1
1

כי תצא מלחמת מצוה מול היצר במלחמה והמוסר בחברה

מצוות ורשות החובה של מאמץ מלחמה הכרחית ורצויה של כל אדם בירידתו לעולם נגד כל המניעים ויצר הרע בכל מצב מלחמה. המהות של הכלליות העברית גאולית שבתורה.הגבורה הרוחנית של קידוש ד ובירור ניצוץ באומות על ידי לוחמי ישראל מהתנ"ך ועד היום.

לומדים בפרשה:

כי תצא למלחמה על אויביך.ונתנו ד אלוהיך בידך ושבית שביו.

 וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפורנה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בבתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והייתה לך לאישה. והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תימכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה…לא יוכל  לבכר  את בן האהובה על פני בן השניאה.. לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם.'

.פרשתינו הנקראת תמיד בתוך זמן  מאורע חודש אלול שהוא  ההכנה וההקדמה לפליאת בריאת האדם באלף תשרי  אשר בשל כך הוא ראש השנה. חכמים מלמדים אותנו שהעולם נברא בכה באלול  והוא בעצם הבריאה יש מאין מבחינת המרחב הגאוגרפי המאפשר את יעוד האדם לתכלית הגעתו להיות הבן אדם (הרב אשכנזי ) המוסרי המצדיק את פליאת בריאתו הבלתי טבעית. לכן קוראים את לידת יצחק בראש השנה בתורה כי לידתו הינה פלאית ניסית מלידתו עד העקידה שבה הוא רוכש את זכות לידתו וקיומו דרך מעשיו.כך בריאת כל אדם בראש השנה מלידתו עד,רכישת זכות קיומו .זהו יום הדין כי רכישת הזכות הינה דרך הדין על מעשיו.הרחמים נוספו מעל דין לאפשר את רכישת הזכות.ישראל יכול ומסוגל לזכות רק בדין לכן לידת יצחק(פרי צדיק). התנהגות המוסרית לפי מצוות שד מקיים  בעצמו היא המפתח של האדם המצופה אשר הוא העברי. אי לכך כדברי הרב אשכנזי שהובאו למטה במאמר זה ישנו קשר בפרשתינו בן כל מצווה פרטית וכללית לאומית זהותית בפרשת כי תצא. היא היציאה של האדם הפרטי מגנזי נשמות ועד היצירה הנשמתית של עם הסגולה אשר מתוך ודרך  צדיקי האנושות  אדם שת עבר אברהם יצחק יעקב שבטי יה  וישראל מעלים אל על באהבה ובמסירות את כל האנושות ליעודה של עולם מתוקן מוסרי חברתית בקבלת מלכות ד בעולם. הזכרון האנושי של מהות מקור נשמת האדם וירידתה בעולם הנברא לרכוש במעשי המצוה את קבלתה   של החיים עלי אדמות.

המהרל מפראג .נתיב התשובה. פרק א.

' …כי מצות התורה אומרת לחוטאים  שישובו לקיים ולשמור מצות התורה  אף שחטאו מתחייב להם שישובו , וכאשר ישובו החוטאים אל השם יתברך מקבלם בתשובה .. כי התורה שהיא שכלית לגמרי  והאדם אינו שכלי  רק הוא בעל גוף.ואילו היה האדם  בעל שכל לגמרי  וחטא אין התשובה מועילה לו. כי התשובה  בשביל שיאמר  חטאתי  והוא מתחרט על מעשיו .והחרטה שייכת   לאדם במה  שאין כל מעשיו  שכלים  ולכך לא היה שייך  תשובה כלל  אם היה  האדם שכלי ; אבל מפני  שהאדם אינו שכלי  גמור  תשובה וחרטה שייך בו  ולכך התורה השכלית  קורא לחוטאים שישובו. ואם לא שב בתשובה  אחר שיודע שחטא  והיה לו לשוב  מן החטא  מורה שחטא שלו  מצד השכל לא מצד שאינו שכלי גמור.. בא לבאר כי באמת היא שמצד השכל אין ראוי שיהיה לחוטא  תשובה (ראה מדרש על החכמה נבואה תורה והקבה לגבי חטא האדם) מכל מקום יש לאדם תשובה. ואף כי נפלאת בעינינו.וזה דאמר טוב וישר ד על כן יורה חטאים בדרך.ורוצה לומר שהשם יתברך   הוא מורה  לחוטא  הדרך הישר  שהשי הוא הישר  ומאחר שהוא ישר  הוא גכ מורה  הדרך הישר לאדם.ועוד כי מפני כי  הרעה מוכן לרשעים  בסוף והוא יתברך טוב והטוב  רוצה בטוב  ולא ברע שיהיה לרשע .ולפיכך מצד ב הבחינות  מה שהוא ית טוב  וישר ראוי דהשי מורה לחטאים שהם הולכים בדרך מעוקם  מורה להם אל הדרך  הישר ולהציל אותם מן הרעה אשר מוכן לרשעים.ומה שאמר למה הוא טוב  בשביל שהוא ישר ולמה שהוא ישר בשביל שהוא טוב.רל כי השם יתברך הוא טוב מפני שהוא מטיב אל הכל  ולא שהטוב הזה בלא טעם שאם יהיה השי מטיב לבריות ולא היה טעם  אל הטוב  אי ראוי שיקרא טוב…שאין מדת היושרה נותן לוותר בחינם. ולכך אמר למה הוא טוב בשביל שהוא ישר כלומר שהיושר עם הטוב..השי ישר מפני שהוא טוב שעם היושר הוא הטוב וזהו היושר הגמור כאשר עם היושר הטוב…חכמה חוטא מה עונשו  חטאים תרדוף רעה..נבואה..הנפש החוטאת תמות..אבל השם יתברך אומר שיעשה תשובה כי החוטא אשר יש לו  לב נשבר ונדכה על חטאו הוא יתברך מקבלו  בשביל זה וזהו מדת השם יתברך…

.מנין לעושה תשוב  שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח  והקריב כל קרבנות שבתורה שנא זבחי אלהים רוח נשברה..מי שיש לו לב נשבר ונדכה דבר זה נחשב כאלו מקריב עצמו אל השי שהרי זובח רוחו ונשמתו..כי בתורה ברא ד יתברך את עולמו וכיון שבה  נברא הכל יש גכ בתורה אחר שחטא ונתקלקל  תקון  לאדם.  ואחכ שאלו את השם יתברך  בעצמו והוא אמר  בכלי שבור  אני משתמש כמו שאמרנו  שכל כליו הם שבורים…והוא יתברך אומר יעשה תשובה ויתכפר.  וביאור זה שמצד  כי הנמצאים כולם תלוי בו שבים אליו כי כן הנמצאים שבים אל השי כי אין להם קיום בעצמם ..וזה החוטא כאשר הוא פורש  מחטאו ושב אליו ית השי מקבל אותו כי זהו מצד השי  שהוא מקבל כל הנמצאים …כי מצד השי החטא מסתלק .ויש לך להבין עוד בעינין זה כי א אפשר לפרש עוד..'

פרק  ב מהרל נתיבות עולם.על התשובה.

'…דע לך כי התשובה היא לאדם מצד כי האדם  נברא בתחילתו בלא חטא .וכאשר הוא שב אל השם יתברך אז האדם חוזר אל התחלתו ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן  שהוא שב להיות כבתחלה.וכאשר בני אדם  עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם  העולם גם כן   חוזר אל התחלתו  לתקן כל קלקול שהוא בעולם.

'ובפרק יום הכיפורים .אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד  שנאמר שובה ישראל עד ד אלוהיך..אמר ר יוחנן עד ולא עד בכלל.ומי אמר ר יוחנן הכי  והאמר גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה  שבתורה …לא קשיא הא ביחיד הא בציבור ..' וכבר אמרנו כי התשובה הוא שחוזר אל התחלתו והתחלת האדם  מן תחת  כיסא הכבוד כי משם הנשמה חצובה ועד שם מגיע הפשיטות ..כי ביחיד אין הפשיטות  כל כך ואינו מגיע רק עד כיסא הכבוד .ואילו תשובת הרבים אשר מצד שהם רבים  יש להם פשיטות  יותר ומגיע עד השית עד ועד בכלל..

.אמר רבי יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה  שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ..אמר רבי יונתן גדולה תשובה  שמקרבת גאולה לעולם..'   ומפני שהאדם תחת רשות יצרו אשר הוא מושל בו  ובעל תשובה יוצא לחירות מן היצר הרע ודבר זה גאולה גם כן.ולפיכך מקרב גכ הגאולה שיהיו נגאלים מכח האומות  המושלים והם מחטיאים את ישראל ..זה היובל שהוא גאולה לעבדים ביום הכיפורים …כי יום הכיפורים היא גאולה לנפש האדם  שיוצא לחירות מן היצר הרע  אשר משעבד באדם …היו שניהם יחד גאולת הגוף וגאולת הנפש ולכן אמר כי התשובה מקרבת הגאולה .וידוע עוד כי התשובה מצד המדריגה העליונה שהיא מדרגת הגאולה  ששם היציאה לחירות מכח האומות ודבר זה מבואר מאוד..'

ראה כל מאמרי המהרל על התשובה.

דברי קודשו המהותיים כלימודו הכללי של המהרל  בלומדו  את כל מחשבת ישראל על העולם התורה התשובה ישראל והגאולה; מלמדים כאן את עיקרון מהות האדם אשר הוא מקבל את כל חיותו מהבורא .בתור מקבל הוא צריך להצדיק את חייו דרך התשובה על תיקון מעשיו אשר בהיותם גם פועלים בחומריות יכולים להחטיא את המטרה של היותו אדם מוסרי .כלשון הרב אשכנזי חטא מלשון להחטיא את יעוד מקצוע האדם להיות אדם. כמובן שדרוש לימוד על כל מילה של קטעי המהרל שהובאו כאן לעומק. ואפשרות קבלת החזרה על יד הבורא היא בעקבות  מידת היושר בפועל של האדם שמקורה באלהות.ומקור האדם אשר הוא מבריאת האל הינו במידת הפשיטות מידה שהמהרל משתמש בה רבות ; והיא ההתנהגות המוסרית יישומית בהורדת כל מרכיבי האגו הגאוה והיצר הרע וההתשעבדות לזולת בתור יחיד ואומה.לכן ההתגברות האנושית על צדדי החומר שבו והכוונתם לשליטת השכל כשהכוחות החומריים הטבעיים של האדם מגם משפיעים על השכל.ושניהים מתעלים למעלתם זו הרמוניה כדברי מורי ורבי הרב משה בושקו זצל ראש ישיבת עץ חיים במונטרה בשוויץ ובישיבת ההסדר  היכל אליהו בירושלים . זו הגאלה הפרטית שיחרור תלות הנפש במותרות ושיחרור העם מכבלי שעבוד האומות.זו נחיצות שתי הגאולות ביחד גאולה פרטית ולאומית.אחת מבלעדי השניה הינה חסרה זה חידוש המהרל כאן המלמד על תשובת הרבים שהיא הפשיטות המהותית יותר מהיחיד.

 הרב אשכנזי זצל מביא בהסברו את חידוש הרב קוק על התשובה שהרב חידש את תשובת הכלל של החזרה לארץ והחזרה לצורת הכלל זו דרגה נוספת של תשובה.התורה מדברת רק על תשובה כזו. ושב ד את שבותך ושב וקיבצך מכל העמים פרשת וילך. לכן פרשתינו מדברת על תשובת אשת יפת תואר בחזרת נשמתה לארץ כדברי אור החיים הקדוש וגם תשובת הפרט בנושא אבידה טעינה ועוד…

מרן הרב קוק זצל.אורות התשובה יז ב.

'..הארת התשובה ישנה בישראל .התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה אל מהותה אל רוחה ותכונתה באמת אור של תשובה יש בה  באמת הדבר מתבטא בברור גמור,,בבטויה של תורה .ושבת עד ד אלוהיך  כי תשוב אל ד לוהיך ..'

'תחית האומה היא היסוד של בנין התשובה הגדולה תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה. יז א '

זוהי כאמור שזירת פעילות הפרט ונושא המלחמה בפרשתינו ובפרשיות הבאות של הקללות והברכות.

לכן כך מעלה כהרגל חכמי החן את פסוקי התורה ממצוה פרטית לתהליך לאומי כללי עולמי.

'כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך..שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב,לך והארכת ימים..

'אם אפשר לרמוז בזה על דרך זהר הקדוש, על פסוק זה עצמו בפרשת שמות שדרשו רבי שמעון בר יוחאי  עליו השלום  לעמת הגואל משיח בן דוד .וכן קן ציפור  גימטריא ' הוא מלך  משיח בן דוד וכו. וכבר אמרו  רבנן  עה זכו אחישנה  גם בזכות ריבוי צדקה  על פסוק ציון במשפט  תפדה  ושבה בצדקה לשמה .וכן בזכות התורה  'עני ורוכב על  חמור.יששכר חמור גורם  כמו שאמר ברעיה מהימנא .וגם בפרק חלק אמר זעירי אמר ר חנינא אין בין דוד בא עד שיכלו גסי הרוח  מישראל ומינה משמע בזכות וענוים ירשו ארץ.

וזהו כי יקרא קן ציפור  שהוא לעמת מלך המשיח  כרמוז שגם כן על דרך זכו אחישנה  כי מקרה טהור הוא וכציפור מתעופף..ברגע קטון רחמתיך

וזהו לפניך שגם לרבות בזכות לפניך  על דרך והלך לפניך צדקיך . צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.וזהו לפניך  בדרך  כנזכר ושביה בצדקה .גם בדרך על דרך בדרך עדותיך ששתי .בזכות התורה .וזהו גכ בכל עץ חיים וכההיא נמי דזוהר הקדוש  דמכוח סודות התורה ..'

.זוהי העלאת מצות קן ציפור של התחשבות  שמירת המין לקידום של הציפור האולטימתיבי אשר הוא משיח בן דוד אשר יתקן את המוסר בחברה עם תורת ישראל תורה וצדקה.קן ציפור זו המשך גאולת ישראל עם משיח בן דוד אשר יתקן יכניס תורה בלאומיות של משיח בן יוסף ויתקן את כל העולם.הציפור אשר ממבט ראיתו יכניס קדושה לכל האנושות.זהו תורת הרב הכללי הרב אביחצרא המביא את הזוהר .זוהי התורה דרך הפרשה אשר פסוקיה הם תיקון כל האנושות.וכמובן שדרושה תשובת היחיד כאמור בתור תשובת הכלל והעולם לחזרת האנושות לבריאתה דרך הענין האלוהי כנאמר עי המהרל והכוזרי של ישראל.

רבי צדוק הכהן מלובלין .ספרו פרי צדיק מאמר א כי תצא..'

זוהר כי תצא למלחמה על אויביך דא איהו יצר הרע דאנן צריכין למיפק  לקבליה במילי דאורייתא . וכדין יתמסר בידי דבר נש. ונתנו ד אלוהיך בידך

ואחר כך בזוהר חדש ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים דא הוה ירחא דאלול דביה סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קודשא בריך הוא דישתבק לישראל  על עגלא..  והיינו שמקודם צריך לעזוב הרע ולבחור בטוב שהעיקר  הוא מקודם עזיבת החטא ועל זה נא ונתנו ..ואחר כך לתקן העבר כתיב ובכתה את אביה ואת אימה על מה שלא נצח עד עתה ליצר הרע על ידי העצה של ונתנו. דרש שמרמז  אביה על קודשא בריך הוא ואמך על אורייתא והמכוון על תורה שבעל פה . .בחינת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן ליה…ואז בימים אלו יכול לתקן העבר ועל זה ובכתה את אביה  ואת אימה ירח ימים עד יום הכיפורים שמתכפר הכל.ויום הכיפורים הוא יום שנתנו בו לוחות אחרונות גם הלכות מדרשות  ..'

והנה הנם דברי קודשו הקושרים את תנועת החזרה למקור חצבה של נשמת האישה יפת תואר  עם  עשיית השינוי בפועל  במציאות לחזרה של כל איש ישראל למקור נשמתו.חזרה באמצעות מלחמת היצר אשר היא מצטיינת בלימוד התורה ובפעילות של תפילה ובכייה תשתית התשובה בחודש ירח אלול חודש,ימים של אשת יפת התואר בביכייתה על אביה ואימא זו גם בכייתינו וחזרתינו למקור התורה אשר הוא תורה שבעל פה תורת ד .זו תשתית תשובת הפרט בתוך תיאור מלחמת הכלל בחודש התפילה והבכייה על העבר אלול.אשר ישנה הקדמת מלחמת היצר והתשובה .זהו תשובת הפרט וגם הכלל ראשית חזרה לארצו שזו מלחמת מול יצר הגלות הקשה ולחר כך תשובת אלול בארץ ישראל מקור התורה שבעל פה והנבואה והקדושה בחומר.

רבי צדוק הכהן ראש השנה. בראש השנה אוכלים תפוח בדבש,. יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה..

'..וזהו ענין רמז התפוח על בחינת הטוב  שהוא בחינת נעשה ..ודבש מרמז על מתיקות  השמיעה והבנה בטוב טעם ודעת  ועל ידי זה מרגיש השמחה בלבו . ולישרי לב,שמחה וזהו שתחדש,עלינו שנה טובה ומתוקה.'

שילוב העשייה והשמיעה.בראש השנה

רבי דוד אביחצרא .ספרו פתח האוהל..'

'. וזהו כי תצא למלחמה שהם אויבי איש  דהיינו כי תצא על ידי תשובה  ומעשים טובים שגם כן  תבת תצא ראשי תיבות אור תשובה צדקות ודהיינו כי תצא מזיין בזיינין הנזכרים ..'

העשייה של האדם בתיקון מעשי יישומי בהתנהגות בחברה האנושית.זו יציאה למלחמת מצוה גם כן מלבד כמובן במובן הלאומי.

רבי יעקב אביחצרא ספרו מחשף הלבן.

'כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע .אפשר לעשות רמז בארבע כי תצא שנאמרו בראש ארבע פסוקים: כי תצא אש , כי תצא מחנה ; כי תצא למלחמה על אויביך.וראית סוס ורכב ; כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד אלוהיך בידך ושבית שביו.באה התורה להזהיר את האדם שיתגבר על יצר הרע ולא ישמע לו לחטוא.שהעושה חטא גורם רעה לעצמו ולכל העולם בשבילו.כמש וכשלו איש באחיו .איש בעון אחיו.וצריך לשמור מכל דבר רע אפילו קל דעבירה גוררת עבירה.. .והנה תצא ראשי תיבות :'תבנית 'צלם 'אלהים.לרמוז שיהיה האדם מכיר שהוא בצלם אלוהים… כי תצא למלחמה . וראית סוס,ורכב..שהם יצר הרע . לא תירא מהם. הרי השם שוכן בקרביך.. על ידי שמירתך הצלם אתה תטרוף ותציל מיד הסטרא אחרא הקדושה ששבה ותחזירם למקום הקדושה.וזהו כי תצא למלחמה על אויביך בתבנית צלם אלהים,  על ידי זה ונתנו ד אלוהיך בידך ושבית שביו הם ניצוצות הקדושה ששבה כבר ונתחזק בהם, אתה עתה ברוך ד תוציא בולעו מפיו ותחזירם למקום הקדושה.'

רצון האל ביצרת האדם שבעת הגעתו לעולם החומרי יכנס ישר לשבת יתהלך בד בבד עם האל בגן עדן ויעלה ויתקן את בריאת העולם בישוב העולם ובהשכנת השכינה.אלא שהאדם הצטרך ללחום עם כל המניעים כבר בהגעתו לעולם הזה ולהיות מגורש מגן עדן הואיל ולא הצליח להפריד בן הטוב שברע ובן הרע שבטוב.זהו עץ הדעת טוב ורע שניהים השתרבבו לפני שהאדם טעם מעץ החיים.( הרב יהודה לאון אשכנזי). חכמים קוראים לכך מלחמת מול יצר הרע, להוציא את הרע מן הטוב ואת הטוב מן הרע.זהו מאבק איתנים של כל האדם באשר הוא האדם.מלחמה נגד היצר הרע נגד כל המניעים דבהוויה האנושית הינה המלחמה שישראל צריך להצטיין בה ולהעלות מתוכה את כל הערכים החיוביים השבויים באידאולוגיות הניראות שליליות. לדוגמא מהיצר הרע של צריכת היתר והרס האקלים ישראל מעלה את הצריכה בדמות האכילה בקדושה במקדש ובשבת וחג ובאכילת יבול הארץ בקדושה במדינת ישראל..נשמת האדם יורדת לעולם בזהות מוגדרת מאוד , במשפחה מסוימת בעם נתון, כי היא צריכה לתרום את חלקה לתיקום העולם דווקא במסגרות האלו.

ההתמודדות של האדם הנברא במאמץ לגלות את שם ד בכל מעשה בעולם הנברא שבו ישנה הקדושה הטבעית האלוהית הואיל והעולם הוא נברא על ידי נותן התורה.נותן התורה הוא בורא העולם, לכן כל ההתמודדות האנושית  המורכבת בעולם היא רצון האל , והאדם קבל  צלם אלוהי המתגלה בתורה בכדי לנצח את היצר הרע.זהו הלימוד של רבי יעקב אביחצרא :תצא ראשי תיבות תבנית צלם אלוהים.האדם נלחם כשהמצוה האלוהית מגלה את כוחותיו העל טבעיים הטבועים בו.

רבי חיים בן עטאר הקדוש  בפירושו בפסוק ומכור לא תמכרנה.

'ובדרך רמז תתבאר הפרשה על זה הדרך.הנה כל בנין העולם וקיומו תלוי במעשה עם ישראל אם יטיבו דרכיהם העולם קיים וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ד אלוהינו ישמח ויגל בנו.ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון היצר הרע .ובא הכתוב להעיר כי ביציאתו מהעולם העליון לבוא לעולם הזה יהיה מוכן למלחמה , כי לא יחשוב שאין צריך תגבורת לניצחון זה אלא אדרבא לזו יקרא מלחמה על דרך אומרם איזהו גיבור הכובש את יצרו שאין גבורה גדולה מזו ולזה אמר למלחמה בפתח תחת הלמד.ואומרו 'על אויביך' .בא להעיר כי לא מלחמה זו כגבור הלוחם ללכוד עיר וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו.אלא כאדם הלוחם עם אויבו שאם יתרשל יקום עליו ויאבדו.ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח אנושי אף על פי כן יתנהו ד בידו.ושבית שביו…פירוש מה ששבה הוא מבחינת הטוב ממך ..בפיתיו שכמה נשמות מעם בני ישראל שביות בידו..אשת יפת תואר…פירוש נשמת האדם כי אין הסמ שולט בנפש עד שתרד למטה..והנפש תקרא אישה וקרא לזו יפת תואר.כי הנפש יפה . אלא שמתנוולת במעשים רעים וכשינוצח היצר אז ישכיל האדם בנפשו מה יפה ומה נעימה היא…והבאתה אל תוך ביתך לפי שעל ידי פיתוי הרע מתרחקת הנפש מהגוף ושוכן חלק רע במקומה..וכשנוצח יצרו יביא נפשו בתוך ביתו ויקרא בעל נפש.. צריך לנקותה מתחלואי  הרע ..שהוא מבחינת שער הראש . גם מבחינת הקליפה הרמוז בציפורנים..ועשתה את ציפורניה לשון תיקון.. מירוק החטאים ודרכי תשובה והכנת הדעת מול אלוהי ישראל ברוך הוא. ירח ימים זה שיעור המספיק לשב או ירמוז לחודש המיוחד  לתשובה שהוא חודש אלול'.

האדם מתמודד בעצם עם כוחות אנושיים גדולים שניתנו לו מכוח צלם אלוהים שבו.לכן המאבק הנחוץ ,שהוא מצות החיים,  עם היצר הרע זהו בעצם התמודדות האדם עם כוחותיו העצמיים הפנימיים אליו היכולים למשוך אותו לניתוק מיעודו להתבוססות יתר בחומריות על גווניה השונים.גם הכוחות הרוחניים יכולים להיות כוחות אשר מטעים את האדם בדרך שהיא לכאורה אידאולוגית אבל אין לה במציאות שום אחיזת יושר כדברי רבי צדוק הכהן מלובלין שיצר הרע נמצא גם כשלומדים תורה.ראה פרי צדיק על כי תצא..לכן ישראל בתור הזהות הנבחרת הסגולה האלוהית היא הדגם של ההתמודדות האנושית בעולם והיא אשר מוכיחה וצריכה להוכיח שכל הכוחות הפיזיים הנפשיים הפסיכולוגיים והרוחניים שבאדם יכולים בהחלט להכיל בתוכם את הנוכחות האלוהית ודרכם לקדש את כל כוחות האנושות והעולם.קידוש הנפש וקידוש המדע דרך תורת הסוד של ארץ ישראל אשר רק היא בהיותה תורה ממלכתית לכל מרכיבי המדינה יכולה לפעול באמת עם אל .ישראל דרך מדינת ישראל יכול להוכיח שהנה היצר שהוא יצר הכלכלה יצר הפוליטיקה ויצר הרוחניות גם ויצר החיים הלאומיים הוא קדוש וחיובי לאחר הסרת כל השיער והציפורן את כל המותרות (ראה פרי צדיק )המיותרות שבחיי האדם שהם היצר הרע.ומתוך מותרות אלו ישראל מקדש גם אותם דרך קידוש כלכלה לאומית עשירה וחזקה והפיכתה ליסוד כל הדברים שבקדושה המקדשת גם את הרוחניות בחזרתה למקומה הארץ ישראלי..לכן יש,זהב במקדש.וזה מלמד אותנו האור החיים הקדוש כאן ולכן בסוף יגלה האדם שנפשו היא מבחימת אישה יפת תואר שהיא שהיא תמיד היתה יפה וכוחות האדם הם תמיד נועדו לתקן העולם כי שניהים קודש.

מרן הרב קוק.כלי גבר על אישה. עין איה שבת ו.ק.

'יסוד דרך ד הסלולה בישראל היא מילוי החובה .התעודה האלוהית היא מקפת את האדם למלאות את תכונתה נוצר האדם על פי גורלו להיות איש או אישה היינו למלא תפקיד ידוע בהוויה. השם מיחד את העצמיות של הנקרא כולל בקרבו  את הצד היותר  יסודי שבהויה..כיון שההויה היא חובה עבודה ומשמרת  אי אפשר  להעלות על הלב  כי אם להתפשט  בשכלול החיים  המצוייר  מהגורל עליון .דרכי האמורי נוסדו על ההנחה המגושמת שהחיים הם מילוי חפץ לא מילוי חובה. את החפצים אפשר להחליף .אפשר להחליף על פי השפעת חפץ יות מלבב.חיי המשפחה המוטבעים על פי מילוי חובה . מכוונים  את  התפקיד  לכל צד  עד,אשר  עם כל  ההשפעות  שכל אחד  מקבל מזולתו  לא יומר  היסוד של  ההויה  ותכונת החיים שהוא יסוד, השם .מה שאם  כן דרכי האמורי התרים רק  אחרי מילוי הרצון  ועם עדנת  הרצון והרמת ערכו  על פי החובה אין להם כל עסק. הם מורים  גם להחליף  את עצם החיים שלהם  כשהרוח יעלה להיות נוטה  לזה  וכל הארחות היותר  נלוזותמ יכולות הן להיותמ מתפשטות על פי שילוח  רסן מעל החיים מאין להם תעודה וחובה   כי אם חפץ ומילוי שרירות הלב. תכונת החיים  כאלה מתעתקת מנפש לנפש  באין מעמד הולכת כגלגל לפני סופה.ושם רשעים ירקב. '

לכן העם  העברי האמון על פי יעודו של קיום חובתו עלי אדמות ורק בקיום החובה האנושית אז תוכל האנושות להתקדש.יש לנו חובות ולא זכיות .חובות האזרח זה תורת ישראל ולא זכיות האדם .חובת האדם היא זכותו חובתו למוסר ולדרכי המוסר התורני היא מאפשרת את החיים.יש מסגרת מוסרית מוטבעת על ידי בריאת האל והאדם לא עודה בא שבא לו.אנו עם החובה ולא עם הזכות לכן אנו נצחיים.וילדינו צריכים ללמוד את חובתם ורק אז העונג האמיתי יבוא .ותהיה מדינה של עולם הבא

'אדמור מנחם מענדל שניאורסאן מלויובאוויטש.הרבי.שיחה תשסד על כי תצא.

'הסדר דקריאת התורה הוא 'שמקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה….אשר בקריאת שתי פרשיות בשבת אחת מודגש הקשר והשייכות דשתי הפרשיות זה לזה ..כי תצא למלחמה על אויביך מורה על היציאה דנפש האלוקית משרשה ומקורה למעלה לירד למטה עד לעולם העשיה הגשמי להתלבש בגוף ונפש הבהמית כדי לבררם ולזככם ..שעבודה זו היא באופן של מלחמה עם המנגד אויביך ופרט בזמן הגלות שמצד ההעלם וההסתר דחשכת הגלות מודגש יותר תוקף המנגד גם צורך במלחמה בתוקף כדי לבטלו…כי תבוא אל הארץ..מורה על עבודה באופן של מנוחה ושלום בזמן שישראל יושבין על אדמתם. היפך בתכלית המעמד  ומצב ד כי תצא למלחמה שבעבודה בזמן הגלות… התחלת הקריאה . כי תבוא לאחרי ..להקריאה  דפרשת כי תצא ..פירוש..שגם העבודה דמלחמה צריכה להיות באופן של מנוחה והתיישבות ויתירה מזה שבכללות העבודה כי תצא ישנו כבר מעין ודוגמא ועד להתחלת המעמד ומצב דשכר כי תבוא…היינו שבזמן העבודה היום לעשותם ישנו מעין ודוגמא והתחלת השכר דלעתיד לבוא…

מצד מציאותם של ישראל  כפי שנבראו בעולם עבודתם היא באופן של חובה . אבל מצד מציאותם האמיתית שלמעלה מהעולם. שבהם היתה ההמלכה על בריאת העולם עבודתם היא באופן של רשות במלחמת הרשות הכתוב מדבר…שמצד מציאותם האמיתית דישראל שלמעלה מהעולם ירידתם לעולם לצורך העבודה דבירור העולם היא באופן של רשות…'

דבריו העליונים של הרבי דורשים לימוד מאוד מעמיק.הרבי מקשר ומסביר לנו שחובת עבודת הישראלי בתיקון עולמו מזוגה עם השכר עצמו בעבודתו.המאמץ החובה כוללת את שכר הפעולה.מעלת ישראל הינה למעלה מחובת הפעילות לתיקון העולם שהיא פעילות במסגרת עולם הזה.אלא שישראל למעלה

  מבריאת העולם לכן למעלה מחובת הפעילות בעולם הגשמי.אנו עם העל טבעי בטבעי, לכן כל פעילות הישראלי היא בגדר רשות למעלה מהחובה רשות שכוללת בה את החובה. וזה לימוד מהותי ביותר שמלמד אותנו הרבי :פעילות הישראלי היא במעלת רשות שעליונה מהחובה וכוללת אותה .פעילות של מאמץ ומלחמה לתיקון שהשכר בפעילות עצמה .וכך הזכות של החובה לפעול עם אל כל אחד בתחומו להצלחת גאולתינו במדינת ישראל.

התורה במהותה עוסקת בנתינתה בלימודה ובישומה בכלל ישראל. חייבים אנו ללמוד את התורה כנתינתה בהר סיני. התורה נתנה לציבור לעם לאומה. מצוות התורה לא נתנו לבנות קהילת קדש בכל פינה בגלובוס. קיום התורה הוא של תורה ממלכתית של עם היושב בארצו ומנהל בה את כל מערכותיה לפי התורה. אם לא זו תהיה תורה של חסר כי אז רוב מצוות התורה הקשורות לכלל ,כגון שמיטה יובל דיני המקדש דיני המלכות לא יוכלו להתקיים.

בפרשיות שפטים וכי תצא משה רבינו עוסק בדיוק בעקרון הממלכתי כללי של תורתנו :מצוות המלחמה. אפשר לומר שפרשיות אלו הם היישום של תורת סיני, כי עם ישראל עוסק בכיבוש ארצו. ומצות המלחמה היא אכן הביטוי הכי עליון של הממלכתיות הישראלית. ד' נקרא 'א-להי צבאות.'  "כי ד א-להך מתהלך בקרב מחנך להצילך ..והיה מחנך קדוש". ביטוי הקדושה נמצאת בעשייה הציבורית. והאם ישנו מצב של עשית גבורה כללית של מסירות נפש לטובת כיבוש ארץ ד ולהגנה על עמינו וארצנו כגון המלחמה.

הרב צבי יהודה קוק זצוק"ל: כי תצא למלחמה – 'עיקר פרשת כי תצא היא המלחמתיות שהיא הכלליות הכללית ביותר .ראשית הפרשה מלחמתיות 'כי תצא למלחמה', סופה מלחמתיות 'תמחה את זכר עמלק',ואמצעיתה מלחמתיות  "והיה מחניך קדוש" . שיא הכלליות של עם ישראל מופיע במלחמתיות למען הארץ….ענין המלחמה הינו המשך לפרשת שפטים העוסקת בבניין כלל ישראל על יסוד ארבע עמודיו :תורה נבואה כהונה ומלכותומלכות כוללת את המלחמה  כהגדרת הרמב"ם 'הלכות מלכים ומלחמותיהם'. גם בספר שמואל נאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. מלכות מחוברת לאפשרות של מלחמה. הלוואי שלא תהינה מלחמות, אבל עד שנגיע לזמן בו- "לא ישא גוי אל גוי חרב", הרי נפגש בעל כרחינו במצבים כאלה. ובמצות התורה של מלחמה ממלכתיות וצבאיות בעולם הזה קשורות יחד..' שיחות הרצ"יה דברים דף 347.

הרמב"ם בהלכותיו 'הלכות מלכים ומלחמותיהם' מקדיש חלק נכבד מאד לנושא המלחמה. פרקים: רביעי, חמישי, שישי, שביעי, ושמיני, עוסקים בפרטי הלכות המלחמה של המלך ,או בימינו – הממשלה הישראלית. ראה מאמריהם של: הרב הראשי הרב גורן בספרו "משנת המדינה", הרב קוק בספרו "משפט כהן", והנציב בפרשת שופטים.

הרמב"ם בפרק רביעי הלכה א

'רשות יש למלך לתן מס על העם לצרכיו, או לצורך מלחמות ..ואסור להבריח מן המכס .

הלכה ב:'ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגיבורים ואנשי חיל ועושה מהם חיל למרכבתו ולפרשיו.

פרק חמישי הלכה א: 'אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה .ואי זו מלחמת מצוה זו מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים גדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.'

הלכה ב :'מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו וכופה את העם לצאת …פרק שביעי הלכה טו

'מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה .ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ..וידע שעל יחוד ד הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה ..ואם לא נצח, ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה ששפך דמי הכל. שנאמר 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו' והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ד רמיה וארור מונע חרבו מדם ..וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את שם ד בלבד ..'

האם דברי הנשר הגדול ( הרמב"ם) לא ברורים ולא חדים? כשיש צורך במלחמה בא לידי ביטוי המצווה הכי עליונה וכללית שהחיל הישראלי מקים בשם כל ישראל. הרי כל גדולי עמינו נלחמו אברהם אבינו, יעקב אבינו ,משה רבינו יהושע במלחמת כיבוש הארץ, דוד המלך, וכל מלכי ישראל. הרי אנו חוגגים את חנכה בגלל הניצחון המלחמתי של החשמונאים.

  הרי אנו עוסקים בוודאות  בארצינו במלחמת של 'עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם'. ובמלחמת כיבוש הארץ שכולם יוצאים.. והאחריות של קידוש החומר והתמודדות לאומית היא מורכבת מדי..

מרן הרב קוק : "כי תצא למלחמה" : 'אנו מסתכלים בדורות הראשונים המסופרים בתורה בנביאים ובכתובים אותם הדורות שהיו עוסקים במלחמה והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדלות קודש…מלחמת קיומם קיום האומה מלחמת ד הייתה בהכרה פנימית ..כשאנו מתבוננים אליהם בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה משתוקקים לאימוצם לכוח החיים החטוב האיתן והמוצק ששכן בקרבם .. ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי קדם.' (אורות יג)

בחזרת עמינו לקוממיותו מתגלים בתוכו ובמבחר בחוריו ואנשיו, את הגבורה העילאית וקידוש השם הגדול בכל תחום  ובוודאי אצל לוחמי צהל הגבורה וקידוש ד מתגלים כשיש צורך בכך, בחילי צבא הגנה לישראל הממשיכים בעליונותם הרוחנית הכללית ובגבורתם את רוחם העליונה של ענקי עמינו כגון אברהם משה יהושע ודוד ועוד. אלו ואלו משתווים בנשמתם הכללית הדואגת לקידוש שמו של הקב"ה בישום הגנה על עמו ארצו ותורתו.2000 שנה לא היה לעמינו הופעת נשמות כאלו. לא כולם זוכים להיות כמותם .אלא יחידי היחידים של הנשמות הכלליות המופיעות בעת הגאולה. וזכינו להכיר אותם ולראות את צדקותם.

מרן הרב קוק: '..אבל מבטלי החרב בני ישראל צריכים להיות בתחילה חגורי חרב והוראת גבורתם צריכה לבוא בתכונה של פועל ומעשה ..ואם ירעשו המון גויים לקום עלינו עוד הפעם הנה ימינו תרעץ אויב עד אשר יתרומם הרוח ועל ידי גדולתן של ישראל …ויתרומם ערך המוסר והצדק …אז תחדל החרב מן הארץ ..' (עין איה שבת מג מד מח מט.) בוודאי שעליונותו המוסרית של עמינו תתבטא בהוראת המוסר הצדק והשלום. אלא שבדיוק עליונות רוחנית ומוסרית זו היא הנותנת את התעצומות הנשמתיים והנפשיים לחיילינו לבטא את גודל גבורתם בעת מצוות המלחמה כשהיא דרושה. לכן בפרשתנו העוסקת במלחמה ובאשת יפת תואר היא מבטאת את העקרונות הללו.

"כי תצא למלחמה" .רש"י מפרש-"במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה.." ישנו ענין של יפת התואר בעת המלחמה. זו אישה שהחייל הישראלי יכול לקחת שבויה למרות היותה גויה. ולאחר כן אם הוא חפץ בה יוכל לגייר אותה ולקחת אותה לאישה..

מרן הרב קוק.

"מצות יפת תואר  האמורה במלחמת  הרשות .היא להעיר רק כנגד יצר הרע  דברה תורה בעיקר במלחמת רשות .שראוי וכשר שתבוא האנושיות לידי מידה זו שתכיר שלא נכון הדבר לשפוך דמים גם בשביל דברים מדיניים על כן באה התורה להורות שמצב המוסרי  שאינו גמור עדיין גורם שאי אפשר חהיות באופן  אחר כי אי אפשר שגוי אחד יתרומם בפועל למצב מוסרי  של מניעת מלחמה בפועל בשעה שכל העמים עדיין אוחזים  את החרב,בכל תוקף.אמנם שיהיה רושם ניכר שכל התורה הזאת של מלחמת הרשות לא נאמרה כי אם  לאנושיות שלא נגמרה בחינוך היא תורת יפת תואר הנאמרה עמה. שכל לב יבין  על נקלה  כי רק לאומה  שלא באה לתכלית החינוך  האנושי  או יחידים מהם  יהיה הכרח  לדבר  כנגד יצר הרע  עי לקיחת יפת  תואר בשביה  באופן המדובר .ומזה נלמד שכשם שעלינו להתרומם מדין יפת תואר כך נזכה להתרומם מעיקר חינוך של מלחמת רשות ונכיר שכל כלי זיין אינו אלא גנאי..'" (פנקסי הראיה א כט.)

התורה המבינה לרוחו של  הלוחם במצבים קשים התירה לו כנגד יצר הרע לקחת את האישה הזו לביתו. אלא הגבילה אותו במגעו אתה בכדי לציין את אי רצונה במצבים אלו וגם להגביל את האפשריות רק לנחוץ בנושא מלחמת הרשות. שתי ההופעות האלו מוגבלות רבות על ידי ההלכה גם מלחמת הרשות וגם אשת יפת תואר.

אלא שאנו מחויבים להבין שרק צדיקי וגדולי עמינו יצאו בכלל למלחמה. זהו ההיפך של תפיסת חלק מההנהגה החרדית .דווקא תופסי התורה ולומדיה המה שיצאו למלחמה. ראה צבאו של דוד וגם צבאם כל המלכים בתנ"ך.

לכן רבי חיים בן עטאר הקדוש בפירושו לנושא יפת התואר מבהיר זאת ומעלה את כל הנושא לרמתה של חכמת הנסתר.

"'..וליישב הכתוב צריך לעין בעניין למה יצווה ד כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל ניכר. ופרט בעת מעשה הנס במקום שצריך להוסיף טהרה ודביקות בד' (המלחמה היא דביקות בד) ….אכן יסוד הדבר וסודו על פי דבריהם ז"ל שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים, וצא ולמד כמה גדולי עולם באים מהאומות ורות המואבייה תוכיח .. .תמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה ואין כוח בטהורה להטות הטומאה להטיב והיא מונחת שם עד עת דרור וצא ולמד ..מנשמת רבי חנינא בין תרדיון  שהייתה דבוקה בשכם בין חמור . כאמור בדברי המקובלים . ויצאה כשדבק בדינה .

..והוא- להקדים כי תצא למלחמה שיציאתו היא לדבר מצוה כמו שפרשנו (תהיה יציאתך להנקם מאויביך שהם אויבי ד).. באה להעיר שבאמצעות היותו עוסק במצווה יגלה ד עיניו להכיר באשת גוי שיש בה יפת תואר שהיא הנשמה הקדושה הנקראת יפת תואר כי זוהר הנשמות הקדושות מופלא ועצום הוא וזאת האישה קנתה בה חלק זה הטוב ולזה קראה אשת יפת תואר ..והכרתה היא שע"י שאתה רואה שאתה חושק בה בזמן שאתה דבוק בשכינה . זה יערך שלדבר טוב חשקת . .. להעירך שהלקיחה היא בנעלם שהיא נפש הקדושה שבאמצעות העניין יהיה לו בה לקיחה אחרת ..כי כשידבק איש ישראל באשה שבה חלק מהטוב תיכף יקנה מקומו בישראל ויזכה בו כמו שזכתה דינה בת יעקב בנפש קדושה בפגוע בה שכם בין חמור..'.

אם הדברים לא היו כתובים לא יכולנו להבין את גודל מעלתם של לוחמי ישראל. רק הם יכלו להבחין בנשמה עליונה החבויה באשה גויה זו ויכלו להחזירה לכלל ישראל למקומה הטבעי בכדי שהיא תפעל בהיסטורית ישראל הקדושה.

אז מצות המלחמה שהיא שיא קידוש ד שיא הגבורה הישראלית  עברית ושיא יישום הצורה הכללית המדינית מתאימה באמת לגבורת ולצדקות חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו וערי א-להינו. וכמה יש לכולנו ללמוד מהם מה זו מסירות נפש למען עמינו וגאולתנו.

הרב יהודה לאון אשכנזי. מניטו. ספר כי מציון בצרפתית על פרשיות השבוע.

'…התורה היא החוקה שהתגלתה על ידי האל האחד. העיקרון של חוקה זו הינה המונוטאיזם המובהק. מי שגילה את החוקה המוסרית הוא גם מי שברא את העולם את הטבע האנושי של האדם ואת יצריו. לכן בשילוב לעקרונות הגדולים של התגלות רצון הבורא עבור הנברא שהסכים להתנהג לפי פרויקט הקדושה המוסרית שהתגלה לאבות , נמצא יריעה של חוקים תורניים. הסוד של יריעת חוקתית זו נמצא בסיפור ההיסטורי  המקדים את תורת המצוות…מצד אחד הפסוקים של המצוות ומצד השני הרקע ההיסטורי של המצוה.. הדוגמא הכי ברורה היא המצוה של אהבת האחר .מצווה זו קשורה למאבק בין האחים קין והבל. נציין מקרה של קשר ישיר בין החוק והמקרה ההיסטורי של כלל מצוות בפרשה זו…אם איש, מתחתן עם שתי נשים ומעדיף אחת לשנייה .הוא לא יוכל להעדיף את בין האהובה לגבי הירושה…זה קשור ישירות להיסטוריה של יעקוב לאה ורחל והמאבק בין יוסף בין רחל ליהודה בין לאה. ההקבלה הזו בין המצווה של ישראל וההיסטוריה של ישראל הוא מדע שרק החכמים הכי גדולים של ישראל,  של המסורת הקבלית , יכולים לחקור.' תורגם רק באחריותי מצרפתית לעברית.

לכן פרשה זו הינה דוגמא מובהקת של שזירה בין הצד ההיסטורי כללי של ישראל כגון מלחמה והצד המצוותי פרטי השייך לכל צד פרטי כגון מצוות מעקה ועוד… זהו המסר של פרשה זו: המצווה הפרטית היא ביטוי של ההיסטוריה הכללית של ישראל. מתוך ההיסטוריה הלאומית של ישראל נובעים המצוות ולא הפוך. לכן כל התורה היא זכר ליציאת מצרים.

רבי יעקב אביחצרה: ספרו פיתוחי חותם

'לא תזרע כרמך כלאיים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם '

'אפשר לרמוז שבאה להזהיר התורה שיזהר האדם שלא יערב הרע עם הטוב רק יקיים סור מרע ועשה טוב , דזהו עיקר העבודה וזהו שורש עץ הדעת טוב ורע. והתורה אמרה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ..וזהו שורש ערב רב שמערבין רע עם הטוב. אתה האיש הישראלי …השמר לך פן תערב הרע עם הטוב וזהו לא תזרע כרמל כלאים . 'ראה כל הפירוש.

והנה סגנון פרשני חכמי צפון אפריקה המקובלים שגילו את תורת האמת בקשרם את ההיסטוריה האנושית למצווה הפרטית, להבנת עומק המצווה ולתיקון העולם ההיסטורי דרך המצווה. זוהי התשובה.

שבת שלום .שנה טובה ומתוקה

 מאיר משה ואקנין ירושלים

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן