולתם הם מקושרים בסוד השגחה פרטית שנותן הוא יתברך להם מקום לפעול כפי המפיק לענין ההשגחה ותכליתה אף על פי שהולך הדבר בהסתר פנים ..והנה אף שכל הנהגותינו הנה ניסיות מכל מקום רצון השית שנתנהג בדרכי הטבע ולהכין את הטבע באופן שהיה ראוי על פי חוקיו להיות כלי מוכן לברכת השית שתחול עלינו בדרך שפע עליון ונס וכדברי חזל וברכך ד אלוהיך יכול אפילו יושב,ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה ספרי קכג…על כן קשור סוד העיבור באץ ישראל ונקרא סוד עמי שזהו סוד עם ד שנבחרו מכל אומות העולם ליחד אותם בהנהגה הנסתרת הניסית מה שאין כן בכל העמים. ‘
האדם הישראלי הינו היצירה האלוהית העל טבעית מכל האדם והבריאה ומיתוך על טבעיות זו הוא פועל במציאות הטבעית. הוא חייב לעשות מאמץ אנושי יזומי פרקטי אמיתי ‘לדרוש זה אומר לבנות בכלים כלכליים מדיניים דיפלומטיים את ארץ ישראל וירושלים. לדרוש זה אומר לממש מעשית את בניית המדינה בארץ ישראל אשר היא מהבריאה ארץ ד.
ארץ ישראל בעיה דרישה. הגאולה לא נופלת מן השמים היא תלויה במעשה העם ליישם אותה מעשית.העם. הפועל הוא מגלה את קדושת ירושלים במציאות בעולם.לכן ירושלים של מעלה היא מכוונת לירושלים של מטה ולא הפוך כי של מטה היא העיקר.לכן בה מציאות המדינה הישראלית היא המאפשרת את ירושלים של מעלה.מכאן האחריות של כל יהודי להיות כנה וכשהוא אומר בתפילתו בונה ירושלים כשהיא בנויה לתלפיות להיות מיישם עוד יותר זאת ולא כתפילת הזרזיר בלי ישום כדברי הכוזרי
רבי צדוק הכהן מלובלין.פרי צדיק .
כי ירחיב ד אלוהיך את גבולך . בכל אות נפשך תאכל בשר..אך לפי דברינו ניחא שמקודם אמר כי ירחיב ד אלוהיך את גבולך בכל אות נפשך תאכל בשר זה קאי על ארץ ישראל היינו שקדושת ארץ ישראל הועיל שיהיה האכילה בקדושה ויהיה האכילת בשר, רק אוות נפש ולא תאווה גופנית .ואחר כך אמר כי ירחק ממך המקום והיינו בחוץ לארץ ושם אי אפשר לסמוך על זה שהתאוה תאות נפש,ולא תאות הגוף .ועל זה אמר וזבחת מבקרך שנדרש מבקרך ולא כל בקרך והיינו התנהגות בצמצום
וכן ר נחמן שהיה חתנא דבי נשיאה והיה לו עשירות .מזה ידע שהבשר והיין הוא לחם חוקו שחקק לו השם יתברך שזה נצרך לו לעסק תורה.ואמר כאשר ציויתיך לאכל היינו אכילה בקדושה ולא לתאוה ואכלת בשעריך שאז תוכל לסמוך אף בחוצה לארץ שהחשק לבשר הוא חשק רוחני אוות נפש.ותלמידי חכמים דמשתדלי באורייתא אינון כדבתות זוהר חלק ג דתמיד אכילתן בקדושה ומי שיודע שנבשר נצרך לו לדברי תורה רשאי לאכול בשר..
ובשבת תמיד האכילה בקדושה ואינו כלל ריחוק מקום שבכל מקום שישראל שוכן יש קדושת ארץ ישראל וירושלים כמו שאומרים הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים . .וכן תלמידי חכמים דאינון שבתות גם כן מותר להם הבשר שהשם יתברך חוקק להם לחם חוקם כפי הדברי תורה.זה דקדוק רשי זל שלא יתאוה אדם לאכול בשר אלא מיתוך רחבת ידים ועושר.כולל ב כונות עושר ממון היינו כיון שנותן לו השם יתברך עושר הבשר לחם חוקו .וגם עושר בדברי תורה על הפסוק והשבע לעשיר בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון ..’
הנה כי כן מלמד אותנו רבי צדוק את המרכז השני של פרשת ראה והיא שמיתוך מקום הקדושה בירושלים ובארץ ישראל אפשר לאכול בשר קרי לקדש את הכלכלה עם דגם של מערכת מדינית פוליטית עם מוסר! לכן אפשר במיוחד בארץ ישראל לאכול בשר וחהתנהג עם עושר כלכלי רחב כי זו צריכה עם קדושה עם ערך הנובעת מקדושת המקום. זו צריכה אידאלית ולא רק לחושים הבהמיים של האדם. לכן מקום אפשרות העושר הכלכלי עם ברכת ד אפשרי רק בארץ ישראל ארץ הקדושה . בחוץ לארץ האכילה היא טבעית רק ולכן היא צריכה להיות בלי הרחבה ששם מביאה לשחיותות חברתית כמו שאנו רואים היום. לכן מקום חיי הכלכלה של העם היהודי יכול להיות מתוקן רק במדינת ישראל לפי הפרי צדיק!
והתלמיד חכם האמיתי שהתורה היא מהותו הוא יכול ומוגבל בזמן לאפשר קדושת החומר גם בגלות ואצל העמים. לכן ישראל היו שגרירי הקדושה הארץ ישראלית בגלויות שממנה רק אפשר לקדש כלכלה אצל האומות. ואכן החברה העולמית הושפעה מהוגי דעות יהודיים בצרפת ובארצות הברית וארצות צפון אפריקא. אלא שאנו רואים שלמרות זאת תרבויות ענק של העמים נעלמו ונאבדו ועד היום מעצמות העולם מחרחרי ריב ומדון וחלקן מנהלים עושר עם שחיתות מוסרית של שליטת החברות הבנלאומיות בכלכלה העולמית. בוודאי שהם מקדמו את העולם אלא שהשפעת היהודית של הקדושה מסתבר בדיעבד שהיא לא עזרה במלואה ראו חדשות! לכן רק כדברי הפרי צדיק מארץ ישראל מיתוך מדינה של כלל יהיה אפשרי ליצא את מהות מהקדושה והמוסר לאנושות ואכן ברוך ד מדינת ישראל משפיעה רבות בעולם בהרבה תחומים ומיתוך השפעה זו העולם בא לארץ ישראל ומושפע בהדרגה מקדושתה ורק אז מתורת ישראל. ואז אנו יכולים לנסוע בתוך שגרירים לתקופות קצרות להביא את תורת הכלל של ארץ ישראל המדינית לאחינו בניכר להביאם חזרה לארץ וגם להשפיע על המדינות בעולם עצמן.וזאת בזכות שבה יש לנו מדינה בארצינו ותורה ענקית בחסד אל ובעשייה כללית בה.
מרן הרב קוק: . ‘..כך היא המידה גם ביחש הפרט של כל יחיד ויחיד ,שמחויב הוא בוודאי בכל כוחו ואונו להוציא מן הכח אל הפועל את חיוב התשוקה לבוא להאחז בארץ ישראל ולא ישקע את עצמו בארץ העמים ‘בגוים אין תורה'(איכה בט) ‘וישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם (כתובות קי עמוד ב) ‘ודומה כמי שאין לו אלוה (עבודה זרה ח עמוד א)כמה כפולה ומכופלת היא לאין שיעור וערך המצוה הגדולה הזאת ביחס אל הכלל! על כן בכל עת אשר אנו רואים שמתחילים ישראל לשום לבם לשוב אל ארץ ישראל . אנו מכירים בזה יד ד’ שהואיל לזכות את ישראל במצוה גדולה הזאת השקולה כנגד כל המצוות שבתורה מצד עצם עצמותה (מצד עצמה היא הנותנת מקדושתה למצוות.'(
זהו המסר העיקרי בפרשת ראה: דרישת הארץ ירושלים ובית המקדש.
