כח קדושת הכלל של הכהן הגדול קדושת א”י וקוממיות דורנו

שולחן חג ברשת המשביר - צילום יחצ
לומדים בפרשה:
. עבודת בכוח הכלל עבור הכלל של הכהן  הגדול ביום  הכיפורים במקדש בירושלים.יעד מידת ‘זאת’ שהיא הגעה לקרבה עם ה  בגאולה מיתוך עבודת  הכלל.טהרה וקדושה ועשיית כל  המצוות והתורה אך ורק  בארץ  ישראל לכן היא הנותנת  מקדושתה למצוות כך כתוב בפרשה .המצוות תלויות  בארץ ולא הפוך. לכן פרשת אחרי מות  סמוכה לחג העצמאות וקוממיות ישראל שזכינו  בו בעזר  ה כי זה כוח  הכלל המתואר בפרשה עם  הכהן  הגדול והקדושה. ואנו יש לנו  אחריות לשמור על ארץ  ישראל וקדושתה מכל האובים בעולם כולו! לכן חובת  ההתנהגות בקדושה  בארץ  ישראל מהותית! לכן לימוד פרקי אבות של  דרך מארץ  של  האבות  בן  גאולה הלאומית של  יציאת  מצרים וגאולת הרוח  של קבלת תורת סיני שתשתלב בתורת הביכורים  בירושלים.
.
 נכתב  על  ידי  מאיר  משה  ואקנין חותנו של  אוריאל  כהן  היד  זל שמסר  נפשו במלחמה  מול  עמלק בהיותו  ניחן מקדושת כלליות  ישראל.

.וידבר נה  אל  משה  אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה וימותו.

.פרשה זו הנקראת ונלמדת תמיד בסמוך לאחר הפסח או לפני מועד חג העצמאות ובוודאי שכמו שלימדנו החכמים יש קשר מהותי בן הפרשה והמועדים הנמצאים לידה ובוודאי האירועים ההיסטוריים שקראו קל וחומר אלה שקוראים בימינו ובכל דור.בפרשה זו מתוארת עבודת כהן הגדול במקדש בירושלים ביום הכיפורים שבאה כתיקון מיתת שני בני אהרון שקרבו לעשות הקטרת  קטורת מבלי צו אלוקי מחוץ למסגרת הקבועה.סדר עבודת  הכהן הגדול ביום הכיפורים נקבע לדורות  על  ידי  התורה ומעניין לראות שעבודה זו אשר היא מאוד מרכזית בהווי עבודת ישראל יום הכיפורים היא תוצאה של מעשה בני  אהרון ומיתתם בשל כך.נזכיר בכאן שנדב ואביהו היו שקולים כמשה ואהרון ורצו קרבת  ד ולכן הקרבו  אש  זרה של קטורת אשר לא  צוה אותם.גדולתם היתה אישית אלא שהיה ניתוק בן גדולתם לקדושת כלל ישראל למרות רצונם הטהור להיות קרובים לה עם יוזמה של עבודה במקדש.אי לכך פרשה זו הינה במסגרת תיאור עבודת האיש הכללי הכהן הגדול עם הלבוש המושלם במקום המושלם ביום המיוחד הכלל ישראלי של אחת בשנה יום הכיפורים. הרי יום הכיפורים הינו תוצאה של הבאת  לוחות  השניים על  ידי משה רבינו לאחר חטא  העגל שבו התפלל לה על מחילת ישראל.בעשירי לתשרי תוקן חטא  העגל שהוא היה  על  ידי  הערב  רב שרצה לנתק  בין  הקדושה והכלליות ולהפוך את  הקדושה לענין דתי religion בלי קשר לממלכה  לעם לדת כללית אלא הדת היא ענין פרטי כנסייתי רק של בית  כנסת ! אי לכך התיקון הוא עבודת  יום  הכיפורים שהיא רק  במקדש  בירושלים ורק  עי  אהרן  כהן  הגדול העוסק  בכלל  ישראל  ולא  בפרט  גם  כמו  כהן  רגיל.
ובוודאי שהמניעים של  נדב  ואביהו קדושים ענקיים  למעלה  מהבנתינו אבל עדיין היה דרוש תיקון לכך שגם ענקי רוח ותורה צריכים להיות  קשורים לצו האלוקי שהוא ניתן כמצווה לעם  כולו ואז  העבודה  במקדש ובכלל העבודה של  האיש  הישראלי גם הפרטית  הינה שזורה בעבודת  הכלל! כמה יש  סכנה לבמות נפרדות של גם רבנים  או  דתיים שיכולים  להתנתק  מהכלל מארצו מתורת  הכלל שהיא מטרת  התורה .עטבדה  שהתורה  נתנה  רק  לעם  שלם  בסיני  וגם שיצא  מהגלות שבו  היה מפורד בן העמים.
לכן פרשה  זו  עוסקת  בעבודת  יום  הכיפורים כלל חטא  עבודה  זרה כלל והתנהגות של  הכלל בארץ  ישראל של בניית  מדינה עם  תורה מבלי  שום חיקוי של  מנטאליות  הגויים שיכולה לחדור  גם ללומדי  התורה  ודי לחכימא ברמיזא. וגם משה רבינו היה מהותו כללית נשמת כל  ישראל.וכמה מסוכן הניתוק בן לימוד  התורה ויישומה וכלל ישראל  או ניתוקה מארץ  ישראל כי  אז התורה לא כתורת סיני שדאגה להיות  לעם  כולו ולממלכת  כהנים וכך אין  כיפור מהותי  בלי סדר  העבודה במקדש בירושלים. הנה לימוד  אור  החיים  הקדוש על כך.
 .וכך היה אוריאל כהן חתני היד זל שהיה בכוח הכלל של  ישראל לכן לחם עבור ניצחון הקדושה אשר  היא רק  בכלליות  ישראל כך התורה
.רבי חיים בן  עטאר  הקדוש.
‘צריך לדעת מה שנאמר לו בדבור  זה  ב לאיזה  ענין ישמיענו הכתוב דיבור זה  אחרי  מות ..ונראה שכוונת הכתוב היא שבא הקדוש  ברוך  הוא להזהיר את משה שלא יחשוב בדעתו כי לצד שהוא יותר  קרוב למלכות שמים ובכל ביתו של המקום נאמן הוא ויכול ליכנס אל הקודש פנימה והגם שיצו ד  על  אהרן לא יתחייב הדבר שגם משה  בכלל על כן דבר ד אל משה פירוש אליו באה  המצוה ואמר לו בסמוך למיתת שני בני אהרן …הגם היותם בני אהרן  ובתוספת מרובה היותם קרובים לפני ה ..לא חמל עליהם וימותו הא למדת שלא  יועיל היות  האדם כל כך קרוב לה  כדי שיפרוץ  גדר ליכנס לקודש פנימה…’
.רבינו אפרים הכלי יקר מפראג.
‘כתנת בד קדש ילבש.’לפום ריהטא נראה שזולת הכפרה יש  עוד תועלת שני בכניסת כהן גדול לראות פני שכינה אחת בשנה  כדי לחזקה האמונה כדרך  שנראה ה לכל ישראל  בהר סיני  כדי לטעת בלבם  דבור אנכי ולא יהיה לך כך מגי שנה  בשנה רצה ה  להתראות אל הכהן שלוחם כדי לחדש האמונה בשתי דברות אלו שהם יסוד האמונה …כדי שלא יתנגדו אל שתי דברות אנכי ולא יהיה לך ולכרות עליהם ברית  חדשה בכל שנה ושנה…דבר אחר פרט אלו ארבעה  בגדים כגנד הדברים שנכשלו בהם בני אהרן …שהיו מהלכין אחר  משה ואהרן ואמרו מתי  ימותו שני  זקנים.הללו  ואנו  נוהגין שררה על הציבור..’
.הנה כי כן מלמד אותנו  הכלי  יקר על מטרת סדר  עבודת  יום הכיפורים והוא לטעת בישראל את היות ה מצווה הכלל ולכן הוציא אותנו ממצרים ואמונה  זאת הינה תשתית כל התורה  ויום הכיפורים שבו כל ישראל  במקדש וגםמקבלו לוחות השניים שהם כוללים הרחבת  התורה שבעל  פה.לכן כיפור זו עבודה לאומית שהפרט נטהר רק  מכוחה!
.לפני ה  תטהרו.כלי יקר’רצה לומר דווקא כשנעשו קהילה אחת להיות באגודה  אחת להיות שכם אחד לעבוד את  ה אז  הקבה מקבל תשובתם ולא בזמן שחלק לבם.’
.המחלוקת הינה תוצאה של הפירוד  בגלויות בן  הקהילות וגם חוסר סנהדרין ומדינה עברית.ופשוט!
