1
1

תורת ישראל היא חובת האדם לתיקון העולם / מאיר ואקנין

מצוות ורשות החובה של המאמץ מלחמה הכרחית ורצויה של כל אדם בירידתו לעולם נגד כל המניעים ויצר הרע בכל מצב

נרות שבת
פרשת כי תצא:

כי תצא למלחמה על אויביך.ונתנו ד אלוהיך

 בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפורנה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בבתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והייתה לך לאישה. והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תימכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה'

רבי יעקב אביחצרא ספרו מחשף הלבן.

'כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע .אפשר לעשות רמז בארבע כי תצא שנאמרו בראש ארבע פסוקים: כי תצא אש , כי תצא מחנה ; כי תצא למלחמה על אויביך.וראית סוס ורכב ; כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד אלוהיך בידך ושבית שביו.באה התורה להזהיר את האדם שיתגבר על יצר הרע ולא ישמע לו לחטוא.שהעושה חטא גורם רעה לעצמו ולכל העולם בשבילו.כמש וכשלו איש באחיו .איש בעון אחיו.וצריך לשמור מכל דבר רע אפילו קל דעבירה גוררת עבירה.. .והנה תצא ראשי תיבות :'תבנית 'צלם 'אלהים.לרמוז שיהיה האדם מכיר שהוא בצלם אלוהים… כי תצא למלחמה . וראית סוס,ורכב..שהם יצר הרע . לא תירא מהם. הרי השם שוכן בקרביך.. על ידי שמירתך הצלם אתה תטרוף ותציל מיד הסטרא אחרא הקדושה ששבה ותחזירם למקום הקדושה.וזהו כי תצא למלחמה על אויביך בתבנית צלם אלהים,  על ידי זה ונתנו ד אלוהיך בידך ושבית שביו הם ניצוצות הקדושה ששבה כבר ונתחזק בהם, אתה עתה ברוך ד תוציא בולעו מפיו ותחזירם למקום הקדושה.'

רצון האל ביצרת האדם שבעת הגעתו לעולם החומרי יכנס ישר לשבת יתהלך בד בבד עם האל בגן עדן ויעלה ויתקן את בריאת העולם בישוב העולם ובהשכנת השכינה.אלא שהאדם הצטרך ללחום עם כל המניעים כבר בהגעתו לעולם הזה ולהיות מגורש מגן עדן הואיל ולא הצליח להפריד בן הטוב שברע ובן הרע שבטוב.זהו עץ הדעת טוב ורע שניהים השתרבבו.( הרב יהודה לאון אשכנזי). חכמים קוראים לכך מלחמת מול יצר הרע, להוציא את הרע מן הטוב ואת הטוב מן הרע.זהו מאבק איתנים של כל האדם באשר הוא האדם.מלחמה נגד היצר הרע נגד כל המניעים דבהוויה האנושית הינה המלחמה שישראל צריך להצטיין בה ולהעלות מתוכה את כל הערכים החיוביים השבויים באידאולוגיות הניראות שליליות. לדוגמא מהיצר הרע של צריכת היתר והרס האקלים ישראל מעלה את הצריכה בדמות האכילה בקדושה במקדש ובשבת וחג ובאכילת יבול הארץ בקדושה במדינת ישראל..נשמת האדם יורדת לעולם בזהות מוגדרת מאוד , במשפחה מסוימת בעם נתון, כי היא צריכה לתרום את חלקה לתיקום העולם דווקא במסגרות האלו.

ההתמודדות של האדם הנברא במאמץ לגלות את שם ד בכל מעשה בעולם הנברא שבו ישנה הקדושה הטבעית האלוהית הואיל והעולם הוא נברא על ידי נותן התורה.נותן התורה הוא בורא העולם, לכן כל ההתמודדות האנושית  המורכבת בעולם היא רצון האל , והאדם קבל  צלם אלוהי המתגלה בתורה בכדי לנצח את היצר הרע.זהו הלימוד של רבי יעקב אביחצרא :תצא ראשי תיבות תבנית צלם אלוהים.האדם נלחם כשהמצוה האלוהית מגלה את כוחותיו העל טבעיים הטבועים בו.

רבי חיים בן עטאר הקדוש  בפירושו בפסוק ומכור לא תמכרנה.

'ובדרך רמז תתבאר הפרשה על זה הדרך.הנה כל בנין העולם וקיומו תלוי במעשה עם ישראל אם יטיבו דרכיהם העולם קיים וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ד אלוהינו ישמח ויגל בנו.ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון היצר הרע .ובא הכתוב להעיר כי ביציאתו מהעולם העליון לבוא לעולם הזה יהיה מוכן למלחמה , כי לא יחשוב שאין צריך תגבורת לניצחון זה אלא אדרבא לזו יקרא מלחמה על דרך אומרם איזהו גיבור הכובש את יצרו שאין גבורה גדולה מזו ולזה אמר למלחמה בפתח תחת הלמד.ואומרו 'על אויביך' .בא להעיר כי לא מלחמה זו כגבור הלוחם ללכוד עיר וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו.אלא כאדם הלוחם עם אויבו שאם יתרשל יקום עליו ויאבדו.ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח אנושי אף על פי כן יתנהו ד בידו.ושבית שביו…פירוש מה ששבה הוא מבחינת הטוב ממך ..בפיתיו שכמה נשמות מעם בני ישראל שביות בידו..אשת יפת תואר…פירוש נשמת האדם כי אין הסמ שולט בנפש עד שתרד למטה..והנפש תקרא אישה וקרא לזו יפת תואר.כי הנפש יפה . אלא שמתנוולת במעשים רעים וכשינוצח היצר אז ישכיל האדם בנפשו מה יפה ומה נעימה היא…והבאתה אל תוך ביתך לפי שעל ידי פיתוי הרע מתרחקת הנפש מהגוף ושוכן חלק רע במקומה..וכשנוצח יצרו יביא נפשו בתוך ביתו ויקרא בעל נפש.. צריך לנקותה מתחלואי  הרע ..שהוא מבחינת שער הראש . גם מבחינת הקליפה הרמוז בציפורנים..ועשתה את ציפורניה לשון תיקון.. מירוק החטאים ודרכי תשובה והכנת הדעת מול אלוהי ישראל ברוך הוא. ירח ימים זה שיעור המספיק לשב או ירמוז לחודש המיוחד  לתשובה שהוא חודש אלול'.

האדם מתמודד בעצם עם כוחות אנושיים גדולים שניתנו לו מכוח צלם אלוהים שבו.לכן המאבק הנחוץ ,שהוא מצות החיים,  עם היצר הרע זהו בעצם התמודדות האדם עם כוחותיו העצמיים הפנימיים אליו היכולים למשוך אותו לניתוק מיעודו להתבוססות יתר בחומריות על גווניה השונים.גם הכוחות הרוחניים יכולים להיות כוחות אשר מטעים את האדם בדרך שהיא לכאורה אידאולוגית אבל אין לה במציאות שום אחיזת יושר כדברי רבי צדוק הכהן מלובלין שיצר הרע נמצא גם כשלומדים תורה.ראה פרי צדיק על כי תצא..לכן ישראל בתור הזהות הנבחרת הסגולה האלוהית היא הדגם של ההתמודדות האנושית בעולם והיא אשר מוכיחה וצריכה להוכיח שכל הכוחות הפיזיים הנפשיים הפסיכולוגיים והרוחניים שבאדם יכולים בהחלט להכיל בתוכם את הנוכחות האלוהית ודרכם לקדש את כל כוחות האנושות והעולם.קידוש הנפש וקידוש המדע דרך תורת הסוד של ארץ ישראל אשר רק היא בהיותה תורה ממלכתית לכל מרכיבי המדינה יכולה לפעול באמת עם אל .ישראל דרך מדינת ישראל יכול להוכיח שהנה היצר שהוא יצר הכלכלה יצר הפוליטיקה ויצר הרוחניות גם ויצר החיים הלאומיים הוא קדוש וחיובי לאחר הסרת כל השיער והציפורן את כל המותרות (ראה פרי צדיק )המיותרות שבחיי האדם שהם היצר הרע.ומתוך מותרות אלו ישראל מקדש גם אותם דרך קידוש כלכלה לאומית עשירה וחזקה והפיכתה ליסוד כל הדברים שבקדושה המקדשת גם את הרוחניות בחזרתה למקומה הארץ ישראלי..לכן יש,זהב במקדש.וזה מלמד אותנו האור החיים הקדוש כאן ולכן בסוף יגלה האדם שנפשו היא מבחימת אישה יפת תואר שהיא שהיא תמיד היתה יפה וכוחות האדם הם תמיד נועדו לתקן העולם כי שניהים קודש.

מרן הרב קוק.כלי גבר על אישה. עין איה שבת ו.ק.

'יסוד דרך ד הסלולה בישראל היא מילוי החובה .התעודה האלוהית היא מקפת את האדם למלאות את תכונתה נוצר האדם על פי גורלו להיות איש או אישה היינו למלא תפקיד ידוע בהוויה…כיון שההויה היא חובה עבודה ומשמרת ..דרכי האמורי נוסדו על ההנחה המגושמת שהחיים הם מילוי חפץ לא מילוי חובה..אפשר להחליף על פי השפעת חפץ..חיי המשפחה המוטבעים על פי מילוי חובה ..מה שאין כן דרכי האמורי התרים אחרי מילוי הרצון ..ועם עדנת  הרצון והרמת ערכו  על פי החובה אין להם כל עסק.. כי אם חפץ ומילוי שרירות הלב..'  ראה כל המאמר.

לכן העם  העברי האמון על פי יעודו של קיום חובתו עלי אדמות ורק בקיום החובה האנושית אז תוכל האנושות להתקדש.יש לנו חובות ולא זכיות .חובות האזרח זה תורת ישראל ולא זכיות האדם .חובת האדם היא זכותו חובתו למוסר ולדרכי המוסר התורני היא מאפשרת את החיים.יש מסגרת מוסרית מוטבעת על ידי בריאת האל והאדם לא עודה בא שבא לו.אנו עם החובה ולא עם הזכות לכן אנו נצחיים.וילדינו צריכים ללמוד את חובתם ורק אז העונג האמיתי יבוא .ותהיה מדינה של עולם הבא

'אדמור מנחם מענדל שניאורסאן מלויובאוויטש.הרבי.שיחה תשסד על כי תצא.

'הסדר דקריאת התורה הוא 'שמקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה….אשר בקריאת שתי פרשיות בשבת אחת מודגש הקשר והשייכות דשתי הפרשיות זה לזה ..כי תצא למלחמה על אויביך מורה על היציאה דנפש האלוקית משרשה ומקורה למעלה לירד למטה עד לעולם העשיה הגשמי להתלבש בגוף ונפש הבהמית כדי לבררם ולזככם ..שעבודה זו היא באופן של מלחמה עם המנגד אויביך ופרט בזמן הגלות שמצד ההעלם וההסתר דחשכת הגלות מודגש יותר תוקף המנגד גם צורך במלחמה בתוקף כדי לבטלו…כי תבוא אל הארץ..מורה על עבודה באופן של מנוחה ושלום בזמן שישראל יושבין על אדמתםמ. היפך בתכלית המעמד  ומצב ד כי תצא למלחמה שבעבודה בזמן הגלות… התחלת הקריאה . כי תבוא לאחרי ..להקריאה  דפרשת כי תצא ..פירוש..שגם העבודה דמלחמה צריכה להיות באופן של מנוחה והתיישבות ויתירה מזה שבכללות העבודה כי תצא ישנו כבר מעין ודוגמא ועד להתחלת המעמד ומצב דשכר כי תבוא…היינו שבזמן העבודה היום לעשותם ישנו מעין ודוגמא והתחלת השכר דלעתיד לבוא…

מצד מציאותם של ישראל  כפי שנבראו בעולם עבודתם היא באופן של חובה . אבל מצד מציאותם האמיתית שלמעלה מהעולם. שבהם היתה ההמלכה על בריאת העולם עבודתם היא באופן של רשות במלחמת הרשות הכתוב מדבר…שמצד מציאותם האמיתית דישראל שלמעלה מהעולם ירידתם לעולם לצורך העבודה דבירור העולם היא באופן של רשות…'

דבריו העליונים של הרבי דורשים לימוד מאוד מעמיק.הרבי מקשר ומסביר לנו שחובת עבודת הישראלי בתיקון עולמו מזוגה עם השכר עצמו בעבודתו.המאמץ החובה כוללת את שכר הפעולה.מעלת ישראל הינה למעלה מחובת הפעילות לתיקון העולם שהיא פעילות במסגרת עולם הזה.אלא שישראל למעלה

  מבריאת העולם לכן למעלה מחובת הפעילות בעולם הגשמי.אנו עם העל טבעי בטבעי, לכן כל פעילות הישראלי היא בגדר רשות למעלה מהחובה רשות שכוללת בה את החובה. וזה לימוד מהותי ביותר שמלמד אותנו הרבי :פעילות הישראלי היא במעלת רשות שעליונה מהחובה וכוללת אותה .פעילות של מאמץ ומלחמה לתיקון שהשכר בפעילות עצמה .וכך הזכות של החובה לפעול עם אל כל אחד בתחומו להצלחת גאולתינו במדינת ישראל.

התורה במהותה עוסקת בנתינתה בלימודה ובישומה בכלל ישראל. חייבים אנו ללמוד את התורה כנתינתה בהר סיני. התורה נתנה לציבור לעם לאומה. מצוות התורה לא נתנו לבנות קהילת קדש בכל פינה בגלובוס. קיום התורה הוא של תורה ממלכתית של עם היושב בארצו ומנהל בה את כל מערכותיה לפי התורה. אם לא זו תהיה תורה של חסר כי אז רוב מצוות התורה הקשורות לכלל ,כגון שמיטה יובל דיני המקדש דיני המלכות לא יוכלו להתקיים.

בפרשיות שפטים וכי תצא משה רבינו עוסק בדיוק בעקרון הממלכתי כללי של תורתנו :מצוות המלחמה. אפשר לומר שפרשיות אלו הם היישום של תורת סיני, כי עם ישראל עוסק בכיבוש ארצו. ומצות המלחמה היא אכן הביטוי הכי עליון של הממלכתיות הישראלית. ד' נקרא 'א-להי צבאות.'  "כי ד א-להך מתהלך בקרב מחנך להצילך ..והיה מחנך קדוש". ביטוי הקדושה נמצאת בעשייה הציבורית. והאם ישנו מצב של עשית גבורה כללית של מסירות נפש לטובת כיבוש ארץ ד ולהגנה על עמינו וארצנו כגון המלחמה.

הרב צבי יהודה קוק זצוק"ל: כי תצא למלחמה – 'עיקר פרשת כי תצא היא המלחמתיות שהיא הכלליות הכללית ביותר .ראשית הפרשה מלחמתיות 'כי תצא למלחמה', סופה מלחמתיות 'תמחה את זכר עמלק',ואמצעיתה מלחמתיות  "והיה מחניך קדוש" . שיא הכלליות של עם ישראל מופיע במלחמתיות למען הארץ….ענין המלחמה הינו המשך לפרשת שפטים העוסקת בבניין כלל ישראל על יסוד ארבע עמודיו :תורה נבואה כהונה ומלכותומלכות כוללת את המלחמה  כהגדרת הרמב"ם 'הלכות מלכים ומלחמותיהם'. גם בספר שמואל נאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. מלכות מחוברת לאפשרות של מלחמה. הלוואי שלא תהינה מלחמות, אבל עד שנגיע לזמן בו- "לא ישא גוי אל גוי חרב", הרי נפגש בעל כרחינו במצבים כאלה. ובמצות התורה של מלחמה ממלכתיות וצבאיות בעולם הזה קשורות יחד..' שיחות הרצ"יה דברים דף 347.

הרמב"ם בהלכותיו 'הלכות מלכים ומלחמותיהם' מקדיש חלק נכבד מאד לנושא המלחמה. פרקים: רביעי, חמישי, שישי, שביעי, ושמיני, עוסקים בפרטי הלכות המלחמה של המלך ,או בימינו – הממשלה הישראלית. ראה מאמריהם של: הרב הראשי הרב גורן בספרו "משנת המדינה", הרב קוק בספרו "משפט כהן", והנציב בפרשת שופטים.

הרמב"ם בפרק רביעי הלכה א

'רשות יש למלך לתן מס על העם לצרכיו, או לצורך מלחמות ..ואסור להבריח מן המכס .

הלכה ב:'ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגיבורים ואנשי חיל ועושה מהם חיל למרכבתו ולפרשיו.

פרק חמישי הלכה א: 'אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה .ואי זו מלחמת מצוה זו מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים גדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.'

הלכה ב :'מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו וכופה את העם לצאת …פרק שביעי הלכה טו

'מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה .ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ..וידע שעל יחוד ד הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה ..ואם לא נצח, ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה ששפך דמי הכל. שנאמר 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו' והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ד רמיה וארור מונע חרבו מדם ..וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את שם ד בלבד ..'

האם דברי הנשר הגדול ( הרמב"ם) לא ברורים ולא חדים? כשיש צורך במלחמה בא לידי ביטוי המצווה הכי עליונה וכללית שהחיל הישראלי מקים בשם כל ישראל. הרי כל גדולי עמינו נלחמו אברהם אבינו, יעקב אבינו ,משה רבינו יהושע במלחמת כיבוש הארץ, דוד המלך, וכל מלכי ישראל. הרי אנו חוגגים את חנכה בגלל הניצחון המלחמתי של החשמונאים.

 שנה שעברה בטלוויזיה הייתה תכנית של אמנון לוי בנושא הסירוב העיקש של מנהיגי העולם החרדי להנחות את בחורי השיבה להתגייס לצהל. האם הם לא קראו את ההלכות האלו ברמב"ם? האם הם לא קראו את התנ"ך כולו ממלחמות יהושע שאול דוד ועוד? הרי אנו עוסקים בוודאות במלחמת של 'עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם'. ובמלחמת כיבוש הארץ שכולם יוצאים.. אתמהה! או שישנם מניעים אחרים והאחריות של קידוש החומר והתמודדות לאומית היא מורכבת מדי..

מרן הרב קוק : "כי תצא למלחמה" : 'אנו מסתכלים בדורות הראשונים המסופרים בתורה בנביאים ובכתובים אותם הדורות שהיו עוסקים במלחמה והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדלות קודש…מלחמת קיומם קיום האומה מלחמת ד הייתה בהכרה פנימית ..כשאנו מתבוננים אליהם בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה משתוקקים לאימוצם לכוח החיים החטוב האיתן והמוצק ששכן בקרבם .. ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי קדם.' (אורות יג)

בחזרת עמינו לקוממיותו מתגלים בתוכו ובמבחר בחוריו ואנשיו, את הגבורה העילאית וקידוש השם הגדול. הגבורה וקידוש ד מתגלים כשיש צורך בכך, בחילי צבא הגנה לישראל הממשיכים בעליונותם הרוחנית הכללית ובגבורתם את רוחם העליונה של ענקי עמינו כגון אברהם משה יהושע ודוד ועוד. אלו ואלו משתווים בנשמתם הכללית הדואגת לקידוש שמו של הקב"ה בישום הגנה על עמו ארצו ותורתו.2000 שנה לא היה לעמינו הופעת נשמות כאלו. לא כולם זוכים להיות כמותם .אלא יחידי היחידים של הנשמות הכלליות המופיעות בעת הגאולה. וזכינו להכיר אותם ולראות את צדקותם.

מרן הרב קוק: '..אבל מבטלי החרב בני ישראל צריכים להיות בתחילה חגורי חרב והוראת גבורתם צריכה לבוא בתכונה של פועל ומעשה ..ואם ירעשו המון גויים לקום עלינו עוד הפעם הנה ימינו תרעץ אויב עד אשר יתרומם הרוח ועל ידי גדולתן של ישראל …ויתרומם ערך המוסר והצדק …אז תחדל החרב מן הארץ ..' (עין איה שבת מג מד מח מט.) בוודאי שעליונותו המוסרית של עמינו תתבטא בהוראת המוסר הצדק והשלום. אלא שבדיוק עליונות רוחנית ומוסרית זו היא הנותנת את התעצומות הנשמתיים והנפשיים לחיילינו לבטא את גודל גבורתם בעת מצוות המלחמה כשהיא דרושה. לכן בפרשתנו העוסקת במלחמה ובאשת יפת תואר היא מבטאת את העקרונות הללו.

"כי תצא למלחמה" .רש"י מפרש-"במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה.." ישנו ענין של יפת התואר בעת המלחמה. זו אישה שהחייל הישראלי יכול לקחת שבויה למרות היותה גויה. ולאחר כן אם הוא חפץ בה יוכל לגייר אותה ולקחת אותה לאישה..

מרן הרב קוק.

"מצות יפת תואר ..היא להעיר רק כנגד יצר הרע בעיקר במלחמת רשות .שראוי וכשר שתבוא האנושיות לידי מידה זו שתכיר שלא נכון הדבר לשפוך דמים גם בשביל דברים מדיניים …  ..שיהיה רושם ניכר שכל התורה הזאת של מלחמת הרשות לא נאמרה כי אם  לאנושיות שלא נגמרה בחינוך היא תורת יפת תואר הנאמרה עמה.. ומזה נלמד שכשם שעלינו להתרומם מדין יפת תואר כך נזכה להתרומם מעיקר חינוך של מלחמת רשות ונכיר שכל כלי זיין אינו אלא גנאי..'" (פנקסי הראיה א כט.)

התורה המבינה לרוחו של  הלוחם במצבים קשים התירה לו כנגד יצר הרע לקחת את האישה הזו לביתו. אלא הגבילה אותו במגעו אתה בכדי לציין את אי רצונה במצבים אלו וגם להגביל את האפשריות רק לנחוץ בנושא מלחמת הרשות. שתי ההופעות האלו מוגבלות רבות על ידי ההלכה גם מלחמת הרשות וגם אשת יפת תואר.

אלא שאנו מחויבים להבין שרק צדיקי וגדולי עמינו יצאו בכלל למלחמה. זהו ההיפך של תפיסת חלק מההנהגה החרדית .דווקא תופסי התורה ולומדיה המה שיצאו למלחמה. ראה צבאו של דוד וגם צבאם כל המלכים בתנ"ך.

לכן רבי חיים בן עטאר הקדוש בפירושו לנושא יפת התואר מבהיר זאת ומעלה את כל הנושא לרמתה של חכמת הנסתר.

"'..וליישב הכתוב צריך לעין בעניין למה יצווה ד כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל ניכר. ופרט בעת מעשה הנס במקום שצריך להוסיף טהרה ודביקות בד' (המלחמה היא דביקות בד) ….אכן יסוד הדבר וסודו על פי דבריהם ז"ל שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים, וצא ולמד כמה גדולי עולם באים מהאומות ורות המואבייה תוכיח .. .תמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה ואין כוח בטהורה להטות הטומאה להטיב והיא מונחת שם עד עת דרור וצא ולמד ..מנשמת רבי חנינא בין תרדיון  שהייתה דבוקה בשכם בין חמור . כאמור בדברי המקובלים . ויצאה כשדבק בדינה .

..והוא- להקדים כי תצא למלחמה שיציאתו היא לדבר מצוה כמו שפרשנו (תהיה יציאתך להנקם מאויביך שהם אויבי ד).. באה להעיר שבאמצעות היותו עוסק במצווה יגלה ד עיניו להכיר באשת גוי שיש בה יפת תואר שהיא הנשמה הקדושה הנקראת יפת תואר כי זוהר הנשמות הקדושות מופלא ועצום הוא וזאת האישה קנתה בה חלק זה הטוב ולזה קראה אשת יפת תואר ..והכרתה היא שע"י שאתה רואה שאתה חושק בה בזמן שאתה דבוק בשכינה . זה יערך שלדבר טוב חשקת . .. להעירך שהלקיחה היא בנעלם שהיא נפש הקדושה שבאמצעות העניין יהיה לו בה לקיחה אחרת ..כי כשידבק איש ישראל באשה שבה חלק מהטוב תיכף יקנה מקומו בישראל ויזכה בו כמו שזכתה דינה בת יעקב בנפש קדושה בפגוע בה שכם בין חמור..'.

אם הדברים לא היו כתובים לא יכולנו להבין את גודל מעלתם של לוחמי ישראל. רק הם יכלו להבחין בנשמה עליונה החבויה באשה גויה זו ויכלו להחזירה לכלל ישראל למקומה הטבעי בכדי שהיא תפעל בהיסטורית ישראל הקדושה.

אז מצות המלחמה שהיא שיא קידוש ד שיא הגבורה הישראלית ושיא יישום הצורה הכללית המדינית מתאימה באמת לגבורת ולצדקות חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו וערי א-להינו. וכמה יש לכולנו ללמוד מהם מה זו מסירות נפש למען עמינו וגאולתנו.

הרב יהודה לאון אשכנזי. מניטו. ספר כי מציון בצרפתית על פרשיות השבוע.

'…התורה היא החוקה שהתגלתה על ידי האל האחד. העיקרון של חוקה זו הינה המונוטאיזם המובהק. מי שגילה את החוקה המוסרית הוא גם מי שברא את העולם את הטבע האנושי של האדם ואת יצריו. לכן בשילוב לעקרונות הגדולים של התגלות רצון הבורא עבור הנברא שהסכים להתנהג לפי פרויקט הקדושה המוסרית שהתגלה לאבות , נמצא יריעה של חוקים תורניים. הסוד של יריעת חוקתית זו נמצא בסיפור ההיסטורי  המקדים את תורת המצוות…מצד אחד הפסוקים של המצוות ומצד השני הרקע ההיסטורי של המצוה.. הדוגמא הכי ברורה היא המצוה של אהבת האחר .מצווה זו קשורה למאבק בין האחים קין והבל. נציין מקרה של קשר ישיר בין החוק והמקרה ההיסטורי של כלל מצוות בפרשה זו…אם איש, מתחתן עם שתי נשים ומעדיף אחת לשנייה .הוא לא יוכל להעדיף את בין האהובה לגבי הירושה…זה קשור ישירות להיסטוריה של יעקוב לאה ורחל והמאבק בין יוסף בין רחל ליהודה בין לאה. ההקבלה הזו בין המצווה של ישראל וההיסטוריה של ישראל הוא מדע שרק החכמים הכי גדולים של ישראל,  של המסורת הקבלית , יכולים לחקור.' תורגם רק באחריותי מצרפתית לעברית.

לכן פרשה זו הינה דוגמא מובהקת של שזירה בין הצד ההיסטורי כללי של ישראל כגון מלחמה והצד המצוותי פרטי השייך לכל צד פרטי כגון מצוות מעקה ועוד… זהו המסר של פרשה זו: המצווה הפרטית היא ביטוי של ההיסטוריה הכללית של ישראל. מתוך ההיסטוריה הלאומית של ישראל נובעים המצוות ולא הפוך. לכן כל התורה היא זכר ליציאת מצרים.

רבי יעקב אביחצרה: ספרו פיתוחי חותם

'לא תזרע כרמך כלאיים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם '

'אפשר לרמוז שבאה להזהיר התורה שיזהר האדם שלא יערב הרע עם הטוב רק יקיים סור מרע ועשה טוב , דזהו עיקר העבודה וזהו שורש עץ הדעת טוב ורע. והתורה אמרה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ..וזהו שורש ערב רב שמערבין רע עם הטוב. אתה האיש הישראלי …השמר לך פן תערב הרע עם הטוב וזהו לא תזרע כרמל כלאים . 'ראה כל הפירוש.

והנה סגנון פרשני חכמי צפון אפריקה המקובלים שגילו את תורת האמת בקשרם את ההיסטוריה האנושית למצווה הפרטית, להבנת עומק המצווה ולתיקון העולם ההיסטורי דרך המצווה. זוהי התשובה.

שבת שלום שנה טובה ומתוקה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן