אנו מתחילים לקרוא מהשבת את ספר ויקרא המוגדר על ידי חכמים בתור ‘תורת כוהנים’.אנו מתחילים תמיד את ספר ויקרא בחודש ניסן וסמוך לחג הפסח ובוודאי שחכמים תקנו זאת עם כוונה עליונה.
ראשית נושא האכילה הינו האקט הראשוני שעליו צווה אדם הראשון: ‘ויאמר ד’ אל האדם מכל עץ הגן אכול תאכל’. לאחר מכן נוח נטע כרם בעת יציאתו מהתיבה. אברהם אבינו מציע לאורחיו סעודה, יצחק אבינו מבקש מבניו עשיו ויעקב לצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים בכדי שיוכל לברך את ברכתו לכל אחד מילדיו. וכך אנו רואים במשך כל התורה את נושא האכילה. נושא זה הינו חיוני ומהותי הואיל והוא מבטא את רצון הקב”ה שהאדם יוכל להתקיים רק בדרך זו שהוא ניזון.
אלא שהתורה בציונה את נושא האכילה בוודאי שמבחינת הקבה זו מלאכת קודש. הציווי הא-לוהי הראשון לאדם מעת בריאתו הינו לגבי אכילתו ותו לא. זאת תורת האדם מצוות האכילה! אלא שהאדם צווה לצרוך בקדושה. בעצם פעילות האכילה של האדם הינה לעשות זאת בצורה נכונה ובעיקר מטרתה להכניס קדושה בחומר הטבעי של בריאת הקבה. העולם נברא עבור הנאת האדם אלא שהקב”ה מבקש מהאדם להעלות את כל החומר הטבעי של הבריאה לדרגת הויה אנושית. האדם צריך לאכול רק ממה שצווה ולא להיות נחותי דרגה של סגנון אכילה בהמית. ולכן ספר ויקרא המתחיל סמוך לפסח עוסק בקרבנות ובאכילתם על ידי הכהן ובעל הקרבן. הרב יהודה לאון אשכנזי היה אומר שהכהן הוא האדם המושלם הלבוש בבגד המושלם האוכל בצורה מושלמת במקום המושלם. הכהן בעצם מלמד את הישראלי ומתוך בית המקדש בירושלים ,אשר הוא מטרת יציאת מצרים ויציאה מהגלות האחרונה, איך צורכים נכון. מסכת פסחים עוסקת רבות בנושא בדיקת החמץ וסילוקו הקרבת קרבן פסח והאכילה של המצה ואכילה בליל הסדר. שלושה נדבכים שהם התשתית של גאולת מצרים ושל כל גאולה.
מסכת פסחים. דף מט-משנה: ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו...
וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש (שנפסל ביציאתו מירושלים) אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה (מקום מיוחד בהר הבית המיוחד לזה).
המשנה קושרת הלכתית את שחיטת קרבן הפסח בביעור מוחלט של החמץ. האכילה של חג הגאולה של היציאה מהגלות של קרבן הפסח הינה אכילה שחייבת להיות מנותקת מכל רבב של קשר עם החמץ כבר מבעוד יום מהיד בניסן בבוקר עוד לפני ליל הסדר.
הישראלי החוגג את יום עצמאותו הראשון בהיסטוריה מעלה את אכילתו לדרגה של קדושה שהיא מתנתקת עוד מהבוקר של ערב החג מכל קשר עם החמץ המסמל את היצר את השהיה הארוכה בגלות. אין לנו זאת בשום חג שמהות החג של ביטול חמץ מתחילה עוד מלפני הלילה. אין שום אפשרות להקריב קרבן הפסח אם עדיין החמץ המסמל את השאור שבעיסה עדיין בתוקף. וזו ההכשרה של האכילה בליל הסדר של קרבן הפסח שהיא אכילה של קדושת הגאולה. זו מטרת הקרבת הקרבנות ואכילתם האפשרות להעלות את האכילה לדרגה של קדושה. לכן הגמרא באותה סוגיה מדברת על קדושת האכילה.
גמרא: ‘ תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה… אמר רבי יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה ..ותנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום בסוך מחריב את ביתו… ותנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם ואם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור… ולא ישא בת עמי הארץ… תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף שכל העוסק בתורה מותר לו לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לו לאכול בשר בהמה ועוף..’ הגמרא בבירור מביאה את החשיבות של האכילה בקדושה בדיוק בסוגיה מדברת על החובה לאכול את קרבן הפסח רק אם חמצו נבער. ברור אז, שלתקופת חג הפסח החמץ מסמל את האכילה המנותקת ממהות הגאולה שהיא קרבן הפסח בירושלים. לכן קרבן הפסח נאכל רק בעיר המקדש ירושלים שהיא מרכז הקדושה העולמי.
הגמרא קושרת את האכילה בקדושה של התלמיד חכם לסוגיה העוסקת באכילת קרבן פסח רק לאחר השבתת החמץ. יש קשר הדוק אז בן האכילה בקדושה והמרכז של הקדושה שהוא המקדש בירושלים שרק בעיר ירושלים אפשר לאכול קרבן הפסח. ירושלים היא הדגם של הכנסת הקדושה בחומר העולמי. וזה הקשר המרתק שהגמרא עושה. דרך ישראל עם מקדש בירושלים אפשר לתת דוגמא של מדינה שכל כלכלתה והתנהגותה הפוליטית והחברתית הינה מבחינת צריכה שהקדושה. זהו המסר של ישראל לעולם אפשר לבנות מדינה שכל המערכות הכלכליות הם קודש. זה מטרת הקורבנות והאכילות של המצה וקרבן פסח.
לכן ברור שהקדושה מושגת רק בממד הציבורי בירושלים דרך ההקרבה של הפסח על ידי כל ישראל ואכילתו בליל הסדר דווקא בירושלים ולא בפריס או ברוקלין!
‘ונקדשתי בתוך בני ישראל. מניין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה .מאי משמע. דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא .אתיה תוך תוך. כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל . וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת. מה להלן עשרה אף כאן עשרה’. ברכות כא.א.
השלמות לשום כל מגמתו לא לצרכי עצמו כי אם לכבודו יתברך של אדון כל העולמים וקדושתו.. והנה כל הזמן שיחשוב האדם רק להשלים עצמו. אפילו בשלימות רוחנית אין זה בכלל קדושה… אמנם הקדושה האמתית שלזה צריך שישים האדם כל מעיניו הוא השלמת רצון קונו… עיקר העבודה הרוממה הוא להשלים את הכלל ולזכותו ולהטיב לו בכל הפרטים. ומי ששם העבודה הזאת נר לרגליו כל ימיו הוא באמת מתעלה לקדושה כי אין מגמתו אהבת עצמו. על כן אין היחיד אומר קדושה. כי היחיד אלולי שיש נושא לזכותו להתרומם למעלת הקדושה על ידי הרבים שבידו להיטיב להם… אי אפשר שיתעלה לקדושה. על כן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה שהוא התחלת הציור הרבים והכלל. וביותר יש בזה הכרה לקדושתו יתברך… על זה אי אפשר שתתגלה קדושתו יתברך באמת ביחש לעבודת ד’ כי אם ברבים..’ עין איה ברכות ג.מ.
דבריו הקדושים של הרב מתארים את מהות לימוד הגמרא על הגדרת הקדושה והיא עבודת הכלל. אין קדושה ביחיד לכן אין קדושה בלא כלל בלא עם בלא ארץ ישראל ובלא תורה ממלכתית היוצאת מציון ממקום אכילת קרבן הפסח שהוא קרבן יחיד הנאכל בחבורה בציבוריות והנקרב בירושלים. לכן אין טעם לפסח בגלות. האם לומר את ההגדה בליל הסדר הקדוש בממד הציבורי הירושלמי של המקדש, בעבודה פרטית בגלות? האם יש בכלל הרגשה של אפשרות של קדושה בגלות כל השנה ובפרט בחג היציאה מהגלות בפסח. הרי ההגדה מתחילה לפי המשנה מתחילה היו עובדי עבודה זרה אבותינו ועתה קרבנו המקום לעבודתו. איזה עבודה? קרבן הפסח בירושלים. וחכמים גזרו טומאה על אויר ארץ העמים. וכל הדר בחול דומה כמי שאין לו אלוה. כי אין אפשרות להשיג קדושה שהיא רק עבודת הכלל ואין ציבור כדברי הרמב”ם רק בארץ ישראל.
רבי צדוק הכהן מלובלין , פרי צדיק .פסח מאמר א… ‘ בחג זה יש אכילת מצוה שמברכין עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו שמכניס האכילה קדושה .ואכילת שבת אף שהוא גם כן אכילת מצוה מכל מקום אין מברכין עליו. מה שאין כן אכילת פסח שהוא קרבן והוא סעודתא דמלכא… אדם הראשון היה מצוה וכמו דכתב בעל עשרה מאמרות. דמצות עשה של אדם הראשון היה מכל עץ הגן אכל תאכל והוא קלקל ולא קים מצות עשה זו ויקוים לעתיד… ובא התיקון בחג זה באכילת ירקות שהוא בא על ידי הקללה ואכלת את עשב השדה וכאן אוכלים אותו בקדושה ומברכים עליומ. על אכילת מרור… וכל ג הדברים שבאו בחג זה במצוה וקדושה לגוף הם דברים שלא היה רשות לאדם הראשון לאכול, הירקות הוא רק על ידי הקללה ואכלת את עשב השדה ומצות לחם הוא גם כן לאחר הקלקול שקודם היה… רק מפרי העץ . ..’
הרב הקדוש מברר לנו שהאכילה בסדר הינה החזרה של האכילה הקדושה של האדם בגן עדן והיא תיקון של ההידרדרות באקט האכילה מהפרי עד הירקות ועד הלחם. וכל זה מתוקן על ידי האכילה בקדושה של המרור והמצה. ואכילה זו הינה קדושה כי היא באה להוציא אותנו מהאכילה הפרטית של הגלות לאכילה הקדושה של המימד הציבורי הלאומי בליל הסדר בירושלים. היש אז, ליל סדר בגולה? לכן אנו בצפון אפריקה מתחילים את ההגדה באומרנו בשמחה ענקית בביהלו יצאנו ממצרים הלחמא עניא בני חורין.
נכתב ע”י מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com
תגובות