1
1

בהעלותיך מורכבות הדרך לירושלים מנורה העניין האלו-הי איחוד החכמה

עליות מתוך הירידה. הארה של המנורה האור הישראלי כלל החכמה מהמקדש. מהלך האדם והעם בדרך לארץ ישראל וסיבוכיו ומטרת יציאת מצרים המקדש בירושלים

לומדים בפרשה:

נכתב על ידי מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com

דור הדעה דור המדבר שיצא ממצרים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש בעבודת המקדש כלפי אנושות שוהה ומתאחר לאחר קבלת התורה בהר סיני במקום הר הבית  שנה שלמה. תקופה ארוכה של שהייה אשר לא הייתה מתוכננת לכתחילה בעת שהקב"ה התגלה למשה בסנה .נזכור שבפרשת שמות בהתגלות הראשונה של הקב"ה למשה נאמר במפורש : 'פרק ג פסוק ז'.

'ויאמר ד' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי… וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב… אל מקום הכנעני. ' הנה זה ברור התוכנית הא-לוהית הייתה הגעה ישירה ממצרים לארץ ישראל ושם העם העברי יגלה את נשמתו   העצמית  בגילוי של קבלת תורה מציון שהיא היא התורה במקום הכי טבעי לכל ירושלים! משם יגלה ישראל מאורו הייחודי של  השמים בארץ שהוא   'הענין הא-לוהי '( כוזרי) כדברי הרב קוק נעשה האדם א-לוהי בתכונתו הפנימית (עין איה שבת).

המטרה הינה תיקון העולם לכל המין  האנושי ולחיבור שמים וארץ וזו תכונה רק ישראלית.

אלא שהעם כבר נסוג מתוכנית ענקית זו מפרשת בשלח ' ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-לוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא… פן ינחם העם ושבו מצרימה'. ואכן העם רצה כבר לחזור למצרים. לכן הוא היה צריך חינוך תורני אמוני  ישיבתי ארוך במדבר שיארך  ארבעים שנה. הוא מקבל את התורה דווקא במדבר סיני ולהתחנך לאמונה  בהקב"ה ,שמבחנה הוא הכניסה לארץ ישראל (נראה זאת בפרשת שלח במרגלים וגם בפרשתנו),על ידי משה רבינו (פירוש הרב יהודה לאון אשכנזי לפי הכלי יקר ועוד.

לכן דור המדבר בספר המדבר הינו ספר הדרך של היסטורית ישראל לדורות הכולל את מורכבות מסע דור יוצאי מצרים ודורנו בתיאור עליותיו וירידותיו לקראת ההגעה ליעד שהוא מקדש בירושלים. גם דורנו הסתובב אלפיים שנה במדבר העמים עם כל התחנות המתוארות בספר. אנו מחוייבים להפנים וזה נשכח בגלות אלפיים שייעוד ישראל הינו  להיות עם עם עבודה במקדש  בירושלים עם תורת סנהדרין כוללת מירושלים לכל תבל ומלואה. מטרה זו הייתה נוכחת בזעיר אנפין בנתינת תורה  לאחר  אילוץ חינוכי דווקא במדבר בכדי לציין שמהות ישראל הינה  השכל הא-לוהי המתעלה על כל חומר וכך דרך המדבר אשר מעל כל יישוב יוכלו כל העמים לשמוע את דבר ד. מהר"ל והרב קוק.

 הקדמה זו הינה בכדי להבין את האירועים הקשים  שכבר מתוארים בפרשה במהלך הנסיעה של ישראל לארץ ישראל . נזכור שאנו קוראים על דור דעה דור ענק עם נוכחות של  משה אהרון מרים, לכן גם  אירועי הנסיגה והרצון לחזור  למצרים דורשים הבנה איך יתכן? בוודאי שיש דברים פנימיים עליונים של תיקון  דור זה שדורשים העמקה.

מי יאכילנו בשר. איך אנו מבינים דור שומעי ד בהר סיני מבקש בשר ומתגעגע  לתנאים הסוציאליים במצרים  ורוצה לחזור לגטו של גושן או של כל ארץ היום… זכרנו את הדגה. זה פשוט לא מובן . לכן צריכים אנו מעבר למארי חיטייה. לכן דורנו ממש מבהיר זאת שהנה גם לאחר שבעים ושלוש שנות עצמאות בארצנו המדהימה עם פריחה אדירה ותורה עליונה עדיין יש מליוני יהודים היושבים על סיר הבשר ומאוהבים בדגה של מצרים בכל אחת ממדינות הניכר כמו בפרשה ובסירוב מנהיגי העם שבוע הבא בפרשת שלח לך להיכנס לארץ ישראל. כמובן שכל מקרה לגופו של כל אחד .

הרב קוק:' קובץ ח קנז.

'משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה ומשיח הוא כולל אותן מצד עצמן מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל. ומצד הפנימיות הלא נשמתו  של ישראל הוא שורש  התורה והתורה בשביל ישראל נבראה על כן וגבה מאוד נאמר  במשיח  גם ממשה .מכל מקום מצד התגלות התורה  הוא רק קרוב למעלת משה. מצד גדולת ערכה של נשמת משיח הכוללת את עצמיות שרשן של ישראל  אין שום חוצפה יכולה לפגוע בקדושתו והיא בזה מתעלה מגילוי התורה  שהיא צריכה בושה. שהיא הפיך החוצפה. ומשיח ממואב קאתי. לא פגעה בנשמתו. ובעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא .סוטה מט ב .התעוררות קדושת משיח בנבואה  בא עי אלדד ומידד שנבאו על עסקי גוג ומגוג .סנהדרין יז א. ותורה שבעל פה שבדורות האחרונים מתהפכת לתורה שבכתב. בזיהרא עילאה  דאדם הראשון  היה אורו של משה  ואורו של משיח  כלול כאחד ..על ידי נפילת העולם  בחטא  הקדום  נתרחק משה להאיר בתוך החוצפה  ופירש מן האישה. הקדושה  של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדם הראשון ורצו  שמשה דווקא יאכילם בשר  ושיכניס  להאיר בתוך החוצפה … אי אפשר לי להאיר  ונשאר קץ משיח חתום.. להחזיר את משה להאיר בחוצפה  כי נשאר בענותנותו.. המנורה  כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה .. אלא שהיא יכולה להאיר  בחוץ גם כן ..ולאחד אורו של משה באורו של משיח צריכים לנפש הגר. אורו של משיח שאינו מתירא מחוצפה .. ובריחה מבית הספר  ולא מתאוננים.. החצוצרות קול מלאכותי …נשמת הגר  המחבר את הארת התורה  עם השופר גדול של הגאולה.. ששם מאוחד הוא משה ומשיח.. יתגלה אורו של משיח  ומשה יתאחד עמו ואור תורה יתגלה בלובן של האותיות… כוחו של רבי עקיבא.. על ידי פומא דמשה דאיהו אליהו דעתיד לאיתגליא .. וישוב זיהרא עילאה דאדם הראשון להאיר על ידי  קיבוץ שני המאורות  שהם אחד משה ומשיח..'.

 דברי קודש עליונים של מרן הרב  המגלה את גודל דור המדבר  הרוצה כבר להיות דור המשיח ולאחד את תורת משה משלצבושת הפנים עם תורת המשיח המעלה כל חוצפה וירידה  ומעלה למקורה ולהגיע לאחרית הימים . כמו ישיבת המשיח למעלה שנכנס בה רק מי שיכול לטהר את הטמא. אלא שאיחוד משה ומשיח יתאחר עוד. לכן דרישות הבשר הינם רצון קידוש כל תאוה. זה לא צלח עדיין ואחדות משה עם משיח תתאחר לדורנו. לכן מאידאל רום זה יכולים אם זה לא צולח לרדת מטה. ואכן זה קורה.

הפרשה עוסקת במנורה מרכז הארת איחוד כל החכמות מהמקדש  כלםי חוץ  יעוד   ממלכת הכהנים ובאמצעה נושא  יוזמי פסח שני ולאחר כך ישראל חוה את קשיי הדרך עם תאות הבשר ורצון ישיבת על סיר הבשר במצרים או בלונדון פריס, ועוד. הדור תוהה האם היה צריך לצאת מגלות מצרים. ויש קשר לכל הנושאים.

אנו עדים לתיאור שלמות ישראל עם תיאור הארת המנורה מהמקדש  בירושלים המסמלת את הכוח הישראלי  של חכמת התורה המאחדת  את  כל החכמות הרוחניות והטבעיות הנובעות מהבורא.  מכאן מיישמים זאת בארץ אלא שישנה החלטה של הנהגת העם להיות כמתאוננים רע בקשת בשר ודגי הנילוס… לכן תיאור המנורה מירושלים ראשית כל לעומת הירידה עם התלונות בהמשך. הפרשה נקראת בהעלותיך למרות הירידות  כי כל ירידה היא לצורך עלייה תרתי משמע!

נושא הראשון הינו המנורה. מצוות עשיית המנורה והדלקתה נאמרה כבר בספר שמות בפרשת תרומה (כה לז ספר שמות) מה מקום חזרת מצווה זו לאהרון כאן כשפרשה זו עוסקת בתנועת ישראל לכיוון מטרת היציאה מהגלות שזה להגיע להקמת מדינה בארץ ישראל.  

 

רבי חיים בן עטאר הקדוש'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. '..ובדרך רמז ירמוז בשבעה נרות לאומות העולם שהם שבעים אומות כל אחד ירמוז לכלל עשירי, ורמז כי כולן מאירים לנוכח המערבי שהם ישראל שהם בחינת המערב כידוע ליודעי חן. ורמז גם כן שכולן כלים ונר ישראל לא יכבה .ותמצא שהארת הנרות אינו אלא בלילה והוא סוד הגלות שנקרא לילה. מה שאין כן בבא זמן הישועה המתייחס לה בקר… יכבה נר האומות וישאר מכללותם נר ישראל שהוא הולך ואור עד נכון היום (משלי ד.ח). גם רמז במצות הדלקת הנרות שיכוין בהדלקתם שתהיה הארתם למול פני המנורה שהכול יהיה לצורכי ישראל המתייחס לה שם פנים כידוע למבינים.'

אור החיים הקדוש מחייה לנו את פסוקי התורה במשמעותם ההיסטורית גאולית ותוכנם המשיחי אשר הוא מהות ישראל ותפקידו העיקרי בהארת האנושות גאולתה וחזרתה לגן עדן האנושי שבו האדם בכללותו והאל מתהלכים ביחד. וזה תפקיד הקשה של ישראל!. לכן שבעת הנרות ולא ששת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. רואים אנו בזוהר שרבי שמעון בר יוחאי מכונה המנורה בהיותו מאיר מחכמת פנימיות התורה. ישראל הם מנורת ההוויה מול כל העמים ישראל מאיר מנשמתו הפנימית ומתוך דרך ארץ של האבות אברהם יצחק ויעקב. הוא מאיר מתוך איחוד שלושת המידות העיקריות של כל מהות החברה והחשיבה האנושית והן ח' ד'ר' (הרב אשכנזי) חסד דין רחמים. ישראל עניינו איחוד מידות אלו. הפרדת החסד מהדין והדין מהרחמים מובלים את עמי תבל לאידאולוגיות חלקיות אשר סופן סילוף אותה מידה שהיא נכונה במהותה והרס החברה.  

 

מסכת יומא דף מה עמוד ב :' אש מחתה ( הגחלים שעליהן מקטירים את הקטורת של יום הכיפורים) ומנורה ( האש שלוקחים לצורך הדלקת המנורה מניין (שאף הם נלקחים מעל גבי מזבח החיצון) ודין הוא (אפשר ללמוד זאת מגזירה שוה ) נאמרה אש בקטורת (רשי דכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש) ונאמרה אש במחתה (שכתוב ביום הכיפורים ולקח מחוא המחתה גחלי אש) ומנורה (רבינו אליקים שנאמר בהעלותך ותרגם אונקלוס באדלקותך) מה להלן ( האש, של הקטורת היא) על מזבח החיצון (ומשם היא נקחת) אף כאן ( האש של המחתה והמנורה נמצאת ) על מזבח החיצון …ותלמוד לומרה' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. אש תמיד שאמרתי לך (דהיינו האש של המנורה שכתוב בה 'להעלות נר תמיד' לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון (ומשם תקחנה). פירוש הגמרא ממהודרת 'ושיננתם'.

ישראל למרות הבדלת מהותו האחדותית של איחוד החסד הגבורה והרחמים, אשר מבדלת אותו לחלוטין מכל המידות החלקיות של כל העמים; בכל זאת הוא צריך להאיר מתוך אחדות מידות אלו על כל ההוויה האידאולוגית האנושית. זהו לעניות דעתי לימוד ענק שמלמד אותנו התלמוד במסכת יומא שדווקא האש אשר מדליקים ממנו את המנורה נלקח ממזבח החיצון שהיה מחוץ לקודש במקדש דווקא.

'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותיך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.'

מרן הרב קוק.'. מדבר שור נג.   'והנה חז"ל אמרו להרוצה שיחכים ידרים  ממה שמנורה בדרום ראינו שסגולת המנורה שתאיר אור החכמה בישראל. אמנם החכמה היא אחת בעיקרה אבל כל אחד יקבל החכמה  כפי הכנת טבעו ..כי על כל פנים לכך יצר השית את כל אחד בטבע מיוחד והכנה מיוחדת כדי שיקבל עניני השלמות לפי ענינו ובזה יושלם רצון ד יתברך בכלל המציאות  שמקיבוץ כל אחד להשלים את שלו  תבוא השלמות הכללית. כדברי חזל 'מאן דבצדק יהי גבר צדקן ( שבת קנו א.), ובוודאי סלל ד יתברך לכל אחד  מסילה מיוחדת איך שיאיר עליו אור התורה לפי דרכו וענינו…אבל העיקר שתהיה קבלתו רק מאור התורה  המיוחד ששם במקורה היא אחדות החכמה. על כן אמר בהעלותיך את הנרות  ובזה תהיה הסגולה לכל נר. להגביר שפע החכמה . לאותם אנשים מישראל השייכים בטבעם למדה זו. צריך עיקר השמירה  של אל מול פני המנורה  שהיא אחת יאירו שבעת הנרות. להורות שהסתעפות הפרטים אנם דרכים מיוחדים  כי אם כולם מקבלים  אור החכמה  האחת  שהקבה מאיר לעולם כולו בכבודו עי התורה. וביאר וזה מעשה המנורה שהיא מקשה  להורות על אחדות כל החכמות וכל הדרכים שמתחלקים  לפי טבעי האנשים  כולם באים מצד אחדותה…כי עיקר החכמה היא בדרך ההתאחדות  של כל הדרכים.. והעד שברא השית שבעה כוכבים . שזו השלמות. שכל אחד יבוא  להשגת אמת אחדות החכמה עי חילוק הדרכים  של כל אחד ואחד על פי מידותיו…ולכן הייתה  ההזהרה גדולה שבהעלותו את הנרות  לעורר טבע שפע החכמה  המיוחדת  כל זמן שהיא מחולקת אבל תהיה באופן  שתהיה מול פני המנורה  שהיא באחדות אחת  כדי שיגיע  מזה ענין ההתאחדות לעת קץ.'

 

דברי קדשו של הרב מלמדים את ישראל ודרכו את כל האנושות על כלליות כל החכמה מכל רבדיה וצדדיה הנובעת מאחדות החכמה הא-לוהית שהתחלקה לבשר ודם מכל העולם. חכמת התורה המרכזית מקורה אחד מנותן התורה וחילוקיה לכל איש ישראל לפי גישתו והשקפתו הטבעית ובוודאי שאין בכלל מקום לדיחוי כל טבע וטבע תורני שהוא כמובן מחובר לאחדות התורה הא-לוהית. כך כל החכמה האנושית השכלית והטבעית היא מתאחדת לפי סגנונה. ואז כל החכמה מתאחדת לחכמה אחת עליונה אשר מקורה בבורא עולם אשר ברא את כל העולם הטבעי עם כל החכמה הטבעית הגלומה בכל התפתחות עולמית של כל תופעה טבעית. נותן התורה של הענין הא-לוהי הוא גם בורא העולם של כל התופעות המדעיות ופיזיקליות. לכן אנו ישראל בני הענין הא-לוהי והקדושה הנבדלת מתוך כל האנושות דווקא מייצגים את אחדות כל החכמות ומעלים אותם למקורם. אין חלילה הפרדת רשויות; אין התורה מצד אחד והמדע הטבעי של הבריאה מצד שני ; זו דואליות מסוכנת של עבודה שהיא זרה לישראל! זו אורה של המנורה היוצאת דווקא מבית המקדש בירושלים ולא משום מקדש מעט למרות קדושתו; בעמים. היא המאירה את אחדות כל החכמה כל ההויה כל המין האנושי. ואחדות של מדה זו הנקראת כל כדברי הרמב"ן, יוצאת ומאירה אך ורק מירושלים עם עם המצטיין בכל ציון של עשיה מציון כלילת יופי הכוללת את כל יופי החכמה האנושית לגווניה. יופי הנובע מהנר האמצעי של הגדרת 'האמצע' ו'התוך' של ישראל אשר הוא 'בחירת האמצע' כדברי המהר"ל בספרו תפארת ישראל .אמצע המנורה הוא דרך האמצע שהוא ישראל האמצעי מתוך ארץ ישראל אמצע העולן וירושלים אמצע הארץ ובית המקדש אמצע ירושלים. אמצע זו לא הגדרה גיאוגרפית גרידא זו מהות נפשית של האופי הישראלי הנקרא אמצע.

מרן הרב קוק : ' האורה הפנימית אורה של תורה רוח הקודש והנבואה ששופע בישראל ביחוד ממקום בית המקדש יצאה האורה היא האורה הא-לוהית שמאירה לישראל לבדם ואין לזרים חלק בו. והנה גם אם יהיו ישראל עי הדרכת התורה הא-לוהית שמרוממותם מכל השפלות החומריות ומקרבתם לאור הא-לוהי עלולים על ידי זה להיות מתנהגים.. באפלה בחיים החיצוניים ..בלא פאר ונעימות חיצוני . גם כן היה הדבר שווה אמנם תורת ד' תלמדנו ארחות חיים ועל פיה נראה אור בחיים החיצוניים ללכת קוממיות ולהיות גוי איתן מלא חוכמה מעשית עי כוח הקדושה … היא עצמה מפזרת אורה גם כן מחוץ לפרוכת העדות. באה המנורה דוקא מחוץ לפרוכת  להורות שמן האורה הפנימית  שכולה אומרת כבוד  א-להים תופיע גם כן לישראל אורה חיצונית בנימוסים אנושיים טובים ויפים ובתיקוני מדינה וממלכה נוחים ונעימים. ועל זאת יש להתפלא למה צריך עם הקודש עם האורה הפנימית אורה חיצונה שתועלתה מתפשטת רק על פי הסדר הנהוגים בעמים המוכרחים להגדיל אושרם רק על פי סדרי החיים החיצוניים.. ואורה זו החיצונה למה, אלא שעם מצד ערכן של ישראל היה אפשר להיות חיים כאלה מתמידים אם היו שומרים מעלתם.. אמנם צריך עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל רק על ידי החיבור של  האורה החיצונה  אל האורה הפנימית  יש יחש  לישראל עם העולם כולו .העמים שיגיעו למדרגה יםה בהתפתחותם  הטבעית יכירו את ההוד וההדר את הקדושה והתפארת  שיש בתורה הקדושה… וישובו לאחוז בדרכי ד  הישרים  ובדעת אלוהים  הטהורה המתפרשת  על ידי אורן של ישראל. מה שאין כן  אם האורה החיצונה  לא הייתה  נהוגה בישראל אז היה היחש של העמים  זולתם נפסק לגמרי. כי את המאור   הפנימי של התורה  שלא יוכל להתפשט  גם כן במאור חיצוני  של חיי נועם ותרבות לא יוכלו  לקבל. ולא היתה העדות מגעת לתועלתה לכל באי עולם. אמנם עי אורה החיצונה המצטרפת אל הפנימית המכשרת את ישראל לחיות יחד עם תורתנו הקדושה חיים טבעיים מפותחים חיים מדיניים הגונים..' עין איה שבת ב.טז יז.

 ישראל אשר הוא צריך לאחד את כל האנושות את כל הערכים ואת כל העשייה הכלכלית של העולם הוא בעצם מוציא את המנורה העצמית אידאולוגיית הייחודית שלו לחוץ . הארה חיצונית זו של הפנים כאמור על ידי אור החיים הקדוש פני; משפיעה על ההתנהלות הישראלית בתיקון ניהול מדינתו ובד בבד כאשר המדינה הינה ערכית עברית אז היא יכולה להאיר על כל עולם הארה אשר היא החידוש הישראלי של איחוד האידאולוגיה של המידות של החסד עם הדין. ישראל נוסע מהר סיני לכיוון ארץ ישראל להקים את מדינתו הערכית כאמור. אלא שהנסיעה גורמת למשבריות. השינוי המהותי מעם בגלות אשר מהותו בגלות לעם אשר צריך לגלות שוב את איחוד המידות שבו בחיי לאומיים וחברתיים ולא רק בקהילה, גורמת למשבר. בכלל ההתקדמות האנושית גורמת למשבר.  

 

רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק מאמר יא. : 'ובפרשה זו ויסעו דרך שלושת ימים במדבר. פירש רש"י מהלך ג ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ ישראל מיד וכן הוא בספרי. וצריך להבין הלא אין מעצור לד להביאם כמו רגע ביום אחד לארץ ישראל ולמה דווקא הלכו רק מהלך ג ימים… אך העניין ד דשלושה אבות שהם מרכבה למדות חסד גבורה תפארת. והמדות נקראו ימים שכתב בזוהר (בתוספות) כי ששת ימים עשה ולא כתיב בששת… נקראו האבות גם כן ג ימים. וידוע שהם כנגד ג מדות הקנאה התאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והאבות להיפך הם עיקר החיים. אברהם מדתו אהבת הבריות ובחסד והוא כנגד קליפת הקנאה קליפת עשיו שהוא שונא הבריות יצחק מדתו היראה בחינת גבורה גבור הכובש את יצרו הוא כנגד קליפת ישמעאל שהוא אהבת וחמדות העולם הזה קליפת התאווה. רק הפסולת ממידתו של אברהם שהיה חסד היה ישמעאל חמדות זרות והפסולת של יצחק היה עשיו קנאה .ויעקב מדתו ענוה… והוא כנגד קליפת עמלק. וקליפת הגאווה… ועיקר המכוון הנסיעה לזכות לקדושת ג אבות שהם כנגד ג קליפות הנזכרים שצריך לצאת מהם .וזה שנאמר ויסעו מהר ד שלושת ימים היינו שלושת מדות האבות שהשם יתברך רצה שיסעו שיהיה להם עסק בדרך ג מידות האלו כדי שיוכלו לבוא לארץ ישראל שהוא הנייחא שנקרא מנוחה ששם בית המקדש . מכל מקום ארץ ישראל נקרא מנוחה'.

ישראל צריך לאחד את החסד והדין ולגבור על קליפה של ישמעאל עשיו ועמלק שהם הסטייה במידות החסד והדין. המשבר בפרשה זו בדרך לארץ של העם המתלונן כמה קשה לו הדרך למרות כל הניסים. תלונת של רצון להיות בלי איחוד המידות (חסד ודין) היכולה להביא להידרדרות מוסרית כמבוקש על ידם בפרשה הם רוצים הפקרות מינית התאוו תאווה ובשר. לכן ג ימים זה ההכרח לתקן את מידת החסד והדין והרחמים. אידאולוגיית החסד לבד מובילה לאנרכיה ולעיוות החסד שכביכול כולם זכאים לו. אידאולוגיית הדין בלי החסד מוביל להרג של האסלאם ועוד א האיחוד של החסד והדין רק היא יכול להוביל להצלחת החברה העולמית .ותיקון זה יכול להיעשות רק במדינה עברית שהארץ וקדושתה גורמת לאיחוד כל האידאולוגיה האנושית דרך הארת המנורה הישראלית שהיא היא סמל מדינת ישראל

 

אנו נראה כאן את הנסיגה של דור דעה  להישאר במדבר העמים ולא להיכנס למדינת ישראל ששם כאמור יוכלו להיות ממלכת כהנים המאחד את כל החכמה האנושית מתוך תורה כללית יישומית בכלכלה בפוליטיקה  מתוך הענין האלוהי הישראל. י  ואחריות זו מפחידה  גם את קצה העם הקצינים שבהם  הראשים ..כדברי רשי המעדיפים את הדגה  ואת התנאים הסוצילאיים ולהישאר לנצח רק מקדש מעט וחא בית המקדש בירושלים; בארצות העמים המפרידים את כל אחדות הערכים ומנתקים המוסר מחיי המדינה.

 

וידבר ד אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמור… ויעשו את הפסח במועדו.

רשי:' בחודש הראשון. פרשה  שבראש הספר  לא נאמרה  עד אייר למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה  לא פתח בזו  מפני גנותן של  ישראל  שכל  ארבעים שנה  שהיו ישראל במדבר  לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.. .'

שפתי חכמים:'. ויש לומר שהם גרמו  מכח עונותיהם שאילולי  היה  החטא היו נכנסין לארץ ישראל  בעוד ג ימין  כדפירש רשי בפסוק נוסעים אנחנו.'

ויאמר  משה לחבב בן רעואל המדיני נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד אותו אתן לכם  לכה אתנו..

רש"י: 'נוסעים אנחנו אל המקום. מיד עד ג ימים  אנו נכנסין לארץ  שבמסע ראשון זה  נסעו על מנת  להיכנס לארץ ישראל אלא שחטאו  במתאוננים..'

'ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד ויחר אפו ותבער בם אש ד ותאכל בקצה המחנה.'

 רש"י:'   רע באזני ד .תואנה שהיא רעה באזני ד שמתכוונים שתבוא לאזניו ויקניט אמרו אוי לנו כמה   לבטנו  בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך.'

ויחר אפו. רש"י . :'אני הייתי מתכוין  לטובתכם שתכנסו  לארץ מיד.

 בקצה המחנה. רש"י;' רבי שמעון בן מנסיה  אומר בקצינים שבהם ובגדולים.'

מרום מעלת אחדות כל של מעמד הנבואה של כל העם בהר הכי נמוך סיני של הענוה הישראלית התורנית המתחברת לרצון בוראה ברצונו שישראל יהיו בארץ ישראל; קציניו מקדמים השקפת עצמם האינטרסנטית של העדפת 'תורה דתית קטנה' במצרים .זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם…זו מידה היכולה  להפוך את הענוה הישראלית של חיבור לבורא  לגאוה אנושית של העדפת העצמיות הכלכלית או אפילו הרוחנית האישית פרטית אשר מנותקת ממקום המנורה.

'..כי בכיתם באזני ד  לאמר מי יאכילינו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן ד לכם בשר ואכלתם.' כך דברי ד אל משה לאחר תלונת ישראל שאין בשר ורצונם לחזור למצרים.

רבי חיים בן עטאר הקדוש. :  כי טוב לנו…כי כל כל עצמה תאות הבשר עד שבחרו במצרים  לאכול בה בשר. עוד יתבאר  הכתוב  על זה הדרך  כי בכיתם באזני ד לאמר. פירוש טעם הבכי שהשמעתם  לאזני ד  הוא מי יאכלנו בשר  זה היה בגדר המאמר; אבל רוח הקודש, בוחן לבותם  יודע כי חפצם  בתכלית הדברים הוא  כי יותר טוב  להם במצרים  כי בוחרים בארץ מצרים  משבת בשכונת השכינה .ולזה חרה אף ד בהם  ואמר הזמינו עצמיכם לפוענות… גם ידוייק אומרו  מאסתן את ד ביתרון תיבת את כי נתכוון לומר שמאסו  להיות עם ד השוכן אתם וחושקים בארץ מצרים.'

זה לימוד נצחי של האור החיים הקדוש אשר מגלה שהדרישות הכלכליות לכאורה  הטבעיות מכסים על ניתוק  רוחני מהקבה  שזה לפי הרב הישיבה בגלות שזו הסיבה האמיתית לכל התלונות על הבשר. ניתוק מהשכינה! ונלמד כולנו ובוודאי השוכנים בניכר על חומרת הדבר. ובה יש לנו מדינה עם הרבה כלכלכה גם…שזה משני לחברת הקדושה מירושלים .

לעמת זאת יש לנו אישים גדולים שמוכנים לשאת את אלונקת האחריות שהקבה דורש מעמו הנבחר  ולרצות להיות שייכים לענין קרבן פסח שהוא השייכות  לגאולת הכלל ולא לפירוד..

'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם  ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו  לפני משה  ולפני אהרן ..למה נגרע חבלתי הקריב קרבן ד במועדו בתול בני ישראל..'

'וידבר ד . דבר אל בני ישראל . בחודש השני בארבע עשר יום . יעשו אותו. '

והנה גדולים אלו שלפי מסכת סוכה היו נושאי ארונו של יוסף הם רצו למרות  הפטור מן הדין לעשות את קרבן פסח ביד בניסן; הם ממשיכי יוסף הצדיק אשר חיבר את כל השבטים רצו גם  להקריב ביחד ולהיות שותפים בגאולה עם כלל ישראל. הם לא התחמקו מאחריות קרבן הפסח בירושלים; לא חיפשו סברות גם מן הדין וההלכה להתפטר מהחיבור לד, ולתורתו מירושלים בארץ. הרי תורה נתנה רק ליוצאי מצרים. הם לא נתנו לשום מניע למנוע מהם את ההשתתפות על התורה הכללית מירושלים.  זה לימוד עקרוני לכל אחד ואחד על הנחיצות להיות שייך לכלל העם לפעול איתו בכל תחום בלימוד  ובהוראת התורה הכללית כתיבת פרשנות של הוראת התורה בדרגא של כל איש; הדורשת מאמץ ורצון. ובוודאי לשאת בפעילות פוליטית כלכלית יזומית לטובת קידום מקום קרבן הפסח שהוא ירושלים אשר היא במרכז המדינה העברית הקדושה בעצמה שכל רגב אדמתה הם המקור של כל תורה והלכה .המצוות התלויות בארץ ולא הפוך כדברי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.

רבי צדוק הכהן מלובלין. פרי צדיק על פסח שני. :  '. והנה האנשים  שהיו טמאים לנפש האדם  היו אנשים צדיקים  כמו שאמרו בגמרא ( סוכה כה.) או שהיו מישאל ואלצפן או שהיו נושאי ארונו של יוסף. והיו פטורין  מן הדין מפסח ראשון  מטעם עוסק במצוה  ומה לחצם לקרב לפני משה  בצוחה רבה.. אך צעקתם היה כי המה היו משתוקקים  מאד לקיים מצות הקרבת פסח  בזמנו  בתוך כלל ישראל  .ועל זה הצר להם מאוד  שלא זכו  לגשת לקודש בתוך כלל ישראל  במועדו…וכן היה כי פעלו  בתפלתם התחדשות הדין  מהקרבת פסח שני  המרמז כי יש תקוה  לכל נפש מישראל  אפילו לטמא ושהיה בדרך רחוקה  במזיד  שהתרחק עצמו מלגשת אל הקודש ואפילו הכי עושה פסח שני…וזמן הקרבת פסח שני הוא ביום הראשון מספירת הוד המרמז על תורה  שבעל פה . .ואהר הכהן  הוא נגד תורה שבעל פה ..וגם בירבעם שבא מזרע יוסף היה בו התפשטות  מתורה שבעל פה …ומאביה בנו יצא משיח בין יוסף  ומדת דוד המלך עה מלכות פה תורה שבעל פה..'

נושאי ארונו של יוסף בכל הדורות ובעיקר בדור הגאולה היישומית אשר הם משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד. הם לפי דברי הרב כאן המיישמים את התורה שבעל פה החכמים אשר מזהים את זמן הגאולה ונרתמים להסביר שזה הזמן של קיבוץ הגלויות הגם שנראה שזה מגיע מצורה ובאופן אחר. זה הקצינים ראשי העם אשר יוזמים חיבור אל קרבן הפסח שהוא התנאי לקבלת התורה הכללית מהארץ ולא מתנתקים גם מסיבות הלכתיות מאחריות הקידום של עם ישראל ושל תורתו המתקנת את כל האנושות ולא רק את בית הכנסת. תורה של קרבן פסח של חיבור לכל ישראל ושל קידום החזרת השכינה לירושלים שזה חג הפסח. ואז יוזמים אלו זוכים לחידוש תורה חדשה שהקבה נותן דרך פסח שני שקורא באופן מופלא רק במצוה זו ולא בשום מצוה אחרת של תורה! כי החיבור לכלל מירושלים עם תורה מציון דורש רצון לחיבור  לכל ישראלי ויהודי באשר הוא. זכו בתורה חדשה.

וזה דורש ענוה  שהיא מידה של משה הכולל כל נשמות ישראל. סיני הנמוך מכל ההרים נעתק להר הבית. ענוה של הליכה עם אל בגילוי גאולתו במציאות בארץ ולא חלילה להיכשל בגאוה אשר היא רצון לומר לד איך להביא את הגאולה וגם להעדיף את האינטרס האישי גם הרוחני לרצון הבורא אשר מתואה  לשכון בירושלים של מטה המקבילה והקודמת לשמעלה.  זה לימוד לכולנו לפעול עם הכלל ולקדם את תורתינו וארצנו בלי כל אינטרס אישי רק מאהבת עשיית רצון בוראנו שהוא 'וארד להצילו להעלותו אל ארץ טובה ורחבה..' זו ההתגלות ד לענו מכל אדם במקום הכי נמוך סיני. ומשה העניו יזם את הגאולה מיוזמתו האישית מבלי כל התגלות הרג את המצרי ורק 60 שנה אח"כ ד התגלה אליו בחורב. אז ענוה זה דווקא יוזמה גדולה המקדמת את הגאולה ומקדמת כל נושא חשוב מתוך ארצנו ובעולם. ענוה זו הציות לדבר ד המתגלה בהיסטוריה להטות אוזן ולפעול! כך היא דרכה של תורה אדם כי ימות באוהל. אדם הממית את האינטרס האישי לטובת לימוד התורה ועשיית מצות שד מקיים בעצמו. להמית כל נגיעה אישית אשר מרחיקה את האדם מיעודו שהוא לאכול מכל עץ הגן של גן עדן שבו האל והאדם יהלכו ביחד וזה אפשרי רק מירושלים אשר לא סתם כל העולם רוצה נציגות בה. והנה גם מדינות ערב מכירים בישראל של היוזמים אשר בנו את המדינה בעזרת ישראל וגואלו. העמים רואים את היוזמה האנושית המחוברת לקדושה. מוסר בכלכלה.

רבי דוד אביחצרא. ספרו פתח האוהל. : 'והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה..'  מכאן שהגם שבכל המידות  הטובות מדת המצוע  מהם ובהן היא המפוארה . אפילו הכי  כאן מידת הענוה  שהיינו נמי שפל רוח  עד הקצה האחרון . וזהו מאד מאד הוי שפל רוח.. וזהו נמי והאיש משה ענו מאוד עד קצה האחרון  שעוד בו  גם  אכן מכל האדם  אשר על פני האדמה ..דהיינו שהגם שגם אותם הענוים קימו עד הקצה האחרון ענותנותיה דמשה גדולה מכלם..  גם ראשי תיבות מאד הוי שפל  הוא משה.. ' ראה כל המאמר היסודי של תורת הרב דוד אביחצרא ובכלל תורתו הענקית עם כל גישת חכמי מרוקו .וקורא אני לכל חכמי ישראל רבותינו שמימיהם אנו שותים לחשוף לדורנו בכלל וללומדי התורה את תורתם המקיפה. ויש היום בה ספריות שלמות מספרם.

אי לכך הרב אביחצרא זצוק"ל מבהיר את יסוד מידת משה הענוה. שנזכה בה  להיות ענוים ויוזמים מהשפעת נשמת משה הכללית דרך תורתו עלינו עם חיבור לכלל ישראל ואהבת הארץ שעליה התפלל משה כל כך. ונהיה מבחינת אעברה נא ואראה את הארץ העברי המעביר את כל האנושות לתיקון האחווה דרך ההר הטוב הזה והלבנון (תפילת משה רבינו להיכנס לארץ בפרשת ואתחנן ספר דברים.)

לכן באו אל משה גדולי מנהיגי העם אשר נשאו את ארונו של יוסף והיו טמאים ולא יכלו להקריב את קרבן פסח עם הכלל. הם בקשו להקריב. מנהיגים אלו לא מחפשים להתחמק מהמצווה למרות שהם פטורים מקרבן פסח כי עסקו במצווה אחרת של טיפול בנדב ואביהו שמתו או שנשאו את ארונו של יוסף. הם נשאו את משיח בן יוסף את הצד של השלטון הלאומי כלכלי ישראלי יוסף שזה מהות קרבן פסח האכילה של בשר בירושלים של עם שיוצא מהגלות. וזה תפקיד משיח בן יוסף לאחד את העם התשתית הלאומית במדינה. (ראה הספד הרב קוק על דר הרצל ופירוש הרב אשכנזי על זה בספר מספד למשיח). לכן משיחיות בן יוסף הינה מתבצעת על ידי הצד הלאומי ממלכתי של הזהות הישראלית הלא קשור לתורה ומצוות אלא קשור להחזרת הכבוד הלאומי של ישראל בארצו. ולמרות שתפקיד זה נראה לפעמים 'חולין' בכל זאת הוא קדוש והוא התשתית למשיח בן דוד. נפנים שיש 2 משיחים הגיע זמן ללמוד מה תפקידם!. ואנשים אלו רצו לחבר את יוסף עם קרבן פסח לומר שמשיח בן יוסף הוא המרכיב הראשון בגאולה הלאומיות אשר חודשה על ידי התנועה הציונית. ועקשנותם לא לוותר על מצוות קרבן פסח הובילה לחידוש פסוקים בתורה והלכה מהפכנית אשר אפשר לעשות קרבן פסח חודש אחרי ביד אייר. זוהי תורה עצומה תורתם של המנהיגים שלהבדיל מהמתלוננים שרוצים לחיות רק בגלות , הם לא מתחמקים מהמצווה למרות שהם פטורים והם לא מתחמקים מבניית מדינה עברית ערכית בארץ ישראל למרות המורכבות. מנהיגים אשר הם, כדברי הרב אשכנזי, אשר הם מצוינים שם (הגדה) ציוניים אבל בגלות

 

רבי יעקב אביחצרא ספרו מחשף הלבן :על הטמאי נפש אשר רצו לעשות קרבן פסח. .. ' דמלת פסח אעג דפשטה מורה על קרבן פסח מורה גם כן במשמעות מלת פסח דקרי ביה :פה סח   דהיינו  פה הסח תפילה. שהרי התפלה במקום קרבן כמש ונשלמה פרים שפתינו.וכמש בגמרא דתפילות במקום תמידין תקנום; ואבות תקנום. והנה האנשים האלה אשר היו טמאים לנפש אדם  רוח ד דבר בם  ושאלו על עצמם ועל בני הגולה, ובפרט על גלות אדום הארוכה בעונות הרבים .ואמרו טמאים לנפש אדם ; וגם בני גלות אדום כולם טמאים לנפש אדם דכולם טמאי מתים, ותפלה שיהיו מתפללים היא במקום הקרבן.ואם הותר לנו אנחנו להקריב קרבן ואין טומאה דוחה אותו גם בני הגולה  יותר להם להתפלל  תפלה בזמנה ואין טומאה דוחה אותה.ואם נאסר לנו אנחנו להקריב קרבן גם הם לא יהיו מתפללים .ומה  תהא עליהם אם לא  יהיו מתפללים .והנה לנפש אדם  עם הכוללמ גימטריא אדום. לרמוז דדברו על גלות אדום דרוח הקודש הופיע בהם ודברו על טמאי מתים שהיו בזמן הקרבן  ובזמן הגלות דאין קרבן  רק התפילה במקום הקרבן.ששאלו מה יהיה  בקרבן ותפלה של טמאי מתים שמחמת הטומאה שהם טמאי מתים  לבם נוקפם שלא  להקריב קרבן ולא להתפלל.. ופירוש ביום ההוא על בני הגולה.ואמרו למה נגרע חבלתי הקריב קרבן  ד במועדו שהרי בקרבן עצמו כשהקהל או רובן טמאים  נעשה בטומאה אם כן הכא לענין  בני הגולה  שכולם טמאי מתים יהיו מתפללים ואין הטומאה דוחה התפילה והשיבו הקבה איש איש כי יהיה טמא לנפש כפל איש איש אחד על קרבן  ואחד על תפילה  אין שום טומאה מהם דוחה  לא את הקורבן ולא את התפילה וזהו ועשה פסח לד  פסח כולל הקרבן והתפילה  ואחר כך בירר לו על םסח שני אחז בחודש השני.'   

.'. דברי קדשו של רבי יעקב אביחצרא מסכמים לעומק את הדבר ומבינים את ההתעקשות של מנהיגי ישראל האמתיים אשר לא מתחמקים ורוצים שבאמת קרבן פסח מהות הגאולה והתפילה בגלות תהיה אפשרית למרות המניעים וגם אמיתית יישומית להחל את הגאולה מציאותית ולא כתפילה של צפצוף הזרזיר כדברי רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי.  למרות כל העיכובים להמשיך  להתפלל על החזרת השכינה כמו הרצון להקריב קרבן הפסח למרות הטומאה. רבי יעקב הקדים בפירושו ואמר שפסח הוא קרבן פסח אבל גם פה סח פה הסח תפילה. אז אנו מפסיקים את התלונות המיותרות נרתמים מציאותית להמשך קידום הגאולה במדינת ישראל ונוסעים עם אחדות החסד הדין והרחמים לשילוב בן משיח בן יוסף למשיח בן דוד . ואז הכלכלה והחברה של המדינה הישראלית תהיה מבחינת מן.

שבת שלום, מאיר משה ואקנין ירושלים

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן