עתירה קנטרנית שלא תוציא אל הפועל שום שינוי מעשי

אחת מכותרות האתמול הייתה “הוראת” בג”ץ למפלגת אגודת ישראל למחוק את סעיף הדרת הנשים מתקנונה. כפי שכבר ציינו רבים, הכותרות הראשיות, המובלטות, מטעות. בג”ץ לא הורה דבר כי אם הציע לבא כוח אגודת ישראל לבחון מחיקת הסעיף הנדון ולחזור עם החלטת המפלגה לבג”ץ תוך 30 יום.

עד כאן העובדות. בחינה במבט נוסף של דיון זה בבג”ץ תוביל אולי למחשבות או לתובנות נוספות.

סעיף 6 ב תקנון המפלגה קובע כך: “חבר מפלגה יכול שיהיה: כל איש יהודי מבן 18 שנה ומעלה, שומר תורה ומצוות הנמנה עם החרדים לדבר ה’ ומזדהה עם אגודת ישראל ומטרותיה”. העתירה כוונה כנגד ההפליה לכאורה הנעוצה בסעיף זה – הפליית נשים. פרשנות הסעיף הלשונית הפשוטה היא כי “איש יהודי” (לא ההוא משושן הבירה) אינו כולל בחובו “אישה יהודיה”. ומכאן עתירת הנשים כנגד אי חוקיותו וחוקתיותו של סעיף זה בתקנון מפלגה במדינת ישראל.
מי שבוחן את מהות הדברים מגיע למסקנה כי המדובר בעתירה קנטרנית על פניה שלא תוציא אל הפועל שום שינוי מעשי. כדי להיבחר לחבר מפלגה אין די בכשירות לבדה. הנה לנו מפלגה-אחות לאגודת ישראל, דגל התורה, בתקנונה אין בנמצא הוראה דומה והפלא ופלא מעולם (וכנראה לעולם, אולם נבואה ניתנה לכאלה שאינני רוצה להימנות עליהם) לא נבחרה אישה לחברת מפלגת דגל התורה. כך שהדיון הוא תיאורטי, עיוני ואינו קובע הלכה למעשה דבר. אף אם נניח כי אישה תהיה כשירה להיבחר כחברת מפלגת אגודת ישראל, אין איש שצופה שדבר כזה יקרה בפועל בעתיד הנראה לעין.

כנראה שישנם גם גברים חרדים רבים המעוניינים להיבחר כחברי המפלגה, וכשירותם אינה מוטלת בספק, אולם לא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. אני אינני זוכר מתי בפעם האחרונה ערכה אגודת ישראל בחירות לבחירת חברי מפלגה. וככל שנערכו כאלה כנראה שהכוחות הקהילתיים והאינטרסים הפוליטיים של כל תת-קבוצה במפלגה חזקים מרצון של אדם פרטי כזה או אחר, בדיוק אגב כמו בכל מערכת פוליטית בעולם ובארץ. זה טיבה של פוליטיקה. הציבור החרדי אינו שונה בעניין הזה משאר הקהלים והמפלגות ופועל סביב רעיון – דבר ה’, תורה ושמירת מצוות בהנהגת מועצת גדולי התורה ורבני הציבור. רעיון זה מוביל לחשיבה שעיקרה ציבורית ופחות פרטנית וייתכן שטוב שכך.

לגופה של עתירה: בג”ץ הציע למחוק את הסעיף אולם ניתן לחשוב שאין צורך בכך – אילו נפנה למקורות המשפט העברי, שאין כל ספק שמפלגה כאגודת ישראל נשענת עליו ורואה בו נקודת מוצא, נגלה את הכלל הפרשני-הלכתי הקובע כי “השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה” (מכילתא, כ”א יח). כאשר המונח דינים מתייחס לעניינים אזרחיים ופליליים. מקור הכלל נעוץ בפסוק שבחומש שמות פרק כ”א פסוק א’: “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” – “לפניהם”, משמע לפני כל עם ישראל, איש ואישה בשווה.

אמנם ניתן למצוא מקורות תורניים שמהם יהיה ניתן להסיק כי הפירוש המילולי של “איש” אינו כולל בתוכו “אישה”, כמו הלכת המלך – שום תשים עליך מלך (דברים, י”ז יד-טו), מלך ולא מלכה (ספרי, שם), היינו איש ולא אישה ואכן הרמב”ם במשנה תורה פסק כן להלכה והוסיף איסור למינוי נשים לכל שררה ציבורית. אולם כללי הפרשנות התכליתית שקנו שביתה בשיטת המשפט הישראלית, בתוספת כללי פרשנות הנוגעים לחזקת שוויון הדינים באשר לשיטות משפט אחרות, יובילו למסקנה כי הפרשנות הראויה למיל ה “איש” שבסעיף 6 בתקנון מפלגת אגודת ישראל כוללת אף אישה (כל עוד עומדת היא בכללים הנוספים שהוגדרו בסעיף – שמירת תורה ומצוות והזדהות עם מטרות המפלגה), ואין לראות במילה “איש” ככזו הבאה למעט אישה מלהיבחר לחברת המפלגה.

פרשנות זו מייתרת את העתירה ואת מחיקת הסעיף ומאפשרת לכולם לחיות בשלום – אם “איש ולא אישה” אין, הפלייה מניין? (על משקל מסקנת חוות דעת המומחה שמונה על ידי משרד החינוך לבחון האם ישנה הפלייה בבית הספר בעמנואל).

ייתכן גם כי אירוע זה יכול להוות “קריאת כיוון” לחשיבה מחודשת על אודות הדרך והאמצעי לנטילת חלק בפוליטיקה הישראלית. מאז ומעולם (כשניתנה האפשרות) ועד היום, יהודים בתפוצות נטלו ונוטלים חלק בפוליטיקה המדינתית והמקומית. ברוב המקרים הדרך לעשות כן היא להתמקד במפלגה השלטת ולהשפיע על חבריה מבפנים באמצעות בחירת נציג, שאינו חייב להיות חלק מחברי הקהילה היהודית, אולם תמורת הבטחת הקולות של היהודים והבחירה בו הוא מייצג נאמנה את בוחריו בקרב המפלגה ובבית המחוקקים או בכל רשות שלטונית אחרת. במקרה של נציג סורר הרי שלא ירחק היום ובבחירות המפלגתיות הבאות קולות היהודים יועברו מיידית לנציג נאמן אחר במקומו. כך בארה”ב כיום, כך גם ברוב מדינות אירופה.

“מצוות” הבחירות אינה כזו מצווה גדולה כמו שחושבים אלה הנוטלים בה חלק פעיל מחד גיסא, ואינה “עבירה” כזו גדולה כמו שחושבים אלה הנמנעים בקנאות ממנה מאידך גיסא, אמרה זו מיוחסת לאחד מגדולי הדור הקודם. ומדוע באמת אין בה מצווה או עבירה? כי השתתפותם של החרדים בבחירות אינה מטרה לכשעצמה. אין בה מהות או אלמנט של מצווה או דבר שבקדושה. השתתפות בבחירות ונטילת חלק במשחק הפוליטי הינה אינסטרומנטלית בלבד. קרי: כלי להגשמת מטרות עבור ציבור שומרי התורה והמצוות החרדים לדבר ה’ במדינת ישראל. אמצעי אינו דבר קדוש, ואילו כלי כזה או אחר נמצא שאינו יעיל או שאינו מתאים למטרות הרי שניתן ורצוי להחליפו.

ייתכן כי השפעה מבפנים על מפלגת שלטון ובחירת נציג שיפעל לטובת מטרות הקהילה החרדית תהיה יעילה יותר ותמנע התנגשויות ערכיות בין הציבור החרדי לשאר הקהלים בישראל. איני מזלזל במשכורת של חבר כנסת שכעת נהנים ממנה אי-אילו חרדים המכהנים ככאלה, אולם כאמור המטרות של החרדים הינן ציבוריות ואינן כופפות עצמן לתועלת פרטנית כזו או אחרת. בנוסף, אינני חושב שחברי מרכז הליכוד למשל רעבים ללחם או מובטלים.

ניתן לומר כי במקרה הזה אין לאפשר לאמצעים להתקדש ויש לשמור על קדושת המטרה – פעילות פוליטית יעילה בצורה המקסימאלית לטובת מטרות הקודש החרדיות: שמירת מוסדות עולם התורה, החינוך, השבת ועוד. מפלגות חרדיות לצורך נציגות ישירה בבית מחוקקים הן דבר חדש יחסית כימיה של מדינת ישראל ואולי קצת יותר.

יכול להיות שלאור פרשה זו, פרשת השר-סגן-השר ליצמן ועוד פרשיות דומות בעבר וכאלה שכנראה יצוצו בעתיד – כדאי לבחון שוב מהי הדרך הנכונה ביותר והיעילה ביותר להגשמת מטרות המפלגה. אין כל ספק כי הכרעה בנושא זה שמורה רק למועצת גדולי התורה אשר על פיהם יישק דבר ומפיהם אנו חיים.