נכתב על ידי חותנו מאיר משה ואקנין המצדיע לו ומתגעגע.
ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.
אנו נהיה עדים לאירועים קשים שוב דווקא בהליך היציאה מצרים. גם לאחר הגלות הקשה של ישראל במצרים לאחר שהיא גם על סיבת קושי השיעבוד ומקורו של הקושי בשיעבוד ולא כדרך המלך הוא וישבו ישראל בארץ גושן ויאחזו בה והכלי יקר כבר כתב ולימד לימוד לדורות של בעית וחטא האחיזה בארץ מצרים יתר על המידה כשלא חזרו השבטים לאחר קבורת יעקב בחברון. ושוב אנו עדים לרצון של גורמים מהעם לחזור למצרים למרות שזו היתה בעית הערב רב אבל השפעתה הקרינה על חלק מישראל גם כן!
האיחור של ישראל ביציאת מצרים עד כדי הגעה לשיעבוד וגזירות ממש כנאמר עלי ידי המדרש ששקעו בארבעים ותשעה שערי טומאה כמו בגלות האחרונה באירופא , כבר מצויין מעת היציאה עצמה בפרשת בוא.’ ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד מארץ מצרים ‘. ויהי כמו דנלמד בדברי אור החיים הקדוש המובא כאן הינו לשון צער דווקא בפסוק המתאר את היציאה.נקדים את פירושו של האבן עזרא על מהות הבדל בין דור העברים במצרים שעברו את עול הגלות ועובדת שלא הם שיכנסו לארץ ישראל.והאור החיים הקדוש יבאר לנו את מצב הויהי הצער שכבר הסתמן ביציאה עצמה ובצורך לעשות סיבוב דרך ים סוף כשיכלו להגיע ישירות יבשתית ממצרים לארץ ישראל כמתוכנן כבר בהתגלות הראשונה של ד למשה בסנה.
רבי אברהם אבן עזרא.התיצבו וראו את ישועת ד.
‘כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה אשר יעשה לכם היום.יש לתמוה איך ייראה מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם.ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצריםמ למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה.ואיך יכול עתה להלחם עם אדוניו והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים מלחמה.הלא תראה שעמלק בא בעם מועט ולולי תפילת משה היה חולש את ישראל.’והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים כי אין בהם כח להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות.והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת אלה שמות.’
תורת האבן עזרא בכאן נצחית ורלוונטית עד דורינו…
רבי חיים בן עטאר הקדוש על הפסוק בבוא של היציאה המתחיל מלשון צער ויהי .’ויהי מקץ ולא אמר הכתוב מה היה ואם נתכוין על היציאה הרי חזר ואמר פעם ב ויהי בעצם. עוד צריך לדעת מה צער ירמוז בתיבת ויהי.ואולי כי יגיד הכתוב הצער של עכובם עד הקץ ולא היה בהם זכות לצאת קודם הקץ.או לרמוז כי הצער שהיה לישראל במספר המוזכר למעלה דכתיב ומושב בני ישראל לא כל הזמן ההוא אלא מקץ…’
חידושו של תורתו הגאולית היסטורית של אור החיים הקדוש מבהירה דווקא בפסוק היציאה את ויהי שהוא לשון צער כי כל האירועים הקשים לאחר מיכן נובעים מאיחור זה שיצאו ישראל רק בעת הקץ ולא לפני לאחר ניסיון מילוי תפקידם של השפעה על תרבות מצרים שלא צלח במלואו לכן המכות .אי לכך החשש מהמלחמה והכניסה ישירות לארץ ישראל הדורש דור של יוצאי ביד רמה והוא יעד היציאה , כי פן ינחם העם ושבו מצרימה!! האיחור גרם לאיבוד הכוח הלאומי העברי של תעוזת הלחימה בהיות ישראל עזים שבאומות בעקבות אי העזיבה גם לאחר כל ליקוט הניצוצות הנצרך מתרבות מצרים העשירה.דווקא מיתוכה ולאחרי לפי הפרי צדיק קבלנו את התורה , לכן העם היה צריך לעזוב לאחר סיום העבודה של הגירות המשפיעה על מצרים! האם זה לא כך גם היום מאז ..?
רבי חיים בן עטאר הקדוש.
‘צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן עוד למה כינה העינין בפרעה ולא באדון המעשים כי הוא המוציאנ אותנו מארץ מצרים.אכן הכתוב יגיד הסיבה שגרמה כל הצער שנצטערו ישראל ברדיפת פרעה .ואמר תדע סיבת הדבר לצד שלא הוציא ה את ישראל אלא לרצונו של פרעה כפה אותו עד שנתרצה ושלחם ואמר להם קומו צאו מזה חשב מחשבות לרדוף אחריהם…ובזה גרם צער לישראל וגם לעצמו גרם איבוד לו ולאומתו ..וכנגד כל זה אמר הכתוב ויהי לשון צער ומי גרם כל צער זה בשלח פרעה שאם היה ה מוציאם שלא לרצונו הגם שלא היה חפץ לשלחם לא היה לו מקום לרדוף אלא עינו הטעתו שהיה הדבר תלוי בו ולזה חשב לשוב לקחתם …’
ומלמד אותנו אור החיים הקדוש את עובדת איחור יציאת ישראל ממצרים שיצאו רק בעקבות אישור פרעה ולא מיוזמתם זהו צער היסטורי עד היום בכל היציאות מהגלויות עד לגלות אירופא האחרונה.
-הנה כי כן אוריאל כהן חתני היד זל הרגיש בגאן את שייכותו לדור הצברי העברי של הקוממיות ולכן היה גאה להיות במדי צהל בגבעתי כי הוא כמו הדור שלו נולדו בארץ ישראל ולא היו בהגדרת של ויהי לשון צער של האיחור לצאת מהגלויות, הם היו היוזמים והראשונים ולא היו בהגדרת מאחרים הוא היה כבר הזקוף והמקדים לפעול עם אל. והוא היה עם דורו ובוגרי ישיבת ההסדר כרם ביבנה ועוד ישיבות הסדר הדור אשר עבר איננו מפחד ממלחמה ואינו משועבד.ועל חוסר הזכות של דור מגורשי מצרים לצאת בזמן בלי שעבוד מלמד כאן פרטנית ומהותית רבי צדוק הכהן מלובלין מאבני היסוד של הפרשנות הלימודית של חכמי ישראל העוסקים בסוד הזהות הישראלית עד היום.
רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק בשלח מאמר א.
‘ויהי בשלח פרעה וגו.כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (מגילה יז:) וזה שדקדק במדרש רבה מי צוח וי פרעה משל למלך וכו.אך יש להבין למה הזכיר כאן שצוח פרעה וי.גם למה נכתב כאן בשלח פרעה והיה לו לומר ויהי בצאת ישראל והיה קיצור לשון ובתורה אין אות יתירה חס וחלילה.אך באמת ידוע שבודאי לא נצרך המכות כי אין מעצור לד להוציא בני ישראל בעל כרחו של פרעה בלא שום מכה.רק מפני הקטרוגים מה נשתנו אלו מאלו שהיו ישראל מוקפין בקליפה כעובר במעי אמו…ועל זה הוצרכו המכות להיות נגוף למצרים ורפוא לישראל שנתבררו ישראל ובכל מכה יצאו ממדרגה אחת בקליפה ונכנסו במדה אחת בקדושה מתתא לעילא ועל כן הוצרכו ישראל לצאת ברשותו של פרעה. וזה שנאמר ויהי בשלח פרעה את העם שיצאו ברשיונו מפני שהיו מושקעין וזה שנאמר ויהי דצוח פרעה וי ששלחתי את ישראל כיון שהיה סיפק בידו שלא לשלחם ‘ולא היו יוצאים בלא רשותו’.’וזהו ווי באמת גם כן שהיו ישראל משוקעין כל כך בקליפה שאם היו מתמהמה עוד שעה חס וחלילה לא היו יכולים לצאת משם.
.ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו שהיה להקליפה כלב נובח מקום לקטרג רק שהשם יתברך לא הניח לקטרג.וקריעת ים בוף היה בזכות האבות דאז היה גם כן קטרוגים כמו שנא במדרש הרבה ובזוהר הקדוש.
ובגאולה העתידה כתיב כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות שגם הגאולה העתיקה יהיה ‘בעתיקה שהוא פלא עליון ‘.אך להיפיך מגאולת מצרים דשם היה לא זכו אחישנה שדלג השם יתברך על הקץ שלא ישתקעו חס וחלילה וכאן’ יהיה זכו אחישנה לא זכו בעיתה’ דשוב לא יהיה פחד שישתקעו …
.ואחר כך אמר במדרש רבה . וי משה אמר וי ואיני נכנס עמהן לארץ.וגם צעקת משה וי הוא שייך למה שנאמר בשלח פרעה ‘שמורה שלא נשלמו ישראל מצדם ולא היו ראויים לצאת ביד רמה בלא רשות פרעה רק בשלח פרעה שיצאו ברשותו.וכמו שאמרנו ויצטרכו עוד לגלויות מזה ידע משה רבינו עה שאינו נכנס עמהם לארץ שאם היה נכנס עמהן לא נשתעבדו עוד ישראל בשום גלות ( כמו שנאמר במגלה עמוקות).ולכן כיון שראה ‘שלא יצאו ביד רמה בלא רשות רק פרעה הסכים ושלחם צוח וי שאינו נכנס עמהן לארץ
.ובזוהר הקדוש דהרגיש גם כן על לשון ויהי ומפרש דקאי על ישראל שהם הרגישו אז תבירו דרוחא ואמרו וי …כד נפקו ישראל ממצרים רוחיהון הוה תביר …בשעת יציאת מצרים דבליל א דפסח נתגלה להם הקבה באור עתיקא יצאו ביד רמה …היו מלאים מאורו יתברך…אחכ תיכף נעלם מהם אותו ההארה ואז התמררו בליבם ‘בזכרם מה שעבר עליהם במצרים שהיו משוקעים בקליפתם עד שאם היו מתעכבים עוד חס וחלילה היו נשארים שם ונשבר רוחם בקרבם וזהו התבירא דרוחא …וביסם להם השי בקדושת שבת .אמרו בזוהר הקדוש וקבה אסי לון …בשבת…’
הנה כי כן הפרי צדיק מלמד אותנו את היות ישראל בתוך קליפת מצרים בעקבות חוסר הזכות לצאת מיוזמתם בלי הרס מצרים אלא יצאו רק אחרי המכות שהוצרכו להיות גם להוכיח לישראל את מציאות ד והשגחתו ההיסטורית ועובדת היותם עם עברי עם ארץ משלהם ארץ ישראל.וזה מה שהרב מלמד על הוי של פרעה שרק עם גירושו ואישורו יצאו כנגררים ומתעכבים והוי של משה רבינו שגם בעקבות איחורים אלו הכל נדחה ונוספו עוד גלויות ולא נכנס עמהם לארץ ישראל שאז לא היה עוד חורבן! ובוודאי לימוד מרכזי היסטורי של הפרי צדיק בכאן רק מראה את עובדת היות ענין בכורת ישראל בחירת הקבה עם ענין אלוהי על טבעי של עם כל העיכובים המתוארים זו בחירה אלוקית מוחלטת של נצח ישראל אשר היא מצד אחד בחירה של האל מעל השכל ובמקביל יש לבחירה זו סיבות כנלמד עי הרב אשכנזי של בניית הקודש עי האבות מבחירתם ומעשיהים וגם בהיסטוריה הידבקות ישראל בחלקו הגדול בתורה עד היום למרות הנתבוללות בניכר הקשה. לימוד הרב מתאר לפי המדרש הזוהר והחכמים כאן לא באו חלילה לקטרג על ישראל אלא לתאר את לימוד פתיחת הפרשה בלשון צער של ויהי למרות שזו פרשת השירה והיציאה.וכך היה גם בגלות האחרונה שיצאנו בעיכוב רב ובויהי עם לשון צער גדול.ובוודאי שבה יש לנו מדינה בארץ ישראל זהו נס אלא שעדיין ישנם שוב מתעכבים בניכר אשר לא תמיד מודעים לפסוקי הפרשה שלנו המראים את התוצאות הקשות שבכך.וכל לימוד תורה ומצוות לא יוכל להפוך את הצרפתי או האמריקאי והאנגלי ועוד לאוהבי ישראל באשר כמובא עי הכלי יקר בפירושו על פסוק כקוצים בעיניהם שהעברים בהאחזותם במנעמי החיים בתרבות מצרים גרמו למצרים לקנאה וההמשך לצערינו ידוע כל גלות! זה המסר של אור החיים הקדוש בלימוד שימוש התורה במילת ויהי בעצם היום הזה הוציא ד את צבאות ישראל וגם ויהי בשלח פרעה את העם , ויהי לשון צער למרות הגאולה הגדולה . זהו הוראת הפרי צדיק גם שהבאנו.
-כך כאמור אוריאל חתני היד ודור לוחמי צהל בסדיר ובמילואים ובכלל כל ישראלי החי בקדושת עפר ארץ ישראל כל אחד במעלתו כמובן ותחומו הם התשובה של היוזמה ורצון לא להיות ממעוכבי הגאולה אלא להיות ממקדמיה ומיתוך כך לאפשר לימוד התורה בארץ בכל מכמניה יום ויום מיתוך פיתוח השפעתה על כל חיי החברה הישראלית.
קשר ארבעת הנושאים המרכזיים בפרשת בשלח קריעת ים סוף המן עמלק ושבת עם התגברות על ידי תיאור נושאים אלו על המניעים להתקדמות בקדושת התורה והגאולה.ומלחמה ברוע העמלקי נרשר ביניהם.לימוד היסטורי.
האדמור מברדישב .ספרו קדושת לוי..’כי נחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים ובא עד צוארו בים …אחד בא עד צוארו מחמת שכוונתו היה כיון שצוה השם יתברך ויסעו לתוך הים מסר נםשו על קדושת ד שגם אם יטבע בים מוכרח לקיים את מצות ..והאופן השני מחמת שבטח בחסדי השם יתברך ובנפלאותיו …וכשיאמרו ישראל שירה על הים..ותקח מרים הנביאה..מטבטחות היו צדקניות שהקבה יעשה להם ניסים…כן בכאם מרוב בטחונם ירד נחשון לתוך הים קודם הבקיעה..ועל פי זה יובן מה שנאמר אז ישיר לשון עתיד על שעלתה ליבם לומר שירה קודם התשועה..מזה מובן ויאמינו בד ובמשה עבדו. שגם קודם התשועה האמינו יעשה עמהם ניסים. ..הנה בקריעת ים סוף היה אתערותא דלתתא דישראל הטיבו מעשיהם וגרמו מעשיהם רחמי השם….תיבת אז פירושו באותו זמן קודם הבקיעה אז עלה בדעתם ובטחו בד שיאמרו שירה …אין לך אתערותא גדול מזה.. .’
-זו האמונה הענקית שהיתה להם בעקבות הצורך לגלות זאת עי הסבב בים סוף לקראת הכניסה לארץ ישראל החייבת מידה זו! וכך דרך דוגמת הנחשון הראשון ראש שבט המלוכה של יהודה כל ישראל שם כבר האמינו ורצו לומר שירה מיד כבר לפני קריעת הים ! זהו מילת אז לפני הבקיעה! זה הצדיקים בלימוד הרב כאן שהם מוגדרים כך רק בגלל הזיהוי שלהם במאורעות הגדולים בהיסטוריה עוד רק בתחילת או לםני התרחשותם הם כבר מודים ואומרים שירה בלי פלפולי סרק! וזאת הנחשונים נותנים להם כוח אמוני זה לומר שירה או הלל בדורינו על האירועים גם אם יש בהם קושי ועליות ומורדות! וכך האמונה של חתני אוריאל כהן היד זל שלחימתו במלחמה היתה מעין ראיית תהליך הגאולי ואז רצון לדחוף אותו ולהשמיד אויב גם אם ראה את הקושי שהסב לנו עמלק האיסלאמי והפרסי ומיתוך הקושי פעילותו היצה כמו נחשון הראשון לקפוץ וגם חייו היו שירה למרות הקושי!
רבי צדוק הכהן מלובלין .פרי צדיק.בשלח מאמר יג.
‘ענין סדר הפרשה שנזכר בה ד ענינים קריעת ים סוף ופרשת המן ואחר כך שבת קודש ואחר כך מלחמת עמלק.הוא על פי מה שאמרו בראשית רבה פרשה ג ויהי אור כנגד ספר ואלא שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה דהיינו על ידי מתן תורה והיה ההתחלה ביסורי הגלות דהיה הכנה למתן תורה וכמו שאמרו ברכות ה. שהתורה ניתנה על ידי יסורי הגלות.
.ואחר כך פרשת בוא יציאת מצרים שהיא ההכנה למתן תורה..
.ואחר כך פרשה זו נגד קטרוגי המרגלים שכתוב בזוהר הקדוש שלח שרמזו על התורה.וגם זבת חלב ודבש, ‘טב הוא האי עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה אפס כי עז העם.מאן דבעי למזכי בה בעי למיהוי תקיף בעותרא וכו.ועם כל דא וגם ילידי הענק בעי גופא תקיף גיבר כארי בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש עמלק יושב.אי יימא בר נש גאפילו בכל דא יזכי יצרא בישא קטיגרא..והחתי כמה מקטרגי..היינו עמלק השורש מכל הטומאות .כי הוא מקרר הלב מחמימות לעסוק בתורה..
.אמנם בני מהימנותא אמרי אם חפץ בנו ד כיון שישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי הקבה לא בעי מנן אלא לבא. זוהר הקדוש.כיון שיהיה בנו חשק לעבודת השם יצברל באמת בודאי יזמין לנו פרנסה ויעזור לנו להתגבר על יצר הרע ..וכל ענפי יצר הרע.
.וכנגד זה באו ד עניינים בפרשה זו
1נגד מה שאמרו שלא יוכלו לעסוק בתורה מצד המקטרגים הענפים מיצר הרע נגד זה הראה השם יתברך קריעת ים סוף שטבעו המצרים ומצרים השורש מכל ע קליפות העכום שכולם נקראו על שם מצרים שמצירות לישראל מעיקים לנקודת ישראל.כי טומאת מצרים היא התאוה ערות הארץ …שורש מג דברים המוציאים האדם מן העולם . כי מתאוה באים לקנאה וכבוד גם כן .אף שיצאו ממצרים מטומאתם לא נעקר השורש עד קריעת ים סוף.כי במצרים היו שקועים כעובר במעי אמו דלולי רחמי שמים לא היו יכולים לינצל …זהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בעל יום ולילה…לדעת כי כבר הוצאנו משם יתברך משורש טומאה זו.קריעת ים סוף רק מצד הקבה… בעתיקא תליא מילתא כי העיקר מה שהשם יתברך עוזרו.
2ונגד טענת פרנסה היה ירידת המן שהראה להם השם יתברך דהזמין להם פרנסתם …כי הנס מירידת המן לעולם להעוסקים בתורה הקבה מעביר מעליהם עול דרך ארץ שלא יצטרכו לבטל לגמרי מדברי תורה.
3 ומצות שבת הוא נגד טענת דבעי גופא תקיף..לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצות ..והמצוה לענג הגוף ומזה משיגים קדושת שבת….ואין צריך גופא גבר כארי..והאומר שמתייגע מן התורה הוא סימן שאין תורתו לשמה כמו שדמעתי מהרב מפשיסחא…
4 ואחר כך נגד טענת עמלק בא פרשת התחלת מחיקת עמלק…ואין לו כוח בקליפתו שכבר החליש יהושוע כוחו..כי עמלק שורש היצר הרע..והחלשתו עי הרמת משה ידו..בהרמת משה ידו פועל בליבם כל זה כי הוא השורש בכל הנפשות שבדור בכל דור יש נפש כזה..דורש נפשו הוא התורה נקראת על שמו…’
-לימוד תורת רבי צדוק חיונית בכלל ובוודאי לדורינו דור מלמדת אותנו את מהות התנהלותו ההיסטורית של ישראל מאז ועד ימינו.בפרשת בשלח בשיא היציאה מן השעבוד מקליפת מצרים של ההשתקעות בתאוה וכבוד של כל תרבויות המצרים מאז ועד עתה , מלמדת אותנו תורת משה את שלבי ההתמודדות של מהלך היציאה וכל המניעים של יישום התורה ומלחמה ברע העמלקי.ראשית עובדה שמיתוך קושי הגלות דווקא קבלנו דווקא את התורה.ופרשת בוא עובדת אפשרות לקבל המצוות עם כוח אלוקי מיתוך רצון הלב לעשותם עם כל המניעים. ומשם לעובדת השבת של אפשרות שגם החומר של האדם יתענג מיתוך מצוה וכך הגוף לא רק נלחם במניעים.ומשם אפשרות ניצחון בשיא הרוע המגלם את כל מתנגדי ישראל ביחד גם אלו הרוצים להחליף את ישראל חלילה באומרם שהם ישראל וגם אלה הרוצים חלילה לפגוע פיזית בנו, והוא מאז ועד היום עמלק ! כך מלמד הפרי צדיק וברור שכל מילה מהרב שהובאה כאן במאמרו דרושה לימוד מעמיק.
-כך היה אוריאל חתני היד הלוחם שהיה דור דיירי ארץ הקודש בגאון והיה עם כוחות רצון לפעול בחיים למרות הקשיים וגם הוא שהביא את משפחתו לתורה ומצוות למד בישיבה תיכונית קרית הרצוג בב והסדר כרם ביבנה עם שירות לוחם בגבעתי וזכה לילחם בעמלק עם כל הקושי בשמחת פניו עם חיוכו הביישני.
וכך כל בני דורו בישיבות התיכוניות ההסדר הגבוהות הקדם מכינות ומיתוך כל צעירי ישראל הברוכים. הוא גילם את היציאה מהגלות ויישומה עם רצון הלב במדינת ישראל עם כל המורכבות. והוא הצליח בחריצותו להקים משפחה עם רעיה מדהימה ביתי חנה שמחה שתחיה עם בנות שיר וליה היפות ובית מטופח בצור הדסה היפה.אוריאל חתני היד הצלחת! חבל לנו שלא הספקת להנות! ד נתן ד לקח יהי שם ד מבורך מעתה ועד עולם.
‘ופרעה הקריב…ויצעקו בני ישראל אל ד.ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים…חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב עבד את מצרים ממתנו במדבר..ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד ..ד ילחם לכם ואתם תחרישון.’
רבי משה בן מימון הרמבן.’איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם.אבל הנכון שנפרש כי היו כיתות והכתוב יספר כל מה שעשו כלם.אמר כי הכת האחת צועקת אל ד והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם .ועל זאת כתוב וימרו על ים סוף , ולכך יחזיר הכתוב בני ישראל פעם אחרת , ויצעקו בני ישראל אל ד כי הטובים בהם צעקו אל ה והנשארים מרו בדברו.ולכך אמר אחכ וייראו העם את ד ויאמינו בד ובמשה עבדו.לא אמר וייראו ישראל ישראל את ה ויאמינו אבל אמר העם כי ‘בני ישראל’ שם ליחידים והעם שם להמון וכן וילונו העם.וכך הזכירו רבותינו ויחל העם לזנות , בכל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא.
.והנה לא אמרו לקחתנו למות במלחמה אבל לקחתנו למות במדבר וממותנו במדבר כי טרם יראו מלחמה ‘לא היו חפצים לצאת אל המדבר פן ימותו שם ברעב ובצמא .ויתכן שאמרו לו כן בצאתם ועודם במצרים כאשר הסב אותם אלהים דרך המדבר ים סוף או שאמרו לו מתחחה אנא נצא אם דרך פלישתים ילחמו בנו ואם דרך המדבר טוב לנו לעבוד את מצרים ממותנו במדבר.
.ואפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בה ומתפללים אליו להצילם אבל במשה ‘נכנס ספק בליבם פן יוציאם למשול עליהים…ואונקלוס תרגם בכאן ויצעקו וצעיקו עשאו ענין תרעומת לומר שלא התפללו אבל היו מתרעמים לפניו על שהוציאם ממצרים כלשון ויצעקו אל פרעה…’
רבן של ישראל הרמבן כך קרא לו הרב צבי יהודה הכהן קוק, מלמד אותנו לפי המדרש ובצורת מהות פרשנותו העצמית ההיסטורית של תורת הסוד את המסר הנצחי של התורה באירועי הגאולה של אז ועד עתה מכל תרבויות המצרים. ההליכה לעבר ים סוף לא היתה מחוייבת מציאות הרי אפשר להגיע לפי המפה מדרום מצרים דרך עזה הנגב לארץ ישראל ישיר. העיכוב והנחיצות לעבור דרך קושי ים סוף הינו הכרח כאמור למעלה של ויהי לשון צער של עובדת היות העם העברי עדיין לא מוכן ומבין שדרושה יציאה מהגלות המצרית להיות עם אחראי לגורלו עם יעוד של תורה וקדושה לכל העולם ובוודאי שזה דורש אחריות ומילוי צו הבורא של התורה של ‘וכבשוה ‘ למרות הקשיים של הדרך.וגם לאחר היציאה להפנים שד הוא שהוציא ממצרים שמשה הגואל הוא שליח ד למרות גידולו בבית פרעה ושד הוא הבוחר את הליך הגאולה לפי מצב הדורות ועובדת מי דרוצה לפעול עם אל ליישם פרקטית את היציאה.יציאה מהגלות ולא להתעקש לישאר במלאח או בגטו של קהילת קודש דגושן או פריס או מקנס וכו..וכך היה בדורינו כנאמר על ידי הרמבן לפי המדרש ויונתן בן עוזיאל שישנם עד היום כמה תנועות וגישות לגבי מציאות גאולתינו וגם התורה. חוגים האומרים שזה לא הקבה חלילה שגאל אותנו מאירופא ומכל העולם אלא זו התנועה הציונית! זה אגב חטא העגל שאמרו משה הוציאו אותנו ולא ד כהסבר הרב אשכנזי זצל.כך אמרו אז ומביא זאת הרמבן כאן בפירושו שאמרו משה הוציא אותם למשול עליהים ולא ד..נו..וגם לומר שמשה החצי עברי מצרי הוא הגואל ? לא יכול להיות הרי היה לבוש מצרית או כמו בוינא! לכן היו כיתות הנקראים העם כמובא על ידי הרמבן שלא האמינו וצעקו דרוצים לחזור וכיתת ישראל שבאמת צעקו להתפלל ולא להתלונן והאמינו שד הוא המוציא מגלות מצרים ודווקא משה הוא שליחו שיביא את התורה ויוביל עד גבול ארץ ישראל שהוא המטרה. לכן הרמבן וכמו יונתן בן עוזיאל כאן מביא דהיו כיתות מפלגות שונות.הרוצים לצאת והרוצים לחזור והמתפללים ולוחמים והמתיאשים. לכן זה הויהי לשון צער הקושי שדרש מעבר מקריעת ים סוף ללמד את ישראל שד הבורא הוא משנה את חוקי הטבע כשיש צורך כי הוא בראם ואז הוא בורא הטבע הוא המוציא אותנו ממצרים הוא היכול ורוצה לשבור את חוקיות הטבע של השליטה של התרבויות על ישראל ולהוציא את ישראל כשאין מנוס בדרך נס של שינוי חוקי הטבע. מי שמאמין בגאולה ובצורך קידומה ויציאה מן הגלות הנראית בלתי אפשרית לשבירה הוא מאמין בעצם בהשגחת האל בעולמו. והפוך זו מרידה בבורא העולם והשגחתו.וכך לגבי כל קידום של כל מטרות ממלכת הכהנים בלימוד תורה על כל מכמניה של העמקה בספרי חכמי האמונה והזהות במקביל ללימוד התלמוד והפסיקה ההילכתית לעוסקים בהנהגה האמיתית של קהילות וגרעיני התורה המדהימות בארצינו כגון בצור הדסה ובכל ערי ישראל בדרום ובצפון אשר הם בעצם המקדמים את העשיה היישומית תורנית קהילתית במדינה.ובוודאי כל עולם התורה וישיבות מכל הגישות.וההנהגה הפוליטית בממשלה בכנסת בועדות הכנסת ראשי הערים כל אלו פועלים עם אל עם רצון לקידום הכלל המדינה החברה הכלכלה התורה. וזאת עם רצון ומאמץ מהותי שהוא הקפיצה לים העשיה עם כל הקושי של כל תחום שצויין זו קריעת ים המניעים זה תואר הנחשונים בכל תחום אי לכך אומרים שירת הים כל יום בתפילת שחרית כי אנו קופצים לים הפעילות.והרב אשכנזי מלמד שכשיש יוזמה כגון של נחשון בן עמינדב שקפץ לים והטה לכף זכות את כל מצב ישראל הלא פשוט של חוסר אמונה בתהליך איפשר ששר מצרים לא יכריע. אז יש אפשרות לאחד את כל הגישות שצויינו ביחד בתנאי שיש במקביל אחדות ויוזמה.
-וכאן השלה הקדוש הרב הורוביץ מלמד שהצדיקים אומרים שירה לפני קיום הבטחת הגאולה שירו לד קודם אחכ כי נפלאות עשה.לכן משה לא אמר שירה ביציאת מצרים כי העם עוד לא היה באמונה אמיתית בתהליך הגאולי ומעצמו וכשזה הגיע לאחר צורך המעבר של העברים במימות ים סוף אז כתוב ויאמינו בד ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל.וכך מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה מלמד השלה הקדוש רק עכשיו כשבלית ברירה ד הטביע את מצרים עבור העברים שאיחרו במצרים אתם אומרים שירה? לכן לעתיד לבוא יאמרו קודם שירה.כמה תורתו של השלה הקדוש לדורינו חשובה וכך מאמיני בד ובישועתו אומרים שירה לפני כל תהליך ובוודאי בדורינו את ההלל ומזמור הודו בחג גאולת ארצינו חג העצמאות שבו אנו כלימוד השלה הקדוש לא מעוניינים להיות בין אלו שלא אומרים שירה ותודה לקבה בזמן! וכך ענקי ישראל פסקו הרב הראשי הרב הרצוג זצל הראשון לציון הרב עוזיאל זצל מרן הראשלץ הרב עובדיה יוסף זצל הרב של נתניה הרב שלוש זצל ועוד.
-וכך חתני כבני אוריאל כהן היד שנפל במלחמת עמלק לא היה צריך ללמד אותו שד הוא המוציא ממצרים שד הוא ניהל את קוממיות מדינת ישראל בידי שליחו הן החכמים שכתבו על הצורך לקידום מעשי כגון הכאון מוילנא המהרל הפרי צדיק בדרך כל חכם הרב אלקלעי הרב ביבס ועוד והן יישומית עי הרצל וכל הבונים את ארצינו עם כל העליות והלוחמים בצהל ובכל התחומים וכל חכמי התורה שמלמדים את תורת הכלל בארצינו ובעולם. לכן הוא היה חי פרקטית מבלי הספרים את האמונה הזאת בד ובגאולה וביעודה בארץ ישראל ובמרכזיות התורה והמסורת הדבר הגדול הזה שאנו חיים בדורינו. לכן נלחם. בעצם אוריאל כהן חתני הטוב היד זל היה עם תואר ישראל שהיה עם כלי זיין שלו נשקו הן הגשמי להילחם עם אהבה ורצון של שלמות במשימה בתור מפקד של חייליו וגם עם כלי זיין הנשק של אידאלוגיה מהותית של אהבת העם והארץ מיתוך אהבת החיים בכל מרכיביהים בלי התנזרות או בידול.זה תואר ישראל נקדושה במציאות החברתית של עם כל צורכי החיים הכי איכותיים ולא בידול מהחיים עצמם הטובים שהיו מנת חלקי האידאלוגים בגלויות בעקבות הסתגרות ארבע אמות של ההלכה רק בקהילה.זה בוודאי שמר על המצוה והקהילה חלקית אבל לא היציל אותה מהתבוללות ופוגרומים.ובזכותו יש אפשרות לחכמי ישראל ולכולנו לפעול בכל תחום שהוא מצוה בארץ וללמוד תורה בכל הארץ. כך אמר מרן הרב עובדיה יוסף על גודל זכות חיילי צהל כמו חתני שמאפשרים לנו את כל חיי הקדושה.געגוע אליך.וכך מלמד אותנו רבה של פראג הכלי יקר בלימוד מרכזי שהמטרה היתה ישר לארץ ישראל אלא שהיה צריך חינוך למפקפקים שד הוא הגואל ממצרים ומשה נביאו שליחו עד היום! לכן קריעת ים סוף י40 שנה במדבר. אבל לתואר ישראלים לא היה צורך .הנה דברי קודשו.
הכלי יקר.’שלא היו ישראל ראויין לקבל התורה כי אם אחר שעברו בים סוף באו לידי אמונה שלימה בד ובמשה עבדו כמו שנאמר ויאמינו בד ובמשה עבדו וקודם שבאו לידי אמונה זו פשיטא שלא היו ראויין לקבל תורה כל זמן שהיו מסופקים בנבואת משה ובאמונה בה .ואחר דבאו על ים סוף לידי אמונה זו מאז היו ראוים לקבל התורה.והיו צריכין עוד לילך במדבר לקנות שמה מידת ההסתפקות …
.בשלח פרעה את העם כי לא נבדלו עדיין משאר עמי הארץ לפי שלא היה כלי זיינם עליהם לא כלי זיין טבעי שהרי לא היו מלומדי מלחמה ולא כלי זיין של תורה שהרי לא קבלו עדיין התורה..
.כך שילוח האמור כאן על הערב רב ובעבורם היה צריך להסב אותם שלא יחזרו למצרים בראותם מלחמה .אבל עבור בני ישראל לא היה צריך לכל זה הסבוב כי בני ישראל עלו חמושים מזןיינים כי המה בנים אמון בם בני מאמינים ובוטחים בתשועת ד וזו היא כלי זיינם על כן היו בטוחים במלחמה אבל כל מיעוט הבטחון בא להם מן הערב כי קרוב הוא רוצה לומר חדשים מקרוב באו ולא נשתרשו באמונה.’
מצדיע לך חותנך האוהב מאיר משה ואקנין ירושלים.
תגובות