‘אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך אברכיך ד’ בארץ אשר ד’ אל-היך נותן לך נחלה‘
‘כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך …לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ ידיך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו ..נתון תתן לו ..כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמור פתוח תפתח את ידיך לאחיך לעניך… בארצך.’
הכלי יקר:
‘..שכל עניי ארצך ראוי להקדים לעניי חוץ לארץ ..וכשאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארציך… כל האחדים הללו מורים שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום . אז לא ימצא שם אביון… והוא בלתי שכיח… וכשאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדבר בחוץ לארץ והוא בזמן שאין עושים רצונו של מקום מאחר שלא עלו לארץ ישראל עם אחיהם כמו שנעשה בימי עזרא שרובם לא עלו מבבל ושם לא יחדל אביון מקרב הארץ היינו מכלל הארץ ולכן לא אמר ארצך. וכל הפסוק ‘כי לא יחדל אביון מקרב הארץ הוא תירוץ על פסוק ראשון שאמר כי יהיה בך אביון בארצך .למה נקט בארצך והלא מצוה זו נוהגת גם בחול על זה אמר כמתרץ ‘כי לא יחדל אביון מקרב הארץ דהיינו בחו”ל ותטעה לומר ..אין נכון לדחותם ויהו קודמים לבני ארצך על כן אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לעניך בארצך… לכן אמרתי למעלה בארצך… שהדין הוא עם עניי ארצך שהם קודמים לעניי חוץ לארץ אשר מקרב הארץ‘.
וכאן מוסר השכל חשוב לכל עשירי עמינו שמטרתם החברתית העיקרית צריכה לתמוך במדינת ישראל במקומות הדרוש לכך לפני הצרכים שבקהילותיהם בחול זו הלכה וזו מטרת הפסוקים האלו..
‘כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך’...
רבי חיים בין עטאר הקדוש:
‘..ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד ומיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבוא והוא ‘מלך ישראל משיחינו’ אשר הוא ‘אביון’ וכבר נמשל ‘לעני’ כאומרו עני ורוכב על החמור; ורמז הדבר אשר יסובבינו היות אביון. ואמר ‘בך’ , פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצו גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו מתאוה מתי יבוא לגאולינו ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ הקדושה… הוא תאב בדבר זה שהוא ‘אחד שערך’ שזה יספיק למלאות תאותו לבוא ברינה ואומרו בארצך העיר מקום תאוותו היא ‘ארץ הקדושה ‘אשר ד’ אלוהיך נותן לך שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה ‘חמדת הלבבות’ ויצו ד’ לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו אלא יתחזק בכל עוז למלא חשק האחד והמיוחד כי באמצעות מעשה בני אדם ופרט מצות צדקה תכונני. שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית זה של משיח ד’ ושמו חיים.’
דברי קדשו של רבי חיים בין עטאר הקדוש שמים את האחריות העיקרית של קידום הגאולה בידי המעשה האקטיבי של ישראל. זוהי הדרישה שבפרשה. המשיח תאב מלשון ‘אביון’ להחלטת הישראלי לפעול ולקדם את הגאולה ולא להיות פסיבי ולחכות למשיח בחוץ לארץ כדברי הרב ‘הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה’ ולא בשום מקום אחר ובוודאי אם הוא מחכה לנו כאן אז בוודאי הוא לא מחכה במדבר אלא בארץ כבר בנויה. הרב ניבא את התהליך שאנו בעיצומו!
וישר כוח לכל תורמי ובוני ארצנו על תמיכתם בבניית ארצנו. ובזאת הם מורידים את הצד ‘האביון’ מהתהליך ומקיימים את ‘הדרישה’ של ‘לשכנו תדרשו ובאת שמה’.
שבת שלום – מאיר משה ואקנין ירושלים
תגובות