הראיה של משה ללמד את איחוד האידאל והמציאות / מ.מ ואקנין

בפרשה זו משה רבינו מסביר לישראל את המטרה המרכזית של יציאתם ממצרים: בנית מדינה  עברית  אידאלית  אשר בה בירה של מלכות כלכלה וקדושה  במקום בירושלים שבמרכזה בית המקדש ; הבית המאפשר  את ההבלטה של קדושת הכלכלה  של מדינת ישראל דרך האכילה בקדושה של הכהן. נאמר לישראל בפרשת יתרו : ‘ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. זו המטרה של יציאת מצרים מדינה ציבור כללי המושפע מהקדושה הציבורית של ארץ ישראל ומעביר קדושה זו בכל מערכות חיי היחיד והכלל דרך מרכז גאוגרפי קדוש הר הבית בירושלים. ומשם לכל ארץ ישראל המדינית. ישנה הקדמה  מרכזית של תחילת הפרשה  לפני פירוט של  בניית המדינה הקדושה  בתור מרכז האנושות בכל התחומים..

“ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד א–להכם . והקללה אם לא תשמעו אל מצות‘… ..

רבי עובדיה ספורנו : ‘ראה. הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר עכו”ם. כי אמנם אנכי נותן  לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות , כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב .והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג  המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו‘.

ישראל קדמו לעולם .חכמים מלמדים אותנו שמטרת העולם הינה יצירה א-לוהית של זהות אנושית ייחודית אשר תוביל  ותגלה את האחדות הא-לוהית דווקא בעולם החומרי המדיני בעולם ההעלם והתחתון.

התברר לאחר מאמץ  אנושי עילאי ומתוך יצירת אלוהית של נשמות עליונות של האבות ; הם הצליחו בבחירתם ובמאמציהם לבנות את הזהות הישראלית. זהות זו במהלך כל ההיסטוריה הראתה את הצד הנבחר האלוהי שבה; ואת המאמץ  של יחידי הסגולה שבה לפעול להיות  העם  ואחר כך המדינה אור לגוים בכל התחומים. המאפיין הישראלי שמשה רבינו מתאר הינו מידת ההצטיינות הלאומית הבאה מתוך ההצטיינות של יחידים, שהשיגו את דרגת היחידה; להיות המובילים את העם לחיי קדושה ותוכן לאומיים  במסגרת  של מדינה מצטיינת כלכלית וחברתית אשר זרים לחלוטין לעמי תבל ; אשר  הם מפרידים בן קדושת הפרט לקדושת המדינה…מדינה מצטיינת עם קדושה  זו ראיית משה רבינו.

תופעה זו נוצרת מבקשה תורנית של משה להצטיין ..אנו צריכים להיות מסוגלים להעלות את כל הבינוניות החומרית אל על. להיות מצטיינים בהעלאת כל העשייה החומרית אנושית מדעית למקורה הא-להי בהשפעת לימוד תורת ארץ ישראל וקיום המצוות שהם התלויות בארץ כביטוי מצוות התלויות בארץ ולא הפוך. הארץ היא העיקר והמצוות הם תוצאה של העיקר. כדברי הרב צבי יהודה קוק.לא מדובר כאן ביצירת אליטה מנותקת מהחברה וממורכבותה; אלא ביצירת הנהגה אנושית מחוברת לכלל ומצטיינת דווקא מתוך שימוש  בחוקי האל שנקבעו בעולם החומרי. לא נתנה התורה למלאכי השרת כמאמר התלמוד , היא נתנה לאדם החי בחוקי כלכליים ופיזיקליים אשר נבראו על ידי האל, ולכן הם מעשה הרכבת העולם של הקבה ואז הם קדושים; והזהות העברית המצטיינת היא מגלה דרך התורה את מטרת חוקי הפיזיקה והכלכלה לעולם, בניית עולם מתוקן ומוסרי דווקא על ידם. זוהי הברכה והקללה., התורה מציינת: נותן ברכה. הנתינה הינה אקט חיובי על טבעי מלמעלה בלי תנאי (רבי חיים בן עטאר הקדוש. רב יהודה לאון אשכנזי)בתורה. הא-ל נותן מלמעלה למטה בלי גבול  את החיים את השפע את הארץ את התורה. אשר אני נותן כתוב כלפי הארץ ובנתינת התורה אשר נתן לנו תורתו..

רבי חיים בן עטאר הקדוש– : ‘ עוד יתבאר על פי מאמרם ז”ל בספרי שאמרו משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחילתו מישור וסופו קוצים ואחד תחילתו קוצים וסופו מישור .והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלוש פסיעות..  והוא אומרו נותן לפניכם פירוש שני מיני טובות ובכל אחת יש ברכה וקללה .כי דרך רשעים יש בו מישור בתחילה וקוצים בסופו הרי ברכה וקללה , ודרך חיים גם כן תחילתו קוצים וסופו מישור הרי ברכה וקללה גם כן. וחזר ופירש את הברכה פירוש לזה יקרא ברכה שאין לחוש לענף הקללה שבה .אשר תשמעו הגם שיש באמצעות זה צער , כי הצדיקים מצטערים בעולם הזה בהשתדלות המושכל .ועולמם קשה עליהם למה שצריכן בו. והקללה אם לא תשמעו הגם שאתם מתעדנים בעולם בכל אות נפש וערב לכם מישור זה לקללה יחשב.’

אנו העם הישראלי בארץ ישראל מגלה שהכול ברכה. אור החיים הקדוש מלמד אותנו את החיים הקדושים של איחוד כל ההוויה, המאמץ והמורכבות והמעידות שמתוך הפעילות של העולם החומרי ; שהיא הברכה; נקרא קללה ,  המניעות. ומניעים אלו הקללה הם חלק מהותי של הברכה. הקללה היא בתוך המאמץ להשיג את הברכה. ולכן אשר אני נותן ברכה וקללה שניהם מתוך נתינה שניהם הם הגדרה של נתינה של חיוב .ופעילות אנושית מצטיינת הופכת רק בארץ ישראל את המניעים את הקשיים את הקללה לברכה בזה שעשיית הישראלי לא תחשוש מהקללה שבעשייה החומרית אלא תבין שהקללה המניע הוא השביל להצלחה העל טבעית  לברכה הארץ ישראלית שהיא בהגדרה של ציון מצוינת.

רבי חיים בן עטאר הקדוש. ‘כי תשמע באחת עריך אשר ד א-להיך נתן לך לשבת שם  לאמור. אומרו לאמר נתכווין מלמד שאמרו זל כתובות קיא. שיש מצוה לשבת בארץ כנען והוא אומרו  לשבת בה לאמר ; כאלו אמר ‘לאמר  לשבת בה זהו התנאי לכל ההצטיינות הזהותית העברית וגילוי כל הברכה במניעים החומריים בקללה , להיות יושבים בארץ.‘.

“ראה אנכי נותן לפניכם” – רבי צדוק הכהן מלובלין. מאמר ב  רק מתחיל ראה בלשון יחיד שהנפש הנבחר שכולל כל ישראל כאיש אחד הוא זוכה שרואה בהווה תיכף אשר אנכי שמורה על כתר עליון דאיהו כתר מלכות נותן במתנה הברכה וההיפך שהוא לטובתכם להודעך איזו דרך טובה..‘ המנהיגות הישראלית היא רואה במציאות הכי מורכבת את הברכה העתידית ולא חוששת מעשייה לאומית ומהכנסת הקדושה והאידאל בלי טיוח, בחברה ובכלכלה.. פרשת ראה הינה תמיד שבת מברכים של חודש אלול או תחילת חודש אלול  .רבי צדוק הכהן:  ‘ולכן בחודש אלול שהוא בא קודם חודש תשרי שאז, זמן בריאת העולם שתכלית הבריאה היה בשביל ישראל . נברא חודש,זה באות י שהוא מורה על חכמה וביד שמאל.. שהוא מעשה עולם הזה יהיה על פי החכמה על ידי דברי תורה שיכנסו קודם ללב ושיהיה כל מעשיו לשם שמים. זהו מטרת חודש אלול תיקון המעשים  של בניית העולם החומרי במוסריות, בכדי שהעולם הנברא בתשר,י  ישראל שעשה תשובה יקדש אותו בדין שהוא דרך הטבע.

האדמור מנחם מנדל שניארסון הרבי – : ‘ויש, לומר ששני ענינים אלו מרומזים בשני הימים דראש חודש אלול. שיום ראשון דראש חודש  הוא יום השלושים דחודש מנחם אב  ששייך לעבודה של חודשי הקיץ  שתחילתם בניסן  באופן דמלמעלה למטה  דודי לי. ויום שני דראש חודש  הוא יום הראשון  דחודש אלול שבו מתחילה ההכנה לסד העבודה דחודשי החורף שתחילתם בתשרי באופן דמלמטה למעלה אני לדודי . סיומו של חודש אב שייך כבר לחודש אלול ותשרי. וכמרומז במזלו של חודש מנחם אב מזל אריה ספר יצירה אריה זה הקבה . ראשי תיבות אריה אלול ראש השנה יום הכיפורים הושענא רבה  שלה  הקדוש מסכת ראש השנה.‘

דבריו הקדושים של הרבי ודרכו המאחדת את כל ההוויה האנושית לתיקונה המושלם; מלמד אותנו על העשייה האנושית הנתקלת במניעים  אשר היא גורמת לחיבור עם הברכה הא-לוהית. חיבור של אב  הלמעלה  עם תשרי הלמטה באמצעות אלול  המחבר (ראה כל מאמר הרבי). וזה מתגלה דרך מרכז העשייה וההוויה האנושית ירושלים ובית המקדש, וארץ ישראל.   ‘  וכאן משה רבינו מפרט את הכלים למטרה זו: ‘כי אם אל המקום אשר יבחר ד’ אלה-יכם מכל שבטיכם לשום את שמו לשכנו תדרשו ובאת שמה‘. משה רבינו מתאר את המרכז של הקדושה הישראלית. העם הנכנס לארץ, להבדיל מן הפיזור הגלותי, חייב לבנות לו מרכז קדוש מאוחד לכל העם. מרכז המאחד את כל התפיסות הישראליות..

רבי עובדיה ספורנו  מחכמי איטליה במאה ה- 16 : ‘לשכנו – להיות שם משכן שמו והוא שילה או בית עולמים‘.  תדרש ‘אל אותו מקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו.’. ישראל מכניסתם לארץ היו צריכים להתקדם, לאחר תקופה ארוכה של נוכחות משכן; אל ירושלים ובנית המקדש. אמנם כמה מאות שנים היו במקומות שונים משכן; אבל ‘המקום אשר יבחר ד’ באחד שבטיך… ‘ הוא ירושלים.

‘באחד שבטיך’ – רש”י: ‘בחלקו של בנימין (הר הבית) למעלה הוא אומר מכל שבטיכם הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה ‘.

שפתי חכמים…  ‘אפילו למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים  מקום המקדש היה בחלקו של בנימין’ . אז ‘המקום’ כאן הוא ירושלים והר הבית. ירושלים היא העיר הנבחרת על ידי הקב”ה להשרות שכינתו בבית המקדש. אנו רואים בפרשה זו עוד פסוקים החוזרים על חשיבות הבחירה בירושלים.‘ ..והיה המקום אשר יבחר ד’ אלה-יכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם..’ מפרשה זו ואילך בכל ספר דברים אנו פוגשים ביטוי חדש והוא ‘ושמחתם’.

‘ואכלתם שם לפני ד’ אלה-יכם ושמחתם בכל משלח ידכם.‘ ‘ושמחתם לפני ד’ אלה-יכם אתם ובניכם’… ‘..ושמחת לפני ד’ א-להיך’.  הכלי יקר : ‘והבאתם שמה- …ואמר ואכלתם שם לפני ד’ ; שאפילו האכילה הגופנית לפני ד’ היא שם קל וחומר השמחה שהיא בנפש. ואמר ‘אתם ובתיכים’ כי מסתמא בירושלים קנו להם שלמים וכן רבים בתים חשובים..’. עיקרו של מדינתנו זוהי ירושלים הקדושה בפני עצמה ושיא קדושתה הוא המקדש. אל לנו לטעות :המרכז הכלכלי ממשלתי מדיני רוחני הוא ירושלים ולא עיר אחרת.. לכן העיר בלי הפסקה עקרונית צריכה להיות ירושלים .והיא תשפיע על שאר הערים.

מה פירושו של הביטוי ‘לשכנו תדרשו ובאת שמה? הרמב”ן :‘ובספרי תדרשו, דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה ,דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו ובאת שמה, לראות פני האדון ד’ אלוהי ישראל. וממנו אמרו חכמים ‘שכינה‘.  חייבים ללמד את מעלתה של ירושלים ובית המקדש. הכיסופים של כל יהודי העולם היו ירושלים. בוודאי שכל מדינת ישראל קדושה אבל ירושלים זה השיא. חייבים אנו ללמד את הדור הצעיר שעיקרה של הלאומיות הישראלית עיקרה של תורה ועיקרה של הכלכלה הישראלית צריכים להיות בירושלים. ירושלים של היום היא מדהימה ביופייה והיא צריכה להיות כתיאור משה רבינו בפרשה זו :’המקום’ בה הידיעה .וחייבים אנו לדבר בשבחה של בירתנו הקדושה בפי כל עמינו ומול כל אומות העולם. ירושלים בוודאי היא מקום קדושת המקדש מקום הסנהדרין והתורה ,אבל לא פחות היא צריכה להיות המרכז הכלכלי והתרבותי העולמי. היא טבורו של עולם ואנו אכן רואים כבר שהרבה מאומות העולם באים לפתחה.

השפת אמת: ‘לשכנו תדרשו דרוש על פי נביא דרוש ותמצא ואחר כל יאמר לך נביא. דהנה כתיב אשר יבחר ד ולא גילה להם המקום מיד רק שיהיה בכח דרישת בני ישראל כי ארץ ישראל ובית המקדש תלויים בעבודת בני ישראל וזהו שכתוב דבעיה דרישה. וכמו שאמר באברהם אבינו עליו השלום ‘לך לך’ אשר אראך. לא גילה לו מיד כמו כן פרטות מקום המקדש היו צריכים ישראל לדרוש… והאדם צריך לדרוש לאותם המקומות והזמנים (חגים) והנפשות שהקדושה מתגלה בהם וזהו ‘לשכנו תדרשו‘.

האדם הישראלי חייב לעשות מאמץ אמיתי ‘לדרוש’ את ארץ ישראל וירושלים. לדרוש זה אומר לממש מעשית את בניית המדינה. ארץ ישראל בעיה דרישה. הגאולה לא נופלת מן השמים היא תלויה במעשה העם ליישם אותה מעשית.

