יהודי חכם אמר פעם: “למה קוברים נפטר באדמה? פשוט, מפני שהוא אינו מתנגד לכך”…
הסימן לדבר חי הוא שהוא עומד על נפשו, מתקומם כשפוגעים בו ומגן על עצמו מפני הקמים עליו. כאשר “מכילים”, מניחים “לשחרר קיטור”, ומפנים ח”ו את הלחי השניה – אין לצפות לאף תוצאה אחרת, מלבד הגרוע מכל; שפיכות דמים ורצח חסר הבחנה חלילה וחס.
בשבועות האחרונים אנו עדים לפיגועים בהם נהרגו יהודים בכל רחבי הארץ, ה’ יקום דמם, כאשר מיד לאחר הפיגועים משמיעים דוברי הממשלה הצהרות לוחמניות “אנו נכה בטרור”, “ניתן לצה”ל יד חופשית להלחם במחבלים”, אך בפועל לאחר יומיים שלושה “נרגעים” ועוברים לסדר היום, ולראש הממשלה בנט יש זמן ללכת לתווך בין רוסיה לאוקראינה, וכנהוג, בסוף הוא עוד חוטף על הראש מכל הצדדים..
ומה קורה בין פיגוע לפיגוע? האם הניסיונות לפגוע ביהודים מפסיקים? האם ההסתה לטרור ברשות הפלסטינית ובמוסדות החינוך שלו נמנעת? האם אין השלכות אבנים, התפרעות בכל מקום של ערביי ישראל? הרי מיום ליום ומשעה לשעה הם רק מתעצמים והולכים. האומץ והמוטיבציה לפגוע בחיילים ולרצוח יהודים הולכים וגדלים כל העת. חברי-כנסת מתוך כנסת ישראל, ואף מתוך הממשלה, שרים שירי הלל ל”לוחמי החופש” המחבלים המתאבדים, ומתבטאים בחופשיות בעד “זכות ההתקוממות” של הערבים נגד “העם הכובש”!
על גל הטרור וההסתה הזה, שהולך ומתגבר כבר משך חודשים ומגיע לרמות שלא הכרנו בעבר, עוברים בשתיקה גמורה. ממשיכים להיפגש בנינוחות ובידידות עם “ראש הצפע” אבו-מאזן וראשי הרשות הפלסטינית; ממשיכים לממן מכספנו את מערכת החינוך שלהם, המסיתה את ילדיהם לרצח ופיגועי התאבדות; “מניחים” להם להשפיל ולפגוע בחיילים הצעירים העומדים במוקדי העימות, מודיעים מראש ב”הבנה” ש”עקב הרמדאן צפויה התגברות הטרור וההתפרעויות”, ומגבילים עוד ועוד את חופש התנועה ליהודים, כדי לאפשר לערבים לקיים את “מצוותם” – להתפרע ולפגוע ביהודים…
בטרור לא נלחמים על-ידי מרדף אחר חוליית מחבלים חמושה, כשמגיעים למרדף הזה פירושו של דבר שכבר הפסדנו את המלחמה. בטרור נלחמים כשמראש גודעים ביד חזקה ובנחישות כל ניסיון ורצון והסתה לטרור. כאשר מטילים עליו מורא ופחד, ומראים שאין לו שום זכות קיום. כל זריקת אבן, כל התפרעות, כל הסתה במסגד, צריכה לקבל תגובה צבאית בדיוק כמו פיגוע רב נפגעים במרכז ת”א. תגובה שתפגע לא רק בצעיר הערבי המוסת בן ה17, אלא תגבה מחיר ממנהיגי הערביים, החל מבכירי הרשות הפלסטינית ועד לאלו היושבים בכנסת ישראל.
אנו בקונגרס הרבנים ‘פיקוח-נפש’, הודענו מיד בהקמת ממשלת בנט-לפיד-עבאס שזו ממשלה שמסכנת בפועל חיי יהודים, ויש לעשות הכל להפלתה מיד, כי כל רגע של קיומה הוא סכנת נפשות. היו כאלו שפנו אלינו, גם כאלו הנחשבים חלק מ”מאבק הימין” בארץ, וטענו שאנחנו ממהרים לחרוץ את דינם. “למה אתם לא נותנים להם זמן להוכיח את עצמם? אולי הם באמת ייאבקו בטרור בנחישות, ישמרו על שלימות הארץ ויעודדו את הבניה ביו”ש”?
ענינו להם בצורה פשוטה – זה כבר לא משנה מה יעשו; עצם הקמת ממשלה שחברים בה השמאל הקיצוני ואנשי רע”ם, ה”מכירים בזכות העם הפלסטיני על ארצו” – זה עצמו הזמנה וקריאה למחבלים לקום ולפגוע ביהודים, זו הרמת קרן האויב, רוח גבית של תנופה אדירה לכל הנרטיב הפלסטיני, שאין לו שום אינטרס ו”תוכנית עבודה” אחרת אלא אחת – רצח יהודים בכל רחבי הארץ, רח”ל.
כמובן שבפועל גם המציאות מוכיחה שזו ממשלת רפיסות וכניעה. כל אותם “אנשי ימין” לשעבר, כביכול, שר המשפטים סער, שר החוץ ליברמן, שר הבינוי אלקין, שר התקשורת הנדל, שרת הפנים שקד, ובראשם כמובן ראש ממשלת גניבת-הדעת נפתלי בנט – עוצמים עיניים מהנעשה בשטח הבוער מול עיניהם, לכל היותר מוציאים הודעות בשפה רפה, ומניחים לגנץ ולפיד לנהל את המדינה כרצונם, מאפשרים להם לקיים מו”מ עם אבו-מאזן, שאינו משא ומתן אלא מתן ומתן – עוד ועוד מתנות לאויבינו ושונאינו, ראשי הנחש של המחבלים והפיגועים.
אנחנו זועקים אליהם שוב ושוב: פקחו עיניים ברגע האחרון! ארץ ישראל ובטחון תושביה מתדרדר לתהום בימים אלו! אל תחכו לפיגוע הבא רחמנא ליצלן! התפטרו מיד ופרקו את הממשלה המסוכנת הזו לפני שהיא תפרק אותנו!
אף שינוי קוסמטי לא יועיל כאן, רק עקירה מהשורש של כל הכיוון הנוכחי. הגישה היעילה היחידה למלחמה בטרור היא הגישה של תורת ישראל, הקובעת שאפילו מחללים את השבת כדי להתייצב נגדם גם כאשר “באים על עסקי קש ותבן” – גישה תקיפה ללא כל ויתור ו”הכלה”, עמידה נחושה עם הצהרה ברורה אחת, אין “שתי מדינות” ואין “זכויות העם הפלסטיני”, אפס הבנה ואפס הכלה. רק כך נזכה להבטחת התורה “ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, ואולך אתכם קוממיות”.
(הכותב הינו רב חבר בקונגרס הרבנים פיקוח נפש ‘למען השלום’)
תגובות