לשונו החדה של ח"כ גפני כמו גם מוחו החריף, הביאו לא אחת לשילוב קטלני נגד מתנגדיו הפוליטיים. 37 שנים שגפני מכהן כפוליטיקאי פעיל בכנסת. לא אחת הוא הצליח לעצבן גם את שותפיו לסיעה ואפילו את אנשי מפלגתו שלו בדגל התורה, אבל נדמה שהאמירה שלו הבוקר (רביעי), כבר חורגת מהגבולות שאפשר לקבל, גם בגלל התוכן אבל בטח בגלל העיתוי.
גפני שפתח את ישיבת הכספים, התכוון כנראה לטוב, כאשר רצה לדבר על הצורך בשחרור חטופים. אפשר כמובן לחלוק על הדרך שלו, דרך שאותה מציג השמאל הישראלי כל העת, שצריך לתת הכל ולשחרר את החטופים תמורת הכל. גפני אמנם לא אמר את המילים המפורשות, אבל נדמה שהוא לא רחוק משם, ואולי אפילו שם באותה משבצת.
גם אם אכן זו הדעה של גפני והוא מאמץ את עמדת השמאל, שיש להיכנע לחמאס ולהיענות לכל דרישות החמאס, גפני הלך יותר מידי עם המשפט ההזוי שיצא מפיו: "אני לא מבין עד לרגע זה על מה אנחנו נלחמים שם". "אני לא מבין לאיזה צורך, ומה הולכים לעשות שם חיילים שנהרגים שם כל הזמן".
אם גפני לא מבין 628 ימים אחרי השבעה באוקטובר, על מה החיילים הגיבורים נלחמים שם, אז הוא בבעיה גדולה מאוד. הוא כנראה צריך להבין שלא הכל פוליטיקה, לא הכל כנסת, ולא הכל מתחיל ונגמר בוועדת הכספים. יש כאן חיים רבים של מיליוני אנשים שהם הודות לאותם חיילים גיבורים שנלחמים שם.
אם גפני לא מבין מה הצורך שחיילים נלחמים שם, הוא מוזמן לבקש לרדת לחאן-יונס ולבקש שיעשו לו סיור VIP ומפגש עם החיילים הגיבורים שנלחמים שם, ושיודעים שהם יכולים לשלם את המחיר הכבד בחייהם, ובכל זאת הם עושים זאת.
גפני צריך להבין אחת ולתמיד, את מה שאמר רבי עקיבא, ש"סייג לחכמה, שתיקה". גפני הוא לא אדם טיפש, הוא אחרון הפוליטיקאים שאפשר לומר זאת עליו, ודווקא משום כך, נדרשת ממנו אותה חכמה של שתיקה, בטח ביום כזה, יום בו שבע משפחות מקבלות את ההודעה הקשה מכל על מות ילדיהם, כי יצאו לשמור בין היתר גם על גפני, כדי שחלילה לא יחזור ויהיה כאן שוב 'שבעה באוקטובר', ושחלילה לא יגיעו אותם 'נוחבות' אל בני ברק, ויבצעו את מה שעשו שם ביישובי העוטף.
המשך דבריו על כך שאנחנו צריכים כאן אצלנו איזה טראמפ אחד שיחזיר אותנו למצב הנורמלי, מלמד עד כמה השטויות יצאו מפיו בלי טיפה של מחשבה. חבל. חבל, שזה קורה ביום כזה, חבל שזה קורה בכלל.
