מאיר משה ואקנין – vakninemm@gmail.com
ראש השנה העברי הוא בחודש תשרי. עובדה ידועה זו טומנת בתוכה מהות שלמרות היותה ידועה ,מחוייבים אנו לשנן ללמוד ולחזר אחריה. חודש תשרי הינו החודש הראשון של הלוח העברי הקשור לאנושות ולהוויה האנושית הכללית העולמית. אפשר לומר שראש השנה הינו ראש לכל יושבי תבל. הלוח העברי ביסודו מורכב מכמה ראשי שנים כמאמר המשנה: ארבעה ראשי שנים הם.באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים… באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות’ . המשנה מציינת את שני ראשי השנים של ניסן ושל תשרי. ראש השנה של ניסן ייחודי הוא לישראל המציין את גאולתו ממצרים לקראת הקמת המדינה העברית התנכית, ולכן הוא גם ראש השנה למלכי ישראל אשר מציינים מניסן את שנת מלכותם. ראש השנה של תשרי המציין את בריאת העולם דרך ציון בריאת האדם הוא קשור יותר דרך הזהות הישראלית המציינת במהותה את ‘האדם הנברא והמקבל את נשמתו מהבורא הנותן אותה’, לראש השנה של האנושות כולה של השנה האוניברסלית.
הרב יהודה לאון אשכנזי. זצ”ל. מגדולי חכמי אלז’יר צרפת וישראל. תורגם באחריותי בלבד מיתוך ספר על המועדים בצרפתית מאמר שנת 1982.’יום ראש השנה היום הראשו של השנה העברית מקביל לציון של בריאת העולם של מטרתו אשר היא לידת האדם .היינו מצפים שהפרשה הנקראת בתורה תהיה פרשת בראשית .אלא שפרשה אחרת נבחרה על ידי המסורת והיא לידת יצחק . ביום השני של החג קוראים את קריאת עקידת יצחק שזה ממש לא נכון לקרוא לה הקרבן של יצחק כמו שהצרפתים אומרים .כי כתוב והאלוהים ניסה את אברהם (ולא יצחק) וגם הקרבן לא התבצע.. בכל אופן שני הנושאים לידת יצחק והניסיון העקידה של אברהם עבור המסורת קשורים ליום ראש השנה שהוא בריאת האדם מיתוך בריאת העולם ויום הדין. צריכים לשאול באיזו משמעות יש קשר. בשלב ראשון צריך לציין שזו פעם הראשונה שהתורה נותנת לנו תיאור של לידת ילד בתור הקושי להיוולד בתור עיקרון של הקושי להיות במציאות של הבריאה . העובדה של הלידה נהיה כל כך ‘רגיל’ שאנו כבר לא מרגישים את העובדה הניסית של הגעה של כל אדם בתור אישיות ייחודית לאויר העולם. הלידה של כל ילד מביאה אותנו אז לבריאת העולם.. נושא לידת יצחק נבחר לציין את בריאת העולם נותן לנו עקרון חשוב: מטרת הבריאה זה לא העולם עצמו אלא האדם.. בכדי שהאדם יתקיים נברא עולם בתור מקום לאדם… ועקרון זה קשור לקריאה היהודית של התנך ליום הדין. האדם שמזהה את עצמו כנברא שמקבל את חיותו המחייה אותו יודע שהוא נתון לניסיון של השגת ,על ידי מעשיו, של הזכות להיות .לכן הפרשה של לידת יצחק ונסיון יצח ק.
..חשוב מאוד לציין שהתיאור של עובדת הבריאה היא תמיד מוגדרת על ידי המקובלים בתור עקרון של מושג הקשור למוסר: לברוא זה לתת את החיות למישהו אחר ממך.. זו משמעות מוסרית. נציין שבעברית ברוא מציין לברוא במשמעות כמו בארמית ‘לשים בחוץ.’ הנברא שכל מהותו זה לקבל את חיותו והבורא מהותו לתת את החיות. האמונה בקיום האל בתור בורא למסורת התנכית העברית היא עיקרון עצמו של המוסר. לכן אברהם הזמין את אורחיו לאחר שאכלו לברך. אברהם מגלה להם את האל בתור בורא הנותן את החיות. האדם הנברא לא קיים על עצמאית, והמאמץ המוסרי יש לו מטרה שהאדם יזכה בחיים שנתנו לו. ואז הזמן שבתוכו אנו חיים הינו לתת אפשרות לזכות ולהיות זכאים למשכון המוחלט שקבלנו את החיים. לכן קוראים את לידת יצחק בראש השנה וסיפור ניסיונו כי כל לידה היא ניסית כמו של יצחק והיא מתנה מוחלטת לפני שהיא תצטרך לקבל ולרכוש את הזכות בחיים. אלא שאיזה ערך אנושי יכול לזכות אותנו במתנת החיים? רק החיים עצמם הם המחיר האמיתי של מתנת החיים. זו הבריאה בעצמה שדרכה אנו חיים בזמן כך שיהיה לנו האפשרות לזכות על ידי מעשינו בחיים. כל המצוות כל המאמצים שלנו הם היישום הפעיל בזמן של עקידת יצחק האישית שלנו עצמינו בכדי לזכות בחיים.
זהו אכן משמעות ציון ראש השנה על ידי ישראל הזהות הנבראת שמגלה את האפשרות לזכות בחיים על ידי התנהגות מוסרית בעולם. לכן ראש השנה הוא עבור כל האנושות יום הדין במסגרת עובדת בחינת העבודה של הוכחת הזכייה בחיים וגם אופטימיות הפוטנציאל האנושי. לכן ישראל ממליכים את האל בראש השנה בתקיעת שופר והמלכה זו יכולה להיות רק דרך ממלכה ישראלית המציינת את אפשרות שמדינה יכולה להיות מוסרית חברתית שופר המציין את ימות המשיח שבהם המדינה העברית תוכל להמליך דרכה את הקבה בעולם.
הגמרא במסכת ראש השנה לג ב.:‘תנו רבנן מנין שבשופר? תלמוד לומר ‘והעברת שופר תרועה’. אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחודש השביעי. ומה תלמוד לומר בחודש השביעי? שיהיו כל תרועות של חודש שביעי זה כזה…‘
הרב חיים כהן החלבן זצ”ל סיפרו טללי חיים חגי תשרי: ‘…אם כן ראינו את היחס העמוק בין ראש השנה ובין היובל .שכל מהות קדושת ראש השנה הוא צעידה בדרך אל היובל שבו יתקע בשופר גדול…נתבונן בשחרור העבדים שנעשה ביובל. כידוע המצב של אדם שנמכר בגניבתו ונעשה עבד הוא שפל גדול. איבד האדם את מוסריותו . עד שירד לשפלות לגנוב מנכסי אחרים…מתוך כך נמכר לעבדות עד שנת השמיטה… האדם מישראל צריך להיות דבוק בקונו. ולעומתו ארור הוא במי ששם מבטחו באדם ..שבאמת בחיצוניות נראה שהאדם תלוי בסביבה בבני אדם בממונם בכבוד שייתנו לו ובמעמד שיקבל בחברה אל כל זה אינו אלא בחיצוניות .ואולם בפנימיות במבט הקודש של התורה אין האדם צריך לתת את פניו אלא אל ד’ יתברך..‘
הקשר ההדוק שישנו בין ראש השנה והיובל לפי חכמים מתווה לנו קו ברור וחד: ראש השנה הינו הצעידה הראשונה אל היובל. לכן לומדים תקיעות ראש השנה מהיובל. צעידה עם תהליך מדורג של ראש השנה של כל האנושות ,דרך ישראל; אל ייעודה. ומהו ייעוד זה? הגמרא בראש השנה מציינת שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. יוסף רוצה ללמד לכל האנושות דרך מצרים , את המוסריות בכלכלה את החופש האמיתי האנושי. הוא רוצה להצעיד את מעצמת העל מצרים ודרכה כל העולם אל חירותו. חירות מכל שיעבוד לשלטון מרכזי. לכן הוא מחוקק חוקים מוסריים בכלכלה ובחברה המצרית. בתקופת יוסף אין כבר עבדות. הכל עובד בהרמוניה. השלטון עוזר לאזרחיו שנרתמים להצלחת החברה. לכן ראש השנה מגמתו הינו היובל השחרור מכל כבל אנושי ממוני מעמדי נפשי של האדם לזולתו .
שחרור זה מתבטא בלימוד תקיעת שופר של ראש השנה מהיובל בתלמוד לפי הפסוקים בתורה. לכן ראש השנה בתשרי הוא מציין את בריאת האדם הכללי אדם הראשון האנושות.
בתפילת ראש השנה אנו אומרים ‘וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו’. ‘וכל העולם עוברים לפניו כבני מרון.’ ‘מלכותו בכל משלה’ .’מלוך על כל העולם’. ‘ועל המדינות יאמר איזו לרעב איזו לשבע’.
לכן ראש השנה אנו צריכים קצת לצאת מהאנוכיות הפרסונלית ולהפסיק לבטא רק את התשובה ואת ההצלחה והתפילה הפרטית! ברור שכדברי חכמים שלושה ספרים פתוחים בראש השנה וישנה את תשובת הפרט אבל האם זה רק ספרנו הפרטי או גם במקביל ספרי כל המדינות וכל המאורעות האנושיים. בוודאי שלפי נוסח התפילה ראש השנה הינו ראשית כול המלכת ד’ בעולם. והמלכת ד’ בעולם עוברת דרך ההשגחה האלוהית בכל מאורעות תבל ומלואה.
לכן חכמינו ראו בראש השנה יום זיכרון להוויה האנושית הראשונה. החזרה למקור ההוויה לראשית בריאת האדם וזהותו מנטסף לחזרה לתורה והמצוות וטבעיות האדם המוברי כללי . בראשית של ראש השנה הראשון של בריאת האדם מן עפרו לכותנות האור שלו (בתורתו של רבי מאיר כתוב כותנות אור ולא כותנות עור).
מרן הרב קוק .’ אורות הראיה .על אשר עזבו את ברית ד ניצבים. צריך שתהיה הציונות מקודשת כולה בקדושת הדת והאמונה מצד ערכה הלאומי ביחוד ודוקא שתראה פעולתה בחיים בפועל להתאמץ להשתדל בדבר להשיב, לב בנים לאביהם שבשמים לשוב אל ד לשמוע בקולו ולשמור חוקיו ומצוותיו לא לטעות בדברי טעות שהרגש הלאומי בלבדו גם בהיותו ריק ונבוב מכל קודש, מקיום תורה ושמירת מצוותיה הוא יהיה יסוד התשובה והיא השמיעה בקול ד האמורה בתורה. חלילה לנו מהטעיית עצמנו באופן גס כזה. אנחנו גלינו מארצנו לא בשביל שרגש לאומי היה חסר,לנו .פטריותים נלהבים היינו . עזיבת ברית ד גרמה את גלותנו והתשובה לשמירת בריתו תשיבנו לארצנו.
דברי קודשו של הרב מלמדים אותנו שהתשתית של הזהות העברית הינה התורה והמצוה והלאומיות הינה מיתוך תורה .אין תשובה בלי חזרה לארץ ישראל כנאמר בפרשת ניצבים ובמקביל חזרה בלי תורה הינו ניתוק מהלאומיות העברית המקורית. לכן דרוש אחדות בין משיח בין יוסף הלאומי למשיח בין דוד של הקדושה.
הכלי יקר פרשת ניצבים’. והיה כי יבואו עליך ..הברכה והקללה א. והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך שמה . ושבת עד ד אלוהיך ושמעת בקולו ..ושב ד אלוהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך שמה.. ‘יש להתבונן כי מתחילה אמר בכל הגוים. אשר הדיחך .. ואחכ אמר בכל הגוים אשר הפיצך.. כי יש הבדל בין לשון הפיצך ללשון הדיחך.. יפיצך יאמר על הגלות והידיחך יאמר על המצות .כי בהיות ישראל בארצות העמים הם נדחים מהמצות הן מצד מה שנאמר בתוכחה ועבדת שם אלוהים אחרים. הן מצד שרוב המצות תלויות בארץ.ועל ידי הדחה זו ישראל קרובים לבוא לידי טעות ולומר שאין הקבה חפץ עוד במעשיהם כלל ..ועל ידי זה יתיאשו לגמרי מהגאולה כי יאמרו שהקבה הדיחם מהמצות בכוונה גמורה וטעות הוא בידם כי הקבה לא נתכוין בעצם. כי אם על הפיזור להפיצם זה מעל זה ..האמנם מה שנדחו מן המצות נמשך במקרה מן ההפצה ולא שהתכוון השם יתברך להדיחם מן המצות . והשבות אל לבבך שתחשוב בליבך דבר ומהו הדבר אשר הדיחך ד אלוהיך שמה .כי תחשוב שד אלוהיך הדיחך מן המצות ועל ידי זה תתיאש מן התשובה על זה אמר שאתה חושב טועה על ד, . אלא במצותיך חפץ מאוד במה שאמר ושבת עד ד. כי מיד כאשר תגמר בליבך לשוב בתשובה שלמה אע”פ שעדיין לא עשית דבר .. ושמעת בקו. עיקר השמיעה בקול ד היא בכל לבבך בלבד. שיראה ד בך סימני טהרה תיכף ושבד את שבותך.. ושב ריחמך.
שתי פעמים ושב. הראשון מדבר במחילת העון השני מדבר בשיבת ישראל מהגלות. אלא בעצם נתכוין ד להפיצך אמנם ההדחה מן המצות נמשך במקרה מין הניפוץ . . כי אתה גרמת לך הדחה זו להיות מודח מן מקום קיום המצות רחוק מאוד . מכל מקום משם יקבץ ד ומשם יקחך. יקבצך זה קיבוץ גלויות יקחך אליו לסייע לך לשמירת המצות..’.
זהו דברי הרב כלי יקר המתאר את ההדחה מן המצוות בהיותנו בגלות זו הדחה רוחנית ולא רק גיאוגרפית זהו הרס התורה. לכן החזרה לארץ הינה החזרת התורה למקומה. קיבוץ הגלויות הינו תיקון ההדחה מן התורה והמצוה בארצות העמים אשר היהודי חי בהם תחת ערכי עבודת האלילים של האומות. לכן מידת הדין הינה שמיעת שופר הגאולה ושמיעת שופר מתן תורה .זה כרוך בזה כנאמר בפסוקי מוסף של ראש השנה.
הראשון לציון הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, הרב מאיר עוזיאל. בדרשה על ראש השנה בשנת 1947.ו 1945.: ‘. ..בימי הזיכרון מכריז ישראל בקול שופר מעורר ומחריד לעצמו ולעולם כולו על מדינותיו וארצותיו ואומר להן :כי יש יום לאל איום ודין על כל המעשה וקו הדין והמשפט שעל פיו שעל פיו יצדק האדם והעם הוא עשות משפט ואהבת חסד ושלטון וממשל ביראת אלוהים חיים…בשנה זו הננו מתקהלים בבתי כנסת… תוקעים ומריעים בקול שופר . ובה בעת הננו משמיעים קול צעקת חמס אל כל העמים והמדינות אשר עצמו את עיניהם… ולפיכך שכלנו מבני עמינו רבבות רבות של מבחר בניו ובנותיו. ..תחל שנה וברכותיה לכנס פזורינו מבין הגויים… זהו קול תרועת השופר שנשמע השנה שהוא בוקע שחקים . להתאחד באמונה לבנות .את הריסותינו… להתיישבותם בארץ ישראל. ‘
רואים אנו את ההתייחסות של גדולי חכמינו הספרדים הראשון לציון הרב עוזיאל והרב כהן, לממד האנושי עולמי של ראש השנה. תוכן היום, היום המיוחד של ראש השנה הינו תיקון העולם במלכות שדי. תיקון זה עובר בבניית מדינה עברית מודל של מדינה המציינת את שחרור האדם משעבוד לאחר. מדינה המציינת את שחרור השעבוד והניצול של מדינה במדינה אחרת זהו היובל שחרור העבדים. זוהי תקיעת השופר של ראש השנה הנלמדת מהיובל. ולכן רואים אנו כאן גישה יותר ממלכתית עולמית אנושית של חכמי הספרדים הלאומיים במדינת ישראל .הם לא התבצרו בתיקון פרטי רק אלא בתיקון הפרטי שהוא הראשית לתיקון האנושות.
הרב שלוש רבה של נתניה זצ”ל. דרשה שנת 1963:’..משבר קובה ותמלוך אתה הוא ד’ א-לוהים על כל מעשיך’: ‘…היום הזה יום ראש השנה החדשה תשכד הוא יום מאזן וחשבון המעשים של השנה החולפת הוא יום הדין שכל ברואי עולם עוברים לפניו כבני מרום. בין המאורעות שחלו בשנה החולפת משבר קובה (הצבת טילים רוסיים בקובה על ידי רוסיה ומתיחות עם ארה”ב) יצירת הנשק הקטלני על ידי שכנינו…אמנם חייהם אינם חיים כיון שכל מגמתם לבלוע איש את רעהו בדרכי המלחמה הקרה. (מלחמה בין ברית המועצות לארצות הברית)… נתפלל להעביר ממשלת זדון … מן הארץ..’
כמה נפלאה גישה זו של חכמים גדולים וממלכתיים וכלל אנושיים אלו. ראש השנה הינו הרצון של הקבה בידי ישראל להחזיר את האנושות לטבעיותה המוסרית. בריאת האדם השלם שהתברר היותו ישראל. אדם זה העברי יכול וצריך לעבור בין עולם לעולם ולהעביר את האנושות כולה למהותה הנקראת ראשית. וראשית זו עוברת דרך המקדש הנקרא ראשית .והמקדש נמצא באמצע המדינה הישראלית הקדושה.
הרב שלמה נחמיאש, חכם ממרוקו מעיר צאר לביצא – ספרו ויחכם שלמה – פרשת בראשית: ‘.. מדרש והארץ היתה תוהו ובוהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר א-לוהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים… יובן על דא משאמרו חכמים בשעה שרצה הקבה לברוא את העולם נמלך עם שלושה מלאכים חסד אמת ושלום..‘ רואים גם כאן הבאת התכלית של ראש השנה :חזרה לאור של האדם.
האדמור בלובלין ספרו הפרי צדיק: דרשה ב וג על ראש השנה בנושא תפוח בדבש: ‘יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה (כשאוכלים תפוח בדבש) בתיקונים (חלק מהזוהר) על הפסוק יהי אור ויהי אור .יהי אור דא פסח . ויהי אור דא ראש השנה…שבכל שנה מתחדש הדברי תורה… הזמן לבקש על האור שיאיר לנו פניו ועל ידי זה נזכה למציאת חן.. לכן אוכלים בראש השנה תפוח בדבש לעורר לעילא האור פני מלך….ומבקשים שתחדש עלינו שנה טובה היינו האור כי טוב שכן בפעם הראשון טוב שבתורה נאמר וירא אלוהים את האור כי טוב . .לכן יכולים לזכות בראש השנה שיהיה כל השנה טובה שנזכה לאור כי טוב.’
הפרי צדיק, האדמור מלובלין – דרשה ו’.: ‘לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ..כי קדוש היום לאדונינו.’.‘.ביאור ענין יום טוב של ראש השנה בריאת האדם לשמחה הלא אמרו חכמינו נוח לו שלא נברא..הענין כידוע שבכל ראש השנה נתעורר הענין של ראשית הבריאה כמו שאומרים ביום הרת עולם ..ואז נאמר והאלוהים עשה את האדם ישר ואחר כך היה הקלקול בתאוות האכילה ..להיות מרגיש בכל האכילות טעם עץ הדעת שהוא תאוות האכילה.. שבאותו יום בא התעוררות לתקן הפגם הראשון מתאוות האכילה.. וגם מצות השופר שבראש השנה הוא על ידי התעוררות השופר של לעתיד לבוא כדאיתא בפסיקתא דבראש השנה עתידים ליגאל ממלאך המוות ..דאז יבוער היצר הרע מהעולם על ידי השופר גדול. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ..היינו שיהיה תיקון הפגם בשלמות עד שאפילו הנטמעים בין האומות העולם יתעורר בהם פנימיות נקודה שבקדושה לחזור לשורשם כבראשית הבריאה.. האדם ישר זהו תקיעה לפניה ופשוטה אחריה כמו שיהיה לעתיד לבוא. לתיקון הראשון ..התרועה באמצע ..תיקון ההוא מצד האדם..’.
לכן לפי המקובלים ומנהג צפון אפריקא אוכלים תפוח בדבש ראשון באכילת הסימנים בלילות ראש השנה. מהות האכילה בראש השנה הינה התשובה המרכזית של האדם והאנושות דרך מדינת ישראל: החיים המוסריים במדינה והצריכה הנכונה. קדושה.
רבי רפאל בירדוגו , ראבד מקנס במרוקו .נולד בשנת תק”ז נפטר בשנת תקפ”ב. ספרו משמחי לב. הקרוי המלאך.פרשת וילך. ‘..והלך(משה) למחנה ישראל שיראוהו כולם הנשים הטף וישבעו מזוהר פניו ותשאר דמותו הקדושה חקוקה בלוח לבם ליראה את השם תמיד על דא והיה עיניך רואות את מוריך… דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריו כי ההסתכלות בצדיקים ובחסידים מוספת יראת ד וחכמה וטהרה..’לכן התורה מסיימת עם פרידת משה רבינו וברכתו שדמותו השלמה של נביא ומביט אל תמונתו תישאר לנו בתור דמות איש הא-לוהים. תורת משה אשר הצליח להיות מבחינת ‘ותרא אותו כי טוב הוא’. רש”י כשנולד נתמלא הבית כולו אורה. זיהרא של אדם הראשון. נתפלל לבורא תבל ומלואה להעביר מכל האנושות כל צרה ומגיפה. שמדינת ישראל תזכה להמשיך להתפתח לטובת השראת האור של הראשית לכל ישראל ולכל העמים והמדינות. ושנה טובה לראש ממשלתנו לשרנו, לרמטכ”ל ולצבא הגנה לישראל ולכל היהודים בעולם. תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס, לקבץ גלויותינו.
תגובות