התורה עוסקת בפרשה זו בשמירתם של הכהנים מטומאת מת והיא קדושת האדם האידאלי הכהן המיוחד מתוך קדושת כלליות ישראל, בקדושת הזמן דרך תיאור מועדי ד ובקדושת הארץ דרך קדושת יבולה ומעלתם בהקרבתם במקדש. בכותבי מאמר זה אנו נמצאים ביום הזיכרון לקדושי חיילי צבא הגנה לישראל אשר בנשמתם העליונה ובגבורתם התנכית זיכו אותנו בקוממיות מדינת ישראל ובקדושתה אשר מתגלה רק דרך ערך הכלל. והם אפשרו בהקריבם את מציאותם הפרטית עבור הכלל לאפשר את התמצית של חוט המשולש של הקדושה הישראלית של הנפש הזמן והמקום. גילו את כוח הקדוש של נשמות הכלליות שרק בהן יש קדושה כדברי המהר”ל באבות על המשנה וכל העוסק בצרכי ציבור ד משלם שכרו ואומר המהר”ל ‘שד עם הציבור.’ וזהו החוט במשולש אשר במהרה לא ינתק שאנו לומדים אותו בפרשת אמור . וכל ניסיון להפריד חלילה בן הדבקים האלו עובד עבודה שהיא זרה לישראל! קדושת האדם הזמן והמקום. ישראל דרך ההיסטוריה שלו משפיע לאנושות את ממד הקדושה דרך זהותו הנשמתית העברית, קדושת הזמן דרך מועדי ישראל בכל ההיסטוריה גם אלו המתחדשים בדורנו שהיו ידועים לחכמי הקבלה כגון הגאון מוילנא או הרב גו יחיא בפירודו על חמש המגילות ( הרב אשכנזי), ומיקום מועדי ישראל בארץ העברים המציינת את קדושת המקום. גילוי שלוש קדושות אלו של האדם הזמן והמקום יכולות לבוא לכדי ביטוי אך ורק כשעם ישראל בארצו ומציין את מועדיו דרך מהותם האמיתית שהיא קשורה ליבול החקלאי, וקישור קדושת התנובה של אדמת ארץ ישראל למקדש. שלושת הממדים האלו הם אשר כל האנושות ממתינה לגאולתם. הבנת נפש האדם ומעלתה תיקון השחתת הזמן והחלת קדושת ארץ ישראל על כל העולם מתוך ארצינו בהבנת קדושת העולם וקישורו לבורא ולא שהוא מנותק בחומריותו מן הבורא. נפש זמן מקום מתאחדים בהחלת המוסר הא-לוהי בחיי המדינות שבכל העולם מבלי הפרדה בן המוסר הפוליטיקה הכלכלה הצבא ובחברה ריכוז הדגם של כך הוא מירושלים עם ממלכת כהנים וגוי קדוש.
פרק שני משנה ב אבות: ‘בן גמליאל …אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים’
מהר”ל ספרו דרך חיים על אבות : . -כי אף הדברים שהם מילי דשמיא אל יאמר אדם די לי בעשייתם. ולפיכך יעלה על דעתו שלא יפנה אל הנהגת העולם לעשות מלאכה . ולכל אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שלא ישנה את הסדר הראוי רק שיהיה קודם דרך ארץ ואחר כך תורה .וזהו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שדרך ארץ קודם. ודבר זה נמשך כמו היצירה שתמיד החכמה והשכל באים אחר הדברים שאינם שכלים לגמרי. יגיעת שניהם משכחת עון ..אפילו יגע בדרך ארץ בלבד או בתורה בלבד גם כן יהיה משכחת עון. ..שלא נקרא שהוא עמל להשלים את עצמו רק על ידי שניהם דהיינו תורה ודרך ארץ..
פרק א משנה י : ‘שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות..’
מהר”ל ספרו דרך חיים : ‘ והדבר שהוא כבוד התורה והוא כבוד המקום והוא גורם לאהוב השם יתברך כאשר אין תלמיד חכם צריך לבני אדם ..ודבר זה גורם בעונותינו בטול כבוד התורה שאם היו לא היו הלומדים מתפרנסים מהם היתה התורה מתעלה מעלה מעלה וגם היו מוכיחים את הציבור …אך עתה כיון דצריכים להם כלמרב קונה אדון לעצמו . המלאכה נותנת לאדם כבוד.. רבי יהודה כד אזיל חבית מדרשא שקל גולפא על כתיפו ואמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה. ‘ ראה כל פירוד המהר”ל על אתר. לכן ברוך ד אפשר בהחלט בארצינו לעסוק בפיתוח ארץ ישראל וגם ללמוד .
‘ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד מקדישכם. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים אני ד’. רבי עובדיה ספורנו.: ולא תחללו את שם קדשי .’ ומאחר שאתם רואים את פעולתימ על זה השלמות אם כן אתם מקודשים ללכת בדרכי אל תחללו את שם קדשי בפעולות חסרות ומגונות כענין ויבוא אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי’ . דברים חדים של הספורנו לחיות בניכר מבלי ממד הכלליות של ישראל זה חילול ד מול ממד הקדושה שתיארנו לעיל.
רבי דוד אביחצרא אחיו הגדול של הבבא סאלי.. ספרו פתח האוהל.: ‘ ולא תחללו את שם קדשי.על דרך שבטי יה עדות לישראל שלא פגמו בריתם במצרים ולעמת זכות זה נגאלו ולפיכך מצוים אנו עמו ישראל בקידוש שמירת הברית כמו יוסף הצדיק עליו השלום ובעז עליו השלום וזהו ולא תחללו את שם קדשי.’ דברי קדשו של הרב מגלים את כוח אישים כמו יוסף ובועז אשר מגלים לדורתיהים את העשיה למען כלליות ישראל .זהו תפקיד משיח בן יוסף אשר מחזיר את הלאומיות הישראלית דרל החזרת כלל ישראל ומשיח בן דוד עם בועז המחזיר את הקדושה התורנית הישראלית של תורת סיני אשר היא מטרתה ממלכה שלמה עם תורה.יוסף ובועז.. ישראל משפיע את אחדות הערכים האנושיים של החסד והדין דרך ביטוי משמעות הקדושה בשלושת הממדים שתוארו לעיל.
‘ויאמר ד’ אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו’.
רבי חיים בין עטאר הקדוש: ‘על דרך מה שאמרו ז”ל (תנחומא א) וזה לשונם. אמר הקבה למשה אין נאה ליוצא ונכנס לפני להסתכל במת ‘. והוא אומרו ‘אמור’ לשון מעלה. אל הכהנים, פירוש לצד שהם כהנים משרתי פני מלך, ומה היא המעלה שלא יטמאו לנפש אדם… ומטעם זה הקדים התואר למתואר להסמיך המעלה לצד היותם כהנים, מה שלא היה נשמע כן אם היה אומר אמור אל בני אהרן’. איסור טומאת הכהנים נובע ממעלתם הפנימית הסגולית השבטית שהיא קדושה בעצמותה בלי קשר למעלתו של הכהן.
מרן הרב קוק: ‘הנה כבוד הכהן נמשך מצד ערך האיש בהיותו מחזיק בתורת ד’, אבל אין זה עיקר ‘וקדשתו’ שכתוב ‘כי אני ד’ מקדשכם’, והיינו שקידש הקבה לכל השבט, מפאת ערך הכללי שיוצא בכלל השבט לטובת השפעת הציבור ,וזה נערך לא כמו בערך של זה הכהן הפרטי, אלא לפי הערך של מציאות הכהונה בכללה שתכנה הוא מה שכהן צריך להיות שהוא כמלאך ד’ צבאות…’. קדושת הכהן והימנעותו מהמפגש עם חידלון המוות נובעת מערכו הכללי העצמי של כל השבט המשרת את כלל ישראל. קדושתו הינה איפה מצד פעילות שבט הכהונה לטובת כלל ישראל.
מרן הרב קוק: ‘ פסקי הראיה א קצב. טעם איסור טומאת מתים בכהנים מפני שהם מורי העם ומרוחם נאצלת ההשפעה של הסגנון המוסרי. והמוסר שבתורה היא מיוסד על אהבת החיים. שהרי מצינו אפילו במשה רבינו עה שבקש והתפלל על החיים …וכן אהבת החיים היא השלמה עצמית באמת. והמוסר שממנו יוצאת שנאת החיים יתכן להיות רק בתור רפואה מרה הניתנת לפעמים למחלה רעה שלא תתגבר אבל אין זה יסוד הקבוע שבאורח החיים… הדרך לאהבת החיים המלאה היא רק תעורר את האדם לאהבת חסד וטוב .’ אורות הקודש ב’ שפ’. ‘איסור טומאת כהן למתים הועיל לשמור את תורת המוסר שלא תבוא עד הקיצוניות של שנאת החיים. תורת ד תמימה היא תורת חיים וצריך המוסר היוצא על פיה להיות מחובר עם החיים’.
התורה היא לא מנותקת מהחיים הטבעיים היא מרוממת אותם ומקדשת את הטבע העולמי. קדושת הטבע הרבה יותר עליונה מקדושת הרוחניות. מעלת הכהן עצמית אבל מקבילה לקדושת הכלל של ישראל. כמו שהכהן הוא נציג הקדושה של עם ישראל המקודש ציבורית כך ישראל הם כהני האנושות בעצמם.
‘ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד מקדשכם.’ מסכת ברכות כא’ א’: ‘מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ‘ונקדשתי בתוך בני ישראל ‘,כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה…’
מרן הרב קוק: ‘תוכן הקדושה היא שיתרומם על ידי זה האדם אל רוממות השלמות ,לשום כל מגמתו לא לצרכי עצמו כי אם כבודו יתברך… והנה כל זמן שיחשוב האדם רק להשלים את עצמו אפילו בשלמות רוחנית אין זה בכלל קדושה. הקדושה האמתית הוא השלמת רצון קונו עיקר העבודה הרוממה הוא להשלים את הכלל ולזכותו ולהיטיב לו בכל הפרטים. ומי ששם העבודה הזאת נר לרגליו כל ימיו הוא באמת מתעלה לקדושה כי אין מגמתו אהבת עצמו. על כן אין היחיד אומר קדושה כי היחיד אלולי שיש נושא לזכותו להתרומם למעלת קדושת הרבים שבידו להיטיב להם אי אפשר שיעלה לקדושה. ‘עין איה ברכות ג’ מ’ .
אנו חייבים לחזור וללמוד הדק היטיב את תפקיד עם ישראל בהיותו עם במדינתו שהוא הקדושה הממלכתית שדורנו התחיל לגלות דרך חיילי צהל ודרך חכמי תורה החן ופסיקה הממלכתית.
ונושא מהותי וחיוני זה נשכח מאתנו במשך גלותנו שבה היינו מנותקים לגמרי מהקדושה שהיא מופיעה רק בציבור. כמובן שהיו אישים מיוחדים שחיו קדושה זו באופן פרטי אבל זה מקרים יוצאי דופן. אנו חוזרים להבנת ערך הקדושה הכללית הנובעת מהמדינה הישראלית ומקיבוץ בניה בתוכה. לכן המועדים מתוארים בפרשה זו במהותם האמתית הקשורה לחקלאות הישראלית המסמלת את הקדושה הישראלית המדינית הנובעת מארצו הייחודית.
‘דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ד’ לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לד’. ממושבתכם תביאו לחם תנופה ..ביכורים לד’. וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם .’
רבי עובדיה ספורנו – איטליה : ‘כי מאז מתחיל קציר בעמר וספירת השבועות שהם מעניין החג הנקרא חג הקציר וחג השבועות שבו נותן הודאה לאל. כי אמנם מכוונות הרגלים הם התפילה וההודאה כמו במועד חדש האביב התפילה לאל על האביב וההודאה על החירות .ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפילה על העתיד והייתה הספירה זיכרון לתפילת יום יום והיה הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף’.
והנה רבי עובדיה ספורנו מחכמי איטליה מחזיר אותנו לפסוקים עצמם של תקופת החיבור בן יציאת מצרים לחג השבועות באמיתת מהותם החקלאית ארץ ישראלית , בלי שום קשר לשום אבל שהגיע מאוחר יותר כי לא הפנמנו את גודל תקופה עליונה זו שהיא מחברת את יבול החקלאי של ארץ ישראל מתחילת יסודו עומר שעורים עד כינונו בארצו עם ביכורים ולחם במקדש. הגלות השכיחה מעמינו את מהות החגים שהתורה מתארת חגים חקלאיים. לכן זו במקורה תקופת העומר יש בה עליונות קדושה שמחה וחול המועד ארוך של שבעה שבועות. לכן דווקא יסדו בה עדות הספרדים לפי תורת החן את הילולת רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחי כהכנה להחזרת תקופה זו למקורה. והנה דורנו זכה בחזרה לעליונות תקופת העומר עם גילוי תאריך של ה באייר שהיה ידוע למקובלים כמו הגאון מוילנא ועוד כך שימים אלו חוזרים לפשט הפסוקים בפרשת אמור.
התורה מתארת את המועדים המקוריים שהם כהסברו של הספורנו הודאה על טיב הקציר בשבועות ועל איכות האסיף בסוכות של יבול ארצנו. וספירת העומר הינה הודאה על האביב ותפילה על הצלחת הקציר בשבועות. כמה אנו צריכים לחזור למשמעותם החקלאית של מועדי ד’ פסח האביב שבועות הקציר וסוכות האסיף. זו הודאה בעצם של האיש הפרטי על יבולו אבל במסגרת המדינה והכלל. זוהי קדושת הזמן המקורית שעליה התורה מתכוונת. לכן בגלות נותקנו מקדושת הזמן שהיא ציון הקדושה החקלאית. היה ניתוק בן הקדושה הכללית הנובעת מהארץ לבין ייחודיות הזמנים .וזהו הוויכוח שהיה בין הצדוקים והחכמים לגבי זמן חג השבועות. האם ממחרת השבת לגבי הספירה זה שבת בראשית או יום טוב.
מרן הרב קוק–: ‘כיצד יכולה עבודת ד’… להיות יסוד ציבורי. ככה הייתה הטענה הצדוקית. עבודת הקודש ודקווא היותר כללית והיותר יסודית שלה צריכה לדעתם להיות דבר פרטי… כי אמנם לא דבר פרטי הוא התוכן של עבודת הקודש בישראל כי אם דבר ציבורי וכללי. ומחיה את הלאום כולו… ואיך יכול הקורבן הבא בהחל חרמש בקמה להיות דוחה את השבת .אם לא הרמז הגדול שיש כאן כי החקלאות הארץ ישראלית יסוד ישובו ובנין נחלתו נמשכת היא ממקור הקודש … כי רוח האומה כולה בייחודה וכללותה כולה קודש…’ מאמר הראיה 179
הצדוקיות ניסתה דרך הוויכוח עם הפרושים על מזה מחרת השבת שבת או יום טוב והאם נקריב את עמר החקלאי גם בשבת שחל ביום טוב, הינו ויכוח מהותי האם החקלאות הישראלית והמדינה שייכת לעבודת הקודש או שהתורה הינה רק פרטית לבית הכנסת ואין לה קשר לציבוריות הישראלית. ולכן היה רעש גדול בהקרבת העומר להראות שעבודת הקודש לא מנותקת מהארציות הישראלית ולכן יבול חקלאי של העומר יכול להיות קרבן במקדש. והאם גורמים מסוימים גם בהשכלה היהודית בעולם וגם במגזר הרבני ממשכים אסון זה של ניתוק בין המצווה והמדינה. כמאמר הרב צבי יהודה קוק: המצוות תלויות בארץ ולא הפוך!.
הפרי צדיק ספרו- האדמור מלובלין: ‘. מאמר ג פרשת אמור. מועדי ד’ אשר תקראו אותם מקראי קודש... ופירש רש”י מקרא קודש שם דבר קרא אותו קודש. וכן פירש רשי כאן עשה מועדות והוא שעל ידי שבית דין מקדשין החודש נקבעו מימלא המועדות .וכן בזוהר הקדוש פרשה זו(צד א) זמינין מקודש. הוא גם כן מלשון קריאה והזמנה . וכתב רמבן מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים.. והוא מלשון מאורע שבכל יום שאירעו אותו תעשו אותו קודש.. והוא דבכל מאורעות העולם חיי ובני ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא. ומכל מקום מצינו לדידי קיימא שעתא . דהיינו דמדה אחרונה נקרא עת . זוהר עת דא כנסת ישראל דאקרי עת..מדה זו נקראת שעתא וזה ‘מקרה’ ב.ה שהוא כנסת ישראל.. שבאמת הכל מהשם יתברך..וכן ברות דכתיב ‘ויקר מקרה חלקת השדה אשר לבועז’ אף שהיה בהשגחה להוציא שושלת דוד המלך עה ומשיח מכל מקום מצדה היה מקרה אבל היה בהשגחת ד יתברך. .וענין מקרה שבא על ידי עת שהוא מדה אחרונה..
לך ואספת את זקני ישראל . ד’ א-לוהי העברים נקרה עלינו ב.ה ואחר כך כשבאו משה ואהרון כתיב אלוקי העברים נקרא עלינו באות א ..והיינו שאם היו הזקנים הולכים עמהם והיו מאמינים אז היה הענין בא על ידי מידת מלכות כנסת ישראל שהיה בשלמות על ידי האמונה לכן בציווי כתוב מקרה באות ה . אך אחר כך נשמטו הזקנים הוצרך להיות ( מקרא ) באות א שהוא פלא עליון אף שלא ראויים לגאולה. וכן קריעת ים סוף שהיה קטרוג עליהם דקריעת ים סוף בעתיקא תליא עושה פ.ל א .וכן מה שאמרהץ יעקב יקרא אתכם באחרית הימים דביקש לגלות את הקץ דהיינו דאין בן בן דוד בא עד, שיתיאשו מן הגאולה . והיינו קץ בעתה דקץ אחישנה אין לו זמן רק היום אם בקולו תשמעו.. רק ביקש לגלות להם מקץ בעתה שיהיה אף אם לא יהיו ישראל כדאין. בעתה יעשה ד למענו וכמו שהיה ביציאת מצרים ולכן כתיב אשר יקרא דרך מקרה בהיסיח דעת וכתיב באלף שהוא מפלא עליון..
.. וכן ענין קדושת המועדים שבאמת היו הימים מתוקנים לגאולה מששת ימי בראשית פסח דכתיב ליל שימורים הוא לד .וכבר מימי אברהם הוכן וכן הוכן ז של פסח לקריעת ים סוף וכמו שאמרו המלאכים מי שעתיד לומר שירה.. וכן ו בסיון מי שעתיד לקבל תורה….אך עם כל זה תלוי קדושת המועדות בישראל שהם מכניסים הקדושה בימים וזאת היא למעלה מתפיסה שיוכלו להכניס קדושה בזמן. בודאי נקרא מקרה אשר תקראו אותם דרך מקרה . מכל מקום מכניסים קדושה להזמנים אלו. .וכל המועדות זכר ליציאת מצרים. ‘
מאמר ו: אבל קדושת המועדות התחיל על ידי ישראל . . דבכל יום יש ברכה מיוחדת . שבת כלול מכולם. .ועל ידי הקדושה שנתן השם יתברך ליום השבת שכולל כל קדושת המועדים מזה היה כוח לישראל להכניס קדושה לזמנים ומועדים…
מאמר ז: בספר היצירה חשוב כל דבר שבעולם יש לו מציאות בעולם שנה נפש היינו במקום בזמן ובנפשות .קדושת המקדש הוא במקום קדושת השבת בזמן ובנפשות הם הכהנים ואף על פי שגם ישראל נקראו קדושים כמו ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ונקרא גם ארץ הקדושה נגד ארץ העמים וכן ישראל נגד האומות . . ‘
ישנה קדושה ייחודית לזמנים מסוימים בשנה .קדושה הנובעת מהרצון הא-לוהי העליון שהחיל מקדושתו על ישראל דרך השבת. ישראל מהעולם התחתון הטבעי המוגבל מגלים קדושה זו עליונה בתוך מציאות היסטורית פרקטית דרך גילוי קדושת ימים מיוחדים אשר המה מיועדים וכבר ידועים בקדושתם על ידי האבות שהם גם החכמים היודעים להעביר דרך ימים עליונים אלו את קדושת הגאולה הישראלית כגון בדורנו ה באייר שהיה ידוע על ידי הגאון מוילנא וגם מהזוהר על חודש אייר.. גם כשזה לוקח זמן ומאמץ וזכות אקטיבית של ישראל בהיסטוריה שלו. וכשמגיע הזמן חכמי ישראל האבות היודעים זאת מגלים שהתאריך הידוע הגיע ומאמתים את האירוע המתאים לו. כך היה עם אברהם בפסח וחנוכה עם אדם הראשון .וכשאנו סוך סוף זוכים אז וזהו הפלא. מקרא קודש מקרא עם א אות אלף אותיות פלא. זהו הפלא של ישראל שמתגלה הקדושה בזמן שהיה מיועד לכך. כך בכל המועדים עד מועד עצמאותנו בה באייר וב-כח באייר. גם אם זה לפעמים באיחור רב.. ומחברים אנו את המילה מקרא למקורה מקרה עם אות ה.וצריך להעמיק בדברי הפרי צדיק.
וגדולי חכמי ישראל גילו את זמנים הידועים-רבי פרץ מימון רבו של מושב גילת מענקי חכמי גרבה אשר שימש ברבנות בארץ. ספרו תולדות פרץ .מובא בספר אתחלתא דגאולה של הרב דדון..’ -‘ חגיגת העצמאות למדינת ישראל צריכים לעשותה בשמחה וביראת שמים שלמה…הדור נאה זיו העולם זה נתקיים בחודש אייר הוא חודש,זיו כי הוא באביב המלא זיו ונוף. בחודש זה זכינו בעצמאות ישראל דבר שלא זכו לו אבותינו התגלות של אתחלתא דגאטלה גשמית שבעקבותיה בעזרת ד תבאה גאולה רוחנית לאט לאט.. על כל זאת אנו מודים לקבה בתפילה חגיגית והלל שלם ביום העצמאות ..’
רבי יעקוב אביחצרא. ספרו פיתוחי חותם.: “‘… כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן.’ אפשר לרמוז על פי מה שאמר רבינו הארי דבליל פסח נכנסים בזעיר אנפין כל המוחין דגדלות ראשון וגדלות שני דאבא ואימא וכן נמי המוחין דקטנות ראשון וקטנות שני. נשארים בו כל יום ראשון. ובגמר יום א יוצאים .ומשם ואילך נכנסים בשבעה נכנסים בשבעה שבועות, דהיינו כל מה שנכנס ביום ראשון בפעם אחת חוזר ומתחלק על שבעה שבועות .כל שבוע במח אחד .משום דנס גדול נעשה בליל פסח מה שלא נעשה בשום זמן דנכנסו כל המוחין בבת אחת והיה הדבר ההוא לצורך שעה כדי לצאת בני ישראל מכור הברזל .דבלאו הכי לא היו יוצאין חס ושלום לעולם .וכמו שכתוב בהגדה ואילו לא הוציא הקבה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו… מישום הכי נכנסו בבת אחת שלא בדרך הטבע .ומשם ואילך נכנסים כדרך הטבע מידי יום ביומו ..
הגיע זמן שנחזיר לתקופה עליונה זו של חיבור הלאומיות הישראל מן העומר ועד הביכורים למשמעותה בפסוקי התורה שהובאו לעיל.יד בה רק התעלות קישור בן לאומיות ארץ ישראל ותורת הביכורים .כל נושא האבל של תלמידי רבי עקיבא היה בתקופה זו כי היא עליונה ולכן כשאין הפנמה בקשר בן לאומיות כבוד הדדי בן הגישות דווקא של החכמים וביכורים של קשר בן הבכור והאח השני אזי יש הדרדרות. אבל אין לתקופה זו שום קשר בפסוקי התורה לשום אבל! חייבים לחזור בוודאי בדורנו אשר הוארו ימים טובים של ה באייר העצמאות וכח באייר שחרור ירושלים, למתכונת עליונות ימים אלו.
אנו מחוייבים ללמוד את תקופת יסוד לאומיות ישראל מיציאת מצרים למטרת כניסה לארץ ישראל והיא המטרה העיקרית שנאמרה למשה בסנה; ועד חג הביכורים השבועות שהוא חג ההודאה על היבול הישראלי דרך ראשית תוצרת החקלאי הישראלי בהבאתם למקדש בירושלים ובקריאת טקסט של פרשת כי תבוא של קדושת ההיסטוריה הישראלית שאנו אומרים בהגדה ארמי אובד אבי…עד ויביאנו אל הארץ והנה הבאתי את ראשית פרי האדמה.. הודאה לד על התהליך מהקרבת קרבן העומר ראשית צמיחת גאולת מצרים תחילת הלאומיות ועד הבאת והעלאת הלאומיות ישראלית למדרגת בכור האומות בכורי ישראל .בכור על ידי ביכורים שורש ב כ.ר והעלאת המצה של שיחרור אחרי עבדות ללחם בשבועות. המצה של הכניעה הגלותית הנחוצה לתקופה מוגבלת להשיג את אופי העבד לד .אותה מצה שמאפשרת את הסרת גאוות מניעי ואינטרסים כלכליים של הישארות בגלות והיטמעות בעמים ושכחת ארץ ישראל עד לאחר עד עתה של יעקב ושואה בדורנו של גאולה בעתה שהמקובלים חרדו ממנה, הופכת ללחם טהור מכל שיג של יצר הרע של גאוה המשכחת אל בגלות ושל הצלחת הבאת הלאומיות הישראלית מראשיתה בעומר ועד צד קדושת הבכור שלה שהוא מהות תורתנו של נתינת מקום לאחר על ידי הבכור. תיקון חטא הבל וקין ביחד. וזו המעלה של ישראל במכניסים קדושה בזמנים ומעלים את פסח עד שבועות. בדורנו התווספו ימים מיוחדים חג העצמאות ויום ירושלים שקדושתם הייתה ידועה לחכמי הסוד… ראה ספרא דצניעותא – פירוש הגאון מווילנה על הזוהר – וראה הרב אבן יחיא מספרד בפירושו על חמש המגילות – תאריך ה’ באייר מופיע בשני ספרים אלו.
הרב אשכנזי: ‘בדורנו דווקא ימים כגון חג העצמאות ויום ירושלים דווקא בתקופה זו …התקופה הגדולה הזו חוזרת למקורה...הזמנים הגדולים אשר ידועים כבר מראש על ידי גדולי עמינו כגון יד בניסן היה ידוע לאבות וכה בכסלו נחגג על ידי אדם הראשון .לכן כשההיסטוריה פוגשת את הימים הגדולים במקורם הידועים אז חכמי הדור מצביעים על ההתאמה ומקדשים את אותן המועדים הידועים על ידים לפני הווית המאורע .הם מאמתים את האhרוע ההיסטורי ביומו הידוע מראש.. .האירוע ההיסטורי פוגש את היום המיועד לו מראשית הבריאה. זה היום ולא אחר. וזה הגדולים יודעים ..לכן קבעו את העצמאות ויום ירושלים בימים הידועים להם מראש על קדושתם והנה הגיע האירוע .’ שיעור על תקופת העומר שנת 1986 בצרפתית.
הרב רבי יוסף כנאפו: מענקי חכמי מרוקו – נולד שנת תקפ”ג :- ספרו תהילות ישראל פירושו על תהילים : “ד’ בעזך ישמח מלך ובשועתך מה יגל מאוד’ ‘שהנה אמרו רבותינו ע”ה שהגאולה העתידה תבוא בזכות משה רבינו… ומשה עצמו הוא המשיח בסוד. גואל ראשון הוא גואל אחרון… וקראה בכינוי אליו יתברך ואמר בשועתיך. שעיקר בקשת הגאולה והתשועה לא להנאתנו אלא להושיע את השכינה אשר היא עמנו בגלות…
נכתב על ידי הרב מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com
תגובות