מרן הרב קוק: וישבת בארצם. ספרו שבת הארץ דף סא.‘:…הסברא שאין שום מעלה אחרת לארץ ישראל מלבד מה שעל ידה אפשר לקיים את המצוות התליות בה והיא לפי זה רק כעין הכשר להמצוות התלויות בארץ.. ובאמת לא כן הדבר. כי קדושת ארץ ישראל …דהיינו שעיקר קדושת ארץ ישראל היא הישיבה בה בעצמה וממילא נמשכות עם זה הזכיות של המצות התליות בארץ ..וצריך כל לב וכל רוח ונשמה של כל אחד ואחד מישראל להיות הומה ושוקק לבוא  להיאחז בארץ חמדה  כי עצם ישיבת  ארץ ישראל מצד עצמה שקולה היא כנגד כל המצות שבתורה. . ‘..כך היא המידה גם ביחש הפרט של כל יחיד ויחיד ,שמחויב הוא בוודאי בכל כוחו ואונו להוציא מן הכח אל הפועל את חיוב התשוקה לבוא להאחז בארץ ישראל ולא ישקע את עצמו בארץ העמים ‘בגוים אין תורה'(איכה בט) ‘וישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם (כתובות קי עמוד ב) ‘ודומה כמי שאין לו אלוה (עבודה זרה ח עמוד א)כמה כפולה ומכופלת היא לאין שיעור וערך המצוה הגדולה הזאת ביחס אל הכלל! על כן בכל עת אשר אנו רואים שמתחילים ישראל לשום לבם לשוב אל ארץ ישראל והם מוציאים לפועל את תשוקת לבבם זאת במכסת נפשות ..    אנו מכירים בזה יד ד’ שהואיל לזכות את ישראל במצוה גדולה הזאת השקולה כנגד כל המצוות שבתורה מצד עצם עצמותה.. שהמשכתם של ישראל לבוא לארץ ישראל היא הגורם היסודי לכל התשועות ולכל הקדושות אשר הוא יביא ממילא ..לקיום כל המצות שבתורה כולן ..במעלה קדושה מאוד שאי אפשר לחשוב על דוגמתה כלל בטומאת ארץ העמים..’

זהו המסר העיקרי בפרשת ראה: דרישת המעלה  העצמית  של ארץ ישראל  שהיא למעלה מקדושת המצות ,ומקדושתה העצמית נובעות כל המצות. ולא הפוך!. וזאת אפשרי במלואה רק בכינון הקדושה הארץ ישראלית הציבורית בהקמת מדינה ולא רק בישיבה  פרטית קהילתית. ולכן הפרשה וכל ספר דברים משה חוזר  על החשיבות של  מדינה ישראלית ושל מרכז, רוחני בירושלים ובמקדש למדינה זו. וזה אפשרי רק אם ישראל. ידרשו זאת במאמציהם ולא יסתפקו בחיי גלות פיזיים ורוחניים  בחול או אפילו (אבסורד)במדינת ישראל! וזה אולי מה שחלק מהציבור הישראלי רוצה; הבנה יותר לאומית חברתית מדינית של תורת ישראל. וכאן מקומם של חכמי ארץ ישראל בעלי הרזים..

רבי חיים בן עטאר הקדוש.: פסוקים לא לב.: ‘כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר ד נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה . ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום. ‘ פירוש לפי שהמצות שבא לצוות עליהם הם תלויים בארץ לזה אמר להם שישמרו על דרך אומרו-ואביו שמר את הדבר ,והכוונה שיהו מחכים לעשותם..’

האם בהיסטוריה שלנו תמיד ציפינו לקיום קדושת המצוות הנובעים מקדושת הארץ? ואפילו היום האם אנו ‘שומרים’ ופועלים לשינוי תפיסתי בקשר למצות ולתורה שתהיה יותר תואמת לחיי חברה כלכלה ציבוריים ועולמיים?

רבי יעקב אביחצרא . פיתוחי חותם.:’ ראה אנוכי גימטריה פזר. רומז על הצדקה כמש פזר נתן לאביונים . דמדת צדקה מעולה עד מאוד דכתיב, בה וצדקה תציל ממות. והיא עושה עילוי לשכינה. שהשכינה נקראת צדק, דין קשה ועל ידי הצדקה ניתוסף בה הא ונעשית צדקה רחמים’ . עשיית החסד החברתית בארץ ישראל דרך קידום השפע החומרי הקדוש ביסודו  בארץ, היא המפתח הראיה העל טבעית המצטיינת והחדרתה בטבע דרך  הצדקה .זוהי גאולת השכינה והחזרתה לציון . היש צדקה גדולה מזו להעלות את השכינה לציון בעלית היהודים חמדינת ישראל. ומשם לשגשוג הכלכלי רוחני לכל האנושות. זהו גודלם של ארגונים כגון קרן היסוד ועוד.. החזרת השכינה לציון דרך הוספת האות ה לדיו שהוא צדק.. ז כה דורנו במדינת ישראל..

‘אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך אברכיך ד’ בארץ אשר ד’ אל-היך נותן לך נחלה‘ – ‘כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך …לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ ידיך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו ..נתון תתן לו ..כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמור פתוח תפתח את ידיך לאחיך לעניך… בארצך.’

הכלי יקר: ‘..שכל עניי ארצך ראוי להקדים לעניי חוץ לארץ ..וכשאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארציך… כל האחדים הללו מורים שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום . אז לא ימצא שם אביון… והוא בלתי שכיח… וכשאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדבר בחוץ לארץ והוא בזמן שאין עושים רצונו של מקום מאחר שלא עלו לארץ ישראל עם אחיהם כמו שנעשה בימי עזרא שרובם לא עלו מבבל ושם לא יחדל אביון מקרב הארץ היינו מכלל הארץ ולכן לא אמר ארצך. וכל הפסוק ‘כי לא יחדל אביון מקרב הארץ הוא תירוץ על פסוק ראשון שאמר כי יהיה בך אביון בארצך .למה נקט בארצך והלא מצוה זו נוהגת גם בחול על זה אמר כמתרץ ‘כי לא יחדל אביון מקרב הארץ דהיינו בחו”ל ותטעה לומר ..אין נכון לדחותם ויהו קודמים לבני ארצך על כן אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לעניך בארצך… לכן אמרתי למעלה בארצך… שהדין הוא עם עניי ארצך שהם קודמים לעניי חוץ לארץ אשר מקרב הארץ‘.

וכאן מוסר השכל חשוב לכל עשירי עמינו שמטרתם החברתית העיקרית צריכה לתמוך במדינת ישראל במקומות הדרוש לכך לפני הצרכים שבקהילותיהם בחול זו הלכה וזו מטרת הפסוקים האלו..

‘כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך’...

רבי חיים בין עטאר הקדוש:’..ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד ומיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבוא והוא ‘מלך ישראל משיחינו’ אשר הוא ‘אביון’ וכבר נמשל ‘לעני’ כאומרו עני ורוכב על החמור; ורמז הדבר אשר יסובבינו היות אביון. ואמר ‘בך’ , פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצו גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו מתאוה מתי יבוא לגאולינו ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ הקדושה… הוא תאב בדבר זה שהוא ‘אחד שערך’ שזה יספיק למלאות תאותו לבוא ברינה ואומרו בארצך העיר מקום תאוותו היא ‘ארץ הקדושה ‘אשר ד’ אלוהיך נותן לך שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה ‘חמדת הלבבות’ ויצו ד’ לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו אלא יתחזק בכל עוז למלא חשק האחד והמיוחד כי באמצעות מעשה בני אדם ופרט מצות צדקה תכונני.  שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית זה של משיח ד’ ושמו חיים.’

דברי קדשו של רבי חיים בין עטאר הקדוש שמים את האחריות העיקרית של קידום הגאולה בידי המעשה האקטיבי של ישראל. זוהי הדרישה שבפרשה. המשיח תאב מלשון ‘אביון’ להחלטת הישראלי לפעול ולקדם את הגאולה ולא להיות פסיבי ולחכות למשיח בחוץ לארץ כדברי הרב ‘הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה’ ולא בשום מקום אחר ובוודאי אם הוא מחכה לנו כאן אז בוודאי הוא לא מחכה במדבר אלא בארץ כבר בנויה. הרב ניבא את התהליך שאנו בעיצומו! וישר כוח לכל תורמי ובוני ארצנו על תמיכתם בבניית ארצנו. ובזאת הם מורידים את הצד ‘האביון’ מהתהליך  ומקיימים את ‘הדרישה’ של ‘לשכנו תדרשו ובאת שמה’. חיבור בן שבע הפטרות הנחמה מאחרי ט באב עד ראש השנה .הקדמת התשובה הלאומית לתשובה הפרטית בתוך תיקון כל העולם בראש השנה.