בימי בין המצרים, יזרח אור לישרים. היהדות הנאמנה ניצבת במלחמה מבית ומחוץ. בשורות אלה אבקש להביט אל תוך המחנה החרדי פנימה. האם וכיצד נשרוד את התרופפות המערכת החיסונית של הנוער החרדי, של “אמונת חכמים” מול “זלזול הורים ומורים” לנוכח אוירה של מחלוקת ושנאת חינם ברחוב החרדי.
אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הקומוניסטים לפני מאה שנים ושל הציונים לפני יובל שנים ושל הרפורמים בתקופתנו, היא יצירת מחלוקת בוקה ומבולקה בתוך ציבור החרדי פנימה. בכך הם מרסקים את ההגמוניה התורנית והסמכות ההורית והחינוכית. כך הם קוטפים מעץ החיים את הפירות הנושרים. כל השאר הופך להיסטוריה.
כל הורה וכל מורה הוראה וכל מחנך צריך לשאול את עצמו בימי בין המצרים (תרתי משמע) “מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים”? מי הרס את המערכת החיסונית של בני נוער רבים, שלא עומדים מפני פיתויי הרחוב? נסיון העוני הוא סיבה ראשונה בהיסטוריה של מאתיים השנים האחרונות. הורים שלא היה להם לחם לאכול, אבדו את השפעתם על חלק מילדיהם הרעבים שיצאו לחפש מזון בשוק. חלק אחר מסרו את נפשם והלכו ללמוד תורה בחוסר כל ויצאו לאכול “ימים” ולישון בלילה בחנויות סגורות כ”שומרי לילה” או ללמוד בבית המדרש כל הלילה. אבל אחרים והם היו הרוב ברחוב היהודי, נשברו בצאתם לשבור שבר במצרים ונדבקו במחלות הנפוצות ברחוב הנכרי.
הבעיה השניה היתה, שגם בהיכלי הישיבות ובתי המדרש, הסתובבו נגיפים והפיצו “נייעס” מעיתונים המתלוצצים על גדולי ישראל ומנהגי היהודים. סופרים שנשרו מן הבית היהודי, יצאו ותיארו את ה”שטעטל” בסגנון שגדולי האנטישמים הגויים לא הצליחו לעשות זאת. ליצנות ועלילות דמים נגד שומרי התורה ולומדיה, רבנים ודיינים, חסידים וצדיקים, הופצה ברבים. זה היה יסוד ושורש החורבן הרוחני שחולל שמות בנפש הצעירים בדורות הקודמים. מכאן הגיעו הבחורים לקריאת ה”ביכלעך”, ספרי השכלה וליצנות מכל הקדוש והיקר, שנשרו מתוך חיקם. הללו הדביקו את שאר התלמידים בווירוס ההורס את המערכת החיסונית של נשמת ישראל.
זאת המגיפה שהוציאה את רוב רובו של הנוער היהודי אל ההתבוללות התרבותית עד שהפכו ל”גויים גמורים”. מה ההבדל בין גוי רגיל ל”גוי גמור”? הגוי הרגיל נולד להורים גויים. ה”גוי גמור” נולד להורים יהודים ויצא לתרבות רעה. ה’ ירחם.
*****
השאלה היא מה הלקחים שדורנו יכול להפיק מההיסטוריה הרחוקה והקרובה, של שבירת חומות האמונה שבלב. אם המחלוקת ושנאת חינם הביאו לחורבן בית המקדש, והמחלוקות בכל עיר ועיירה בתוך מחנה ישראל, הביאו שואה רוחנית בכל תפוצות ישראל וגם בארץ ישראל, אך לפני מאה שנים? האם אנו בטוחים במערכת החיסונית של נפש הנוער של הדור שלנו והדורות הבאים, כאשר אש השנאה ממלאה את רחובותינו בימינו ומערכת הסתה וליצנות נגד גדולי ישראל, מובילה את דעת הקהל בקהילות חרדיות לא מעטות?
רק חוסן נפשי וחינוך אמיתי וחזק כפי שהיה אך לפני זמן לא רב, מפי מלמדים ומחנכים יראי ה’ המהוים דמות חינוכית ומושא להערצה, יצילו את הדור הבא, מכל המכשולות. הציונים והחילונים בימינו הצליחו לשבור את חומת האחדות החרדית. הם שברו את הראש שנים רבות איך מנפצים את החרדים מבפנים. לדאבוננו, הם הצליחו בקרב השוליים הרחבים של הציבור, שהתפלג לפלגים ולקבוצות ולעשרות עיתונים וליצירת סוגי חרדים שונים. אין היום שום הגדרה ל”חרדי” ואין שום הגדרה ל”חסיד” ואין שום הגדרה ל”קנאות”. אין כאן המקום להרחיב.
יכול אדם להיות “קנאי וחסיד ובן תורה” ולעשות ברחוב ככל העולה על רוחו. זה לא מונע ממנו את היכולת להאשים את הצדיקים וגדולי התורה כ”פשרנים”… ברגע שהחילונים והציונים הצליחו לפרוץ את חומת האחדות במחנה החרדי, כל המערכת החיסונית נפרצה. אפשר להפיץ את כל הנגיפים של התרבות הרעה בקרב הנוער בעיקר. מי יתן את הדין על כך?
תגידו, תמיד היו מחלוקות בין גדולי ישראל ותמיד גיחכו מדרכי הצדיקים ועם ישראל חי וקיים. זה נכון. אבל תבדקו את המחיר החינוכי ששילם עם ישראל על כך. נותרו מעטים ודלים שעמדו מול גלי נשירה אדירה בכל מקום ובכל תקופה בה השתוללו המחלוקות הללו. תספרו כמה יהודים מעטים נשארו בעולם התורה והחסידות וכמה מליונים יצאו לתרבות רעה. המספרים מבהילים.
יש אומרים שאם רוב צאצאי היהודים יראי ה’ מלפני מאה שנים, היו נשארים במחנה ישראל, הציבור החרדי היה מונה היום כעשרה מליון יהודים, גם בלי למנות את אלה שנספו בשואה הי”ד. השואה הרוחנית כילתה יותר נשמות, במאה האחרונה, מאשר השואה הפיזית, הי”ד.
היתה תקופה לאחר השואה ולאחר הקמת המדינה, (בערך בין שנות תש”י לתש”ע פחות או יותר) שלא רק שהמגיפה נעצרה ורוב רובם של חניכי מוסדות החינוך החרדי נשארו חרדים חסונים במערכת חיסונית שהקימה שלשה דורות נפלאים, אלא שאף החלה תנועת התשובה שהחזירה רבבות למחנה ישראל. צאצאי בעלי התשובה שחונכו במוסדות החרדיים, באותה תקופה, גדלו והצליחו וגם עשו פרי לגאון ולתפארת.
השאלה היא האם אנו חוזרים שמונים שנה אחורה. האם התקופה משתנה לנגד עינינו ואנחנו עיוורים לנוכח יציאה של אלפי בני נוער אל מחוץ למחנה? ואולי והלוואי וזהו גל זמני שייעצר בע”ה “וכל בנייך לימודי ה’ ורב שלום בנייך”.
*****
התשובה בידינו. אם נחזיר את אמונת חכמים ונהדוף את בעלי המחלוקת השורפים את נשמות הדור הצעיר מתעמולת המרידה בסמכות הורים ומורים ובראשם גדולי ישראל שליט”א, נוכל להמשיך לגדל דורות ישרים ומבורכים בע”ה כאשר היתה באמנה בשישים השנים האחרונות.
הבה נתבונן, מה נשתנה החינוך התורני שניתן לפני יובל שנים, שהצליח להצמיח דור נפלא של תלמידי חכמים ויראי ה’ אנשי מעשה “אין יוצאת ואין פרץ ואין צווחה ברחובותנו”. מדובר במלמדים ומחנכים פליטי חרב לאחר המלחמה העולמית והקמת המדינה, לבין החינוך הניתן היום? האם המלמדים ניצולי השואה ומורות שלא עברו שום הכשרה “מקצועית”, היו מלאכים שהניבו תלמידים “דור דעה” שלא ראינו בדורות הקודמים? איך הם לא אבדו נושרים בכמויות שאנו רואים היום? זה היה נס או מופת? יכול להיות שכן. ניקח בחשבון שגם הציבור החרדי היה קטן יותר. כל מי שלא אחז בזה, כבר מזמן יצא לתרבות רעה ושלח את הילדים לחינוך “ממלכתי”, משם יצאו לצבא ולא נותר מהם שם ושארית בשומרי השבת והמצוות.
החרדים היו השרידים אשר ה’ קורא ששרדו את השואה הרוחנית לפני ולאחרי המלחמה, לפני ולאחרי הקמת המדינה. היום מדובר במאות אלפי משפחות, קרוב למליון נפש. ייתכן שאם נמדוד את הנושרים באחוזים, אין עליה גדולה במספר הנושרים. אבל זה לא נמדד לפי מכון לסטטיסטיקה. אחוז הנושרים אינו רלוונטי. כל ילד נושר הוא נשמה בכף הקלע. כל משפחה שמאבדת בן או בת לתרבות רעה זה אסון נורא שאין לה נחמה, עד שהבן האובד ישוב אל חיק מורשתו.
לפיכך אנחנו חייבים לעצור את מגיפת המחלוקות והשנאות וההסתה ברחובות ובעיתונים וברשתות, למען הצלת נפשות ישראל. מי שמתבונן בדברי הימים של הצלחת החינוך החרדי, יודע כי סוד ההצלחה והחיסון של הדור הזה, היה “אמונת צדיקים” ודבקות בתלמידי חכמים, ראשי ישיבות ורבנים. זה כל ההבדל בין דור מחוסן ממחלות הרחוב לדור הנושר אל תרבות הרחוב. יש אמירה מציאותית קשה באידיש שתרגומה היא כך: “כל הסמרטוטים שבעולם, לא יצליחו לסתום את פיותיהם של רכלנים”. ואמרה נוספת אמתית: “ה’ ישמרנו פון גויישע הענד און אידישע פיסקעס”. ה’ ישמרנו מידיים של גויים ומפיות של יהודים.
היום נוספו כלים חדשים המפיצים את הלשון הרע וליצנות, כווירוסים השורפים נשמות בכל הרשתות. מכאן ועד ליציאה לרחוב, הדרך מהירה כמטחווי קשת. אפשר וצריך להילחם בטכנולוגיה ולסנן אותה. אבל אי אפשר לבלום את ה”נייעסים” והליצנות המופצים באותם כלים טכנולוגיים. אלה עוברים גם בכל הכלים ה”כשרים” כסירי טשולנט בליל שישי.
אנו מאמינים כי גם הגל העכור הזה יעבור והציבור החרדי יתאחד סביב דגלם של גדולי ישראל שליט”א ולא ילכו אחר המסיתים והמדיחים הלובשים בגדי “קנאות” כפנחס ועושים שמות במחנה ישראל. כשם שניצחנו את האויבים מבחוץ ועם ישראל חי וקיים, כך נזכה לשרוד את המלחמה בתוך המחנה פנימה ונצא מחוזקים ומאוחדים לקראת ביאת משיח צדקנו בב”א.
המאמר פורסם בעיתון ‘המחנה החרדי’.
תגובות