פרשנות חכמי מרוקו והמהר”ל היישומית לאומית.יישום לימודם בליל הסדר בירושלים

‘הא לחמא עניא.ה של הא   ול של לחמא בחילוף אלף בית בסדר  אתבש ראשי תיבות כ ץ, הרמז על ‘כימי צאתך’ .והא גם זה מרמז בו האלף לאמונה .וכוונה דכמו שבזכות האמונה נגאלו אבותינו כן בכח  האמונה  אף נגאל לעתיד .וכן  אפשר לרמז בזה דגם רת של לחמא עניא הוא: עתידים ליגאל.

. עוד  ניתן  לפרש שהא בסדר אתבש הוא צ ת והרת הוא צדקה  תציל .אשר  על  כן בלילה הזה אנו  אוחזים במידה  היקרה הזאת ואנו  קוראים  בפה  מלא  דכל דיכפין  ייתי וייכול  דבזכותה  יחיש השית גאולתינו  ופדות  נפשנו  כדכתיב  שמרו משפט ועשו צדקה כי  קרובה ישועתי  לבוא וצדקתי להגלות .לחם עוני למהרפ חסאן.’

-הנה כי כן כעומק פרשנות חכמי מרוקו ופרשנותם ליישום  מהותי פרקטי מציאותי של אמירת  ההגדה במעשים אשר יחישו את הגאולה וגם יבארו את  הכתוב .וכך האמונה היא תשתית היציאה מהגלויות  עד  היום  האמונה  בהקבה  אשר משגיח  בעולמו ומראה מאורעות  במציאות ההיסטורית של הדורלישראל בכדי שיצאו מהגלות .  וכך חתני  האהוב אוריאל  כהן היד  זל שלחם בעמלק  ותרבות  הפרעונית העזתית במציאות  של  דורו פרקטית  על  יוסמה  הנובעת  מאמונה בהשגחת  האל  על  ישראל ולא  היה  עיוור למאורעות של  תקומת  נדית  העברים ודל.וגם אמונה  בכוח העצמי יזומי של הישראלי  בעצמו ובכוחותיו  העצמיים  לפעילות  פרקטית  לצאת  מהמצרים לירושלים  מאז  ועד  היום.לכן ההגדה  מתחילה ביסוד  זה שלחם עניא  הוא האמונה  בהקבה ובעצמו ובקריאת  המאורעות במציאות  לצאת  מהגלות.כך הלחם  עוני  של  האמונה  הוא  עזיבת  הנגיעה  האישית וחוסר  רצון  לאחריות להיות  עם  במדינתו עם  תורה כללית ולא רק קהילתית! זו האמונה  בה ובכוח ישראל .אם לאו  אז  נשארים  בלי  אמונה עם  דת של נגיעות ולא  תורה אמיתית  של  אמונה  בקבה ואז עם  כל  המורכבות יוצאים ממצרים!

.ואז ההמשך  הוא ההערבות  ההדדית  האחדות  שהיא נותנת  עוצמה להילחם  יחד לכיבוש  ארצינו ופיתוח  ארצינו וקידום  תורתינו  על  כל  זרמיה מסביב להלכה של משה רבינו לכם מהתחלה  צדקה, מזמינים אורוח  אחדות.כי בגלות  היינו  מפורדים ועכשיו בגאולה  מתאחדים!

.רבי יוסף כנפו.לפי פירוד רוח יעקב לרבי  יעקב בן  שבת.

.’הנה עיקר גלות דמצרים הוא כמו שכתבו המקובלים זל כדי לברר ניצוצי הקדושה  שנפלו על  ידי חטא  אדם  הראשון  עה .ועיקר  הבירור  הוא  על  ידי הגלות  והאכילה כמו  שכתב  הרב  החידא  על  פסוק  תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו. כלומר לאכל כבהמה ולילך בגלות גם  כן  ואחד  מהם לא  מספיק ומשום הכי ירדו למצרים  לשבר בר דאיכא תרתי גלות  ואכילה.וכן בגלות בבל רוצה לומר שהמגיד נמצא בבבל ובא ויאמר כדי לדבר  על בני  הגולה  ואמר  הא  לחמא  עניא  רוצה  לומר הא  לחמא הלחם שהוא  אוכל וגם  כן עניא דהיינו  בגלות וזהו לחם  עוני לחם  בני  הגולה .ודבר  זה  מעין מעשה אבותינו דאכלו אבהתנא הרי  אכילה  גם  כן  בארעא  דמצרים הרי  גלות .וכיון שכן עשו  אבותינו  גם  אנחנו  צריכים לעשות  כן וזהו כל  דיכפין שהוא רעב וחסר  תיקון  ובירור  ייתי כאן לבבל שהיא  הגלות  וייכול  גם  כן  שתיים זהו  ייתי  ויכול .ואם לא  הספיק  לו  תיקון  הגלות  והגאולה  אז  יוסיף לקנות עי  התפילות  והמצוות והברכות  של  יום  פסח כל דצריך אעפ שתיקן עי הגלות והאכילה ועדיין  צריך  תיקון  אז ייתי  ויפסח  ויקיים כל  הדינים הצריכים  לפסח  וכוונתו  בהם .

.ותדע  לך שבשעת  גמר הבירור בעזר ה  ושבו  בנים  לגבולם  וזהו  השתא הכא לשנה  הבאה שיגמור  הבירור  בעה בארעא  דישראל .

.ואנו לא  יודעים סוד  האכילה והגלות  על מה  ולמה המגיד  בא לומר עיקר  הסיבה והטעם  הוא בשביל ניצוצי הקדושה אשר  הם  טמונים ומשועבדים  ביד  הסיתרא  אחרא  והם  אסירים בזיקים  ועי  אותם  הסגולות  נעשו  בני  חורין וזהו  השתא  הכא עבדי ניצוצי  הקדושה לשנה  הבאה  בעה בני  חורין.’

-הנה  כי כן מלמד אותו רבי כנפו זצל בפרשנותו  המקיפה את מטרת  הגלויות  והיא לשבר בר לתקן את כל עולם הצרכני  אנושי שמאדם הראשון ועד  היום מתחבר לתאוה ולהאללת הכוח  החומרי ושימוש לפעמים  באכילה  בצרכנות לשחיתות הרס  השמנה  מחלות.לכן ותורה זאת של תיקון  ניצוצות הערכים שבאכילה שבחומר  העולמי  תרבותי נכתב עי רבי צדוק  הכהן  מלובלין בספרו  פרי  צדיק  על  פסח לגבי  תיקון אכילת  אדם  הראשון שהוצרך  לאכול  לחם ואז  תיקון  עי  המצה.לכן  בליל הסדר  ישנם  שתי  מצוות  מן  התורה  אכילת  כזית  מצה וההגדה  שהיא  גם  רק  בקשר ללחם  עוני. ישראל  בגלויות שובר  בר נמצא גם  פיזית לא  במקומו  וגם מתקן שם  את  החומר  שלא  הצליח  לתקן

 בהיותו  עם  ממלכה .היעד צריכה  כלכלית

 מדינית  קדושה. התיקון  מתחיל  במצרים וממשיך  בבבל עם  תורה  שבכתב, ותורה  שבעל  פה עד סיום  כל  התיקון וחזרה כמה שיותר  מהר לארץ  ישראל.ולא  תיקון  נצחי שהוא  אמתלא לא  לקחת  אחריות  למדינה  עם  תורה שזה תורה  בכל  המערכות  וזה הרבה  יותר  אמיתי ומורכב מתורה בקהילת ברוקלין  או  פריס  אשר רוב  רובה  לא  מתקיימת  הלכתית!

.השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין רבי יוסף כנפו זצל ספרו  זבח  פסח.

‘.ראיתי בנוסח האשכנזים הנדפס מקרוב בשמחת  הרגל להרב  החידא  דגרסי  הכי :השתא עבדי  לשנה  הבאה  בני חורין עכד נוסחתם.ואמרתי לכוין הנוסחא  הזאת על פי  מה שראיתי  למור  הרב  החסיד  בשמחת  הרגל  בפסוק הודו  לד  כי  טוב .וזל ‘אמרו רזל  כי כשהאדם  מודה  על  הנס  שכבר נעשה  לו  הנה  בשכר  זאת  יהמו  רחמיו  יתש להושיעו להבא וכו ‘ ואכ  זהו שיעור  הלשון , הא לחמא  עניא די  אכלו  אבהתנא  בארעא  דמצרים  דהיו  משועבדים  תחת  ידם  מוכים  ומעונים  ולעת כזאת אשר  הפליא חסדו עמנו וגאל אותנו  מתחת  ידם גם אנחנו  רוצים במידת  החסד  ובמידת הרחמים  לרוב האחדות ואומרים  כל דכפין ייתי  ויכול  דצריך ייתי  ויפסח, לעשות  חסד עם  כל   מי שצריך משום  שזכינו לשבח לפניו יתברך ולספר בשבח  יציאת  מצרים וברוב חסדיו ופועל  ידיו ואז  נהיה  בטוחים  שיצילינו להושיענו .ומעתה היינו דעשנזכה לעלות לארץ  ישראל  בקיבוץ  גלויות שם נשבחנו  ונאמר השתא  עבדי לשנה  הבאה  בני  חורין .היינו  השתא  עבדי הוי כדי שלשנה באה נזכה להיות  בני  חורין ‘

-הרב מלמד  בלימודו כתורת  חכמי  מרוקו הגאולית הכללית והיישומית עם  עומק הבנת לשון  הקודש  שבה עסקו , לפי לימוד  הרב  החידא זצוקל אשר מלמד שמי דמודה על  גאולתו יזכה להיות מהנושעים  גם  להבא. הנה כי  כן  יסוד  מוסד  עד  גאולתינו שבה אנו  אומרים  הלל  בחג  העצמאות  בה  באייר שאגב הרבה מחכמי  צפון  אםריקא  בגרבה תוניס, מרוקו  אמרו, שמי  שמודה  לד  על  גאולת  ישראל  כללית ופרטית  אז  יזכה לחיות  את  הגאולה עצמה להיות  פעיל  בה  כי  הוא  יושע להבא עוד  ועוד. כך בליל הסדר  תשתית  כל  הגאולות וכל  היציאה מהמצרים התרבותיים  כולם שהשפיעו  גם  לרעה על  הבנת  התורה , אנו עושים  חסד  עם  האורח  והעני כך מתחילת  הלילה  הקדוש וזה  החסד שאנו עושים הוא  ההודאה  לד על  הגאולה ואז  ניושע  עוד! כי מי דמודה לד  אז הוא  יזכה  לחיות  את  הגאולה  ואלה המתפלפלים ולא  מודים  למרות  החסד  שנעשה להם  ביציאה  מן  הגלות  האחרון  אז  לא  יזכו לחיות  את  כל  הגאולה  וגם  אם  יזכו  יהיו  שחקנים  משניים  בקידומה במדינת ישראל ובוודאי בניתוק האידאולוגי גם של החרדים בגאטאות הניכר עם   הדרכונים של ההשקפות של עבודי עבודה  הזרה  לישראל!! וכך ההודאה  על  יציאת  גלות  מצרים בהלל בתפילה ובסדר לשני חלקיו עם  המצה   היא  היא  שאפשרה  את הגאולה  האחרונה  שלנו  לירושלים  שהיא מטרת  ליל  הסדר.ואלו  שלא יצאו ולא  הודו מתו  בג  ימי  אפילה  בעפר  המצרי או מתבוללים כעת לצערינו בחול  או  גם בארץ ישראל גם בין תופשי התורה!

מהרל מפראג.:’הגדה:,לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר ..למי שעשה לאבותינו  ולנו את כל הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפילה לאור  גדול וששעבוד לגאולה ונאמר לפניו שירה חגשה  הללויה.וביאור דבר זה מעבדות לחירות פי שהיו עבדים משועבדים למצרים מורה על שפלות  שלהם שהיו עבדים  והיה  הקבה מוציא אותם לחירות  ועוד שהיתה  העבודה בפריכה  המשבר את  רוחם  וכנגד  זה אמר מיגון  לשמחה ..ומאבל  ליום טטב ןימררו את חייהם כי המרירות הוא  אבל …מרירות כאשר חיי  האדם  אינם  על מנהגם   אבילות  ביטול החיים  מאבל  ליום  טיב..מששעבוד היינו מי שהוא תחת רשות אחר אף  על  גב שאינו  עובד לו דרך עבדות רק כמו העם שמשועבד למלך במיסים .  מאפילא  לאורה כי כאשר היו במצרים  תחת  רשות  אחר היו דומים כמו דהוא עומד  באפילה כאשר  היו במצרים בלא  זה שהיה עליהם  שעבוד,היו כאילו  לא  היו  נמצאים

.לחם  עוני מהרפ חסאן.’יש לדקדק  על  תוספת  לשון  שהיה צריך לומר השתא  עבדי  ובשנה  הבאה  בני  חורין בשביל  מה  הכא  ובשביל  מה  בארעא  דישראל…המגיד  בא  להשמיענו שני דברים : חדא  דבלילה  הזה  מצוה  לאחוז  במידת  הצדקה  עלינו החובה להיות  איש  שורר  בביתו  לקרוא לעוברי  דרך כי  העני  בוש  על  כן  יאמר לו   בוא  אל  תבוש  כי  הוא  גלגל  חוזר  דזה  רק  הכא..

..ועוד  שזה  כדי  שלא  יאמר העבד אהבתי את  האדנים  ולא  אצא  חופשי לגור בארץ  אחרת  דכעת  חיה שה פזורה  ישראל  לעבדים  ולשפחות  נמכרנו , אך  לשנה הבאה בארעא  דישראל  שם  ישראל  עושה  חיל  איש  תחת גפנו ותחת תאנתו .’

-והנה שני העקרונות נלמדים בכאן וקשורים הם שהצדקה היא תשתית תחילת הסדר וכינון עצמאות ישראל שיכול בתור עם להיות חברה צודקת עם חסד , כי בגלות הוא עצמו נתון לחסדי הגוי  התורן..וכך יאמר היהודי אני מפסיק לעבוד את האידאולוגיות  של  העמים ומנתק עצמי מהם לכיוון מדינת ישראל.

.

.רבי עמנואל סררו כתב פירוש  להגדה בשנת תפ בעיר פס במרוקו והוא בן ארבע  עשרה וחצי.

‘הא לחמא עניא ‘דא כדי שלא יכירו מלאכי  השרת שאנו מתפאריםמ בכל זה ויקטרגן עלינו ויזכרו עוונותינו  שאין  אנו כדאין להגאל לפי שאין מלאכי  השרת  מכירין  לשון  ארמית.

.אחכ מדבר על לבם ואומר להם לא תבושו שאתם סמוכים על שלחן אחרים השתא הכא לשנה הבאה תהיו לשלום  בארץ  ישראל וכמו שארזל כתיב  כי  לא יהיה בך  אביון וכתיב כי לא  יחדל  אביון :כאן בזמן  הגלות כאן לימות  המשיח.ואחכ  אומר  להם דגם אנחנו בצער השתא  הכא  עבדי השנה  הזאת  אנחנו  ואתם  משועבדים  לשנה  הבאה  בעה  יבוא  משיח  ויגאל  אותנו  ונהיה  משוחררים לפי  דבניסן  נגאלו  ובניסן  עתידין  ליגאל.’

-הנה כי  כן  בלימודו  הבהיר והפשוט  והטקטואלי  של  הרב סירירו על  עובדת איחור  היהודי בגלות  מצרים  ובכלל ולכן  היעד  הוא  לא להיות  תלוי בשום דבר  באומות וזאת העצמאות  של  יעד סיפור  ליל  הסדר ! וזה לימינו  גם בעקבות  האירועים.

.רבי שלמה  אביטבול   שנת תקכט  עיר ספרו במרוקו גדול בתורה וגם בנקאי נסמך דיין  עי הרב אליהו  הצרפתי  מפאס.

‘ מה נשתנה… ותשובתו  עבדים  היינו  לפרעה הכוונה מה נשתנה  הלילה  הזה  והלילה  הזה  כולו  מצה.  והשיב  עבדים  היינו  לפרעה  במצרים רל כי  בזה ההצלה  ניצלו  בשתי  צרות  חדא  מה  שהיינו  לפרעה שהשקיענו  במט שערי  טומאה  וחדא  במצרים  היא  צרת  השיעבוד. ואכ  אילו  לא  הוציא  הקבה  אותנו  ממצרים  בכבודו  ובעצמו  לא  היה  שום  שרף או  מלאך  להציל ממט  שערי   טומאה , ואז  עדיין   אנו  משועבדין  כי  כיוון שישתקעו  בן (חמישים)שערי  טומאה  אין  להם  הצלה  ועכ  היו  נחפזים  טרם  נכנסו בן (חמישים) שערי טומאה ועל  אותו  חיפזון  אין  אנו  עושים כי אם  מצה  זכר  לישראל  שיצאו  בחיפזון  טרם  יחמץ.’

– כך אוריאל חתני האהוב היד זל הקדוש שהבין את גודל הגאולה של דורינו  עם  צבא משלו ומדינה משלו וצריך להגן על יעד יציאת מצרים וגלות  שלנו והוא מדינת  היהודים. בתוך  ההיסטוריה שלנו שכמעט שקענו חלילה לגמרי בתוך אידאולוגיות של העמים שחלקם טמאות וגם בקושי הפוגרומים של המשעבדים של רוב האומות.אי לכך תשובת האב לשאלת הבן של השינוי באכילה בלילה זה עם המצה הוא ציון מאורעות  ההיסטוריה  היהודית של גלות וחשיבות  הגאולה מן  הגלויות.והמצה הינה מהות היציאה מן הגלות היא תוכן  החיפזון המובנה שלה בהיותה נאפת  במהירות בלי שהות! חיפזון הינו היעד של ההגדה ללמד שאסור להחמיץ את  הגאולה מבחינת להיות  חמץ שהוא שהות יתרה  על  המידה בגלויות.ההיסטוריה מספיק ברורה!

אי לכך מזכירים נושא  העבדות של ההתבוללות של  כל  הזרמים  כולל  הדתיים שבהם במט שערי טומאה של האומות וקושי הארצות שהיינו  בהן לרוב. שוב פרטיקה של יישום הזהות  העברית להביאה למילואה  בארצה זה דבר  הראשון  של  ההגדה  היציאה  ולא דיון זהותי עקר חלילה!. ואז  ההגדה תדון מי זה ישראל שיצא מקורו יעודו ארצו תורתו.

.כך המהרל מפראג.גבורות  ד  .

‘ותדע איך המצה שהיא לחם עוני שייך אל הגאולה וזה כי העני  שאין לו דבר וזה עינין פשיטות כאשר  הוא  עומד בעצמו ודבר זה עם שהוא  חסרון נחשב בעולם הזה שהוא עולם ההרכבה ומעלתו בהרכבה מכל מקום הפשיטות מעלה הוא מצד עולם הפשוט ואין בו הרכבה ובלילה הזה היו  צריכים אל הגאולה ולא היתה הגאולה מצד עולם  הזה שהוא  עולם  המורכב רק מצד עולם העליון הפשוט .ולפיכך ציוה לאכול מצה לחם עוני שהוא לחם  הפשוט ..כי לשון מצה בא על דבר שהוא פשוט כמו דנקרא העור שהוא פשוט ..בשם מצה.מפני שבלילה הזה היו נגאלים במדריגה עליונה למעלה מן העולם המורכב צוה שהיה אכילתן מצה שהיא פשוטה

.ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן לפי מעלת המדרגה שנכנס לשם כי בגדי לבן הם פשוטים ולכך צוה בליל זה לאכול מצה שהוא לחם עוני פשוט מכל כי בליל זה נגאלו במדריגה עליונה וכל מגריגה עליונה יש לה פשיטות.

.וזה פירוש  הכתוב שבעת ימים תאכל  עליו  מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים כי מה שהיו יוצאים בחיפזון בלי משך זמן מורה שיצאו במדריגה ובמעלה עליונה והפעל שבה משם נעשה בלי זמן לא כמו הדברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן ולכך ראוי שיאכלו לחם עוני הוא לחם הפשוט מבלי הרכבה.’

-מלמדת תורתו של המהרל על עובדת היות לחם יעד  הגאולה  המצה כי היא לחם פשוט השייך להתמסרות  העברית לקבה ולקיים מצותו לצאת מהגלות שהיא מדרגה מעל מורכבות  עולם הזה אשר שם בפני  האדם את החומר המורכב שיכול לתת לו מצב של נגיעות  אישיות.הגאולה היא מצב שבא להעלות את  מורכבות  העולם  הטבעי לפשטותו קרי ליעודו המוסרי המתוקן.אי לכך זה  היה  בחיפזון בכדי לדלג על  המניעים זו  המצה שהיא רק  הקדמה לחירות יותר עליונה  שתגיע בגאולה  האחרונה שלנו  והיא חירות וגאולה  מיתוך  הטבע עצמו. לכן המצה  היא לחם  הנצרך בשלב  א  לגאולה. כי בעקבות  השקיעה במצרים היתה  דרושה  גאולה  על  טבעית בחפזון גאולת  המצה .וכמו דנא עי חכמים כל החגים יתבטלו חוץ מפורים וכיפורים כי אז יהיה אפשרי לאכול גם  לחם חמץ בפסח כי כבר נשיג את נגאולה במלואה בארץ ישראל כולה עם כל  העם שינצל ויבוא עם עולם חופשי באמת עם שיעבוד רק  לה.ואז  היעד  יושג של  גוליו  ה בטבע והגאולה והכל בעולם  הטבעי.

המהרל:’גבורות  ד

..’וראיה ברורה לזה שלחם עוני מצד עצמו הוא החירות והגאולה שהרי קודם הגאולה בעודם במצרים אכלו בלילה הזה מצות כדכתיב  על  מצות  ומרורים יאכלוהו שמזה תלמד ותדע כי לחם  עוני  מצד  עצמו  הוא ראוי לחירות ורצה הקבה ברוך הוא באותו לילה דיהיו עושים  דברים להיות  נמשכין  אחר  החירות שעל  ידו  יזכו  לגאולה.

.כי שחיטת  הפסח ואכילתו בעצמו אתם שוחטים את  הפסחים ואני שוחט  את  הבכורות ..וההוצאה דכתיב ואחרי  כן יצאו ברכוש גדול הרמז עליו המצה שהיו אוכלין בלילה דהמצה היא זכר לחירות ..כי מצד שהיו משועבדים במצרים והיו בעבדות  גדול ראוי שיהיו נגאלים ומי ששעבד אותם ראוי לעונש וזהו פסח מצה ומרור…על כל  פנים בליל היציאה אכלו מצה מפני דעל ידה יקנו  החירות .

.כי מצות מצה היא בעצמה זכר  לחירות ..והקבה הוציאם בחפזון שלא יכלו להתמהמה ..והיא חכמה נפלאה..כי יציאת מצרים וכל ההגדה יספר  על  הלחם לפי שהלחם מגיד לך יציאת  מצרים..המצה היא  היציאה ..ונמצא כי המצה היא עיקר כי הכל תלוי ביציאה שהרי מה שפסח על בתי בני ישראל נמשך אל היציאה.וכן וימררו את  חייהם אין זה עיקר אבל  העיקר היא  היציאה שממנה  נמשך הכל לכך לכך ראוי לספר הגדה על  המצה ..’

.גבורות ד :’זכור  את  היום הזה אשר  יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא אתכם מזה ולא יאכל חמץ .מוכח  כי  טעם איסור חמץ בשביל שהוציא אותם  בחוזק וזה כי המהירות מורה  על  חוזק שכל דבר שהוא במהירות  הוא על ידי  שפועל בחוזק והשם יתברך היה מוצא אותם בידו  החזקה ובזרוע  הנטויה.כי להוציא מן שעבוד ומרשות אחר צריך חוזק ולפי  חוזק  הפעולה שהיה מוציא אותם הקדוש  ברוך  הוא  היה  הכל  בחפזון.ולפיכך צוה על המצה שהיא נעשה במהירות ואין  בה  עיכוב זמן מורה  על  פועל שהיא  פועל  בחוזק ויכול  לגאול בחוזק.ולפיכך  המצה מורה על על הגאולה שהיא  בחוזק ואיסור חמץ בעיכוב זמן וכל שנעשה בעכוב אין  בו  חוזק וזהו הפך כח הגאולה שהיא בחוזק.’

.

-הנה כי כן משתלבים דברי הרב  סיררו והמהרל על עובדת היות עיקר ההגדה  וכל הסדר במציאות ולא בהידורי כשרות אבל העיקר בתיאוריה ונשארים או בניכר לא  עלינו או גם בארצינו נשארים  עם איסור החמצת הגאולה ולא משתתפים בפיתוחה בכל המערכות!!וכך  חתני  אוריאל  כהן היד זל שמסר  נפשו על הארץ  היה  איש של  פרקטיקה מציאות של  עשייה ולא דיבור שהוא בגלות ולא מיושם אשריו! געגוע.  וכל  פסח  על המצה  שהיא אקט  היציאה  הפרקטית  החירות מן  הגלות!וכל התמהמהות ופלפולים האם זה  הזמן , מובילים  לאיבוד שמונים  אחוז  במצרים ושואת  אירופא לצערינו כמובן  מלבד  רצון  האומות להפריע  לגאולה בארצינו.לכן חמץ זו התמהמהות פספוס  הגאולה לא  לצאת. מצה זו  מהירות זו חוזק ואומץ של פועלים עם  אל  לגאולה.גאולה  כמו  תורה כמו  ארץ  ישראל דורשת  חוזק מהירות  פעולה ועשייה מצה מול  חמץ .מדינת  ישראל עם דרישת  החוזק  המהירות  העשייה  האחריות  מול הגלות  בלי  סוף  החמץ  יצר  הרע  הנגיעה  האישית  חוסר  החוזק  והאומץ.

–

-סימני  הסדר שנתנו חכמים .

ורחץ.הגדת זבח פסח של רבי יוסף כנאפו מחכמי מוגדור במרוקו.’מרמז עוד על עניני תשובה שאחר שיקדש את עצמו בכל האמור ירחץ את עצמו מכל העבירות שאדם דש בעקביו ובכל עת ובכל זמן יוסיף לדקדק על עצמו ולהחמיר בכל מה דאפשר כדי להיות נכלל בן החסידים שזכו ליראת הרוממות באמת .ולכן אמר ורחץ בלשון הוה להורות שבכל עת ובכל זמן צריך להיות רוחץ עצמו מכל עון ומכל איסור ואפילו משגיאות  קלות..’

-כך לימוד הרב לפני אמירת ההגדה ומצוות אכילת המצה :המטרה  של  ליל הסדר היא תיקון עצמי ואם כך בפרט קל וחומר ברחיצה של התשובה הפרקטית  הלאומית הממלכתית שיש, לנו אלפיים שנות גלות לתקן ולהיות מבחינת ושבת  עד  ה  אלוהיך  שזו  פעם  הראשונה בפרשת  וילך בספר דברים שהתורה משתמשת במושג תשובה לשוב  וזאת  אך  ורק  במישור הלאומי! לכן מיד התורה כותבת ‘ושב ד את שבותך ושב וקבצך מכל העמים’.אין  בתורה מושג של  תשובה  אחר. הרב  כנפו לימד באורח פרטי כי היו בתוככי  הגלות ובוודאי  לאור הפירושים שהבאתי במאמרי לעיל של הרב שלימד  על החובה לא להתמהמה בגלות, שהרב משלב  כתורת חכמי  מרוקו בן המוסר  הפרטי  ובין  המוסר  הכללי  לאומי על חובת ההודאה בליל הסדר שאם היא אמיתית  אז  נזכה  לכוון באמת. גם להודאת העתיד לגאולה  שאנו מיחלים לה לצאת מהגלות.ואז  נודה לה על פדות  נפשינו  ולא נהיה כמו אז היו חלק  שלא יצאו כפויי טובה ולא  הודו לה כי לא זיהו את  הגאולה  ומיישמיה.

 וכך חתני אוריאל  היד  ידע  להיות מודה בחג גאולתינו  האמיתי המשך  ליל  הסדר והוא בחסד  אל חג העצמאות  בה אייר.לכן לרחוץ את עצמינו מדעות לא נכונות לפני  הסדר.

 .הרב אברהם קורייאט עיר מוגדור מרוקו חצי השני של  המאה נ19.ספרו ברית אבות על התורה שס עם הקדמת  המדפיס  הרב  אליהו  בן  אמוזג הרב פיפרנו מילוורנו גדולי  תוניס  ועוד  חכמים  .’ ד שאלות במה נשתנה’כולם רמוזים בשערי תשובה…על השאלה אשר שאל הלילה הזה כולו מצה השיב ויוציאנו ה אלוקינו משם ביד חזקה. וכידוע משכ המפרשים שהטעם שהוצרך ד  יתברך יד חזקה אף שאין שום דבר קשה בעיניו יתברך הוא מטעם שעדיין לא הגיע זמנם לצאת ולזה הוצרך השית יד חזקה כיון שראה על הקץ דעל אף שלא שהינו שם עד מלאות ימי השעבוד אלא שלולי שהינו עוד רגע אחד היינו משוקעים בנ שערי טומאה ולא  יזכר שם ישראל עוד חו כמשכ בזוהר. לכן הלילה הזה אנו אוכלין  כולו מצה לרמז זה שהיינו ממהרים ויוצאים בחיפזון דאילו נשתעבדנו עוד היינו מחמיצים ולא יצאנו משם לעולם.ולזה הוסיף לאמור ואילו לא הוציא עדיין .’

‘

-הנה כי כן מלמד הרב קורייאט על הסבר לבן החייב לשאול ולהיות  מעורב בהיסטורית  עמו במציאות לאחר חובת  הסבר  האב על מהות הזהות  העברית כדברי הרב  אשכנזי זל, על מהות אכילת המצה שהיא שינוי יסודי ולא רק טכני חלילה.מסר הפרקטי של היציאה המהירה בחוזק יד זה מצה מהירות היציאה בבוא הזמן וגם לפני ולא להחמיץ ולישאר לא עלינו בגלות עד שהכל מחמיץ מסביב ואז לצערינו הגדול האויב העמלקי או פרעוני שיקרא היטלר ימש או סטלין או חומייני או פוטין או כל השאר עד היום ואז מאכילים את  עמינו מרור ומצת  הגלות ולא מצת החופש ומרור  המאמץ לצאת! ודל.

.

-רבי דוד אסבאג .ספרו שאר ירקות. התבוללות בגלויות ואז אין ידיעה בכלל על זה שצריך לצאת  לארץ  ישראל ראה היום מליוני יהודים לצערינו כך בעולם! לכן היציאה  היא נס! ראה היבטוריה  שלנו !

”דעבדים היינו לפרעה מתכוונים בזה על גודל הנס מאחר שלא היינו ראוים לצאת מצד הדין על שהיינו  עבדים לפרעה במצרים היא ערות הארץ תרבות אנשים חטאים ונהי כטמאים כולנו כאומרם זל בקיטרוג שרו של מצרים  מה אלו עטבדי  עז אף אלו , ועשו אותנו רעים וחטאים  במט שערי טומאה  ומצד עצמינו לא היינו  ראוים לצאת .ממ ברוב רחמיו ..ויוצאנו ד אלקינו משם  משום קושי השעבוד  כמש ראה ראיתי את עני עמי אשר  במצרים  וירד להצילו . דאילו כפי מדת  הדין  ודאי לא היה מוציאנו  מצרים מפני שלנדנו ממעשיהם …דעל אף שהבטיח הקבה לאברהם כי  גר יהיה זרעך  היינו רק אם זרעך יהיו כמוך  אז  יצאו דמצד הדין עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים…’

.הרב  קוריאאט ממוגדורספרו ברית  אבות.’ואפילו  כולנו חכמים .. מצוה עלינו לספר  ביציאת  מצרים.אפשר  העה שאם קורא הלכות קרבן פסח ומצה ומרור ופרשת יציאת  מצרים היה נפטר מסיפור יציאת מצרים.אשר  על  כן  בא לשלול ומאמר ואפילו כולנו חכמים מצוה עלינו לבפר ביצימ  ממש  ולא נפטור עצמינו  בקריאת  התורה  וההלכות.ולזה  שפיר מביא  ראיה ממעשה ברבי  אליעזר דהרי הלחו עמודי  עולם היו ועכז לא  היו מסתפקים  בלימוד  התורה דהיו לומדים אלא מספרים ביציאת  מצרים  כל  אותו  הלילה.’

-כמה שדברי החכם ממרוקו במוגדור מלמד על אחת ממהות הבעיה של דורות הגאולה שלנו במדינת  העברים  בה היום, בזאת שההגדה מלמדת  שאם חכמי התורה אפילו הענקיים שבהם ינתקו את לימוד ההוראה ההלכתית מלימוד  מקצוע  המרכזי  בסוד  התורה  והוא לספר  ביציאת  מצרים לספר  על  עומק  הליכי  ההיסטוריה  הישראלית  המתחדשת  בכל  גאולה שרק  לימודי  האמונה  והסוד מלמדים  אז  לא תהיה  יציאה  מהגלויות! לימוד  הכוזרי  אטר  החיים  הקדוש  המהרל  הפרי  צדיק  רבי  יכקב  כביחצרא הארי  השלה  הקדוש. אז  תהיה תורת  פלפול  בלי  הבנת  ההיסטוריה  שזה  כל  חג  הפסח! ואז  יהיה לנו כמו  היום  ניתוק  בן  לוחמי  הגאולה  ומדינת  ישראל  וחלק  מהחכמים כי  עסקים  רק  בהלכה החשובה מאוד  כמובן  ולא  עוסקים במחשבה הישראלית! ודל.

מאיר משה  ואקנין.ירושלים.

שבת הגדול שלום ומועד טוב מבורך של פסח דורינו במדינת  ישראל.