ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ד לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לד כל העושה בו מלאכה יומת…ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ד לאמר .קחו מאתכם תרומה כל נדיב לבו יבאה את תרומת ד זהב וכסף ונחושת..
אנו לומדים בפרשת ויקהל עם פסוקי הפתיחה את אופי וסגנון הנחית משה גואל ישראל עם תורתו ; לכל ישראל לגבי ביצוע מלאכת המשכן. פתיחת הפרשה במילת ‘ויקהל’ הינה יסודית ומאירה את אופי ורצון משה להיות בעל נשמה כללית המייצגת את כל ישראל. כאמור במאמרינו הקודמים על הפרשה; אנו עדים לחשיבות המרכזית הנלמדת מן פסוקי תורתנו הנצחית של מצות עשה להקמת משכן מקדשה בתוך ישראל ובירושלים. תקופת השובבים(שמות וארא בשלח בוא יתרו משפטים) העוסקת ביציאת ישראל מגלותו הפיזית והשכלית באימפריה המצרית ; יש לה מטרה בנית מקדש בירושלים והקמת מדינה קדושה בתוך דגם מוסרי לכל אומות העולם.
התורה מתארת את הגדרת המנהיג הנחוץ למשימה זו של הצלחת גיוס כל ישראל להקמת מקדש בירושלים שהוא הורדת השכינה בהצלחה בחיי המדינה העברית ובעולם. אופי מנהיג זה הינו במילת ‘ ויקהל’ .
הרב יהודה לאון אשכנזי זצ”ל מגדולי חכמי אלג’יר צרפת וישראל בדורנו ספר כי מציון בצרפתית על פרשת השבוע – 5.3.1994 (מיסודות תורתו נמצאת בספר ‘סוד מדרש התולדות כל הסדרה שנערך על ידי פר רוטנברג. וגם ספר מספד למשיח ושיעוריו בצרפתית באתר אקדם ועוד..): ‘ויקהל משה .. ‘שני אישים גדולים בהיסטורית ישראל קבלו את תואר של ‘מאספים’. משה דובר של ‘חכמה עילאה’ ומאידך שלמה שהיה בעל ‘החכמה תתאה’.בשני המקרים זה דרך הפועל דרך הדיבור ; שנס האחדות של כל העדה התבצע. אצל שלמה הטקסט מצטט ‘דברי קהלת בן דוד’ ומילת קהלת מתורגמת באופן חכם lecclesiaste ; שמשמעותו דרך השפה היוונית ” האדם של ההקהלה’. בדומה הפסוק בפרשה נותן למשה תפקיד המאסף של הקהילה. ‘ויקהל משה’. גם כאן זה כוח של הדיבור שמיישם את הקשר בן האנשים. לכן כך רשי מפרש את הפסוק.
”למחרת יום הכיפורים כשירד מן ההר .והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים על פי דבורו ותרגומו ואכניש.’
…כך משה בעיני ישראל הוא בעצמו איש החוק וגם איש התפילה .איש החוק המביא את דיבור הבא מהאל לאדם .איש התפילה המביא את הדיבור שבא מהאדם לאל איש של אחדות הא-להות ; ומתוך כך הוא ‘המקהיל’; האחראי של אחדות בני האדם.’
הרב דרך חכמת הסוד ורשי מביא לנו בבהירותו הנפלאה את האקסיום המרכזי למנהיג ישראל אשר יכול להצליח את הוצאת ישראל מהגלות הרתמתם לבנית מקדש והנחלה תורה שתבוא מיוזמתם העברית: כוח אישיות מנהיגותית של המאחד כנאמר על ידי רבן של ישראל רשי: ‘הפעיל’ נאספים על ידי דבור ולא בכוח. את אחדות כל גווני ישראל מבלי יוצא מן הכלל!. רק מתוך זה אפשר לצוות על השבת שהיא מעין עולם הבא של אחדות כל ישראל הואיל והיא מנוחה מתגרת ההתעסקות הכלכלית. ולאחר מכן רק את הצלחת ההרתמות מתוך נשיאות הלב ונדיבות הלב למלאכת הבאת נדבת המשכן וביצועה. ומיתוך גרימת נשיאות ונדיבות הלב רק מיתוך מעלה זו התורה תהיה מתוך הזדהות פנימית אמיתית. לכן מביא הרב דוד אביחצרא בספרו פתח האוהל את מאמר הזוהר ; ‘תרומה אותיות תורה ואות מ ‘ , תרומה מתוך נדבת לב הישראלי היא הקישור עם התורה שנתנה למ’ לארבעים יום!
כמה מעלת המנהיג המאחדת הכוללת את כל נשמות ישראל משפיעה לטוב ולמוטב על כל היעוד הישראלי ההיסטורי של גאולת כל העולם. ובוודאי שיש קשר גומלין בן פעילות העם עצמו של כל אחד ואחד לאחדותו ומלאכת הקהילה של המנהיג, זו הדדיות.
רבי דוד אביחצרא . אחיו הגדול של רבי ישראל אביחצרא הבבא סלי זצוק”ל.. ספרו פתח האוהל : ‘ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ד ..ואם אפשר על דרך רמז סמיכות זה .( פירוש בינת האוהל. לפרשה שלפניה שנכתב שם ענין קירון פני משה) .שהוא גם כן על דרך אמרם זיכרונם לברכה ( שבת פח ) על פסוק ומשה יקח את האוהל שכל הכתרים שקבלו בהר סיני אחר חטאם בעגל נטלו מהם וחזרו להם ביד משה נאמן בתו. שגם כן מחזירם להם בכל שבת ושבת.. כידוע מכתבי רבנו זכרונו לברכה(,שער הכוונות דורש קבלת שבת דרוש א ) בעמידת שחרית של שבת ישמח משה. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שהם הכתרים. כמו שפירש רש”י ז”ל על הפסוק איש עדיו עליו עדי ויופי…
…ויקהל משה.. דהינו שהקהיל משה מנה ובה כללות עדי ויופי של כל ישראל . ואזי מכח זה אתי שפיר ויאמר אלהם הוא לבדו בעל כל אמירתם .שהוא גם כן אלה הדברים כללות חמשה חמשה תורה ..גם לעמת שבת הסמוך….שכאן הוא רמז הנזכר דיקא שהאיש משה כללות כל ישראל ; שלו נאה ויאה להוכיחם שעוד בו גם כן דברו . כאן מצות שבת . וכל זה היה לו בכוח גודל ענותנותו כרמוז בצוה ד שגמטריא ענו . או צוה ד עם האותיות והתיבות גימטריא עניו..
גם אם אפשר על דרך רמז ויקהל משה שזה ההקהל היה לעמת הקהל וקיבוץ ניצוצות הקדושה . סגולת קיום תורה לשמה ומצותיה …חרות על הלחות . חרות ממלאך המות סטרא דמותא . רצה לתקן . כל מה שאפשר שכל עוד שלא נגמרו לא תהיה גאולה שלמה..’
משה כדברי הרב אביחצרא והרב אשכנזי הוא היכול לאחד את ישראל ורק בתנאי זה יש ענין לשבת ולמקדש. איזו אחריות למנהיג האמתי המאחד של ישראל. כמה נקודה זו מרכזית לימינו אשר כל דעה תורנית או מדינית וכלכלית ופוליטית שונה זוכה לשנאה ולדחייה של כל מחנה למשנהו. לכן רבי חיים בן עטאר הקדוש אומר : משה :ראשי תיבות מה שהיה הוא שיהיה.’ ומשה הוא גואל ראשון ואחרון .ודי לכל החכמים ברמזים חדים של תורת ענקינו בזה ובקשר בן ויקהל שבת ומקדש! כי אם לא זו תורה פרטית אינטרסנטית ולא לשם החזרת נוכחות האל בכל מערכות המדינה! קיטוב הינו הרס כל מטרת יציאת מצרים התורה והמקדש! דרוש לנו הנהגה תורנית ופוליטית מאחדת מעין משה להצלחת המדינה. אחדות ישראל הינה אבן יסוד לדוגמא לכל העולם שאפשר לכבד את כל האדם למרות חילוקי הדעות. לכן מביא המהר”ל מפראג שקרבן פסח נאכל כולו כי זה מורה על אחדות
.אחדות ישראל משקפת את היות ד אחד וא-להותו היא באיחוד למרות הדואליות שבחיי החברה. ישראל לא מאוחד זה חלילה הצגה שיש שני רשויות! זו עבודה שהיא זרה לישראל.
מרן הרב קוק .עין איה שבת ד ד.ח :‘ יש הבדל בן קודש לחול אבל זה ההבדל עצמו יביאנו לחשוב כי רק החסרון שבמציאות חסרון ההתאחדות וההשלמה מביא אותו ההבדל אבל כשכל הכוחות כולם וכל הפועלים מתקבצים למרכז אחד . כשהחיים כולם מכוונים למילואם הגמור. אז החיים כולם הם קודש קדשים . כולם בכל צדדיהים קודש קדשים. צריכים לבוא לידי אותה התעודה העליונה של המנוחה הגמורה … הכיוון הכללי הכולל את הקודש ואת החול את הטבע ואת התעשייה כולם יחד באגודה אחת הנם עומדים להתקדש בקדושת יום השבת ליום שכולו שבת..’
המנהיג המאחד את כל ההוויה האנושית מלמד ומראה בחיי חיותו לכל העם ולעולם כולו: הכול קדוש המלאכה האסורה בשבת נלמדת מטל מלאכות המשכן. מלאכות המשכן מקבילות למלאכת העשייה האנושית הכול מאותה אחדות אלוהית. ושובתים אנו בשבת מעין עולן הבא, לאחר תיקון כל המלאכה והעלאתה לקדושתה המקורית. הרי אלוהים ברא עולם לעובדה ולשומרה. לכן מורי ורבי הרב משה בושקו זצ”ל ראש ישיבת עץ חיים במונטרה שוייץ ולאחר מיכן ראש ישיבת הסדר היכל אליהו בירושלים לימד אותנו שגם לימודי חול הם לימודים כלליים ולא חול! אין חול הכול כמו שהוא היה אומר ‘הרמוניה אחת’. ישראל תפקידו להראות זאת לעולם בניהול מדינתו זה האתגר : איחוד התורה העשייה הפוליטיקה הכלכלה בעשיה קדושה ומוסרית ביחד בלי פירוד בן התחומים והדבקים. וכל התחומים שייכים לדבקות ד. לכן בהחלט מורכבות מאתגרת להיות העברי שהוא כדברי הרב אשכנזי מלשון עובר. העברי שהוא צריך להיות עובר ,מוליד את תיקוו האנושות. לכן ענין פורים מסביב לסעודת אסתר. תיאור עושר אחשוורוש במגילה ששתו בכלי המקדש לעמת מחצית השקל ועושר הכספי של נדבת רוחם של ישראל פרשיות המשכן שברוב השנים הם בתקופת פורים.. עושר ואכילה בקדושה של ישראל במדינתו ובמקדש מול עושר ואכילה בהמית רק חומרית של אחשוורוש המן וכל האומות.
רואים היום בחוש את יצרי הכיבוש החומרי האימפריאליסטי של נשיא רוסיה פוטין הכובש מדינות לשם גאווה ורק שליטה חומרית של התגדלות. שוב הצבא האדום ; חלק ממלכות אדום שחייבת ליפול לפני מדינת ישראל אשר היא לפי החכמים תצליח לאחד מוסר וכלכלה ופוליטיקה ולהיות המקדש ההקהל של כל האומות. ישראל תיקון של ישנו עם אחד, למרות שהוא במהותו אחד מאחד כל, אבל מפורד ומפורז בין העמים כדברי ההמנים לדורותיהים. לכן חבים אנו לתנועה הציונית שלא רק בקשה את חצי המלכות מאחשורוש שיתן להמשיך בבנית המקדש; אלא שהקימה את תחילת מלכות ישראל המפוארת. זו עובדה בינלאומית היום על מרכזיות ישראל בהרבה יבשות .ראו הסכמים עם מרוקו אבו דאבי עומן סודן.. ועוד…תיקון חולשת הפירוד של בית שני השארותם בפרס ואז זה גרם לבסוף לחורבן הבית השני; כי הם לא עלו בחומה. ראו רשי עם אתר. העברי המאחד הופך ליהודי הפרטי בגלות פרס תחת שלטון מפורד של הגויים .כך 2000 שנה. לכן חכמים: ישראל בחול עובדי עבודה זרה בטהרה כי הם תחת שלטון גוי שלא יכול לאחד את הכול.
המהר”ל ספרו אור חדש על פורים. גם ושתי המלכה ..דף צג צד הוצאת יהדות בני ברק תשלב : ‘ בפרק קמא דמגילה (יב ב) דרשו ביום הז טוב לב המלך אמר רבא יום הז שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי שירות ותשבחות. אבל אומות העולם שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי טפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרות מדיות נאות והללו אומרות פרסיות נאות.. כי תכלית השלמת האומות דברים גופנים כי האומות גופנים בעצמם ולכן כאשרה הם מגיעים להשלמתם הם דביקים בגופניים לגמרי… אבל ישראל השלמתם היא התורה האלוקית כי כל אחד ואחד השלמתה לפי מה שהוא. ומפני כך בא הריגת ושתי כי השלמת גופנית כמו זאת דבק בה ההעדר והוא השטן. ולכך הגיע מעשה ושתי ואל ישראל הגיע הצלה על יד כי זה שלמות של ישראל ותכלית של ישראל הוא השם יתברך לכך יש להם קיום מצד השי .אבל שלימות שלהם גופני ולכך נדבקה בשלימות שלהם ההעדר והוא השטן.. כלל הדבר כי תכלית ישראל הוא המעלה א-לקית לכך אוכלים ושותים והמה בשלימות משלהם ואז מבקשים לדבר דברי תורה שהוא שלמות שכל אלוקי .אבל האומות שכל ענייניהם גשמי כאשר הם בשלמות גופם אז מתחילים לדבר דברים השייך לזה . ובדבר זה דבקה ההעדר. ודבר זה ראוי להיות קיום לישראל כאשר הם דבקים לגמרי במעלת הנבדלת א-לקי שיש לה קיום..‘
הנה הנם דבריו המהותיים של המהר”ל המתאר את מעלת ישראל אשר יש להם המעלה האלוקית ואז הדביקות בד ואז הנצחיות כי הם מקדשים את החומר והחומר לא גובר עליהם.. לכן מלכות אחשוורוש הדבקים בחומר הגס מבלי לקדש אותו ושאר הממלכות נעלמות ויעלמו. מעלת הנבדלת האלוקית כדברי המהר”ל מפראג נותנת לישראל כדבריו בפרק אחר את מידת הנצח של משה שהוא ישראל. מוסר בכלכלה ובפוליטיקה קידוש החומר המאתגר זה תיקון פורים זו המעלה הנבדלת האלוקית . וזה לא קורה בפרס פריז ..מדינת ישראל המאחדת חול וקודש בכל המערכות מול פירוד המוסר הכללה והאנושי של האומות. האנו נצליח בכך בה ובוודאי בדרך ארוכה בבירורים דרך מדינת ישראל…
‘
השל”ה הקדוש. פרשת ויקהל פקודי.א. : ‘הענין כי השבת מורה על העולם שכולו שבת שהוא השכר הנצחי… על כן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כי לכל עדת בני ישראל יש להם חלק לעולם הבא שמורה עליו השבת. גם התאספות עדת ישראל ושהם כאיש אחד רומז לסוד שיעור קומה .וסוד רמיזות המשכן היה בסוד שיעור קומה כמו שנאמר ..הוקם המשכן. הוקם קומה..הרי המשכן מתאחד עם השבת והשבת בעולם שכולו שבת .‘.
דרוש ב . ‘ויקהל משה את כל עדת בני ישראל .קשה מאי שנא הכא כתיב בני ישראל ובציווי מלאכת המשכן כתיב מאת כל איש . הזוהר הקשה קושיא זו…וכתב דציווי מלאכת המשכן מפי הקבה למשה דהיינו ויקחו לי תרומה .זה היה קודם שעשו העגל ואז אמר הקבה מאת כל איש תקחו תרומה אפילו מערב רב .אבל ציווי משה היה לאחר מעשה העגל . וקלקול הערב רב . על כן ויקהל משה עדת בני ישראל דווקא ואמר קחו מאיתכם דוקא ולא מערב רב…’
דרוש ב שלוש מתנות לישראל תורה ארץ ישראל עולם הבא ( ברכות הא ) וכל זה זכו כשקבלו התורה .והעניין כי נזדככו בגוף ונפש ..וכשחטאו בעגל נתחלשו שלוש מתנות אלו .תורה מצד שבירת הלוחות בא שכחת התורה … ארץ ישראל נתחלש כי אלו לא חטאו היה הקבה בעצמו מוליכם ולא עי מלאך …עולם הבא . למי שזוכה ודבק בו יתברך רואה עולמו בחייו . אך בחטא העגל כתיב ועתה הורד עדיך..‘ .אם ישראל יצליח במגמת אחדותו אז גם הערב רב יירתם כמתוכנן לבנית המקדש. כל אומות העולם יתנדבו וילמדו דרך מדינת ישראל איך משלבים באחדות מוסר ועבודה.
אלא שחטא העגל של הערב רב כמאמר חז”ל הפריע למגמת האחדות הכללית של תורה מלאכה ומדיניות פוליטית וכלכלית עד לימות המשיח. אי לכך יש לדורנו אחריות להחזיר את כל הכתרים למקומם. התורה הפרטית הכנסייתית הדתית רק מבלי המוסר עה חזרת השכינה של הערב רב מנתקת את המקדש השבת וארץ ישראל מישראל.
רבי צדוק הכהן מלובלין. ספרו פרי צדיק על שקלים. : ‘. ולכאורה מה שייכות שקלי ישראל שהם למקדש לשקלי המן שהם לאחשוורוש .אך עיקר קליפת עשו שרוצה להתחפש שהוא דומה לישראל וכמו שנאמר כי ציד בפיו ..וכן לעתיד . ובזה עמלק מקטרג על ישראל שהם שוים חלילה …השם יתברך אומר שישראל עושים מנדיבות לב …ואמר המן שגם הוא יכול להביא…שיעשה צדקה מופלגת …אך שהשם יתברך מברר שישראל עושים בנדיבות ..מאת כל איש אשר ידבנו לבו… מה שאין כן שאין עושין אלא להתגדל ולהתיהר . ואף בכורש… לא התכוון רק להנאת עצמו. מאת כל איש . שיתגבר על יצרו וידבנו לבו ששוכן בליב אהבת השם יתברך..’
זהו בדברי הרב את מטרת קריאת פרשת שקלים לפני חודש אדר גם בימינו להבליט את ההבדל המהותי בפעילות של ישראל ועמלק .ישראל פועל מנדיבות הלב הרצונית הבאה מתוך חיבור לאל ועמלק פועל בנדיבות רשעית של הרס כל ההויה. נדבת שקל ישראלי מול נדבת שקל עמלקית .
פורים.
המהר”ל ספרו אור חדש. דף עח .הוצאת יהדות בני ברק תשלב. : ‘ רק ויהי קאי על כל הענין שנזכר במגילה הזאת היה בימי אחשורש .והוא בפרט ראוי אל כל מה שנזכר . כי שמו מפני שהושחרו פניהם של ישראל בצום ….ומה שהוצרך לומר כשבת המלך.. אחר שנתיישב דעתו בעצמו שהוא מלך והוא יושב כל כסא המלכות. .ואין מתנגד למלכותו. .וזה היה בשבת ג למלכו שאז חשב כי הוא מלך על כל העולם כאשרה אין לישראל המלכות .שכל זמן שישראל יש להם מלכות אין לאומות העולם המלכות ועתה כאשר חשב שסר המלכות מישראל יהיה מלכותו בשלמות כי ראוי המלכות שהוא בעולם לישראל .לכך כל זמן שהיו מצפים לגאולת ישראל דבר זה ביטול למלכות האומות עד כי חשב כי כבר עבר הזמן שראוי היה להיות ישראל נגאלים ולא נגאלו . חשב שלא יהיו נגאלים ..מכי עד שנת ג היה צד בחינה שיהיו ישראל נגאלים ועד שעבר הזמן הזה דעתו לא הייתה מיושבת.. כי כל הסעודה הזאת בשביל שחשב כי ישראל לא היו נגאלים ולכך כל סעודתו להכעיס השי ..כי אין ראוי לו הממשלה הזאת כי מלכות שלמה היה מלכות קדושה..’
המהר”ל בענקיות ראית מהות פרשנות חגי ישראל ופנימיות השלכתם ההיסטורית מלמד אותנו על האחריות שלנו ההיסטורית. ישראל לא חוזר מגלות בבל למרות הצהרת כורש נשאר בפרס. חוזרים רק דלת העם כ 55.000 כל השאר כולל החכמים יושבים בסעודה עם אחשוורוש כשהוא עצר את הצהרת כורש לבנית המקדש ולעלייה לארץ .מלכות ישראל הקדושה היא המלכות האידאלית; כשישראל בוחר בגלויות פרס או אדום אז המלכות עוברת לאומות שממנה יוצאת המן או היטלר ימ”ש.. אז זו אחריות ישראל לחזור בזמן.. זה פורים.. לכן ויהי לשון צער.. כדברי הרב אשכנזי למרות שהיהודים ניצלו בכל זאת צער כי אסתר נהייתה מלכת פרס.. ממנה יוצאת מלכות פרס ההמשכית המלכות של ישראל עוברת דרך אסתר לפרס!!. טרגדיית הגלות. לכן מדינת ישראל היא תיקון פורים ובמיוחד פורים ירושלים המאוחדת שחומותיה מוקפין לה בקדושה כדברי הרמב”ם לתת כבוד לארץ ישראל היא נקראת בטו באדר. אז סעודת אסתר היא מצוה של סעודת עצמאות.
בפרשיות שלנו המתארות את תרומת ישראל למשכן, הביצוע וסקירת חשבון התרומה על ידי משה, מרתק לראות שאין מצווה כזו בתורה שכל כך מתוארת בדייקנות במשך חמש פרשיות כגון מצוות הקמת המשכן והמקדש.
למה אריכות זו? בפרשיות ויקהל פקודי יש מושג חשוב ביותר החוזר על עצמו בצורות שונות והוא “נדיב לב”, “נשאו ליבו”, “נדבה רוחו” , “חכם לב”. ההתנדבות מתוארת באופן מיוחד ובתוארים שונים. רבי חיים בין עטאר הקדוש מסביר על פסוק כא פרק לה “כל אשא נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו “. “יש שתי דרגות במתנדבים האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולת וערך ממונו לזה יקרה נדבה רוחו שאינו עושה כמו צער נפשו והשני הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות ליבו ולזה יקרה נשאו ליבו שהלב מנשאהו ..כל איש אשר נשאו ליבו תיבת איש מלשון חשיבות “נדיב לב יאמר על לב נדיב הרמוז באשר נשאו ליבו כי מי שליבו נדיב התנדה יותר מהיכולת כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו..”.
הרצון לתרום יותר מהיכולת מנשא את הלב ומעלה את הנותן לדרגה יותר גבוהה.
מרן הרב קוק : “שעצם טבע נפשות ישראל קשור במידת הטוב הם נותנים צדקה לא רק להציל נפשם מהמצוקה הטבעית שהלב מצטער כשרואה צערו של חברו על פי מידתן של ישראל אין העיקר רק הנתינה לעני כי אם הלקיחה שנוטל ממונו לעשות טוב. תכלית הצדקה לרומם את הנותנים וזכותם בעשיית הטוב להשלים נפש הנותן. ובאומות העולם כוונתם כי אם מצד המצוקה“.
יסוד מרכזי זה מעלה את תרומת ישראל לדרגה עליונה של תיקון הנותן לצד קיום רצון הבורא להעלות ולתקן את נפשו ואת החברה למקור הטוב העליון הא-לוהי. זו מהות עליונה של נדיבות לב לא רחמנות אלא רצון להוציא לפועל את העניין האלוהי של נפשות ישראל בעשיית הטוב ברצון של נשיאת לב אמתית ולא סתם מוסכמה חברתית. לכן במשכן היו תחשים עורות מכל הצבעים שבאו מחיה הנקראת תחש בארמית “ססגונא“ .
הרב קוק : “בגמרא ססגונא גוונין הרבה “הנטיה של הכנסת כל הכוחות גם אותם שהם לעצמם רעים בבניין האומה הכללית כל הכוחות הרעים יהפכו ויצטרפו לפעול פעולתם העזה והקשה לטוב ולצדק. אין במציאות רע מוחלט שלא יהיה לו טוב תכליתי באחרית ההשלמה הכללית שתבוא באחרית תתברך גם ע”י אותם הכוחות הקשים…”.
העורות שהשתמשו בהם במשכן בגוונים של צבעים שונים מראים על עליונות הנפש הישראלית היכולה לאחד בתוכה את כל הכוחות ביחד, גם הרעים, ולהעלות אותם דרך המקדש ולקדש אותם. לכן אור החיים הקדוש אומר משפט ענק על פסוק: “ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה משה” “והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל” או במקום אחר הוא אומר: “במחברת הכללות”.
נדבת הלב והרצון הישראלי נובע במהותו מהטבע הישראלי לאחד את כל ההוויה האנושית לעשיית הטוב ולהכניס את העניין הא-לוהי בעולם. לכן חייבים אנו להיות חופשיים באמת ולא משועבדים לשום גורם פיזית או נפשית אלא שיעבוד להקב”ה שהוא מקור הטוב. לכן אנו מקדשים את הזמן בעשיית טוב.
כדברי המהר”ל : “שהיה גאולתם בחדש הראשון דווקא (ניסן) כי אין הגאולה רק כאשר נבדל מזולתו והוא עומד בעצמו והחדש הראשון שאין בו התחברות זמן רק שהוא ראשון שהגאולה היא שניבדל מזולתו ואין לו שום צירוף וחיבור לזולתו“.
לסיכום ההתנדבות הישראלית היא נתינה אמתית הנובעת מהרצון לאחדות טהורה לעשיית רצון הבורא ולתקן את התלות הפיזית והנפשית של האנושות בכל מיני אינטרסים שליליים המעכבים את החופש האמתי של בני האדם לעשות את הטוב ולתרום באופן טהור – ולא מנגיעות אישיות .לחבר את כל הכוחות כולל הרעים לתיקון האישי והאנושי.
תגובות