בימי כסליו אור נרות החנוכה כבר מבליחים במחשבה ובדיבור. “יכול מראש חודש תלמוד לומר”. כשלומדים את ההלכות ועניני חנוכה, יכולים כבר לחוש מראש חודש, את האור הגדול שיאיר חשכת לילה עד שנגיע לחנוכ”ה. באותו היום מליוני יהודים ידליקו את הנרות הללו, בהלל והודיה להשי”ת על הניסים שעשה עמנו הקב”ה בימים ההם, להודות ולהתפלל על הניסים שאנו זקוקים להם בזמן הזה.
כבימים ההם בזמן הזה עם ישראל חי, כשהוא מוקף במליוני אויבים מבחוץ וסובל מבפנים תחת שליטי תרבות יוון הרשעה. ההיסטוריה לא תאמין, איך ייתכן שעם ישראל הקדוש בעשר קדושות, שרד בארץ הקודש, תחת שלטון משפטי ופקידותי המורד בחוקת התורה. במשך קרוב למאה שנים הארץ נשלטת על ידי משטר של כפירה בעיקר, שעל ידי “חוק חינוך חובה” ו”חוק גיוס חובה”, העביר מליוני יהודים על דתם במערכת חינוך אנטי אמונית ומערכת משפטית של חוקי סדום ועמורה. רבבות שוטרים ושליטים ופקידים כפופים לפסיקת שופטי בג”צ שכל מהותם היא מרידה במלכות שמים ומחיקת אמונת ישראל. על אפם וחמתם, עם ישראל חי וקיים.
החשמונאים של ימינו מצליחים לשרוד, בתוך מלחמת תרבות בלתי פוסקת נגד תורת ישראל. נס הקיום של גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ורשעים ביד צדיקים, מתרחש בדורותינו ולנגד עינינו. אנו מצויים כבתיבת נוח בדור המבול, כשמבית ומחוץ בכופר. אחרי השואה הרוחנית והפיזית רח”ל, חשבו שאין יותר עולם יהודי ולא ישאר שם ושארית לישראל. והנה זכינו: “ויזכור אלוקים את נוח וכו’ ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו המים וכו’ ותנח התיבה על הרי אררט”. גם בשטף דור המבול, אנו זוכים להצלה גדולה. גם כאשר נותרנו מעטים מול רבים, בודדים בים האנושי העוין נאמר: “ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ”.
הדורות הבאים יתקשו להבין איך בכל זאת הצליחו שומרי התורה להתחמק מתחת ידה הקשה של התרבות הרעה. איך למרות גזירות המשטר החילוני במשך יובל וחצי שנים, שרדו מאות אלפי יהודים החרדים לדבר ה’. לא זו בלבד אלא שגם גדלו והצליחו ואף עשו פרי. הוקמו אלפי תלמודי תורה ובתי כנסיות ומקוואות ורבבות אלפי בתים נאמנים בישראל. אלה ניצוצות אור החנוכה בתוך החשיכה הגדולה. אנו רצים והם רצים, אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. כשאנו מנסים להציל יהודים מנפילה לתהום, רבים מהם כועסים על כך שאנו מסרבים להכיר “בזכותם” ליפול לבאר שחת ולתהום הנשיה. זה נס בתוך נס, שחלק הולך וגדל בעם שבשדות, עוצר רגע לפני התהום ומנסה להתחזק ולעלות לדרך העולה בית א-ל. כמה שהשלטון הולך ומתדרדר בהתיוונות והתבוללות מוחלטת, יותר ויותר אנשים, הולכים ועולים ומתחזקים ומבקשים אמונה.
כל אלה ניסים גלויים. אל תאמרו “כוחי ועוצם ידי” של הציבור החרדי המוכשר והנאמן, מצליח לקרב יהודים. מי שמכיר את השיג והשיח הציבורי בזירה החרדית, יודע שאין כאן כוחי ואין כאן עוצם ידי. אנו לא מסוגלים להתאחד אפילו לצרכי הציבור שלנו ובוודאי שאין לנו שום כוח ועוז להחזיר יהודים הרועים בשדות זרים ולהביאם לבית המדרש החם והטוב.
רק נס שמימי מריץ יהודים רחוקים להתקרב להשי”ת. רק סייעתא דשמיא בלתי רגילה שזכה להם דורנו, מאפשר לנו להקים דורות ישרים וחינוך חרדי למופת ולהכין דור של נתבייש בו לקבל פני משיח צדקנו. בשורה של ניסים כאלה שאנו רואים בעליל בארץ הקודש, נוכל לגשת לנרות החנוכה בשירה ובהודאה להשי”ת. נודה על העבר בימי בית שני ונספר על ההווה של ניצחון החשמונאים של ימינו במאבק מול המתייוונים ולהינצל “מיד אחי מיד עשיו”. נמשיך בתפילה על העתיד שנוכל להמשיך ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. נתכונן לחנוכה בתקוה להפיץ את אור התורה בקרב העם השוכן בציון. נחיה באמונה ב”מי שעשה ניסים לאבותינו וכו’ הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ”. במהרה בימינו.
מתוך תיבת נוח הצף במי המבול העולמי, אנו רואים ניסים גם ובעיקר מבחוץ. בשעה שאנו עוסקים במאבק החשמונאי נגד ההתייונות, רוחות החורף העולמי נושבים מבחוץ. הרוסים והאיראנים בסוריה ובלבנון, לוחצים מצפון. הפלישתים עוקצים כצרעות מדרום. שר הביטחון נטש את הספינה בימים בהם נטושה המערכה הצבאית והמדינית בכל החזיתות. ראש הממשלה מינה את עצמו לשר הביטחון וספק אם יצליח לשמר את הרוב בכנסת. זאת כאשר הזירה הצבאית רוחשת איומי טילים לאלפים ולרבבות. ויכוחים פוליטיים מתרחשים בתוך הגטו העברי, כאילו אין אויבים מבחוץ. ממזרח וממערב, מצפון ומים, אויביך יהמיון והיהודים רבים ביניהם.
הנצחנות שולטת לא רק בתוך הגטו העברי אלא גם בתוך “תיבת נוח” של עולם התורה עצמה. גם זה אחד מעשרה ניסים שאנו חיים בהם ביובל וחצי האחרונים. בעצם זה החל כמה אלפי שנים קודם. כאשר שני אחים בני אדם, לא הצליחו להתחלק בכל העולם כולו. זה הטבע האנושי. שמעתי בשם הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ”ל שאמר: אחד מן הניסים שהיו בהר סיני הוא שנאמר: “ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה’ נעשה”. מדוע היו צריכים כולם לומר “יחדיו”. מה רע שאחד יאמר אחרי השני “נעשה ונשמע”?
התשובה טמונה בטבע האנושי: אם יאמר אדם אחד “נעשה ונשמע” באופן אינסטינקטיבי יקום השני ויאמר: “לא נעשה ולא נשמע”. השלישי יכריז: “נעשה ולא נשמע”. הרביעי יאמר: “נשמע ולא נעשה” לכן עשה הקב””ה נס שיאמרו כל העם “יחדיו” דייקא.
יהי רצון שנזכה כולנו לומר בשמחה ובאחדות מלאה “כל אשר דיבר ה’ נעשה” ונזכה לאור באור התורה של ימי החנוכה והקב”ה יעשה לנו ניסים ונפלאות כבימים ההם במזמן הזה.
תגובות