אנו בחסדי ד’ יתברך א-לוהי ישראל מגיעים לשבת המיוחדת הפותחת את אביב ההויה האנושית שהיא הבשורה היסודית של ישראל לכל האנושות. בשורה זו לכל האנושות הינה חג החירות הישראלי חג הפסח שמהותו הוא חודש ניסן. חודש ניסן הוא הגורם לגילוי העצמיות הישראלית אשר הינה יצירה א-לוהית אשר טבוע בה ‘העינין הא-לוהי’. לכן עצמות הנשמה הישראלית כולה מבטאת את החופש העליון הא-לוהי. חודש ניסן מגלה את הזהות העברית אשר שועבדה בכור הברזל הגלותי המצרי, ורק מתוך גילוי זה ישראל מתחיל לקבל מצוות. אנו נציין שסגולת חודש ניסן בתור ראש השנה הישראלי היה ידוע לאבות. המלאכים הגיעו לבשר את שרה בלידת יצחק ואכלו מצות כי זה היה פסח. לוט נתן מצות למלאכים שבאו להציל אותו בסדום. חשוב לציין שהעם העברי אשר יש לו את דרך ארץ של האבות רק הוא יכול להיות שייך לראש השנה הישראלי בניסן שהוא ראש השנה של הבשורה הישראלית לעולם שאפשר לצאת מכל הגלויות. חג הפסח איננו תלוש ממועדו החודשי. לכן חודש זה ותאריך פסח היה ידוע בסגולת החירות שלו מתקוםת האבות. אלא שהיה צריך לחכות שעם שלם שציבור שלם יבטא את מהות חודש וחג זה.כשמימד הציבורי הלאומי הכללי של ישראלי זיהה את התאמת האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים בתור האירוע המתאים ליד בניסן, יכולנו לצאת ממצרים.זמן חודש ניסן וזמן פסח אשר היו ידועים לאבות ולבניהים , התבטא סופי היסטורית ביד בניסן בדור זה.
הרב יהודה לאון אשכנזי – מניטו מגדולי חכמי אלזיר. כתביו בצרפתית בספר כי מציון על המועדים.פרשת החודש: ‘..פרשה זו המיוסדת מהעשרים פסוקים של פרק 12 של ספר שמות .פרשה זו מיסדת התחדשות דרסטית של ספירת הזמן אשר היה נהוג עד אותו זמן. החודש הראשון של השנה מאז תקופת האבות היה חודש,תשרי.מאז יציאת מצרים זה יהיה חודש,ניסן .חשוב לציין מאידך שהמצוות הראשונות של התורה בסדר הכרונולוגי של גילויים לישראל בתור כלל נוגעים למאורע יציאת מצרים… הכל קורא כאילו שהדיבור הא-לוהי נשמע רק לאלה שחוו את עובדת השיחרור מהגלות.אברהם בשורש ההיסטורה שלנו בתור פרט ועם ישראל בהנהגת משה במימד הכללי.החכמה היהודית תמיד קישרה ישירות בן פסח לסיני.ההתגלות הא-לוהית מתגלה רק לאלה ששמו קץ לשיעבוד הגלותי.
האינטלקטואלים היהודים שבפזורה מפרסמים תכופות תיזות יפות על נושא זה באופן שכלתני, אלא הם לא מסוגלים להתעורר למציאות העכדווית של היסטורית ישראל.אנו נזכור שהתורה מציינת את המספר החשוב של העברים שכבר במצרים ובמדבר היו עברים למאורעות שהם היו עדים להם בעצמם… איך יתכן שאין שום ציון של המסורת בקשר לאירוע של יציאת אברהם מגלות כשדים לכיוון ארץ ישראל.. כי ההיסטוריה של אברהם הינה היסטוריה פרטית אישית והיתה סכנה שהיא תהיה בסיס של בניית מיתוס של גיבור פרטי. אבל היסטוריה של עם יש,לה את הזכות של מציאות עכשווית… משה נקרא בידי החכמים משה בן עמרם בעל המשמעות בעברית של ‘עם רם’..’ תורגם באחריותי בלבד מצרפתית לעברית.
חודש ניסן הינו החידוש הישראלי של מימד קדושת הכלל ביטוי המימד הציבורי של הדיבור הא-לוהי.אנוכי ד’ א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר ברא את העולם או אשר נתן את התורה. דברי הרב חשובים ומרכזיים ובמיוחד לדורינו. ד’ מתגלה רק לעם ולא לפרט לכן התורה ותחילת המצוות נתנו בפרשת בוא שאנו נקרא השבת של פרשת החודש רק לעברים שנהיו עם ושיוצאים מהגלות.זהו סוד ההתחדשות האביבית של ניסן. החודש הזה לכם ראש חודשים. זהו החידוש העברי ישראלי תורני: יש אפשרות להכניס קדושה במימד הקולקטיבי הלאומי של כל המערכות של עם במדינתו. המצוות הם לא פולחן פרטי של דת religion. אין אצל העם הישראלי ותורתו מושג של religion דתיות ; זהו מונח המיובא ממנטאליות הדתית המהולה בעבודה זרה של אומות העולם. לכן סדרת המצוות שנתנו בפרשת החודש קידוש החודש םסח מצה מרור הגדה תפילין קדמה להם היציאה מהעבדות הגלותית וניתוק ישראל מהזהות המצרית ומארצם.מצוות ותורה מקבלים רק אם אנו בדרך לכינון מדינה בארץ ישראל ; אם לא זהו פולחן דתי אשי ולא תורת ישראל אשר מהותה הינה לצאת מכל השיעבודים האנושיים מכל סוג שהם.
לכן פרשת החודש הפותחת את הקדושה הלאומית של ישראל תמיד נקראת במקביל לפרשיות ויקהל פיקודי המתארות את נדבת המשכן מקדש אשר הינו בסיס האחדות והציבוריות הישראלית והמודל של קדושת הכלל. זהו הקשר ההדוק עם חודש ניסן וחג הפסח, קדושת הכלל בארצו דרך המקדש בירושלים. הגלות בת שנות אלפיים אשר התנהלנו רק בצורה של דת פרטית השכיחה לנו את הצימד הכללי לאומי של תורת ישראל.
בפרשת פיקודי .’ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד את משה כן עשו’
רבי חיים בן עטאר הקדוש : ‘ויעשו בני ישראל. והגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב שלוחו של אדם כמותו (ברכות לד.) וכאילו כל ישראל עשו .והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ד ולא הם שלחוהו . אף על פי כן הרי הסכימו עליו עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה . והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל ,כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה ואולי כי לזה רמזו ואהבת לרעיך כמוך .פירוש,לצד שהוא כמותך ; כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלמותיך. ואם כן אנו אחר אלא אתה עצמיך וכאחד מחלקיך.ובזה מצאנו נחת רוח כי ד צוה תריג מצוות ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם… אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד .כינה לכולם יחד מעשה כולם. ומעתה כל אחד מישראל הביא כל היג מינים שבנדבה ועשה כל המלאכות האמורות.’
דבריו הקדושים של האור החיים הקדוש מתארים את האפשרות היחידה של קיום התורה והיא רק ‘במחברת הכללות’ כלשונו הטהור.וזה אפשרי אך ורק במדינת ישראל דרך תרומת ישראל לבניית מקדש בירושלים.
רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק .פרשת ויקהל מאמר א.:
‘…וכן המשכן הוא מקום שיצא משם האור תורה שבעל פה על דרך מה שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ד מירושלים. דבר ד זו הלכה. וכן בבית המקדש היתה לשכת הגזית שמשם יוצאה תורה לכל ישרא. וזה שאמרו ויקרא רבה; ברכה מציון שנאמר יברכך לצד מציון. וכן כתיב על הררי ציון כי שם צוה ד את הברכה .וכן הכהנים דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו להם נמסר הברכה שעיקר הברכה הוא ריבוי התורה שבעל פה… ויקהל משה שקבצם שיהיו כולם כאיש אחד וכל ידי כן יוכלו לזכות לברכת הריבוי באור תורה שבעל פה..’
הרב מתאר לנו שתורה שבעל פה יכולה להתפתח רק דרך האחדות הלאומית של כלל ישראל מסביב לארצו
ומסביב חבית המקדש בירושלים.רק בארץ ישראל ישנה ברכה והברכה היא הנחלת התורה בכל המערכות הציבוריות שזו תורה שבעל פה וזה יכול להיות רק במדינת עברית.לכן הדיבור כדברי הארי זל היה בגלות במצרים; והדיבור הנבואי של משה הגואל יכל לפרוץ רק כשיצאנו ממצרים.כך תורה שבעל פה תוכל לפרוץ רק דרל הנחלתה בחיין מדיניים לאומיים בארץ ישראל דרך כינון סנהדרין שתייצג את כל ההשקפות התורניות. כי מציון תצא תורה.
מרן הרב קוק – אורח משפט קמה:
‘המצה היא זכר לחירות שיסודה היא ההכרה שכל דרך ד כתורה היא תולדה נאמנה מכוונת לפי אמיתת טבעיותינו הכללית; מצד כללות כנסת ישראל. על כן החירות האמיתית הוא להתפתח על פי הטבע הפנימי בלא עירוב יסודות זרים ..’
זהו סוד המקדש וחודש ניסן וחג הפסח: הקדושה הישראלית הינה דרך המקדש בירושלים ולכן מטרת יציאת מצרים הינה ההגעה לארץ ישראל ובניית מדינה אשר במרכזה תורת האחדות הישראלית היוצאת מבית המקדש אשר בהר הבית. מקדש אשר מסביבו עם של אוכלי מצה האוכל המיוחד של חפצי החירות האמיתית של לההיות דוגמא של כלל של מדינה אשר בכל מערוכתיה נמצאות תורת ישראל. תורת ירושלים לטובת כל האנשות הכללית..
מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com
תגובות