היה פעם חסיד שהיתה לו בעיה רפואית קשה ורצה בדחיפות לקבל ברכה מהרבי מליובאוויטש, הוא הלך לחדרו של הרבי והניח את המכתב בחריץ של הדלת, בתקוה שכשהמזכיר יגיע הוא יראה את זה ויתן לרבי, בבוקר המזכיר הגיע, פתח את הדלת ולא שם לב למכתב שנפל, הרבי שם לב, קם ממקומו, הרים את המכתב ובירך את החסיד, כששמע החסיד מה היה הרגיש לא נעים וכתב לרבי שהוא מתנצל שהטריח אותו להתכופף להרים את המכתב, ענה לו הרבי “והרי זה כל תפקידי “להרים” ובמיוחד במקומות שאחרים לא שמו לב”.
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים, אדם שנדר נדר לאסור על עצמו דבר מסויים שהיה מותר, אומרת לו התורה שהוא יכול ללכת לחכם ולבקש התרה והחכם יתיר לו את הנדר.
בדיני נדרים אנחנו מוצאים בחז”ל שני קצוות מצד אחד חז”ל משבחים את הנדר ואומרים “נדרים סייג לפרישות” ומצד שני חז”ל נוזפים בזה שעשה נדר ואומרים לו “דייך מה שאסרה עליך תורה למה אתה בא להוסיף עוד איסורים” מוסבר על כך שזה מופנה לשני סוגי אנשים, הנדרים ניתנו בתורה עבור האדם שעומד בדרגה נמוכה וחושש שייפול, הוא צריך באמת לנדור והנדרים הם סייג לפרישות, הם שומרים עליו שלא ייפול, לעומתו אדם שנמצא בדרגה גבוהה יותר אליו פונים חז”ל באמירה ״דייך מה שאסרה עליך תורה״, כי מטרתך היא לחיות בעולם ולא להתנזר ממנו.
וכאן נכנס תפקידו של החכם, כשהיהודי מגיע אל החכם משתדל החכם לגלות את הפנימיות שלו ולמצוא את הנקודה הגבוהה של נשמתו, כשיגלה את דרגת הנשמה הגבוהה של היהודי ויעזור לו לחיות לפי הגובה האמיתי שלו לא יהיה צורך יותר בנדר ויוכל גם הוא לעבוד את השם מתוך העולם ללא התנזרות.
כיום תורת החסידות כל כך נגישה ומבוארת עבור כל אחד שבאמת יש לנו את האפשרות להתחבר ביתר קלות לפנימיות שלנו וכך להגיע למקום הגבוה בנפשנו, בזכות זה שנשתדל כולנו להוסיף בלימוד הפנימיות נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
תגובות