“וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי וד’… אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. ד’ א-להיך הוא עבר לפניך… יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר ד’… ויקרא משה ליהושע בין נון ויאמר אליו… חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ד’ לאבותם“.
..’ויאמר ד אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ… והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ..על כי אין אלה בקרבי מצאוני הרעות האלה… ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא… ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפהם… למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.’
הרב יהודה לאון אשכנזי – מניטו – שיעור (1986) על הפיוט עת שערי רצון שנכתב ע”י המשורר רבי יהודה בן שמאול אבן-עבאס – או ע”י רבי יהודה הלוי ואחיו : ‘ד מבקש מאברהם להעלות את יצחק לעולה לא לשחוט חלילה. להעלות כתוב, לא כתוב לשחוט. יצחק המסמל את מידת הדין אם היא לבדה היא מובילה לסגנון מלוכני משפטי רק על פי חוק של עשיו ; רק החוק קובע. וזה מוביל לעריצות. אברהם לבדו מדת החסד זה מטביל לנצרות שהיא מתיימרת להיות כולה חסד בלי דין. הרבה יהודים קדמו השקפות של חסד מוחלט או של דין מוחלט בהיסטוריה האנושית כשהם ראו לאחר המהפכה הצרפתית את העיקרון של שוויון חופש ואחווה אמרו הנה פעם ראשונה שמלכות מדברת מוסרית חברתית ולא כמו מלכות רומא והמלכויות עד אז שנקטו בלגליזציה של המשפט הדין קובע ואין רחמים בחברה. אז חשבו זה המשיח… התגובה הייתה התבוללות או תנועה ציונית שאמרה עכשיו אפשר להקים את מלכות ישראל הדוגלת במוסר בממלכה. זה העקידה: לעקוד את מידת הדין של יצחק עם מידת החסד של אברהם .זוהי מדת הרחמים של יעקב, הכנסת המוסר בחוק של המדינה. מטה כלפי חסד : הדין מוטה לצד הרחמים. זה לשון הפייטן הספרדי שליש אורים: שלוש מידות דין חסד רחמים. אנא אל יהי עולם בלי ירח. ירח בקבלה זה מידת הדין העקודה הקשורה על ידי החסד. וזה דוד המלך מלכות עם עניים יפות ולא מלכות כמו של הגויים רק עם דין. התשובה הישראלית היא איחוד מידת החסד והדין כשהדין מוטה לחסד. וזה תפקיד ישראל בהיסטוריה.” תרגום חופשי מצרפתית לעברית – אתר AKADEM —
התורה מתארת לנו כאן את הדגם של המנהיג הנחוץ לישראל אנו יכולים רק להשתאות מהתנהגות משה רבינו. למרות שהוא לא יכנס לארץ וגם בחייו הוא צריך להעביר את ההנהגה ליהושע בין נון, הוא עושה את זה בחפץ לב עד כדי כך שהוא מחזק את יהושע בין נון : ‘ ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ’. משה רבינו לא חושב בכלל על עצמו אלא רק על עתיד כלל ישראל.
רבי יעקב אבוחצרא זצוק”ל: ‘וילך משה. מאין הלך ולאין הלך. דבשעה שאמר הקב”ה למשה הגיע זמנך להיפטר. בקש משה שלא ימות עד שיכנס לארץ. ואמר לו הקב”ה לא נשאר לך זמן שהגיע זמנו של יהושע להיות מלך… אמר לו משה אקבל עלי שיהיה יהושע רב ואני משרת. אמר לו הקבה אם תרצה עשה… והלך משה לאה-לו של יהושע. ויהושע היה דורש. כשהכיר יהושע במשה רבינו עמד וקרע את בגדיו. ובאותה שעה נסתתמו ממשה מעיינות החכמה ואז השלים עצמו למיטה..’. –
איזו ענקיות של משה !היה מוכן להיות תלמיד של יהושע רק שיכנס לארץ !וגם תמך ביהושע…
הוא מתאר לישראל את מהלך ההיסטוריה שלו המורכבת הואיל וישראל הם העם המתקן עולם. הוא עוסק בהיסטוריה הישראלית שהתורה הינה תוצאה ממנה והיא תורת הכלל הציבוריות. ולא בכדי פרשה זו נאמרת בין ראש השנה ושבת שובה לפני היום של ‘אחת בשנה’ יום הכיפורים. אנו מרבים לדבר על מושג התשובה. לפעמים יש לנו הרגשה שהתשובה היא רק הדאגה לתיקון המעשים הפרטיים של כל יחיד ויחיד. ברור שתיקון המידות והמעשים הפרטיים הם אבן יסוד של התשובה. כמו שהרמב”ם מביא בהלכות תשובה.
‘פרק ב : ‘…מהי התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד‘…
אלא שיש לרמב”ם בפרקים שביעי שמיני ועוד התייחסות גם למעורבות הפרטית בתשובה הכללית של העם.
פרק ז הלכה ח: ‘כל הנביאים כולן ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה… שנא והיה כי יבואו עליך… ושבת עד ד ‘אלה-יך… ושב ד’ את שבותיך ושב וקיבצך מכל העמים.’
יש לנו ברמב”ם בהלכות תשובה את ההתנהגות של היחיד הדרושה לתשובתו הפרטית אבל גם ולא פחות חשוב את ההתנהגות של האיש הפרטי בקידום תשובת הכלל שהיא הגאולה. אפשר לומר שגם התשובה הפרטית חייבת להיות מופנית להצלחת הכלל. השינוי הדרוש לכל אחד ואחד היא לא רק לקידומו האישי אלא גם לקידום ההתעלות של האומה הישראלית וכל האנושות. כמובן שיש סדר ראשית תיקון האישי המשפחתי העדתי המדיני והעולמי.
לכן עשרת ימי התשובה כוללים גם את ראש השנה. הם מתחילים מראש השנה עד יום הכיפורים. ונשאלת שאלה, הרי ראש השנה אנו לא מוצאים התייחסות לתשובה בתפילה אלא להמליך את ד’ על כל העולם. ‘תן כבוד לעמיך שמחה לארצך… תן פחדיך על כל מעשיך..’ תקע בשופר גדול לחירותנו..
הרב חיים הכהן, בספרו טללי חיים: על ימים נוראים. ‘…וסוד העניין הוא שהתגלות הקב”ה בעולם איננו מחוץ לישראל (בראש השנה) אלא ממש בתוך ישראל עצמם והינו שישראל הם צינור ממשי לגילוי מלכותו של הקבה בעולם. והיינו שאימת מלכותו יתברך על העולם כולו היא ממש על ידי אימת ישראל על האומות. שסוד גילוי מלכותו היא בהחזרת הכבוד לעם ישראל ובהתעצמות כוחם מול אומות העולם… כשאנו מתפללים בראש השנה שד ימלוך עלינו ..אנו שבים אל המדרגה העליונה והאמתית שלנו ..והוא מה שנודע בספרים שמידת המלכות היא השכינה… מכאן נשכיל עבודה חשובה מאוד בסוד החזרת השכינה למקומה… ותחזור לציון ותצא מכל הגליות.. וזה כלל גדול מאוד שאי אפשר לעשות תשובה מתוך נמיכות וקטנות רק מתוך גדלות ושמחה … זה הסוד ‘שובה ישראל עד ד’ אלה-יך ‘ בחינת שם אל-הים שהוא היראה קבלת עול מלכותו העומדת ביסוד ראש השנה..
אחר כך עשרת ימי תשובה ‘קחו עמכם דברים’ תשובה זו היא כבר בפרטי החיים לברור טוב מרע. ויום הכיפורים מתגלית הבחינה העליונה של ‘אמרו אליו’ והיינו אליו ולא למידותיו. רצוננו לומר שיום כיפור אנו עומדים כמלאכים. בלי אחיזה בעולם הזה כלל וכל מהות היום היא התפילה… אורו של כיפור הוא מעל המעשים… זה סוד בגדי לבן שאין בהם שום צבע רק לבן שהוא סוד הכתר העליון סוד האחיזה של ישראל באביהם שבשמים..’. הרב מפרט לנו כאן את התהליך האמתי של התשובה. ראשית ההשתתפות האישית בהמלכת ד’ על העולם דרך החזרת המלכות לישראל והגדלת כבודם. זו תחילת התשובה, היא כללית מדינית עולמית; זהו ראש השנה. ראש השנה המלכת ד בעולם. ורק לאחר מיכן העיסוק בפרטי המעשים של היחיד ותיקונם בעשרת ימי התשובה. ושני הממדים האלו יובילו את היחיד בתוך הכלל להתעלות מעל העולם הזה ביום הכיפורים. ראש השנה עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. הכול שזור זה בזה. אבל יש סדר קודם התשובה הכללית שהיא תשתית לתשובה העולמית בראש השנה ולאחר מיכן הפרטית בעשרת ימי תשובה ובכיפור.
מרן הרב קוק : ‘והסתרתי פני מהם. אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נון’ באשרי .מפני שיש בה מפלה לשונאיהן של ישראל . ‘
‘שבעצם כוח הגלות אין בו הגאולה כלל, וזהו מקושיה של הגלות עצמה; עד שהגאולה שלו היא רק מצד כח אחר נשגב ממנו ולא בעצם כח הגלות .וזהו מה שכתוב נפלה ולא תוסיף קום .פירוש הנפילה היא נפילה כזאת שמצדה היא בלי קימה חס וחלילה .רק שתבוא קימה מכח עליון שאינן בכח הנפילה כלל .על כן רמז כי בעולם הזה אין מקום כלל לזה השלמות מצד הנפילה כי אם מצד כח אחר .על כן אשרי שיש בו ההכנה אל השלמות לא נאמר בו נון . שמצד הנפילה אי אפשר שתושג השלמות . ..כי אם מצד כח נשגב עליון שהוא כח הגאולה הבא ממקום אחר…מכל מקום הוא מתנוצץ בו .על ידי התנוצצות כח הגאולה נמשך הקיום שלא יהיה חס וחלילה כליון חרוץ..’עין איה ברכות .א. כב.’
הגאולה היא באה ממאמץ עליון של כוחות הבאים מעולם אחר אשר הוא בדרגה של המלכת ד על ידי ישראל בעולם. זה לא רק מילים זו המציאות המתבקשת מהזהות הישראלית! והיא לא יכולה להגיע אם ישראל עדיין בגלות או אם הוא בארץ ומתנהג על פי אמות מידה של השקפה דתית המושפעת על ידי האסלאם או הנצרות בעקבות גלות ארוכה אצלם. ובראש השנה אנו נהיים לראש ולא לזנב ואנו מכריזים שאנו מיישמים ותוקעים את שופר הגאולה ואז בתור מדינה נוכל להמליך את ערכי התורה בעולם. רק אז באמת!
לכן אנו רואים שמשה רבינו לפני מותו מצוה את ישראל בשתי מצוות שחותמות את כל המצוות: מצות הקהל קודם שהמלך אוסף את העם בסוף שבע שנים של השמיטה בחג הסוכות וקורא בפניהם את ספר דברים (תורת ארץ ישראל). ולאחר מיכן את מצוות כתיבת ספר תורה, ‘ועתה כתבו לכם את השירה הזו’ הנאמרת על חובת כתיבת ספר תורה של היחיד. רמב”ם הל ספר תורה ז.א.
רואים כאן התייחסות לכלל למלך, הקהל, והתייחסות לפרט, כתיבת ספר תורה.
הרב צבי יהודה קוק: ‘מצות הקהל ענינה התגלות תורה שבעל פה והיא שייכת למלכות ישראל כמבואר במשנה שהמלך היא המלמד תורה בכלליות גדולה… לעומת מצות הקהל שהיא כלל ישראלית מצוה זו של כתיבת ספר תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל..’.
וכך משה רבינו מלמד אותנו שהתשובה היא קודם כל החזרת היסטורית ישראל למקומה הגאולי העליון של החזרת מלכות ישראל שהיא השכינה על כנה. ומתוך זה החזרה והתיקון של מעשה הפרט זהו הסדר: מצוות הקהל הלאומית ומצוות כתיבת ספר התורה הפרטית.
ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה’
רבי צדוק הכהן מלובלין. פרי צדיק . וילך ושבת שובה..’. וזה הרמז בפרשה זו ואמר ביום ההוא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני היינו שיהיה לו הרהור תשובה. אז אנכי הסתר אסתיר פני . על כל הרעה היינו שמיד נסתר ונמחק העוון . אמנם כדי שיתוקן העוון לגמרי על זה נאמר בפרשת נצבים ושבת עד ד א-לוהיך ושמעת בקולו ..’ – אם זה נראה לנו קשה וכמעט על אנושי להשתנות אז הרב כאן מלמד אותנו שהרהור רק מצדנו מחשבה על התשובה הפרטית כבר תוביל להסתרה מידית של החטא על ידי האל; אימון גדול בכוח האנושי .ואז על ידי ההסתרה הזו מצד ד יינתן לנו כח שנוכל בכוח האנושי של הרצון לשנות. ותשובה זו תוביל לכוח הישראלי להוביל לתשובה הלאומית והעולמית.
פרי צדיק מאמר ו וילך : ‘וביחוד בשבת זו שהוא השבת הראשון של השנה שהוא דוגמת השבת הראשון של הבריאה שהתנוצץ אז כח התשובה לאדם הראשון בתחילת כניסת השבת שנאמר וירא א-להים מאת כל אשר עשה והנה טוב מאוד, היינו שנתקן הכול גם מה שהיה למראה העין היפך מהטוב. ‘ – האופטימיות של גדולי חכמינו .למרות חטא אדם הראשון הוא נכנס לשבת הראשונה שהיא אפשרות התיקון הניתנת לאדם. האדם היה בשבת למרות חטאו. הכל אפשר לפעול לתיקונו.
רבי צדוק .פרי צדיק על כיפור : ‘שעל ידי תקיעת השופר . בחינת שופר גדול ומתקן הכל. ומי שזוכה מתקן כל פגם אדם הראשון וצדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר… רק הבינונים תלוין ועומדין עד יום הכיפורים .וביום הכיפורים נתקן הפגם הזה על ידי התענית ..תיקון לפגם אדם הראשון בשלמות. ובערב יום הכיפורים על ידי האכילה הוא תיקון שיהיה האכילה בקדושה . ואכילת ערב יום הכיפורים הוא לתקן כל תענוגי הגוף בקדושה‘. – תשובת הצדיקים בראש השנה תיקון חטא אדם הראשון והמלכת ד בעולם; בכיפור תיקון הבינוני (רובינו) על ידי הצום ושליטה על החומר כשהוא כבר נתקן דרך האכילה בקדושה בערב כיפור. ואז הפרט יכול להמליך את ד דרך הכלל המגלה את החיוביות בחומר העולמי ומקדש אותו. התשובה תהיה אז החזרה לטבע העצמי הישראלי, לביטחון העצמי האישי שאנו שייכים להיסטוריה גדולה וליעוד גדול. העצמי האישי מופנה להתעלות פרטית המכוונת להצלחת הכלל והעולם. וזו עבודה לא קלה בכלל!.
ובכדי להצליח בה חייבים להיות בארצנו. וחייבים אנו להיזהר לא להשתתף בזרם האדיר של השימוש הלא נכון בטכנולוגיה המנתקת את היחיד מערך עצמו, מאשתו וממשפחתו. אנו עם לבדד ישכון. ורק מתוך היחידיות הישראלית תורנית נוכל להגיע לתיקון אישי ממלכתי ואז עולמי, ולא דרך הריקנות החלקית של האווירה השוררת בהשחתת הזמן בפייסבוק ובעוד מקומות שמשחיתים כשלא משתמשים בהם בתבונה. וזהו המסר לנו התשובה היא לשפר מעשינו האישיים שהם בכדי לדאוג לתיקון הכלל להחזיר את השכינה לציון. זוהי הענווה האמתית שבאה מתוך הכרת הערך האישי הישראלי שייעודו הוא לקיים את התורה לתיקון האנושות. וכמובן זה עובר גם בתיקון המשפחה הישראלית בכל התחומים.
.לעילוי נשמת מריוס מכלוף בן מסעודה שישה
תגובות