הרצון העצמי נדבת ליבו של ישראל זו התרומה / מאיר משה ואקנין

‘וידבר ד’ אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי’. וזאת התרומה אשר תקחו מאיתי זהב וכסף ונחושת.’
אנו מגיעים מפרשה זו ועד סוף הספר(שובבים: שמות וארא בוא בשלח יתרו משפטים. ואז המטרה 5 פרשיות המשכן הקדמה לבנית המקדש בירושלים), לתיאור התכלית  והמטרה המפורשת והברורה של היציאה  הפיזית לאומית ונפשית מן גלות מצרים תשתית של שלושת הגלויות. המטרה של יציאת גלות מצרים הינה בנית מקדש בירושלים ולא בסיני או בלונדון.. מטרה עליונה זו הינה תוצאה של  מימוש   גאולי בדור זה בתרבות מצרים דווקא של יציאת נשמות  (פוטנציאל אנושי שלא מומש)שהיו כלואים בכלא התרבותי והפיזי המצרי של  שלוש דורות  שהייתה בהם אפשרות למימוש תיקון הגאולי של האנושות ראה במאמר את פירושו של רבי יעקב אביחצרא זצוק”ל על מהות נשמות מצרים. וגם בעצם זה תיאור של  חמישה מדרגות בנפש האדם אשר שיא מעלת הנפש הינה האפשרות לקשר פנים מול פנים עם הא-להות ויישומה בקרקע המציאות על ידי מקדש בירושלים בירת מדינת ישראל.

הרב ישעיה הורוביץ .השלה הקדוש. עם שם ספרו שני לוחות הברית.: ‘ועתה יש לנו להודיעך כי השכינה מיוחדת לישראל לבד .והיינו דכתיב ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם .וכתיב  ‘אשר הוצאתי אותם  מארץ מצרים לשכני בתוכם .וכתיב ונתתי משכני בתוככם…ואף על פי שאתם מקבלים טומאה אין שכינתי נבדלת ממכם…ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי  בתוככם  והייתי לכם לא-לוהים. וכאילו השכינה משכנו ומשכונו  של הקבה יתברך בידי ישראל. וכשחטאו ישראל לפניו ונחרב הבית הרי המשכן שלו ממשכנו ביד ישראל ומוליכו עמהם בגלות. והסוד אלה פקודי המשכן משכן העדות ..שכל מקום  שגלו שכינה עמהם… וכשהן חטזרין  שכינה עמהם. ושב ד את שבותיך, והשיב לא נאמר אלא ושב‘   ..

כולם הסכימו כי המשכן הוא תבנית העולמות  והשתלשלותם… שתמצא  המשכן על שלושה חלקים לפנים מהכפורת  חוץ לכפורת  חצר המשכן… עולם המלאכים עולם הגלגלים  עולם השפל… וכן באדם שהוא עיקר הכול נחלק ל3 חלקים: עולם הדיבור  החיות הטבע…’. וצריך ללמוד את כל לימודו בספרו פרשת תרומה.. אחריות גדולה לישראל כאמור: להיות דרך המקדש נציגי הא-להות בעולם ולהכניס את הקדושה בכל ההוויה הקוסמית שכלית אנושית לכל מרכיביה השכליים נפשיים ופיזיים..

לכן מלמד אותנו הרב יהודה לאון אשכנזי לפי לימוד מהזוהר :’בפרשת תרומה כתוב ‘מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי’ נדבה לבנות המשכן מאת כל איש גם אומות העולם. כי המקדש הוא צריך להיות מרכז ההוויה האנושית. אלא שאחר חטא העגל אז בפרשת ויקהל כתוב: “קחו מאיתכם תרומה ‘רק מישראל..’   אנו מחויבים לחזור למקור מרכזיות ירושלים של בירת המקדש לעולם!  ומטרה זו  של בנית המקדש  בבירה הייתה תוצאה של הוצאת כל הכוחות החיוביים ואת השכינה גם מגלות מצרים ואח”כ מכל הגלויות עד לגאולתנו זו במדינת ישראל הצריכה להחזיר את הסדר העולמי של מלכות ד בעולם, לאט ובבטחה… לכן דרוש שיתוף פעולה בן ממשלות ישראל לדורותיהם לחכמי התורה. לדורותיהם. זה דבר ענק לקידום התהליך הזה!

רבי יעקב אביחצרא. ספרו מחשף הלבן. פרשת בשלח.: ‘ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם  פן ינחם העם ויסב אלהים את העם.. וחמושים עלו בני ישראל..  ואפשר לרמוז על פי מה שכתב רבינו הארי זלהה. דהנשמות האלה שהיו במצרים  הם היו בדור המבול ובדור הפלגה ובדור סדום ונתגלגלו בשלוש דורות ולא נתקנו. והם היו נשמות עליונות ושלטה עליהם הקליפה והיתה מתאמצת בכל כוחה שלא לצאת מתחת ידה. וכל הנשמות שנתגלגלו בשלוש דורות יצאו בשלמות איש לא נעדר כמש וינצלו את מצרים . והנה כל זה היה בכוח וזכות משה רבינו עליו השלום ולפיכך ג תיבות העם על ג דורות הם גימטריא : משה..‘

פרשיות היציאה בספר שמות מתארים את ההצלחה של משה  רבינו הגואל היוצא מארמון פרעה מיוזמתו ומתחיל את הליך הגאולה מבלי עדיין התגלות, ומתנתק מיעוץ היהודי למלכי האומות.. לכן משה מצליח להוציא את כל הפוטנציאל האנושי האפשרי עד דורו בכדי להביא את האנושות לתיקונה. תיקון זה הינו בתיאור כל חמשת פרשיות של בנית משכן ומקדש , זו מטרת היציאה .אין לנו בכל התורה שום מצוה אשר מתוארת בארוכה כל כך של חמש פרשיות ; מכאן למרכזיות בנית מקדש בירושלים .וכמובן וברור לכל בר דעת ודעה שדרושה מדינה חזקה שבתוכה עם חזק ורק בתוכה נוכל לקים את עיקר יציאת מצרים בנית בית המקדש שהוא יהיה בית תפילה לכל העמים.

רבי דוד אביחצרא .נכדו של רבי יעקב ואחיו הגדול של רבי ישראל אביחצרא. פרשת וארא.: ‘והוצאתי והצלתי וגאלתי הן המה לעמת בבל מדי יון… לעמת אדום זה שאנו בה אתי שפיר ולקחתי אתכם לי לעם .. והייתי לכם לאלוהים שכלם ידעו אותי למקטנם ועד גודלם..’

   זוהי המשמעות של השובבי”ם: שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו, משפטים שזו היציאה ומטרתה כל  שאר הפרשיות  תרומה תצוה  כי תשא (גם חטא העגל קשור למקדש כי הערב רב רצו לעשות ממשה אלוה ומטרת המקדש זה להוריד את השכינה לקרקע המציאות והאל הוא במרכז); ויקהל פקודי עוסקות בבניית המשכן והמקדש בירושלים. מטרת כל תקופת השובבים הינה להקים מדינה עברית בכל מרחבי ארצנו שבמרכזה מקדש .ומדינה זו תהיה דוגמא של אפשרות הכנסת השכינה האלוהית דרך המקדש בכל מערכות הניהול הפרקטיות של מדינה.
ומהי תכלית זו?: פסוק ח פרק כה: ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’.

הרמב”ן: ‘..מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלוהים כאשר התנה עמהם מתחילה ‘ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. ואמר ‘ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ‘. והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן ציווה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו. וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר..’.

הרמב”ן מסביר לנו שמטרת יציאת מצרים נאמרה דווקא בפסוקי ההקדמה למתן תורה, והיא ‘ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש’. זהו בניית המקדש בירושלים שקודם לה בניית המדינה.
מה המשמעות של ממלכת כהנים? הרמב”ן מסביר לנו שברגע שיצאו ממצרים הם יהיו מדינה קדושה דרך הקמת מקדש.
איך משיגים קדושה זו של הקמת המקדש שהיא בעצם התשתית של כל המצוות והתורה.

הרב יהודה לאון אשכנזי זצ”ל. מגדולי חכמי צפון אפריקה בצרפת ובישראל. שיעורי שנת 1994.95.96. :‘אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים… ועתה אם תשמעו בקלי. והייתם סגולה… ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.. ‘הפסוקים ברורים מטרת יציאת מצרים הינה שתהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש .אתם תהיו כהני אומות העולם. ובנתיים יש בתוכנו כהנים רק. המטרה היא שישראל כולו יהיו כהני העולם. שאז הכהונה לא תהיה בשביל ישראל רק ; זה בינתיים… וזה צריך להיות מיוזמת ישראל מבלי התגלות בסיני אלא ישראל רוצים לשמוע בעצמם ..את האל אז יקבלו את התורה  במפורש שהיא תאמר להם איך לעשות זאת. אז מטרת התורה היא ממלכת כהנים וגוי קדוש שזה מתאפשר בבנית מקדש בירושלים. זו היתה המסורת העברית של האבות של דור מצרים שהגלות יכולה ליפסק .לכן הנצרות בנתה את אמונה על paques  פסחא..שזה שהאדם יכול ליגאל ממצבו הגלותי מעת לידתו ומרחקו מאז מהא-ל…’

הרב אשכנזי –מניטו: ‘זו פעם ראשונה שאנו נתקלים בביטוי ‘דבר אל בני ישראל ‘. וגם תחילת הפסוק ,וידבר ד’ אל משה לאמר, לא נאמר לנו מה צווה משה לאמור, כי מיד לאחר מכן כתוב: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אז למה הכפילות גם לאמור וגם דבר אל בני ישראל? הפירוש הוא חשוב מאוד ויסודי לגבי תפקיד משה רבינו.
הפירוש הוא: וידבר ד’ אל משה לאמור, ד’ דיבר עם משה לאמור דבר אל בני ישראל. זאת אומרת אם אתה משה באמת אתה צריך לדעת מעצמיך מה ואיך לומר לבני ישראל. תפקיד משה היה לקבל את הצו האל-והי ולעשות באופן שדיבורו אל בני ישראל יגרום להם לעשות את הדבר מיוזמתם הפנימית, מעצמם מרצונם בלי כפייה או הוראה כל שהי
הצלחת שליחות משה תהיה לחנך את העם לעשות את כל התורה כי הם רוצים מאישיותם הפנימית לעשות זאת ולא רק בגלל הציווי האלוהי. זהו תפקיד ענק ולא קל. לכן מה ד’ דיבר אל משה ? לאמור דבר אל בני ישראל.
תדע אתה איך לדבר איתם, איך להעביר את המסר שיוכלו לעשות את כל התורה כי הם רוצים כי זה בא מהם  לעשות כי זה ייעודם ואופיים הפנימי האמתי למרות שזה צו אלו-הי. לכן, המשך הפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. זה אומר שמשה צריך להצליח שישראל יתנדבו מיוזמתם את התרומה למרות שזוהי הוראה אלוהית. אשר ידבנו לבו, התנדבות זוהי עשיה, יוזמה אישית, בלי הכרח כל שהוא, למרות שזו מצווה וצו אלו-הי. זה בעצם דיבורו הראשון של ד’ אל משה, הנחיה זו היא הבסיס לכל עשיית המצוות והתורה: צריך לקיים מהרצון הישראלי העמוק שהוא רצוני ולא צריך שום הנחיה. נקודה זו מלמדת על כל התורה’. שיעור בעל פה שנת 1994.

רבי דוד אביחצרא  ספרו פתח האוהל .: ‘דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו..ואם אפשר כל הדרך הנזכר לעיל בעינין קבלת משה את התורה ..על דרך זוהר הקדוש  בתיבת תרומה שהיא אותיות ‘תורה מ’ לעמת ארבעים יום..שעלה משה למרום וישב לו ארבעים יום. ולילה. וקיבל כל רזי התורה כרמוז בתבות מתוך הענן.  וזהו דבר אל בני ישראל ישר אל (פירוש בינת האוהל על דברי הרב :שרומז למדרגה המעולה דבבני ישראל על דרך אומרם בזוהר  ששם ישראל מורה על היותם במדרגת עושין רצונו של מקום)  שייקחו לי לשמי תורה לשמה שעיקרה ושרשה הוא רזי תורה ..וזהו ויקחו לי בכוח הרמוז בתיבת תרומה ; מאת כל איש השלם בכל מעשיו מבית ומחוץ תוכו כברו ביראת ד ואהבתו. וזהו אשר ידבנו לבו מנה וביה תקחו את תרומתי… וזהו תרומתי תורה מ כרמוז בתבת תרומה  עלית למרום….וזהו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כל אחד מה שקבלה נפשו (בינת האוהל: שזהו התורה שבעל פה  הרמוזה באות מ מסיני)…גם תיבת תרומה זה ‘תורה מ’   באופן זה ‘תורה  מ’  מם מלאה גימטריא פ לעמת תורה שבעל פה ..’

ויקחו לי תרומה… לעמת התפילה שקראוה רז”ל דברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו )  כמו שאמר מור זקני זכרונו לחיי עולם( רבי יעקב אביחצרא)  גם לשון תרומה מלשון ארוממיך תפילה..  גם תלמוד שמביא לידי מעשה כרמוז בתבת תרומה תורה מ . גם משמעות תרומה יפרישו ממונם נדבה  שהיא הצדקה . ובפרט בחבורם שלושתם יחד..’

הרב מבהיר לנו בפירוט לשונו הזהב של תורת חכמי החן שמשה רבינו הוא הדגם של שיא הרצון האנושי היזום להתקרב מיוזמתו לבוראו. וזה דרך סודות התורה שהם היישום של האפשרות החינוכית שמשה דרכם יצליח לרומם תרומת ישראל להיותה יזומה מרצונם מבלי כפייה. ושלושת עמודי התווך של ישראל התורה התפילה הצדקה צריכים להגיע לדרגת משה שכולם יבואו מתור רצון חופשי של ישראל העושה אותם מתוך פנימיות הישראלי כו זה מהותנו אין צורך בהוראה! זה רק שלב ראשון בחינוך ודברי הרב אשכנזי תואמים להסברו של הרב אביחצרא. העיקר היוזמה הרצונית האישית .כך בתורה כך בצדקה ולא מחכים לנציגי הארגונים ובוודאי כך בגאולה להגיע לארץ ישראל מיוזמה רצונית של רצון להחזיר את השכינה לציון מבלי שום שכנוע של נציגי הסוכנות או אחרים! זה מהות פרשת תרומה נדבת הלב הרצון!

הרב דוד אביחצרא: ‘ ועשו לי רמז תבת לי הוא ראשי תיבות ‘לשון יסוד ‘שהם שני בריתות המכוונים זה לזה( בינת האוהל: ברית הלשון וברית המעור הנקרא יסוד  תלויים זה בזה  כמבואר בספר היצירה (פא מג) ) שבשמירת יסוד הלשון נשמר ועומד גם היסוד הידוע. ובשמירת שני הבריתות הנזכרות שיכא  קדושה מהם ובהם מכל שאר האיברים… שגם לרבות שומר פיו ולשונו מדברי חולין… סגולת שני כלים אלו של שני בריתות.. ועשו לי מקדש בכוח קדושת שני בריתות הנרמזים בתבת לי. ושכנתי בתוכם מעוט רבים שנים שני בריתות הנזכרות שגם בכללם כל רמח איברים. ‘

הרב הקדוש מסכם לנו בעליונות פרשנותו של תיבת לי שהיא לשון יסוד. זה מטרת המקדש וכל מדינת ישראל ועם ישראל שבתוכה; לקדש את שני התחומים שבהם כל החברה האנושית חיה מהם : הפה והיסוד הברית המין. ורואים אנו שתשתית כל הכלכלה הצריכה ההשפעה של החברה שבעשייה האנושית הם דרך הפה והקשר הזוגי והקשר בן כולם באופן כללי. והמקדש הוא פגישת האל עם האדם המתאפשרת ממדינת ישראל שבה דרך המקדש תינתן דוגמא של חיי חברה ומדינה קדושה בתחומי הפה הדיבור הצריכה והקשר הזוגי והעולמי.

מרן הרב קוק: ‘תכלית הצדקה היא בשניים: האחד הוא להיות מועיל לעני. העני חסר כל ראוי לרחם עליו.. השני הוא שהנותן יוציא מהכוח אל הפועל מידת הטוב לעשות טוב וחסד, ובזה הוא משלים נפשו. והנה לגבי הקב”ה ודאי עיקר תכלית הצדקה הוא להשלים נפש הנותן בהיותו אוחז במידה טובה כוללת כל המידות הטובות היא מידת החסד והרחמים… כי השי”ת ברא את הבריאה על תכלית השלמות ואם הייתה הכוונה במידת הצדקה להשלים את חסרון העניים כבר היה לפניו יתברך עצות שלא יצטרך לפעולות בני אדם בזה, אבל עיקר התכלית היא כדי להשלים את הנותנים, אם כן צריך שירדוף הנותן אחר המקבל מאחר שהוא צריך להשלמתו… רמז הקב”ה מגימל דלת גמול דלים, ופשוטה דכרעיה דגימל לגבי דלת (הקו האחרון של ג נטוי כלפי ד) לומר שהוא צריך לרדוף אחרי הדלים כדי להשלים חסרונו … והם הכירו אז שעיקר הטוב האפשרי לאדם הוא רק התורה והמצוות ונכספו לזה מצד טבע הנפש לא מצד חשבון וחכמה על כן אמרו נעשה ונשמע נקדים את העשייה קודם ידיעתנו בעומק הטעמים ..והנה שארית הפליטה נשאר לנו מכלל התורה כולה והיא מצוות הצדקה. וחז”ל ייחסו את מצוות הצדקה לישראל שעצם טבע נפשות ישראל קשור במידת הטוב על כן הם נותנים צדקה לא רק מצד להציל נפשם מהמצוקה הטבעית… כי אם מצד אהבת עשיית הטוב… על כן בנתינת ישראל הראשונה אמר לשון ויקחו לי תרומה, שאין הכוונה העיקרית הנתינה כי אם הלקיחה ומאת כל איש אשר ידבנו לבו שהעיקר תלוי בנדבות הלב וזהו שורש גדול לקדושתם של ישראל… בישראל עיקר הצדקה רק לרומם את הגוי את הנותנים אם כן הצדקה היא מצד המעלה ולא מצד החיסרון ובאומות העולם כוונתם כי אם מצד המצוקה הטבעית המורגשת במה שרואה צער חברו‘ …. אוצרות הראיה דף 189.

הרב קוק מסביר לנו שהשקפת התורה דרך מצוות הצדקה והתרומה למקדש הינה שמטרת התורה היא שהישראלי ישלים את נפשו דרך הפעילות היזומה שלו הרצונית בעשיית המצוות. האיש הישראלי צריך להתחנך לרדוף מיוזמתו בכדי לעשות חסד, כי הוא משתלם ; הוא מוציא את פנימיות טבע נפשו הקדוש והטהור לכדי ביטוי. וזה בלתי אפשרי אם הוא יפעל לתת צדקה רק מצד רחמיו על העני. זה תקף לכל התורה והמצוות, עשייתם היא צריכה לנבוע מהעומק הרצוני הפנימי הישראלי שלא צריך שום כפייה לזה. ורק כך הוא מוציא לפועל את השלמת עצמו.
אנו רואים כמה חשוב ועקרוני לכל חיי הישראלי את הביטוי: מאת כל איש אשר ידבנו ליבו. זהו עיקרה של תורה ; להגיע למצב שאנו מבצעים את המצוות כי הם כלשון הזוהר ‘עצות’.
רואים אנו כמה חשובה המצווה הראשונה לכלל ישראל ; התרומה להקמת המקדש ,והשפעתה על כל מהות קיום התורה והמצוות..

רבי חיים בין עטאר הקדוש:’ מאת כל איש אשר ידבנו לבו: ‘ירצה לומר שאינה חשובה לקראות תרומתי ,  אלא המובא מנדבת לב האדם והוא אומרו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, אבל המעושה לא קראה תרומתי ,אלא תרומה ; דכתיב ויקחו לי תרומה.‘
אור החיים הקדוש מסכם לנו שהנתינה הישראלית לא תקרא תרומתי כל עוד שלא באה מרצון הלב מהתנדבות אלא בכפייה. ואנו רואים זאת בכל ההיסטוריה הישראלית שלצערנו, הכול נעשה בכפייה ולא תמיד מרצון הלב, כגון קבלת התורה, וכגון הקמת המדינה, חוץ מקומץ מתנדבים של התנועה הציונית שבזכותם אנו חיים כאן.  אלא שבמשך הדורות ההלכה שראתה שמצב זה של יוזמה ורצון הלב בעשיית התורה והמצוות דעך, לכן נכנס במקום זה ההכרח ההלכתי. ובוודאי שההכרח ההלכתי חשוב מאוד ונצרך אבל נזכור שהוא בדיעבד  שנהיה לכתחילה. רואים זאת לגבי התפילה לדוגמא שההלכה פסקה שאנו חייבים להתכוון לפחות בברכת מגן אברהם ברכת אבות, רואים כמה התרחקנו ממצוות התפילה שהיא ביסודה רצון פנימי אישי לבקש מהבורא. אבל החכמים הוצרכו לחייב אותנו להתפלל לבקש. כי התרחקנו מהאקט הרצוני ההתנדבותי בעשיית מצווה זו שהיא עבודת ה’ פר אקסלנס.

רבי יעקב אביחצרה בספרו מחשוף הלבן: ‘דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ..לרמוז על התפילה דתרומה רומזת על התפילה, דתפילה נקראת דברים העומדים ברומו של עולם וזהו תרומה. ואמר כאן שלוש פעמים תרומה כנגד שלוש תפילות שמתפללים בכל יום‘.
אז רואים אנו שאנו צריכים להרים את תרומת הפנימיות שלנו דרך גילוי רצוננו העצמי הישראלי דרך ההתנדבות. בפרשה זו כתוב מאת כל איש… וגם כתוב תקחו. ובפרשת ויקהל כתוב קחו מאיתיכם תרומה. שינוי הסגנון הוא שהכוונה הראשונה לפי הזוהר היתה שהגויים יביאו גם תרומה לבניית המקדש זהו ביטוי כל איש; אלא שלאחר חטא העגל הבקשה הייתה קחו מאיתיכם –  רק מישראל.
כי הערב רב לא הצליח להתעלות עדיין להיות ישראל אמתי, זה מסוכן לקיום התורה, דרך בניית המשכן, זה יכול להגיע לפרקטיקה של מצוות עם כוונה אלילית. זהו שרצו לעשות ממשה אלו-הים. לכן, השתתפות אומות העולם באידאל הישראלי של הקמת המקדש ידחה לעתיד לבוא, ורק ישראל יביאו את התרומה. (פירושו של הרב אשכנזי)
התורה מבטאת את התפקיד הישראלי של ממלכת כהנים וגוי קדוש בעשיית מקדש בירושלים. זו המטרה של היציאה ממצרים וכמובן שצריך להקדים למטרה זו הקמת מדינה יהודית וממשלה ישראלית וכלכלה ישראלית כי המקדש לא יוקם בלי שתהיה לפני זה מדינה. האם נקודה זו לא ברורה ופשוטה ובכל זאת עדיין יש מיליוני יהודים שלא מבינים זאת וממהממים את מטרת בריאת העולם : שהאדם והאל יוכלו להיות ביחד בעולם וזה יוכל להיות רק דרך הקמת מדינה יהודית עם המקדש בירושלים.  ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: זהו כפשוטו בתוכם בכלליות ישראל במדינה ובמקדש. ולא רק, לפרש בתוכם בכל אחד ואחד שזה נכון, אבל זה היה פירוש בהכרח הגלות (הרב אשכנזי)
ולכן רואים אנו את הצער של ויהי – לשון צער – בימי אחשוורוש, שלמרות שהוא עצר את העלייה ובניית המקדש שהורשו בימי כורש, עדיין היהודים  לא עלו בשיבת ציון וישבו אתו במשתה בפרס ולא חזרו בעליית עזרא ונחמיה בבית שני. ולכן, כמו כל פעם בהיסטוריה המן או היטלר מגיעים.
כי מציון תצא תורה ודבר ד’ מירושלים. אז בכדי שנגיע לזה שהגויים יתרמו לבניית המקדש אנו קודם כל צריכים בעצמינו להבין בחשיבות התפתחות המדינה הישראלית עד להגעתה להיות ממלכת כהנים עם המקדש בירושלים.

מאיר משה ואקנין  ירושלים  vakninemm@gmail.com