.רבי צדוק הכהן מלובלין פרי צדיק פרשת אחרי מאמר א.:’..בדבור הראשון לא נזכר מה דיבר ואמר בזוהר  הקדוש וידבר דרגא חד ויאמר דרגא אחרא והיינו מדת מלכות ..הקשה במדרש רבה בא  בניסן  מתו  בניו של אהרן  ולמה  מזכיר  מיתתן. ביום הכיפורים אך עי מיתתן  נתגלגל  ונכתבה פרשת יום הכיפורים…דזאת מידת מלכות ..שמראה באצבע והתגלות כזה לא יהיה רק  לעתיד .. זה ה קיונו לו..ובעולם הזה אין התגלות. כזה  רק  בקריעת ים סוף שהיה לפי שעה … וכן בשעת מתן  תורה. . אין עוד התגלות כזה  בעולם עד לעתיד  אבל על ידי אמונה יכולים להשיג אור זה  שיהיה מפורש ונקרא זאת כמו שכתב בזוהר  הקדוש..בזאת בזכות  שבת מעין עולם הבא…זה שאמר לו בזאת  יבוא אהרן אל  הקודש  היינו כשירגיש בלב התגלות  אור מפורש  התגלות כזה רק  בשבת  שהוא מהמנותא שלמתא..על זה נאמר לו  בסוף הפרשה  שהתגלות כזה  יוכל להרגיש  ביום הכיפורים  שהוא גם כן מקדושת  השבת  מעין עולם  הבא ..ועל  זה  ויאמר  ה  אל  משה  שגילה השם יתברך למשה רבינומ הזמן שיבוא אהרן  הוא בזאת כשירגיש  בלב התגלות כזה וזה אמירה  בלחישא  ומכל מקום נאמר  לו דבר  אל  אהרן  אחיך  על פשוטי הפרשה שנתגלגל על ידי בני אהרן  מצות  הקרבנות ועבודת  יום  הכיפורים ואל  יבוא  בכל  עת  שיש עתים…’
.הרב מלמד אותנו על מרכזיות  התגלות הקבה לישראל והוא בעת הנקרא זאת דהוא  התהליך המשיחי המיוחד כמו קריעת  ים  סוף שבו יש ראייה של גם  השפחה והבנת  כל התהליך של  גלות  וגאולה וזה יהיה לעתיד ובה שכבר אנו  בתקופה  זו  וזוכים לראות השגחת  ד הניסית על  עמו  בידי הפועלים  עם אל.וזה מתגלה בעת יום  הכיפורים כל  שנה.התגלות  היא לכלל.
.פרקי אבות .משנה  י שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה  אומר אהוב את המלאכה ושנא את  הרבנות ואל תתודע לרשות.
.מהרל מפראג ספרו דרך חיים על אבות שהרב אשכנזי לימד שזה עיקר שיטתו בפרשנותו..
‘והדבר שהוא כבוד התורה והוא כבוד המקום  והוא גורם לאהוב  השית כאשר אין תלמיד  חכם  צריך לבני אדם…ודבר זה גורם בעונתינו  בטול כבוד  התורה  שאם לא  היו  הלומדים מתפרנסים מהם היתה  התורה  מתעלה  מעלה  מעלה גם היו מוכיחים את  הציבור  כי אשמת הציבור   בראשם ולא היו נושאים פנים .אך עתה כיון שצריכים  להם כל רב קנה אדון לעצמו ..ושנא הרבנות שהוא מרחיק את המלאכה.ואל יחשוב כי המלאכה אינה כבודו אדרבא המלאכה נותנת לאדם  כבוד נדרים מט רבי יהודא כד הוי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא  על כתיפו ואמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.. כי גדולה  מלאכה שמכבדת את בעליה  שלא יגיע  לאדם בזיון  עד שיהיה צריך לבריות  ויתבזה ..העוסק במלאכה  הוא מתעסק בכבודו..וישנא את הרבנות  המרחיק המלאכה בשביל השררה  כי כמה חטאים ומכשולות יד בשררה..כי אין הרשות דורש רק דבר שהוא טובת עצמו.
.והבן כמה הפליגו חכמים באהבת המלאכה  בפרט כאשר אוהב לעשות מלאכה…ומאיזה טעם נאמר במי שנהנה מיגיע כפו אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא .כי הנהנה מיגיע כפו אשר הם מעשה ידיו  והוא אשר מסתפק במה שנותן  השי  אליו  ודי לו  במה שיש לו כי אם לא היה מסתפק במה שיש  לו לא היה נהנה  מיגיע כפו מאחר שהוא בריאה שלמה בעצמו  כאשר מורה עליו מדת ההסתפקות  שהוא בלא חסרון בעולם הזה גם כן כיוון  שהוא מסתפק  בעצמו  ושמח בחלקו  השי מסייע לו  דיהיה שלם בלא חסרון  כי  המציאות  הוא  עולם הזה  ועולם הבא ומי שנחשב מציאות ראוי לו ..עולם הזה  ועולם הבא.  כי  אשריך  מלשון  חוזק .. מי שאוהב  השי ונהנה מיגיע  כפו אי אפשר שלא יהיה לו גכ  מדת  האהבה
.כי היחידי והפרטי אין כוחו כמו מי שהוא הכלל  שאין ספק כי המים אשר בתוך הנהר  יש להם קיום יותר מן המים המיוחדים ובעל השררה הוא מיוחד  בעצמו  שאינו תוך הכלל של שאר הבריות  ולפיכך אמרו אוי לרבנות שקוברת את  בעליה  כי ‘כח  הכללי בודאי יותר מקוים כמו שתראה שהכללים הם מקוימים  וכל אשר יש לו כח הכללי יש לו קיום ולפיכך אמר אהוב את  המלאכה  ושנא את  הרבנות …’
.וכך דברי הקודש של לימוד המהרל על מרכזיות השייכות לכלל לימוד שזור בתורתו של המהרל; והפועל בתוך הכלל ומכוחו ועבורו.אי לכך  חובת דווקא התלמיד חכם להיות הוא גם בעל מלאכה כי  אז הוא לא תלוי וגם שלם וגם עוסק בשני  העולמות  ואז  הוא יהיה בכח הפעילות  של הכלל בתוך עשיית העולם ואז הוא דווקא עם התורה והמלאכה מאחד  הכל.איך הגענו למצב שהמלאכה שהיא כאן מתוארת בתור  ערך קדוש וחובה נהייתה משנית ורק למי שלא לומד תורה! הדרדרות הנובעת מסתירת  דברי  המשנה המהרל ועוד הנובעת  מניתוק  בן הממלכה  והתורה שהיתה מנת  חלקנו  בגלויות!  וגם התרחקות מכוח הכללי של התנאים אומוראים והרבה  חכמים שפעלו  בשתי  השולחנות כמו בצפון מאפריקא אלא שעכשיו חזרנו! ודל.האם הקבה ברא עולם לתוהו? וזה המשך הקשר בן פסח לשבןעות  עי לימוד משנת אבות המלמדת דרך הארץ דרכא דארעא של האדם בהיתו  עכשיו  בן  חורין וצריך להביא את  סיני לירושלים אז בפסח חירות לאומית בשבועות תורה לאומית כי הביכורים וביניהים פרקי  אבות הנותנים את דרך ארץ של האבות ליישום בלשון הבנים עי התנאים בכדי לבנות חברה כללית שיד  בה לומדים ולא  חברת  לומדים שיש בה מלאכה.הפוך בן התורה  הוא במלאכתו יכול  לקדש את  החומר! וכך היו כל התנאים אמוראים  חכמי ישראל דיינים וכך היה  בצפון  אפריקא להרבה  חכמים.
.לכן פרשיות  אלו תמיד  סמוכים לחג  גאולת  העצמאות שבו חכמי צפון אפריקא ראו בו את  חזרה  מהגלות וגאולה  כנל חכמי האשכנזים הגדולים הרב הרצוג שפירא כהנמן ועוד.
.רבי לוי סעדיה נחמני מגדולי  החכמים והמקובלים בדורינו ממרקש  מרוקו הרב אשכנזי למד גם ממנו.חוברת  וענתה השירה.
‘יש הסוברים כי אין לנו אלא לחבוש,את ספסלי בית  המדרש  ולהתעמק  בתלמוד תורה  וקיום מצותיה  בדיוק כמו שנהגנו בגולה  והגואל יבוא מאליו .אם כך ננהג  הרי שאנו  מתעלמים במכוון ממקראות  מפורשים  בתורה  בנביאים ובכתובים  שהצד השוה  שבהם הוא חיוב לקום ולהתנער  משגרת חיי  הגלות לא לשבת בחיבוק ידיים אלא לאזור כוחות ולפעול  ולהחיות את נפש  העםצ ולאחד  אותו  לאלוקיו  בכל לב ובכל  נפש.. כי גם תופשי התורה דהיום לא  יוכלו לשמש אלטרנטיבה ראויה לשלטון ישראל  השאיפה המצומצמת  לשמירת חיי  היום יום  השמירה על שבת כשרות ..ואי יציאה מכותלי בית  המדרש  יש  בה  משום המשכיות לישיבתינו  בגולה הישיבה בחיבוק  ידים מתוך מחשבה כי אין לדחוק  הקץ  ואין  לשאוף  להנהגת  עם ישראל כי זהו ענין למשיח  צדקנו  מחשבה זו מוטעית..
 מקבץ נדחי עמו ישראל קיבוץ גלויות וזהו השלב הנוכחי .’
.אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם.ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את ישביה.ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה …ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם..’
והנה כאמור פרשת אחרי מות עוסקת בקדושת כלל ישראל עבודת  הכהן הגדול ביום הכיפורים במקדש ובנושא ההתנהגות בקדושה דווקא בארץ ישראל  מבלי לחכות  מעשית התנהגותית ומוסרית את מנטאליות אומות  העולם בקשר לקדושת  הזוגיות והטהרה. כך כל  המצוות  הם  עיקר  עשייתן  בארץ  ישראל  ולא  בחול זה למעלתה של  ארץ  ישראל לכן פרשה זו בן פסח חג העצמאות  הראשון  ויום העצמאות ה באייר השני של קוממיות  ארצינו וחייבים  אנו להתנהג  בה  בקדושה וטהרה ומוסר תורני אלוקי בכל המערכות! ואפשרות  הקדושה  הינה כנלמד בדברי  הרמבן רק בכלליות ארץ ישראל ולא  בחוץ  לארץ! ערכה של התורה הינה ערך קדושה הכללית שהיא אחת עם  קדושת  ארץ  ישראל ואין ניתוק  חלילה בניהים.ערכה של צארץ  ישראח  אינו  ענין דתי מצותי  גרידא שמקיימים רק  כשאפשר וכשיש מניעים  אז עורקים מאו  לא  באים  אליה חלילה לאל מעשות  זאת , אלא זהו  בתורת  הרמבן לפי המדרש  התלמוד  והסוד  עיקר כל קיום  הקדושה העברית והתורה. המצוות תלויים בקדושת  הארץ ולא  הפוך! זו מהות ! לכן עבודת  כהן  הגדול  בכיפור הטהרה  הקדושה הם תלויים בארץ ישראל ! זה חג  ההעצמאות ה76 ! אלא דברי קודש  של הרמבן.
.רבי  משה בן  נחמן הרמבן.ותטמא הארץ ואפקוד עליה ותקיא  הארץ.’החמיר הכתוב בעריות בעבור  הארץ  שתטמא בהן ותקיא  הנפשות  העושות…כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיות שרים עליהם …אבל ארץ  ישראל  אמצעות  הישוב, היא נחלת  ה מיוחדת לשמו  לא נתן מן המלאכים קצין שוטרנ ומושל בהנחילו אותה  לעמו המיחד  שמו  זרע  אוהביו… והנה קידש  העם היושב  בארצו בקדושת  העריות  וברובי המצות  להיותם  לשמו.  כי הבדיל אותנו מכל  העמים אשר  נתן עליהם  שרים ואלהים אחרים בתתו לנו  את הארץ   שיהיה  הוא  יתברך  לנו  לאלוהים  ונהיה  מיוחדים  לשמו …והנה בחוצה לארץ אעפ שהכל לשם  הנכבד אין טהרה בה שלימה. ובספרי ואיןמ עמו אל  נכר שלא תהא רשות לאחד משרי  האומות והוא  מאמרם כתובות קי:’כל  הדר בחוצה  לארץ דומה כמי  שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את  ארץ כנען להיות  לכם לאלוהים ואומר  כי  גרשוני  היום מהסתפח בנחלת ה לאמר  לך עבד  אלהים  אחרים ואמרו תוספתא  עז  הרי  הוא  אומר  ושבתי  בשלום  אל  בית  אבי והיה  ה  לי לאלוהים ואומר לתת לכם  את  ארץ  כנען  כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלוהים  אין  אתם  בארץ כנען  כביכול אין  אני לכם  לאלוהים.   ספרי ואבדם מהרה אף על פי  שאני  מגלה  אותכם  מן  הארץ  לחוצה לארץ  היו מצויינן  במצות שכשתחזרו  לא יהיו עליכם  חדשים ..ואבדם מהרה  ושמתם דברי  אלה  אינו מחייב בגלות אלא  בחובת  הגוף  כתפילין ומזוזות  וםירשו  בהן שלא יהו חדשים  כשנחזור  לארץ  כי עיקר כל  המצות ליושבים  בארץ…כמעשה  ארץ  מצרים…ולא  תקיא  הארץ ..הענין  כולו למעלת הארץ וקדושתה…’
שבת שלום וחג עצמאות 76 שמח עם המאמצים והאחריות הדרושים להיות בארץ ישראל.
מאיר  משה ואקנין ירושלים.

תגובות

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן