פנחס קנאות בלי נגיעה אישית- פינחס תיבות יוסף נח היסוד

פנחס הוא אליהו קנאות אמיתית של ענקי האומה בלי נגיעות לשם ד וישראל יישום הענין האלוהי במציאות .הבדלות מן תרבות האשה הזרה.תחילת תיקון בן המצרים העלאתם למקורם העליון של מועדי ישראל בירושלים מיתוך החורבן דווקא.

נרות שבת
לומדים בפרשה:

נכתב עי מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com

חכמים אומרים פנחס הכהן  הוא אליהו הנביא.ישנו דמיון ענייני בן שני האישים אשר בהיסטוריה העברית הצליחו דווקא במדת הקנאות לאפשר את המשך התפתחות האומה הישראלית ומניעת הקשר של ההתבוללות לתרבות העמים. וכך מלמד רבי יעקב אביחצרא בשם פינחס יש יוסף ונח ששמרו על יחודיות הטדם והעברי.ד נקרא באחת ממידותיו אל קנא.הקנאה הינה מדה יזומה אנושית של זכות  המאפשרת דבקות בזהות העצמית העברית ישראלית אשר מקורה בבחירת ד מתוך גזירה אלוהית בלי טעם גלוי על טבעית בישראל. האישיות אשר קנאה לאל יתברך בטאה מכוחה הטבעי אנושי את רצון החיבור מלתתא לעילא זו  מלכות אשר מיישמת את האידאל העליון במציאות התחתונה בעולם המציאות.

ישראל כמו פנחס ויוסף  מתמודד בהיסטוריה שלו מעבר בן  שם דרך האבות עד משה פנחס ועד ימי בית שני ועד ההיסטוריה העכשווית בפיתויי האשה(הרב אשכנזי אישה זה הצד הרוחני אידאולוגי) הנכרית אשר היא בפי חכמי החן ,כך מובא כאן בזוהר ,התרבות  של  הזמן  המנסה לבולל את ישראל.ובישראל האשה  היא התורה  המונעת זאת .חכמים אומרים שהבל וקין התווכחו על מי ישא התאומה שנולדה איתם , אברהם מברר אישה ליצחק יעקב נשוי עם שתי נשים ממהויות שונות של חסד ודין.התורה עוברת דרך האישה כך מבאר הרב אשכנזי  שחשדו במשה לגבי נשות דור המדבר זה אומר אמרו שמשה לקח את כל התורה .וכך יוסף הצדיק כמו פנחס ולפניו   שמר בריתו  ולא נמשך לאישה הזרה של התרבות המצרית  החומרית זו מדת היסוד אשר היא מעמידה את יסודות כל מהות ישראל.

רבי צדוק הכהן מלובלין.פרי צדיק .מאמר י פנחס.
‘זוהר הקדוש פרשה זו  ריג ב. רבי חייא  פתח עדות ביהוסף  שמו אבל מאי עדות תא חזי בשעתא דאתתא דפוטיפר  הות אחידא  ביה להאי מילה הוה יוסף עביד גרמיה  כמאן דלא ידע  לישנא דילה וכן בכל יומא  עד ההוא  שעתא בתרייתא דכתיב ותתפשהו בבגדו  ורוח הקודש צווח לקבליה לשמרך  מאשה זרה  מנכריה .  כל מאן  דנטר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא  ואחיד בההוא  עדות .ומאי הוא ה דאיתוסף ביה דכתיב עדות ביהוסף .אוף י  אתוסף בפנחס  על דקני בהאי.’  כמו ביוסף איתוסף ה כן בפנחס אתוסף י.  תורה שבעל פה כתב הרמבן זל  בב דף יב שהוא עי רוח הקודש הלכה למשה מסיני . על זה חכם עדיף מנביא.  ומלכות הוא רוח הקודש מגילה יד  ב  מלכות פה תורה שבעל פה..על זה פתח רבי חייא עדות ביהוסף שמו שיש כאן ה יתירה .ואמר שמתחלה עשה יוסף עצמו כאינו ידע ע לשון אך הפירוש כל פיתוייה  לא נכנס כלל בלבו ולא פעלה הו כלום עד דכתיב ותתפשהו בבגדו ומפרש שהיה  לה בו איזה  תפיסה  מה כרגע  עד שהוכרח לנוס החוצה..שיש לה שייכות לו .ובמדרש  מה זו לשם שמים  רואה היה באסתרולגין שלה  שהיא עתידה  להעמיד ממנו  בן  ולא ידעה אם ממנה או בתה …בחינת מלכות דקליפה .והחליקה שרמזה  לו שממנה יצא משיח בן יוסף כמו שהאמת יצא מבתה והיא שמה חושך לאור. ..והוא מצידו השתדל  ביראת ד  שהוא  ה  תתאה  בחינת מלכות  שבת דמערב שבת  איתא  יראה וה עלאה נטרא ליה  וזה  עדות  ביהוסף שמו…השתדלות  אדם השמירת שבת  שהוא יראה בחינת  ה תתאה  זוכין  לה  עלאה  שבת עלאה ואתפני יצר הרע .  וכן ביהוסף יש אותיות יה עדות לעולמי עד.  ..וכן בפנחס  על ידי דקני על ברית אתוסף בית אות י שמורה  על בריתי שלום והיינו שיהיה לו ולזרעו  לעולמי עד  כמו שכתב בזוהר הקדוש למעלה והאי צדיק חסיד אקרי.’
דברי הרב דורשים כמו כל לימודו העמקה מצידינו על על תו של כתיבת הרב.בכאן הרב מציין את חסידותו של יוסף ופנחס אשר התמודדו כל אחד בדרכו מבחינת קנאה לד במניעת טמיעה של מסורת העברית ישראלית בתוככי האשה הנכרית שהיא סמל התרבות הניכר אשר רוצה לסלף ולבולל את יחודיות סגולת ישראל של הענין האלוהי במציאות.וכך  פנחס עם הריגת כזבי בת צור ויוסף עם  אי ההסכמה לאשת פוטיפרע.
וכאן כוח סוד אות ו בלשון הקודש אשר היא ו ההיפוך ההופכת את הרע לטוב מבלי כמובן להסכים לרע בכלל.וכך סוד העברי המסיק את החיוב מתוך השלילה נהורא מחשוכא וכך מהעם המואבי  של כזבי בת צור תצא רות עם דוד ומשיח בן דוד ומאשת פוטיפרע תצא אסנת אשת  יוסף אשר ממנה משיח בן יוסף.וכך משיח בן יוסף הלאומי ומשיח בן דוד התורה במדיניות וסיום תהליך הקוממיות מתקנים את תוככי השליליות של מואב ומצרים.מתוך חוצפת מואב ומתוך חומריות תרבות מצרים המשיחים אשר מולכים בישראל לוקחים מהחוצפא ומהחומריות ומעלים את מידות אלו אל על ומשתמשים בהם לנהל את חומר מדיניות מלכות ישראל והצורך בחוצפה פוליטית אבל בקדושה.
פנחס מטות מסעי דברים.תקופת תיקון בן המצרים של החורבן שמתוכו דווקא בנית ירושלים והארץ בימינו עוד יותר עליון מלפני החורבן.
 השלה הקדוש הרב הורוביץ בספרו שני לוחות הברית  פרק תורה אור ענין ט באב חלק דף קד  ‘מזה נמצא כל הגלויות והצרות יבואו באחרית הימים לטובה..ולזו הסיבה מקרא ט באב מועד ..אשר על זה בא הרמז בתורתינו הקדושה שאמר אהרן חג לד מחר ומצאתי בקונטרס הארי זל  ויהיה חג לד מחר … שהדברים כפשוטן כי יש מחר שהוא לאחר זמן ויהיה חג לד מחר שהוא יז בתמוז כי יהיה לששון ושמחה…הצומות יתהפכו למועדים…והגלות גורם לקיום הארץ בעתיד…’
 הרב מלמד אותנו שתקופה זו תמיד נמצאת דווקא  בשבתות עליונים של תיאור גאולת ישראל במסגרת הפרשיות פנחס מטות מסעי ודברים.פנחס עוסקת במועדי ישראל מטות ומסעי ניצחון ישראל במלחמה  חילוק הארץ ומסעות ישראל לארץ ישראל ודברים תורת ארץ ישראל וברכת משה  לבנים.אלה נושאים של היפוך החורבן מועדים ניצחון במלחמה חלוקת הארץ ומסעות רק לכיוון ארץ ישראל.אלא פרשיות התיקון שדווקא נקראים בתקופה שהיתה חורבן.כי בחורבן  עצמו עם כל צרותיו טמון בתוך תוכו כבר זרע הגאולה .מיתוכו רק נבנים עוד יותר.לכן אופטימיות החכמים אשר תיקנו דווקא פרשיות אלו.
וכך מסתיימת פרשת פנחס ‘ ויאמר משה א בני ישראל משה  ככל אשר ציוה ד  את משה .וכך פרשת מטות מתחילה וידבר משה אל ראשי המטות.השלה הקדוש קורא ברצף את הפסוקים: ויאמר ד אל משה את מועדי ישראל וידבר משה אל ראשי המטות.זהו תיקון בן המצרים מועדי  ישראל אל ראשי המטות שהם החזרת הסנהדרין שגלתה ונחרבה.לסיכום החזרת המועדים הניצחון הצבאי שזו  עצמאות והחזרת מרכז תורה שבעל פה של הסנהדרין בירושלים.ולכן יש מטרה לחושך הגלות והוא קוממיות עוד יותר עליונה מיתוך החורבן עצמו כמובן כשיוצאים בזמן מן הגלויות.וברוך ד שאנו בארצינו הנפלאה הבנויה בירושלים המהממת עם חיילי צהל גיבורים  לקראת בה בנין בית המקדש בקרוב ותחיית המתים ומשיח בן דוד. לכן תשעה באב נקרא מועד.
‘בפרשת בלק נאמר  בנושא תיאור  מספר השבטים ‘:ובאלה לא היה איש מפיקודי משה..’.
רבינו אפרים רבה של פראג בפירושו כלי יקר מלמד אותנו שם שבאלה  מפקד הגברים של באי מדינת ישראל  לא היה איש  אבל נשים היו ולא מתו בחטא דיבור לשון הרע על ארץ ישראל במדבר.וממשיך לבאר הכלי יקר שאם המרגלים היו נשים לא היו חוטאות בדמורליזציה על המצב בארץ ולא היו מפחידות בהפגנות מיותרות על המצב בארץ שהיה אז  והיום רק  מצויין וטוב מאוד.
וכך ממשיך ללמד אותנו הכלי יקר בפרשת פנחס.בנות צלפחד  ממשפחת יוסף  שהודה בארצו באומרו לפרעה עברי אנוכי ,מבקשות חלק במקום בנים בארץ ישראל.הקבה באופן נדיר בתורה מאשר את בקשתן ‘כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להן נחלה בתוך אחי אביהן.’הכלי יקר מבאר : הנשים היו אוהבות הצדקות וההתחייבות בפועל במצות התלויות בארץ (ובכלל כל המצוות ראה רמבן פרשת מסעי ועוד) שקוראות רק בארץ ישראל.הן היו מוכנות ‘ליכנס למקום החיוב ולא לישאר במקום הפטור כהגדרת ביטוי הכלי יקר המאוד מרכזי.הגברים אשר זכרו את הדגה שאכלו במצרים חינם(רשי חינם  מן המצוות משמעות שבגלות המצוות בדרגת חינם לא מהותיות בחיובם)   היו מוכנים לישאר בגלות המצרים בכדי לא להיות מחוייבים בתרומה ובמעשר כך יהיו פטורים מן הצדקות.בעצם לישאר במקום הפטור של כל המצוות  ולא ליכנס למקום החיוב של כל המצוות , הצדקה בתיאור הכלי יקר לדעתי הינה דוגמא המראה על כל המצוות כלשון הכלי יקר.  עיקר המצוות הינם לבנות חברה  עם צדק ומוסר שהצדקה החברתית מכל רבדיה היא התשתית ולכן יותר מורכב לעשות זאת במסגרת מדינה ולא קהילה!.ליכנס לארץ ישראל שזה נושא העיקרי של כל הפרשיות  עד  סוף במדבר דורש רצון להיות נושא בעול האחריות של קיום בפועל של בניית מדינה עם תורה כללית להיות בשמחה  ‘במקום החיוב ‘  להיות אחראי ליישם את הנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ההישארות בניכר הינה להיות במקום הפטור מבלי התחייבות  של מצוות התלויות בארץ שהן רוב המצוות אשר מסמלות את האחריות של חברה כלכלית חקלאית בארצה בקדושה  כלימוד המרכזי של הכלי יקר. זו אחריות  הרבה יותר מהותית מקיום מצוות במסגרת בית כנסת רק בגלות.וכך הכלי  יקר קורא לחול’ ‘ מקום הפטור’ גם אם יש חיוב מצוות וארץ ישראל ‘ מקום החיוב’   . זה מקום קיום כל התורה והלכותיה כולן כתורת משה מסיני בהר הבית בירושלים.לכן רשי מביא שבנות צלפחד  היו חכמניות.זו חכמה גדולה וזכות של המעשה להיות מחוייב באחריות כללית ציבורית פוליטית כלכלית מדינית. ובוודאי להיות אחראי לצדקות  בקהילה  ובכלל ולא לפטור  את עצמינו להיות רק מתפללי מקדש מעט אלא בה להיות בבית הכנסת מבחינת כנסת כינוס גם חברתי בראות את צרכי איש ואישה בכל.
וכך אנו צריכים להיות מבן הפועלים בהנהגת עמינו וארצינו ולתמוך בהנהגה הנכונה הרואה את  טוב ארץ ישראל ויישום התורה כמו בנות  צלפחד ממשפחת יוסף אשר הודה  בארצו וכלכל את אחיו למרות הכל.זהמשיח בן יוסף המקבץ ומאחד גולי ישראל.
מאיר  משה  ואקנין.בנחמת ובניית במציאות של היום של ירושלים .זכינו.

תגובות

כתיבת תגובה

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן