נכתב: מאיר משה ואקנין ירושלים vakninemm@gmail.com
‘ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באוהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אותו אהרן מערב עד בוקר לפני ד’ חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל‘
רבי חיים בן עטאר הקדוש. וברך רמז יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש כי ד גלויות של ישראל כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד. גלות ראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו עה ב נגאלו בזכות יצחק ג בזכות יעקב והד, תלוי בזכות משה ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שלא עוסקים בתורה ובמצות אן משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה. וזהו שרמז כאן באמרו ואתה תצוה את בני ישראל על דרך כי מלאכיו יצוה לך או על דרך אין צו אלא מלכות כי הוא ימלוך עלינו לעתיד ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה וזה הוא אומרו ויקחו אליך שמן זית זך ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן מה שמן מאיר לעולם כך התורה והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך.ודקדק לומר זך שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר חס ושלום או להתגדל וכדומה אלה הם שמריה . כתית שצריכין לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם על דרך אומרו זאת התורה אדם כי ימות זוהר הקדוש חב,קנח.וכבר כתבתי זאת בחפצי בענין המיימנים בה יעש.”
דברי קדשו של אור החיים הקדוש מאירים לנו את מידת הנצח של ישראל המתגלה דרך מידת הנצח של משה בפרשת תצוה ובחודש אדר שבה היא נקראת וגם בשבת זכור שלפני חג הגדול מכיפורים לפי תיקוני זוהר.משה רבינו הוא הגואל הראשון והאחרון כי משה הוא התורה של נשמות כל ישראל לפי הזוהר.ופרשת השמן הינה סוד משה של התורה ולכן היא למעלה עוד יותר מאיזכור שם משה; מקום של לפני המילה עוד תורה של סיני העליונה לפני ירידתה בלבוש הכתיב.אי לכך שם משה לא מופיע.וממידה עליונה זו שהיא התורה שהעליונה משה הוא נצח הגואל העברי שרק מיתוך כוחו התורני שתיארנו המיוחד כל הגאולה האחרונה יכולה להתקדם ולפי זה אם הגאולה החלה ומשה חא גואל עם בטלנים מן התורה אז דורינו בעצם גאולתו מגלה תורה נסתרת תורה ענקית תורת הכלל של משה העליונה .לכן משה חפץ לגואלינו .ומשה יבוא עם משיח..זה פורים וזה קיבוץ הגלויות בארצינו לכן התורה מתגלה בארצינו תורת משה של וזהב הארץ ההיא טוב..
רבי יעקב אביחצרא. מענקי חכמי מרוקו וישראל .סבו של הבבא סאלי. ספרו מחשף הלבן : ‘ואתה תצוה את בני ישראל.
‘הנה בזוהר הקדוש אמר דמלת ואתה להורות שלימות משה רבינו עליו השלום ושבחו עם הקבה עד היכן הגיע ; דכמו שהקבה נקרא ‘ואתה’ כמו שנאמרה'(נחמיה ט.ו) ‘ואתה מחיה את כולם ;גם הקבה קרא למשה רבינו עליו השלום בשם זה ואתה .והאריך בזוהר הקדוש בזה הענין… אי נמי ואתה במילוי : ואו’ אלף’ תיו’ הא’ ; גימטריא : תקמו’ ; הוא מספר ישראל עם חמש אותיותיו להורות דמשה הוא ישראל.’
הרב מלמד אותנו לפי תורת החן שמשה הגיע לדרגה של הפשטת האני העצמי בהישארו איש החי באדמה; בכדי להיות הדגם של בעל הענין הא-לוהי. הידמות של משה לבורא העולם בתור משפיע הינו דבר עצום, זהו המצופה מהזהות האנושית. משה הגואל ובעל קנין תורתו , כמו בתורתו של רבי מאיר כתוב כותנות אור ולא עור. משה הבן אנוש ממלא את כל העולם אורה אור תורה שבעל פה. וידבר ד אל משה ; כל כך פעמים בתורה שאנו לא שמים לב תמיד מרוב הרגל למשמעות האידאלית של פסוק זה: הא-ל מדבר עם האדם והאדם פר אקסלנס הוא משה! משה שבעקבות יוזמת עלייתו אל הא-לוהים , ומשה עלה אל הא-לוהים, הוא מצליח להוריד את התורה ;אותה תורה הטבועה מראש מקדם מנחלת אבות בתוך תוככי העינין ‘העברי’ של ישראל. ומידה זו נקראת נצח בחכמת הקבלה; משה השקול ככל ישראל וישראל השקולים כמשה הם יחדה אחת. ישראל מתוך מסורת העבריות של האבות יש בתוכם את תורת העברים מבלי צורך של שום התגלות. אלא שמשה הוא המוציא לאור את מידת הנצח של ישראל אותה מידה שמסוגלת לייצג את ‘הענין הא-לוהי’ בעולם החומרי החברתי הפוליטי והכלכלי אנושי; כהגדרת הכוזרי המהר”ל הרב קוק והרב אשכנזי זצוק”ל. ישראל הינו בעל מסורת של אבות הם עברים לפני קבלתם את התורה ומצות עשיית המקדש; הם מבינים זאת בתוך נשמתם הפנימית. משה היה צריך לצוות ואתה תצווה את ; כהסברו של הרב אשכנזי: לעשות באופן שיעשו מיוזמתם מבלי הוראה כל שהיא.
הרב אשכנזי מסביר זהו ההבדל בין ‘לצוות אל’ שזה לצוות את החוקים לבין ‘לצוות את’ שזה להצליח להיות המחנך המוציא ‘ את’ התוכן הפנימי של העם העברי של מסורת האבות מתוך ישראל( שיעור בעל פה שנת 1996). ישראל הם מעצמם יביאו את התרומה למקדש ואת כל מרכיבי הנדבה הם ההגדרה של נדבת הלב העצמית הבאה מעצם זהותם העברית. זהות שכל העולם מבין מאת נצחיותה ואת ייחודה העצמי . ויקחו לי תרומה מעצמם. ואתה תצווה ‘את’ כאן ולא ‘אל’ זהו אותו מהלך ענקי של משה המוציא לאור מבלי כפייה את הנדבה של ישראל לבנית המקדש בגדי הכהונה ועוד..
פרשת תצוה הינה הפרשה היחידה בתורה שבו פנית ד’ למשה הינה בלי אזכור שמו של משה. ואתה תצוה…
בוודאי שצורה זו הינה בעלת משמעות עמוקה ויסודית.
אנו מחויבים להבין למה דווקא בפרשה זו אשר עוסקת בתור המשך לציווי מלאכת המשכן, שמו של משה רבינו לא מופיע.
וגם תמיד פרשה זו נקראת בחודש אדר, אדר א’ או אדר ב’, שבו מציינים את יום פטירתו של משה רבינו ז באדר. הדברים בהחלט קשורים. וגם פרשה זו בשנים רגילות נקראת בשבת זכור לפני פורים. גם כאן יש קשר מהותי.
הרב יהודה לאון אשכנזי זצ”ל: ‘… זה בשבוע שבו נקראת פרשת תצוה שאנו מציינים את פטירת משה (ז’ באדר בשנה רגילה). בז באדר משה נולד ונפטר. בשנה מעוברת האירוע מצויין באדר ב’. מאוד בולט שדווקא בפרשה זו הנקראת בחודש פטירתו של משה שמו לא מופיע. אנו רגילים להסביר שכשמשה התפלל על ישראל בחטא העגל אמר אם ד’ לא ישא חטאטתם. ‘מחני נא מספרך אשר כתבת’.. משה מרגיש באחריות מסוימת בחטא העם בעגל. רשי מסביר לאחר חטא העגל ד אומר למשה. ‘לך רד כי שיחת עמך.’ לא נאמר העם אלא עמיך .זהו הערב רב שקבלת מעצמיך ..ולא נמלכת בי..’
באופן מסוים משה אחראי במשהו בחטא זה של העגל. זהו משה ולא ד שהעם (ערב רב) רוצה להחליף בעגל. מה שהיה צריך למנוע במיוחד זה להאליל את משה בתור מתווך לעשות ממשה א-לוהים. לכן במיוחד נעלם שמו של משה בפרשה הקשורה בעיקר בעבודת המשכן. לכן חשוב להבין איך התורה מציינת את תפקיד משה בתור מלמד את החוק הא-לוהי. הענקיות הפדגוגית של משה מצטיינת בעובדה זו. המצוות צריכות להיעשות בצורה רצונית עצמאית מצד מי שמקבל את הוראת משה. זה הרבה יותר משמיעת הוראה….מי שמקבל את הוראת משה המחליט מיוזמתו הרצונית להישמע לחוק הא-לוהי…משה מצליח בתור הדובר של החוק, כאשר הוא מוחק את עצמיותו לגמרי בפני החוק שהוא מעביר..’ ספר כי מציון בצרפתית.
הרב אשכנזי : שיעור בעל פה 1996.בצרפתית אתר AKADEM. : ‘משה היה צריך להוציא מיוזמתם את הרצון של ישראל להביא את הנדבה לעשות את התורה כמו שדברנו על כך בפרשת תרומה. ישנו זכות של מהות של נשמה יותר עליון מזכות של מעשים ; וזאת יש לישראל זכות הזהות המוטבעת בו ואת זה משה מוציא לפועל כשהוא גורם לנדבת הלב מבלי הנחיה! החוק הא-להי מחוץ לאנוש יעשה על ידי ישראל אנושית מיוזמתו העצמאית. לא כתוב שמו בפרשה כי חוץ מהנקודה המרכזית החינוכית הזו של משה המחנך את ישראל עד שיעשה מיוזמתו מבלי כפייה, התורה מלמדת שזה הקבה שהוציא את ישראל ממצרים ולא משה! לכן מדגיש הגאון מוילנה שלא רשום משה בהגדת פסח ; זה מדהים עם כל מה שעשה! ורואים בכל התורה שלמרות שדור זה חוה את מאורעות היציאה ממצרים עדיין פקפקו האם זה ד שהוציא אותם…
בדורנו מבינים זאת למרות שה הוציא אותנו מגלות אירופה ואדום עדיין יש התולים זאת בהרצל ולא בהקב”ה?? ודווקא מהדתיים שבנו זה ממש אנחנו …! הציונות הוציאה לפועל את הגאולה עי הרצל אבל זה הקבה שהוציא!! ולומר שזה הרצל שהוציא זה לא להאמין בגאולה ובעצם לא להאמין בתורה! כי זה הקבה שהוציא דרך הציונות !לומר שזה לא הגאולה זה לא להאמין שזה הקבה שהוציא כמו דור מצרים . הרצל למרות הלכאורה חוסר הקשר ליהדות זה אותה נקודה של נצח ישראל הלא קשורה לזכות של מעשים אלא לזכות של הזהות. נקודה זו משמעותית מאוד.! זאת למדתי בלילה אחד בשנות החמישים בביקורי אצל הרב צבי יהודה קוק שממש נשל ממני את כל תפיסת התורה בגלות של רק תורת המצוות ולא תורת הזהות שהיא מעל המעשים .ולכן זו גאולה כמו אז גם היום ..החוסר אמונה בד הגואל…לכן שם משה לא מופיע בפרשה זו ..‘
קשר לפורים ולנושא אי ציון שם משה ונצחיות והצלחת משה בדברי הרב בשיעור:
ורואים מידת הנצח של משה כהסבר המהר”ל בבחירת המן לגזירה את חודש אדר שבו מת משה אבל גם נולד. נצח ישראל הלא קשור למעשים של התנהגות שלא היו תמיד חיוביים בפורים . ובכל זאת ניצלו בגלל נצח משה של ישראל הטבוע ביצירת ישראל. זה הפלא שלנו שכל העולם משתאה ממנו.. וזה בא מתורת האבות ולא מתורת הרב. ישראל יש בהם מסורת האבות ראשית ורק לאחר מיכן את הגילוי דרך תורת הרב .היפוך הדבר הופך אותנו לדת ולא לעם. וזו כבר דת אחרת! זהו נושא שיעסיק רבות בדורות הבאים. הרמב”ם מביא שמי שלא מאמין בגאולה לא מאמין בתורת משה ומביא רק את הפסוק של ושב ד את שבותך. זו הגאולה וקישורה לתורת משה. קודשא בריך הוא התרגום של קודשה זה הקודש לא הקדוש! חיבור בין הקודש של ארץ ישראל התורה וישראל .זו אחדות אחת!‘
המהר”ל מפראג ספרו אור חדש על פורים.. ‘היפיל פור’ מגילה (יג ב) תנא כיון שנפל פור בירח שמת משה רבן שמח והוא לא ידע שבז באדר מת משה רבינו עליו השלום ובז באדר נולד משה.’ ודעתו היה כי החודש הזה שהוא סוף ותכלית החדשים גם כן מורה חס ושלום על תכלית וסוף ישראל ולכן נפל הגורל בחודש זה לומר כי בזה החודש הוא סוף ישראל ולכך מת בו משה… ולא ידע כי בז באדר נולד.
ופירוש זה כי הדבר שהוא שלם התחלתו וסופו מתחברים באחד כמו שתראה בכדור שהוא שלם שמתחבר סופו אל תחילתו והוא השלמה לגמרי.. ולכך אמר משה מלאו ימי כי היו שנותיו שלמים . והיו מאה ועשרים והם יב במספר קטן כמו מספר משה במספר קטן. כי אין לומר כי הסוף שלו הוא מורה על ההעדר. מפני שהוא סוף… אדרבא הרי הוא מורה השלמה כאשר הושלמו הימים ..וכל אשר הושלם הוא אל השם יתברך אשר מאתו נברא… כי משה היה צורת ישראל היו ימיו שלמים .. כיון שמתחבר תכליתן אל התחלתן.. והתחלתו בא מן השם יתברך . כך תכליתו אשר מתחבר אל התחלתו הוא אל השם יתברך…ובשביל כך הוא שלם ומצד ההשלמה הוא אל השי לגמרי.. הסוף שלהם ראוי בחודש אדר שהוא סוך חודשים והוא מחובר לניסן הסוף יש לו חיבור אל ההתחלה… השבה אל השם יתברך והוא הקיום הנצחי .וכך בישראל אף כי יש להם סוף אין הסוף הזה רק השלמה ואין כאן סוף ממש כאשר הסוף יש לו חיבור אל ההתחלה. זהו שלימות וההשלמה הזאת הוא אל השם יתברך ומצד השם יתברך יש להם הקיום הנצחי. ‘
זהו סוד הנצח ,בדבריו העליונים של המהר”ל; של ישראל וסוד העברתו את ההיסטוריה וזה הנצח והשלמות של משה שהוא ישראל וישראל שהם משה .זהו סוד ישראל העובר את ההיסטוריה הדומה לבוראו .הענין הא-לוהי הנצחי הסגולי מבלי קשור למעשים וזה ההשתאות של אומות העולם מנצחיות ישראל בהיסטוריה למרות התבוללות חלקית. המצוה היא באה מתוך הזהות שהיא מעל לה ובאה מתוכה.
וזה הסברו המובא בכאן של הפרי צדיק זצוק”ל: הרב צדוק הכהן מלובלין .ספרו פרי צדיק. מאמר ג תצוה.: ‘למה נתיחדה מצוה זו למשה… לומר הענין . כי שיחת עמיך . לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים. והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטוא… והנה אם לא היה הקלקול היה באמת כל מחנה ישראל מיוחד למחנה שכינה ..ואז היו כל ישראל ממלכת כהנים וכמו שיהיה לעתיד. רק לאחר הקלקול נבחר אהרון שזה הטעם שלא נזכר בכל פרשה זו שמו של משה רבינו.. ועל כן כתיב ואתה תצוה מצד משה רבינו עה שקיבל הערב רב ועל ידי זה בא הקלקול. והוצרכו להשמן והדלקת נרות על ידי אהרון..’
הערב רב השהה את גילוי הזהות הישראלית שהיא קודש והיא עצם הכהונה של כל ישראלי לכן משה לא נזכר כאן כי ייעודו ומהותו תתגלה בגאולה האחרונה דרך קדושה כללית של כל ישראל מבלי צורך בכהנים בתוכנו כי כולם יהיו כך ובפרשה מדובר בכהונה שהיא שלב רק ביניים..
פרי צדיק .לראש חודש אדר מאמר א : ‘וזה שאמרו . ולמצי נפשיה באדר דבריא מזליהו . מזל מורה שהוא קשור בשורש בראשית המחשבה . שאמרו בזוהר בהני תלת דתליין במזלא..דחודש אדר מחיית עמלק שהוא מקטרג על ישראל שאין כולם צדיקים . יש כמה שפוגמים במדת צדיק…ובחודש זה שנוצר באות ק שמורה קדושת ישראל שבאמת רצוננו לעשות רצוניך… וזהו דבריא מזליהו דהיינו שקשורים בשורש בהשם יתברך … אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו מה שהוא למעלה מחכמה… וכמו שאמר רב הקדוש. לענין מה שאמרו דבני כפרים מקדימים ליום הכניסה דבני כפרים נקראו עמי הארץ ..גם עמי הארץ בני הכפרים מבררין את עצמם… הם מקדימין ליום הכניסה דעיקר הבירור נגד עמלק הוא בהם… שהם קשורים בשורש בהשם יתברך..
מאמר ב :’חודש אדר התגלות הארת תורה שבעל פה . היתה אורה זו תורה שבעל פה..וזה הענין שנוצר חודש זה באות ק . ..אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם. לעשות מעשיו כקוף להיותם דומים כביכול למעשה שכינה ועל זה אמרו ( שבת קד.) קוף קדוש. ‘.
זו מעלת הזהות הישראלית העצמית שהתגלתה בפורים שהוא אירוע קשה של היטמעות בגלות וחוסר תקוה לשוב לארץ. למרות הגלות היוזמה היהודית של קבלת תורה שבעל פה עם מצות הפורים זהו נצח ישראל למרות ההישארות בגלות פרס מעלת הזהות היהודית גרמה להצלה ניסית עליונה! מקביל לגאולתנו היום שהגיעה למרות כל החשכות.
הרב דוד אביחצרא. אחיו הגדול של רבי ישראל אביחצרא ספרו פתח האהל.: ‘אשר על דרך מה שכתב מור זקני זכרונו לברכה עליו השלום בספרו הקדוש מחשף הלבן שדקדק על שלושה ואתה שנקט כאן (ואתה תצוה ואתה הקרב ואתה תדבר) והביא משם הזוהר הקדוש יעויין שם ( פירוש בינת האוהל: דבא להורות על מעלתו של משה רבינו שכשם שהקבה נקרא ואתה כך גם הוא נקרא ואתה) .ועל צד הרמז אפשר ששלושה ואתה הנזכרים כאן הן המה לעמת ג כתרים כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות .שמשה רבנו עליו השלום זכה לשלושתן . כתר תורה ארבעים יום וארבעים לילה . . כתר כהונה בשבעה ימי המלואים … כתר מלכות ויהי בישורון מלך… וכנגד ג כתרים אלו אתי שפיר שלושה ואתה …אתה שזכית לשלושתם . צריך גם כן אתה להופיע ולהשפיע לכל שרש בשורשו ; כי ממך הכל ואתה הוא רב ומקור לכלם. ובזה אתי שפיר גם כן תיבת ואתה הבנויה בד אותיות לעמת ג כתרים ושם טוב עולה על גביהן… גם ואתה צירוף ו’ה’ א’ת’ ; ראש וסוף כ’ב’ אותיות שמהם ובהם נוסדו שני תורות הרמוזים בו’ה’ (שערי אורה שב)( פירוש בינת האוהל: אותיות וה היינו ו כנגד תורה שבכתב בו’ה’ כנגד תורה שבעל פה .ואותיות את הם האות הראשונה והאחרונה הרומז לכל אותיות התורה שבכב ושבעל פה) יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כידוע לעמת כתר תורה.. אתה כהן..(תהילים) ..ואתה למפרע כתר מלכות ( האות’ אותיות ואתה’ ואות ברית נקרא מלכות ) …ואתה כלולים בשלושתם אהרון תורה ה ; ויו שבראש לעמת שם טוב סוד הברית … בשם טוב של משה למפרע ‘השם’ טוב שעוד בו ראשי תיבות ה’ארון ש’לחן ‘מזבח..’
מלמד אותנו הרב שמשה הוא המקור לכל הוא בדרגתו הנשמתית כללית וגם המביא את התורה מקור לכהונה ולמלכות .
שתי נקודות מרכזיות מלמד אותנו המהר”ל, הרב אביחצרא והרב אשכנזי. התורה הישראלית לא הופכת את האישים המרכזיים המופיעים בה ובמיוחד משה לאלוה. למרות שמשה הוא התשתית של התורה הכהונה המלכות והוא מנחיל את מידת הנצח לישראל. זהו הבדל מהותי מאוד בין תורת ישראל לשאר הדתות. אצלנו משה למרות פועלו האדיר דווקא מוחק את עצמיותי הפרטית בכדי להעביר את ההתגלות הא-לוהית ההיסטורית ישירות לישראל. התורה היא נתונה לעם ישראל לא למשה! משה הוא המעביר את התורה מבלי כל נגיעה אישית כלשהי. לכן אין אצלנו כל אזכור למשה באותו חג הפסח הנחגג בזכות פועלו של משה דווקא בתור גואל! וזהו היפוכו של דבר בדת הנוצרית שמבחינתם אותו מיסד דתם הוא המצווה הוא נוכח עד הפיכתו לאלוה.
לכן זהו הערב רב שדווקא עשה את העגל בתור אמצעי להחליף את ‘אלילם’ משה. מבחינתם משה הוא בעל כוחות אלוהיים שבלעדיו אי אפשר להמשיך.
נקודה זו הינה מאוד מסוכנת! מחויבים אנו לומר שתופעות כאלה של האללת דמויות דתיות רבניות הינה מסוכנת. בתורת ישראל הרב או המנהיג הוא מייצג את העם ולא הפוך! העם הישראלי הוא העיקר. בוודאי כהוראת חכמי הסוד. ‘משה שקול ככל ישראל’ יש לו נשמה כללית. זה אומר שהוא מסוגל להציג את כל הציבוריות הישראלית. משה לא מייצג את עצמו! אנו חייבים להיזהר גם במחנינו הקדוש מהליכה עיוורת לפעמים אחר דמויות גדולות שיהיו ,הן במישור התורני והן במישור הפוליטי. בוודאי שאנו נשמעים ללימודם של ענקי ישראל בכל הדורות עד ימינו. אבל אנו משאירים את ענקינו בשטח האנושי. ומוכרחים אנו לומר שלפעמים ההאדרה המוגזמת שגורמים אינטרסנטים עושים מרבנים הינה מסוכנת ואין לה שום שיג ושיח עם אמונת החכמים שאליה מתכוונים חכמינו. אנו לומדים ומאמינים באופן מוחלט בתורת חכמינו. אמונה זו הינה אמונה בעצם בבורא שנתן את התורה והועברה בעל פה דרך אותם החכמים בעלי המסורת הלימודית. וזה הכול.
לכן כדברי הרבי מברדיטצ’ב חודש אדר מלשון לבוש כגון אדרת אליהו. דווקא בחודש אדר מציינים את לידת ופטירת משה כי הוא הצליח להוריד את ‘לבושו’ האישי והצליח להעביר את התורה כרצון הבורא בלי פרשנות אישית.
רבי חיים בן עטאר הקדוש: ‘ויקחו אליך… ובדרך רמז, יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש כי ארבע גליות כל אחד מהם נגאלו נממנו בזכות אחד גלות ראשון נגאלו בזכות אברהם… ב נגאלו בזכות יצחק ,ג בזכות יעקוב והד תלוי בזכות משה ,ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו ‘ואתה תצוה את בני ישראל ‘.. על דרך אומרם זל אין ‘צו’ אלא מלכות כי הוא ימלוך עלינו לעתיד ותנאי הוא שיעסקו בתורה .וזה הוא אומרו ‘ויקחו אליך שמן זית זך’ ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן …ודקדק לומר זך שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנטר חס ושלום או להתגדל וכדומה..’
דברים קדושים אלו מלמדים אותנו שהתהליך המשיחי גאולי שאנו חיים אותו הוא נקרא ‘משה גואל אחרון’ ‘בזכות משה’. איך יתכן שלמרות ההתעסקות בתורה ובמצות אלפיים שנה לא נגאלנו מוקדם יותר? היינו צריכים לחכות לענקי הרוח שיכלו לגלות את משמעותה האמתית של תורת משה ,של תורת משה בתוך גואל בלי שמרים גלותיים. תורתו של המשיח שהוא הוא משה תורה בלי שמרים זכה ואמתית . תורת הגאולה שמטרתה להיות עם בארצו ורק כך אור לאנושות. וזהו כדברי מרן הרב קוק איחודה של תורת משה ותורת משיח. תורה שכוללת את הממד ההיסטורי כללי של נשמות ישראל. וזוהי מטרת המקדש. לכן דווקא משה הוא שמקים את המשכן!
תורת משה בממדה האמתי היא תורת הכלל כנשמתו של משה שהיא כללית. לכן משה הוא הגואל האחרון .וזהו ההיפך של כל התורות החלקיות הגלותיות שעוסקות רק בבית הכנסת או בקהילה.
ולכן הפרשה הזו נקראת בחודש אדר שבו חל פורים. דור זה ניצל למרות התנהגות של הישארות בגלות כשאחשוורוש עוצר את בניית המקדש. הוא ניצל כי פורים מראה שישראל ניצולים בהיסטוריה לא תמיד בגלל המעשים אלא בגלל זהותם הפנימית העליונה מהאבות ובגלל הבחירה בנו מעל כל הגיון על ידי ד. כי חכמי ישראל שבאותו הדור בחרו להישאר בפרס, למרות תחילת החזרה בבית שני לארץ, כי הם לא עסקו בתורת הרזים של ארץ ישראל אלא בתורת הכשרות והקהילה של היהודים נתיני האזרחות הפרסית. לכן פורים לא יתבטל לפי התלמוד כי זה לקח היסטורי שאולי יחזור. ואכן חזר..
‘וזהב הארץ ההיא טוב ‘ זוהי תורת ארץ ישראל.
ולכן רק מהמקדש בירושלים אנו מסוגלים להיות ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש.
שבת שלום מאיר משה ואקנין
תגובות