1
1

תחילת הגלות של יעקב והשבטים / מאיר משה ואקנין

אחיזה במצריים, השעבוד, תפקיד הגלות כשהוא מוביל לגאולה.

צילום: לדעת
פרשת ויחי:

התורה בספר בראשית מתארת את החיפוש אחרי הזהות האנושית אשר תוכל להיות ולפעול בכוונת הבורא בבוראו את האדם.

מאדם הראשון ועד שם אברהם יצחק ועד יעקב אשר יקרא ישראל. לכן ספר בראשית הינו מוגדר כדברי חכמים כספר הישר ספר הישרים שהם אבות האומה העברית הישראלית. התורה מתארת באריכות מפרשת וישב עד ויחי את ההליך אשר הוריד את יעקב ושבטיו את המשפחה העברית מארץ כנען לארץ מצרים. בעצם אנו עדים לתיאור ממושך ופרטני לאירועים אשר הובילו את יעקב ובניו למצרים. הרי תורתנו הקדושה אשר הינה הנבואה העברית של הגילוי הא-לוהי לעולם דרך ישראל ; בוודאי שסיפוריה נצחיים.

למה איפה ישנו תיאור כל כך מדויק של הירידה לגלות. ובמיוחד שאנו רואים שיוסף הצדיק למרות גדולתו המשיחית היסטורית של מלכות יוסף שיש לה תפקיד בגאולה הישראלית, ולמרות מלכותו במצרים הענקית מבקש לפני מותו מאחיו להעלות את עצמותיו לשכם לארץ ישראל. כל ספר בראשית של התהוות הזהות הישראלית ובריאת העולם מסתיים בהזכרת שכם על ידי יוסף ובבקשת יעקב עם שוב פירוט רכישת מערת המכפלה להיקבר בחברון. אז כל הספר מסתיים בהזכרת חברון ושכם שאלה הם ערי התשתית של  הזהות העברית …ולא ורשה מקנס או פריס.. אם כך מה תפקיד הגלות בזהות העברית ומה משמעותה כשאנו יודעים שעיקר התורה והמצוות הינו בארץ ישראל? ועוד שמטרת יציאת מצרים אשר הינה התשתית של כל המצוות הינו לבנות מדינה בארץ ישראל אשר במרכזה מקדש בירושלים. אנו נחזור לשורש מושג הגלות והגירות האנושית ממקומה מאדם עד אברהם ועד יעקב תפקידה והעיקר היציאה ממנה  עם הרכוש והתובנות הנרכשים בגלות.   יציאה מהגרות לתושבות קבע בארץ ישראל בתור זהות של עם.

הנשמה  והמהות האנושית הינה בגלות ממקומה הטבעי האידאוליגי ; האדם הינו במסגרת חייו בגלות  שהוא המרחק בין האדאולוגיה והרצונות  האנושיים והמציאותהאנושות היא התחילה עם הגלות  בפיזור ללאומים  לאחר מגדל בבל . ישראל במהותו איננו עם שבגלות . מהות ישראל הינה הגאולה   החופש הקדושה הטבעית. היא יצירה א-לוהית עליונה אשר צריכה ומגלה את הא-להות בכל מערכת החיים החברתיים.. ישראל כמוגדר על ידי  הכוזרי המהר"ל הרב קוק בתוך  בעל 'העניין הא-לוהי תפקידו  להוציא את האנושות מהגלות הנפשית החברתית והאידאולוגית. לכן התורה אשר  תואמת לזהות העברית מקדשת את המציאות החומרית החברתית דרך  ההלכה המרוממת כל צד של המציאות. וזה גודל וחשיבות חכמי התורה היודעים לתקן את המציאות כשהם יודעים לזהות  האם אנו בזמן הגלות או הגאולה. מאן  מלכי רבנן. חכמי התורה הם המלכים המנהיגים היודעים לרומם את האנושות לדרגתה. כמובן כשהחכם משלב בן תורת הסוד  להלכה. וגם כשהחכם מעורה  בנבכי החברה הכלכלית מדינית.

'  ויחי יעקב בארץ מצרים'. חכמים אומרים שפרשה זו סתומה שאין רווח בכלל בין סוף פרשת מקץ לתחילת פרשת ויחי. ודווקא בפרשה שכל משפחת יעקב עם יוסף מלך נפגשים דווקא היא סתומה זה אומר שהיא בתוך מציאות של חושך. למה? הרי הכול נפלא לכאורה!

רבי יעקב אביחצרא  ספרו מחשף הלבן'אפשר לרמוז דהנה פרשה זו סתומה וסמוכה וסמוכה ממש תיבת מאד שבסוף ויגש לתיבת ויחי שבראש הפרשה. וכבר כתבנו במקום אחר דיעקב אבינו עליו השלום תיקן חטא אדם הראשון  יותר ממה שתקנו אבותיו אברהם ויצחק. וזהו טעם סמיכות תיבת מאוד לתיבת ויחי דתיבת מאוד היא אותיות אדם .לומר מי תיקן אדם מאד וגרם לו חיים הוא יעקב. וזהו מאוד ויחי יעקב. דמאד אותיות אדם .כלומר מי גרם ויחי אדם שבאה לו חיות ונתקן יעקב.'

יעקב אבינו הוא הצלחת הפרויקט הא-לוהי של רצון יצירת הזהות העברית הוא יכול להיקרא אדם במלוא מובן המושג של ערך האדם כמו שהא-ל דרך תורתו רוצה שיהיה. למרות סתימת האופקים בעקבות הגלות שמתחילה במצרים , למרות הכבוד של השבטים במצרים זו גלות ממש. גלות זה אומר שהעם לא במקומו הראוי וזה לא משנה באיזו צורה נעימה או לא! גלות היא גלות נקודה! אלא שיעקב נמצא בדרגתו למעלה ממושג הגלות בשלב זה של חייו, הוא מרכבה לשכינה למרות היותו במצרים. הרב מסביר לנו שיעקב זהו תיקון תואר אדם במלואו גם במצרים וזה פלא! דווקא במצרים יעקב נקרא חי.. אברהם אבינו במשא ומתן עם בני חת על קניית מערת המכפלה אומר 'גר ותושב אנוכי עמכם'. אדם הראשון לפניו גורש מגן עדן. משפחת העברים של זרעו של שם הוגלתה לאור כשדים על ידי נמרוד.

 רבי חיים בן עטאר הקדוש – פרשת חיי שרה: 'גר ותושב :  עוד טעם אומרו גר כי חש לומר על עצמו תושב בעולם הזה והוא היפך מידת הצדיקים לזה הקדים לומר גר.'    מטרת האדם הנברא ועד הצלחת הזהות האנושית דרך העברים הינה להוציא את האנושות מגלויותיה הנפשיים הפיזיים והלאומיים. לכן אבות האומה העברית עסקו בזאת בירידה לגלות וביציאה ממנה.

רבי יעקב אביחצרא: ספרו מחשוף הלבן פרשת  חיי שרה:  ' אפשר לרמוז דהנה קליפת נוגה כיון שהיא סמוכה לקדושה היא טוב ורע .ועל ידי מעשיהם של צדיקים מתברר ממנה הטוב וחוזר לקדושה. ועל זה נאמר ונוגה לו סביב. נוגה היא קליפת נוגה והיא סביב לקדושה וחוזרת הקדושה שבה ומתחברת עם הקדושה הגמורה. וכשמה כן היא דנוגה לשון זריחת אור  להורות דהאור הקדוש גנוז בה . והנה כל עסקם של עמודי עולם עליהם השלום היה כדי לברר קדושה מקליפת נוגה ..והנה משה רבינו עה כל כוונתו בערב רב הוא כדי לברר הקדושה מקליפת נוגה ולהחזירה לקדושה ..אם נתקנו כולם היה מתקיים בלע המוות לנצח לכן לא עלתה בידו..ויקם השדה קימה היתה לו שיצאה מיד הדיוט ליד מלך.. מיד הדיוט היא קליפת נוגה ליד מלך היא קדושת מלכו של עולם'…

מטרת פעולת אבות האומה בגירותם הינה לתקן את ההוויה האנושית ואת העולם  הארצי בתוך התרביות הגדולות ששלטו אז. מהתרביות האלו לאחר תיקונם  או החרבתם האבות הוציאו דרך הצרבות השלטת את התשתית של תורת ישראל. גירות וגלות הינה הכרח מציאות האדם מיום היוולדו ועד בחירת הגירות והגלות על ידי האבות לתקופות מוגדרות בכדי לגאול את העולם בחזרתם לארץ ישראל

רבי יעקב אביחצרא : 'ויחי יעקב קרי ביה חיי יעקב והואו שימוש. וכשתחשוב חיי יעקב גימטריא ר'ד'ו. דבזכות יעקב אבינו אף על פי שנגזרה עליהם ארבע מאות שנה לא עבדו כי אם רדו .וזהו שרמז יעקב לבניו בירידה ראשונה שאמר להם רדו שמה שהיא כמנין רדו.'

אנו רואים שיעקב יותר משאר האבות היה תקופות ארוכות בגלות אצל לבן 22 שנה ובמצרים 17 שנה. כאמור יש רצון של האבות ויעקב לתקן אצל הגויים את תרבותם בעיקר אצל יעקב. האם גלות זו  של זרע האבות של ישראל הנדבקים בה כשהיא מסתיימת ;משיגה בהיסטוריה הישראלית את מטרותיה אם מתמהמהים בארצות הניכר?

רבי  צדוק הכהן מלובלין .מאמר ב.ספרו פרי צדיק : '..להבין זאת מה דאיתא בזוהר הקדוש ובתנא דבי אליהו ששבע עשרה שנים שבארץ מצרים היה עיקר החיים שלו שלא בצער ושלא ביצר הרע ומעין עולם הבא… כי בודאי יעקב אבינו עה בעצם שורש נפשו כבר היה נשלם בעת שישר אל המלאך ויוכל שהיה שרו של עשיו שהוא כוח היצר הרע וקרא שמו ישראל . אך מפני שכל ענינו של יעקב אבינו עליו השלום לסבול צער גידול בנים כדי להשריש הקדושה לזרעו אחריו לדורות עולם גם לנפשות הנמוכים אשר בשם יעקב יכונה גם כן לחיי עולם הבא שלא ביצר הרע. וזה דייקא ביז שנה שהיה בארץ מצרים שאז נשלם החיות גם בנפשות של בחינת יעקב…  על ידי ירידתם למצרים יתבררו כל הנפשות להיותם מוכנים לקבל התורה  שהם בעצמם שזכו להזדכך היו כל השישים ריבוא שהיו דור דעה. וזה עינין פרשה זו שהוא סוף ספר בראשית ..שבזה נשלם שלימות הבריאה גם לנפשות הפחותים שבישראל… כי לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא . והיא ענין סתימת הפרשה הנהגת השם יתברך למעלה מהשגת האדם… וידוע שגלות מצרים היה השורש לכל הגליות ובזה נעשה רשימה לדורות לכל הגליות וכל הירידות שיעברו על נפשות ישראל בכלל ובפרט . שדייקא על ידי השפלות והירידה יתעלה הקדושה בתכלית להתברר בשלימות .ועל זה מרמז כן בסיום הפרשה ויחנטו אותו ויישם בארון… במצרים… שהוא ענין שלימות הבריאה כאשר נשלם קדושת הברית' ..

מאמר א. 'אכן איתא בזוהר הקדוש'.. דהא כל יומוי לא אקרי ויחי בגין דכל יומוי בצערא הוו עליה . בתר דנחת למצרים אקרי ויחי' .אכן מצינו כמו כן בגלות בבל ובגלות בית שני שעיקר התפשטות התורה שבעל פה היה דייקא בבל .ודייקא שם נתגלה להם רזי תורהמה שלא נתגלה להם שישבו על אדמתם…ואמר שם על ספר בראשית שבו נתעסק הקבה וברא את עולמו   היינו שכל ספר זה וסיפוריו היא כלל בריאת העולם שנשלם בקבורת יוסף שהוא הצדיק יסוד עולם.. ויש לומר גם כן טעם לסתימתה כי באמת העניhן הזה שיושלם יעקב בקדושתו דייקא במצרים ולא בארץ. ושיהיה גמר הבריאה גם כן במקום הזה.. הם עניינים סתומים ונעלמים משכל האדם להבינם ומאשר הענין הזה עמוק מאוד שאין בשכל האדם להתבונן לזאת היא סתומה ..ועל כל פנים מרמז לנו בענין הזה שלא ימס לבבנו מאשר אנחנו בעקבתא דמשיחא ובכל דור הנפשות מתקטנים ואיך נזכה לגאולה כי רואים אנו מה שקרה לאבותינו בגלותם . ודייקא בגלות הגיעו לכל הקדושות כי כן רצון ד יתברך… ושמעתי בשם הרב הקדוש מפרשיסחא זצ"ל שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור . מכל מקום הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור ביותר..'מאמר א.

מאמר ה'. ועל כן פרשה זו סתומה שלא ניתן  להתבונן איך שנסתעף האור מתוך החושך..מכל מקום יעקב בעצמו ידע שמגלות מצרים יהיה עיקר הישועה וצמיחת כנסת ישראל וסתם ממנו כל צרות שבעולם  שידע שהכל לטובה רק אין כאן הפסק פרשה להתבונן שנסתם ממנו להראות ולהאיר זה בלב כל ישראל..'  

רבינו צדוק הכהן מבהיר כאן הרבה נקודות עמוקות ביותר .נאמר שיעקב ולאחריו בהיסטוריה גדולי האומה רצו לרומם את העם אשר נהפך ליעקב בגלות .הם היו צריכים לרומם את הנפשות הנמוכות כדברי הרב שזהותם הוקטנה בגלות. ובכל זאת דרך אותם נפשות נמוכות קבלנו את התורה ביציאה מגלות מצרים ומיציאת גלות בבל את התלמוד וביציאה מגלות זו של אדום קבלנו את תורת הסוד. דווקא מתוך מהות התרביות הגדולות של מצרים בבל ואדום אנו מוציאים את התרבות הא-לוהית של תורה שבכתב תורה שבעל פה ותורת הסוד. וזה ידוע לצדיקי האמת איך ומתי עושים זאת ולאיזה תקופה. יש אפשרות של גלות בכבוד כדברי הרב אשכנזי שבה ישראל יוכל לתקן את הציוויליזציה אלא שיש הבדל בן רצון ענקי העם לתקן אצל האומות לזמן מוגבל והתוצאה ההיסטורית האוטומטית של איחור בגלות איבוד הזהות  העברית  ושכחת ארץ ישראל  של העם היהודי המובילים לצרות הגלות .וזאת רואים כאן. 'ויאחזו בה' ..ואז 'ויושם בארון במצרים ' ואנוכי אעשה כדבריך שיוסף מבטיח שגם הוא יבקש להיקבר בשכם בארץ( כלי יקר)'. ניסיון יוסף יסתיים בגלות מצרים קשה .משיח בן יוסף מצליח רק אם הוא פועל להחזיר את הלאומיות הישראלית לארץ ולא כשהוא מרוב רצון לתקן תומך נטמע בגלות מתבולל שוכח את ארץ ישראל גם הדתיים שבהם ושוקע בתרביות הניכר בהיסטוריההופכת לאושוויץ.

 בוודאי שיש תפקיד עמוק בגלות ישראל לרומם את האנושות. סתימת האופק העברי  בגלות והפיכתו ליהודי  כאמור במגילת אסתר אשר היא  מבחינת סתר., יכול להתהפך לצמיחה רוחנית אדירה רק כשהיעד ידוע: לחזור בזמן למדינת ישראל ואז היהודי יקרא ישראל מבחינת שר ושיר לאל כדברי רבי יעקב אביחצרא… אז הפרשה הסתומה של הגלות באמת כמאמר המדרש מתארת את מטרת בריאת העולם. החזון נסתם בכדי שישראל יוכל לפתוח אותו ולהעלות אותו אל על לתורת ארץ ישראל המחכימה  ולתיקון האנושות. לכן רבי יעקב אביחצרא ורבי צדוק הכהן מלובלין מתארים בדבריהם הקדושים שהובאו במאמר זה; את הפוטנציאל הענק של ישראל בגלות כשהוא  מאיר את הסתימה האידאולוגית האנושית מתוך הגלות באומות  ומעלה את כל הניצוצות זהו  פלא גדולאלא כשישראל מתמהמה בגלות ונהיה כאזרח הארץ מרוקאי צרפתי ועוד. אז באמת פרשת הגלות נהית סתומה לחלוטין והופך לקטסטרופה של שמא יגרום החטא של  עיכוב הגאולה כשהיהודים לא חוזרים לארץ עם הרכוש שרכשו בגלות. אז זה באמת סתום  לגמרי. מהתרבויות יצאה התורה מצרים הגמרא בבל הסוד אדום כשכל  הניצוצות האלו חוזרים למקומם והוםכים לתורת ארץ ישראל   אם לא זה נהפך לתורה ולפסיקה הלכתית כבר לא רלוונטית פסיקה של קהילה רק ולא של מדינה.! לכן ויחי יעקב דווקא במצרים היה חי כי הוא ביקש  לגלות את הקץ שירידה זו חייבת להיות הקדמה לעלייה לארץ ישראל יותר גדולה  כמו הגאולה הנוכחית. לכן בקש  להיות נקבר בחברון ולא בפנתאון המצרי כנ"ל יוסף.

כלי יקר:  .'..  וישב ישראל בארץ גושן מדבר באשמת ישראל שבקשו להיות תושבים ולהיות להם אחוזה בארץ לא להם ונזק זה בא להם לפי שקץ גלות מצרים מהיה נודע להם .על כן הדורות ראשונים אשר ידעו בבירור כי לא בימיהם   תהיה הגאולה בקשו להם ישיבה של קבע ואחוזה בארץ מצרים. על כן סמך לפסוק זה (וישב ישראל בארץ גושן. ויאחזו בה..) ויחי יעקב דלהורות שנזק זה נמשך לאותן דורות ..גרם לויחי יעקב אבל לא רוח יעקב…'

הרב משה בושקו – בספרו הגיוני משה: 'והנה אם נתבונן בפנימיות הדברים נבין היטיב את בכיותיו העמוקות של יוסף כי למרות כל הטוב והאושר שהיה להם במצרים הלא היו ימים ההם ממש אתחלתא דגלותא כאשר יורדת המשפחה מארץ ישראל למצרים  וכידוע כל הדר  בחוצה לארץ דומה  כמי שאין לו אלוה. והסכנה  טמונה דווקא בכך שכאשר זוכים לחיים יפים ומאושרים כבר אין מכירים ואין זוכרים שזו גלות ואז נהיה הגלות עמוקה יותר לא רק פיסית אלא גם גלות רוחנית. מלכתחילה אמרו האחים לגור בארץ באנו  אך כאשר מסתיימת פרשת ויגש מעידה התורה וייאחזו בה….כאן מגוזה מהם הציפיה והתשוקה לחזור לארץ אבותם .וזהו רגע בואו של האסון הנורא .אז נולדה גזירת השעבוד. .ולמה פרשה זו סתומה  שואלים חז"ל  מפני שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל  מצרת השעבוד .וניתן לפרש  כי הם לא ראו  ולא התבוננו שזו גלות  הם חשו בטוב ובאושר וזהו פשר סתימת הפרשה כאשר נחשבת הגלות לגאולה  כביכול אין לך סתומה  יותר מזו'.  

רבה  הקדוש של פראג ורבי הרב משה בושקו מודיעים לנו שבכל זאת אריכות הגלות כששוכחים שזו גלות  ונהיים אזרחים במדינות מובילה לאיבוד רוח יעקב ולמעבר רק להישרדות של ימי יעקבואז לגלות בדרך הקשה והפוגרומיםלכן ישראל יכול לבחור בגלות בכבוד בתור שגרירים לתקופה מוגבלת לקדש את האומות ולחזור. וזה כמובן כשאין ברירה. אבל האידאל הוא של בנימין בן הימין שלצארץ ישראל המראה דגם של מדינה קדושה מארץ ישראל עם תורה והלכה המתייחסת לתיקון החברה הכלכלה והעולם.

לכן יעקב אבינו בירך את השבטים בכדי שיזכרו את מהות שמותם העבריים את תפקידם ההיסטורי בארץ ישראל. יהודה מלך יוסף מהות הפנים מעל לכל אפשרות של התבוללות קדושת הברית ..חכלילי עיניים מחלב  אוסרי לגפן עירה. זה בוודאי מדובר כשהם בארץ בנחלתם. וזה בקש לגלות להם את הקץ באומרו להם ראו את שמכם העברי והחזירו אותו לתפקידו בארץ ישראל. זו הברכה. כי שם ציווה ד את הברכה…אלא שראה שנסתם ממנו לגלות להם הקץ כי כאמור על ידי 'דעת הזקנים' אין באותיות השבטים אותיות ק' ץ' . ידע שיש סכנה שישכחו את הקץ. לכן כדברי הרב אשכנזי זצ"ל. בשם יצחק יש  האותיות ק-ץ לכן הוא לא יצא מארץ ישראל.  וזו קריאה לנו להבין שאנו כבר בקץ בארצנו ולאחינו בארצות הניכר לומר להם הקץ הגיע מזמן נא לצאת ולחיות את התורה האמיתית במדינת ישראל המדהימה.

וזה המסר של פרשיות אלו ופרשת ויחי , האבות ויעקב הם יכלו להתכוון לרומם את ההוויה בגלות גם. אבל זרעם נטמע בגליות איבד את זהותו התבולל וכמעט עד לשואת גרמניה ואירופה ביהודים. לכן האדם צריך לצאת מכל הגליות ולא לרמות את עצמו שהוא בתהליך נצחי בלי תוצאה של יציאה ממש .גם אם מסיבות לכאורה לשם שמים.. או לשם אינטרסים המוסווים באיצטלא של לשם שמים. לכן הנושא חשוב גם לדור הצברים. לדעת לצאת מהגלויות ולא להישאר בגלות הנפשית גם במדינת ישראל. להיות בני חורין ממש .לחיות את הקוממיות ולחזור לתורה הא-לוהית של ממלכת כהנים וגוי קדוש. ולא להסתפק מדמי להיות מדינת הסגולה.  

הרב יהודה לאון אשכנזי: 'יעקב אבינו לא מת. יעקב יש לו את כוח השרידות האין סופי בגלות… ולכן כשהוא חוזר לשם ישראל אז הוא נגאל וחוזר לארצו'. שיעור מוקלט… פרשתינו יוצאת מן הכלל ההפרש (בן וישב לויחי) נראה בקושי .היא נקראת סתומה מכל הסתומות ..פירוש השני של רשי רצה יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו.(לכן פרשה סתומה) .הגלות מלבד עוד סכנות של איבוד זהות מוביל לשינוי של הזהות הנפשית העצמית שמרוקן מתוכנה העצמית התקווה עצמה של הגאולה. כל כך היה העיסוק .של הגאולה בציפייה למימושה זה הוביל לעובדה לניתוק בן הציפייה לגאולה העובדתית, למימוש של סוף ציפייה זו… ויחי יעקב בארץ מצרים ..ויקרבו ימי ישראל למות… נציין את השינוי בן השם יעקב לישראל… כי יעקב בחר לחיות בגלות ימי ישראל קרבים למות. לא ישראל אלא ימי ישראל. ישראל נכנס לאפילה עד צאתו מהגלות… נשים לב שזה בסוף הגלות האחרון בהקמת מדינת ישראל על ידי התנועה הציונית שהעם היהודי חוזר לשמו ישראל'. תורגם על ידי מצרפתית. כי מציון 1994.  

רבי חיים בו עטאר הקדוש:  'אלא שיש לנו לחקור זאת במה יבחר ד לזמנים יקרא לו יעקב ולזמנים ישראל ..אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להציגו שבאמצעותו בשם ישראל יתכנה היא בחינת קדושה עליונה ותמצא כי המין המאושר ההיא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה ..והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון זה יגיד כי צוה ד איתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של ישראל ..ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון ..אז ויקרא שמו יעקב.. '..להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להשיגו שבאמצעותו בשם ישראל יתכנה היא בחינת קדושה עליונה… … עד שנתבשר בגלות וקבל עליו השבר חזר ליקרא יעקב'ומשם ואילך לא נקרא עוד שם ישראל כל ימי היותו בארץ מצרים.. ולא נקרא בשם ישראל כל זמן היותו בארץ מצרים ..' 

 לכן בדורנו חסדי צור ישראל וגואלו חזרנו להיקרא ישראל מדינת ישראל ; ולא רק יהודים כי כאמור על ידי האור החיים הקדוש שמובא גם אצל הרב אשכנזי ישראל זו הזהות העליונה שלנו יותר מיעקב. לכן אין תורה כתורת ארץ ישראל ורואים אנו שגדולי החכמים הן בתורת הרז והן פוסקי ההלכה הם היום בארץ ישראל'.

לכן נסיון  רצון יוסף  ויוספים אחרים בהיסטוריה להועיל לגויים אצלם מסתיים בלי יוצא מהכלל בקטסטרופה. עד שמגיע הגואל משה המשיל מעצמו את הבגד המצרי של יוסף של היהודי המשרת את שלטון הגוי וגם עזרא הבית שני  והרצל בדורינו בכדי לקבץ נדחי ישראל ולקבץ את התורות שהוצאנו מהגויים למקומם ולמעלתם במדינת הישראלית. זהו תפקיד משיח בן יוסף המקבץ את ישראל בדורינו לארץ ישראל  שישתלב   לאחר מיכן  במשיח בן דוד. מהרצל שהחזיר את כלל ישראל לרצון ליזור לארץ ועד מלכות דוד שתחזיר את תורת ארץ ישראל למקומה וזה קורה ממש בימינו לאחר הצלחת קיבוץ הגלויות התורה של וזהב הארץ ההיא טוב משקה את כל העדרים מתוך בית המדרש הארץ ישראלי לכל קצווה תבל .כן ירבו גם קיבוץ הגלויות וגם תלמידי החכמים של ארץ ישראל.

מרן הראשל"צ רבה של ירושלים הרב שלמה עמאר  ספרו ברכת אליהו פרשת ויגש : 'ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף…ואולי יש ענין בזה שיפגשו בית יהודה ובית יוסף יחדיו כי הגאולה יוצאת מבין שניהם.. בקש יעקב לשבת בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו שרצה יעקב אבינו אז בעת ההיא לקרב ולגלות  את הקץ… עי שרצה לשבת בשל ו-ה  ולהשלים שם הויה בה שלא יהיה חסר וקפץ עליו רוגזו של יוסף באמור לו משיח בן יוסף עדיין לא בא ואתה רוצה להביא את משיח בן דוד… אך אמר לו שכל זה צריך להיות בשיתוף עם יוסף שגם הוא יקדים וייתן חלקו… ויאסור יוסף מרכבתו ..כי מיד שראה יוסף שממנו עתיד לצאת משיח בן יוסף.. והנה המלכים נועדו.. תיכף אסר את מרכבתו שזה רומז על ענייני הגשמיות וכבוד מלכים …היא העלייה שעלה יוסף שאסר את כל כוחות הגשמיים והעלה אותם לקראת התורה הקדושה שזהו לקראת ישראל אביו כידוע יעקב רומז ,לתורה הקדושה..' והלוואי שכל שבטי ישראל יתאחדו במדינתנו כל אחד כבירכתו ותפקידו כמו שרצה יעקב אבינו בברכו את השבטים.' איש כברכתו ברך אותם' ולא לאכוף את תפקיד האחד למשנהו…ברוך ד שזכינו להיות בשלבים אלו.

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין – עלי עין .אמרו ליה רבנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא . אמר להו אנא מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא. '

מרן הרב קוק .מאורות הראיה ד .פח..'העין הרעה בפרט היא אחת מהכוחות שמקבלת נפש אחת מזולתה על ידי קשר נעלם שביניהן מפני שהנפשות עומדות הכן להיות נפעלות מזולתן. על כן הננו רואים שהולך את חכמים יחכם . והמתחבר לרשעים יהיה כמותם.. אמנם מי שהתגבר ושם נפשו חזקה לבל תטה בשום אופן מהדרך הנכונה גם אם יתעמלו זולתו הרבה לשפוך עליו פעולותיהם הוא קנה עז בנפשו שתהיה חזקה ולא תהיה מוכנה להתפעלות מזולתה על כן אין עין הרע שולט בה…מפני היותה לדעת כי גדול ערכה. .לעלות תמיד אל השלמות על כן לא תחול עליה פעולה של זולתה.. והשני מפני היותה משימה כל תכליתה בשלמותה הפנימית שהיא עלומה מזולתה מהנפשות ממילא אין יחש וקשר פנימי אל נפשות זולתה לפעול עליה לרעה…'

דברי קודשו של מרן הרב קוק זצוק"ל מלמדים אותנו את מהות יוסף מבחינת צדקתו האישית  המלמדת אותנו שכשהאיש הישראלי פועל לפי נפשו הרוממה האמיתית והוא מתמקד בפנימיות החיים הישראלים העליונים ולא נמשך לכל זוהר הנוצץ המסולף של תרבות ייון  של הצריכה המופרזת  הרומסת את הצניעות היהודית של העוצמה הנפשית התורנית , אז העין רעה של התחרות האנושית  הלא בריאה והמוגזמת לא  תוכל לנגוע בנפשו כי היא למעלה מזה. נפש הישראלי מתמקדת פנימה ומקדמת את הקדושה בכל העוצמה המדינית אבל בהצנע לכת עם א-לוהיך. היא לא מתרשמת מהרעש של התרבות המערבית המקדשת רק את החוץ לכן היא פגיעה מעין הרעה של אחד בשני. יוסף וכל י עם ישראל הנקראים גם בשם יוסף מוגנים כשנפשם עליונה ופנימית מכל ההיזק של תרבות הצריכה והנאה שלא במקומה. זוהי מידת יסוד של שמירת הברית שתועיל רק לקידום החברה בקדושה באיכות ובצניעות. וכך מדינת ישראל תהיה מעצמה בכל התחומים בקדושה ובטהרה.

נאמר כאן את הסברו של הרב יהודה לאון אשכנזי בשיעורו שנת 1985 על פרשת ויחי בצרפתית  בקשר לקבורת ראשו של עשיו במערת המכפלה.. 'המדרש אומר שראשו של עשיו גם קבור במערת המכפלה. לאחר התנגדותו לקבורת יעקב ותביעתו על מערת המכפלה הותז ראש עשיו על ידי חושים בן דן ונקברה במערה. הלימוד מכאן, וזה לפי השל"ה הקדוש: אנו מאמצים את הצד הפורמלי הלוגי שבחוכמת עשיו את ראשו שהיה גדול מאוד. אנו לא מאמצים את תוכן ההפרדה שבחוכמתו בן המוסר לחכמה בן חיי המדינה להתנהגות המוסרית של התורה. מאמצים את ראשו, את הלוגיקה של הניתוח המדעי שחכמי ישראל משתמשים בה לפיתוח לימודם. אבל התוכן העומק והמסורת של החכמה הינה של התורה שבעל פה המועברת ממשה עד אלינו שהיא הזיכרון הייחודי הישראלי אשר אין לו שום קשר עם תוכן האידאולוגי של חכמת עשיו והמערב היום.

לעילוי נשמת מר אבי שמעון חנניה בן סימי 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

עוד במדור

דקה של אור – הרב שמעון שנייבלג עם נקודה מאור החיים הק’

דקה של אור, בה הרה"ג שמעון שנייבלג שליט"א, בן אדמו״ר מזידיטשוב וחתן האדמו״ר מסטראפקוב, נותן…
דילוג לתוכן