1
1

תורת משה היא התורה המייצגת את נשמת כלל ישראל / מאיר משה ואקנין

הפרשה הינה היחידה בתורה שבו פנית ד' למשה הינה בלי אזכור שמו של משה רבינו. בוודאי שצורה זו הינה בעלת משמעות עמוקה ויסודית.

משמעות עמוקה.
לומדים מהפרשה:

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באוהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אותו אהרן מערב עד בוקר לפני ד' חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל'

פרשת תצוה הינה הפרשה היחידה בתורה שבו פנית ד' למשה הינה בלי אזכור שמו של משה. ואתה תצוה…

בוודאי שצורה זו הינה בעלת משמעות עמוקה ויסודית.

אנו מחויבים להבין למה דווקא בפרשה זו אשר עוסקת בתור המשך לציווי מלאכת המשכן, שמו של משה רבינו לא מופיע.

וגם תמיד פרשה זו נקראת בחודש אדר, אדר א' או אדר ב', שבו מציינים את יום פטירתו של משה רבינו ז באדר. הדברים בהחלט קשורים. וגם פרשה זו בשנים רגילות נקראת בשבת זכור לפני פורים. גם כאן יש קשר מהותי.

הרב יהודה לאון אשכנזי זצ"ל:

'… זה בשבוע שבו נקראת פרשת תצוה שאנו מציינים את פטירת משה (ז' באדר בשנה רגילה). בז באדר משה נולד ונפטר. בשנה מעוברת האירוע מצויין באדר ב'. מאוד בולט שדווקא בפרשה זו הנקראת בחודש פטירתו של משה שמו לא מופיע. אנו רגילים להסביר שכשמשה התפלל על ישראל בחטא העגל אמר אם ד' לא ישא חטאטתם. 'מחני נא מספרך אשר כתבת'.. משה מרגיש באחריות מסוימת בחטא העם בעגל. רשי מסביר לאחר חטא העגל ד אומר למשה. 'לך רד כי שיחת עמך.'

לא נאמר העם אלא עמיך .זהו הערב רב שקבלת מעצמיך ..ולא נמלכת בי..'

באופן מסויים משה אחראי במשהו בחטא זה של העגל. זהו משה ולא ד שהעם (ערב רב) רוצה להחליף בעגל. מה שהיה צריך למנוע במיוחד זה להאליל את משה בתור מתווך לעשות ממשה א-לוהים. לכן במיוחד נעלם שמו של משה בפרשה הקשורה בעיקר בעבודת המשכן. לכן חשוב להבין איך התורה מציינת את תפקיד משה בתור מלמד את החוק האלוהי. הענקיות הפדגוגית של משה מצטיינת בעובדה זו. המצוות צריכות להיעשות בצורה רצונית עצמאית מצד מי שמקבל את הוראת משה. זה הרבה יותר משמיעת הוראה….מי שמקבל את  הוראת משה המחליט מיוזמתו הרצונית להישמע לחוק האלוהי…משה מצליח בתור הדובר של החוק, כאשר הוא מוחק את עצמיותו לגמרי בפני החוק שהוא מעביר..' כי מציון בצרפתית.

שתי נקודות מרכזיות מלמד אותנו הרב אשכנזי. התורה הישראלית לא הופכת את האישים המרכזיים המופיעים בה ובמיוחד משה לאלוה. זהו הבדל מהותי מאוד בין תורת ישראל לשאר הדתות. אצלנו משה למרות פועלו האדיר דווקא מוחק את עצמיותי הפרטית בכדי להעביר את ההתגלות האלוהית ההיסטורית ישירות לישראל. התורה היא נתונה לעם ישראל לא למשה! משה הוא המעביר את התורה מבלי כל נגיעה אישית כלשהי. לכן אין אצלנו כל אזכור למשה באותו חג הפסח הנחגג בזכות פועלו של משה דווקא בתור גואל! וזהו היפוכו של דבר בדת הנוצרית שמבחינתם אותו מיסד דתם הוא המצווה הוא נוכח עד הפיכתו לאלוה.

לכן זהו הערב רב שדווקא עשה את העגל בתור אמצעי להחליף את 'אלילם' משה. מבחינתם משה הוא בעל כוחות אלוהיים שבלעדיו אי אפשר להמשיך.

נקודה זו הינה מאוד מסוכנת! מחויבים אנו לומר שתופעות כאלה של האללת דמויות דתיות רבניות הינה מסוכנת. בתורת ישראל הרב או המנהיג הוא מייצג את העם ולא הפוך! העם הישראלי הוא העיקר. בוודאי כהוראת חכמי הסוד. 'משה שקול ככל ישראל' יש לו נשמה כללית.  זה אומר שהוא מסוגל להציג את כל הציבוריות הישראלית. משה לא מייצג את עצמו! אנו חייבים להיזהר גם במחננינו הקדוש מהליכה עיוורת לפעמים אחר דמויות גדולות שיהיו ,הן במישור התורני והן במישור הפוליטי. בוודאי שאנו נשמעים ללימודם של ענקי ישראל בכל הדורות עד ימינו. אבל אנו משאירים את ענקינו וגדולינו בשטח האנושי. ומוכרחים אנו לומר שלפעמים ההאדרה המוגזמת שגורמים אינטרסנטים עושים מרבנים הינה מסוכנת ואין לה שום שיג ושיח עם אמונת החכמים שאליה מתכוונים חכמינו. אנו לומדים ומאמינים באופן מוחלט בתורת חכמינו. אמונה זו הינה אמונה בעצם בבורא שנתן את התורה והועברה בעל פה דרך אותם החכמים בעלי המסורת הלימודית. וזה הכול.

לכן כדברי הרבי מברדיטצ'ב חודש אדר מלשון לבוש כגון אדרת אליהו. דווקא בחודש אדר מציינים את לידת ופטירת משה כי הוא הצליח להוריד את 'לבושו' האישי והצליח להעביר את התורה כרצון הבורא בלי פרשנות אישית.

רבי חיים בן עטאר הקדוש:

'ויקחו אליך… ובדרך רמז, יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש כי ארבע גליות כל אחד מהם נגאלו נממנו בזכות אחד גלות ראשון נגאלו בזכות אברהם ..ב נגאלו בזכות יצחק ,ג בזכות יעקוב והד תלוי בזכות משה ,ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו 'ואתה תצוה את בני ישראל '.. על דרך אומרם זל אין 'צו'  אלא מלכות כי הוא ימלוך עלינו לעתיד ותנאי הוא שיעסקו בתורה .וזה הוא אומרו 'ויקחו אליך שמן זית זך' ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן …ודקדק לומר זך שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר חס ושלום או להתגדל וכדומה..'

דברים קדושים אלו מלמדים אותנו שהתהליך המשיחי גאולי שאנו חיים אותו הוא נקרא 'משה גואל אחרון' 'בזכות משה'. איך יתכן שלמרות ההתעסקות בתורה ובמצות אלפיים שנה לא נגאלנו מוקדם יותר? היינו צריכים לחכות לענקי הרוח שיכלו לגלות את משמעותה האמתית של תורת משה ,של תורת משה בתוך גואל בלי שמרים גלותיים. תורתו של המשיח שהוא הוא משה תורה בלי שמרים זכה ואמתית . תורת הגאולה שמטרתה להיות עם בארצו ורק כך אור לאנושות. וזהו כדברי מרן הרב קוק איחודה של תורת משה ותורת משיח. תורה שכוללת את הממד ההיסטורי כללי של נשמות ישראל. וזוהי מטרת המקדש. לכן דווקא משה הוא שמקים את המשכן!

תורת משה בממדה האמתי היא תורת הכלל כנשמתו של משה שהיא כללית. לכן משה הוא הגואל האחרון .וזהו ההיפך של כל התורות החלקיות הגלתיות שעוסקות רק בבית הכנסת.

ולכן הפרשה הזו נקראת בחודש אדר שבו חל פורים. כי חכמי ישראל שבאותו הדור בחרו להישאר בפרס, למרות תחילת החזרה בבית שני לארץ, כי הם לא עסקו בתורת הרזים של ארץ ישראל אלא בתורת הכשרות והקהילה של היהודים נתיני האזרחות הפרסית.

'וזהב הארץ ההיא טוב ' זוהי תורת ארץ ישראל.

ולכן רק מהמקדש בירושלים אנו מסוגלים להיות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן