1
1

גם לגברים: מועדון לייף סטייל לגבר החרדי

משרד הפרסום החרדי – דתי שרה תקשורת השיק את מחלקת ה'לייף סטייל' הראשונה לגברים במגזר. מי היה שם?

IMG_20180507_220349_428

משרד הפרסום הדתי – חרדי, שרה תקשורת, בניהולה של שרה פכטר השיק אמש (ב’) את מחלקת הלייף סטייל הראשונה של המגזר. באירוע שנערך במסעדת שאלוט בתל אביב השתתפו נציגי התקשורת החרדית ומובילי דעת קהל חרדיים.

בפתח האירוע ציינה פכטר כי ” עולם הלייף סטייל הגברי הוא כבר מזמן עובדה ואף צובר תאוצה ומחלחל לאט לתוך המגזר החרדי. בעוד שהסטיילינג ועולם האפנה הנשי החרדי כבר כאן מזמן, אצל הגבר החרדי הדברים קורים יותר לאט.”

במחקר שנעשה התברר שנשים הן אלה שרוכשות  80% ממוצרי הטיפוח והבישום לגברים, בעיקר למתנות לבעל או לילדים. “בדיוק לשם כך, אומרת פכטר, הקמנו את מחלקת היח”צ לגברים. אין ספק שהגבר החרדי מודע לעצמו יותר ויותר, והתהליך קורה לנגד עינינו ממש.”  “כך לדוגמא כמות השפים הגברים עולה כל שנה, והמטבח הפך להיות ידידו הטוב של הגבר. אם עד היום גברים נרתעו מלהיכנס למטבח ולבשל הרי שלאחרונה גברים מבשלים יותר, מודעים לאוכל טוב וכבר לא מפחדים לאחוז סכין שף ביד”

פעילות המשרד עד היום כללה, בעיקר, יח”צ נשי ופרסום מותגי נשים. בעקבות השינויים ההולכים וקורים אצל הגבר החרדי, הוחלט על הקמת המחלקה.

משתתפי האירוע נהנו מארוחה עשירה, כמיטב המסורת של שאלוט, ומסדנת יין ע”י סומלייה המסעדה. כמו כן חולקו למשתתפים מתנות מותאמות לאופי האירוע וכללו בין היתר, בושם של DKNY סבון לגבר של קליניק, סכין שף של סולתם וכרית תמיכה של ד”ר גב.

ואי אפשר שלא להוסיף את אחת הביקורת הכי מיוחדות שנכתבו על המסעדה:

בשנות הילדות גרתי בשכונה שקטנה בעיירת פיתוח דרומית, עם עולים מבוכרה וגרוזיה (יותר נכון, גיאורגיה). כבר בתור ילדים, התרגלנו לזהות את ההבדלים בין הגרוזינים לבוכרים, או כמו שהשכנה המבוגרת שבעצמה היתה עולה חדשה מרוסיה קראה להם: “אזייאתים”.

למה אני מספר את זה? כי בסוף השבוע, הצלחתי לחזור לאותה פיסת ילדות נוסטלגית, תמימה, מרתקת, פשוטה מצד אחד וכל כך מורכבת מצד שני. המפגש המפתיע, התרחש במיקום עוד יותר מפתיע: ליבה ההייטקיסטי של תל אביב, רמת החייל. ההפתעה האמיתית היא, לגלות מסעדה כשרה למהדרין במיקום הזה, אבל לא אקדים את המאוחר.

השלט המואר של מסעדת שאלוט, יכול להטעות. כשעברתי ברחוב בפעם הראשונה, הייתי בטוח שמדובר בעוד מסעדה עם שם שנשמע קולינרי ומעודכן, עם יומרות להגיש אוכל גורמה או מנות שף, כשבסוף אתה מקבל עוד מאותו דבר כמו שמגישים בהרבה מקומות אחרים.

אבל כבר בכניסה הבנתי שזאת לא עוד מסעדה רגילה בנוף המסעדות המוכרות לחובבי קולינריה בכשרות מהודרת. בחלל גדול ומואר בגופי תאורה בעיצוב אירופאי כבד, עם לבנים אדומות על הקירות, ריהוט אלגנטי והדבר הכי חשוב, מרווח ופרטיות בין השולחנות. נוסף לעיצוב, גם השירות במקום הוא אירופאי קלאסי, אדיב, חייכני ומוקפד מאוד אבל לא מעיק.

לפתיחה לקחתי לוביו גרוזיני ואסאדו קר שמגיע עם חמוצים קריספיים נהדרים. הלוביו, הוא תבשיל שעועית חם, שהגיע בתוך סיר מיניאטורי. בצורה סימלית ומושלמת, כשטעמתי את הביס הראשון החל לרדת גשם בחוץ וזאת היתה סיטואציה חורפית מהסרטים. החום של המנה הגרוזינית, נתן לי את האומץ לטעום אסאדו קר, וזה נתן לי את ההבנה שיש כאן מישהו עם יד מאוד מקצועית שיודע מה הוא עושה.

את אותה הבנה, פגשתי גם במנות הבצקים שכללו צ’ודו, שזה מין בצק פריך אפוי שממולא בירק או בשר. הצ’ודו הוגש בצורת עיגול, והמלצר פרס את המנה לרבעים. לצד שני סוגי הצ’ודו קיבלנו גם את ה”בילאשי”, שהיו בעצם שני כיסוני בצק דקיקים עגולים, מקופלים פנימה. בניגוד לצ’ודו, הבילאשי טוגן לשחימות פריכה.

כמו בקציצה המיוחדת, נפגשתי עם הטכניקה של הבישול המסורתי, גם במנה העיקרית שהיתה קציצת פז’רסקי. זאת קציצה מעוף טחון מומלאת בפטריות. הקריספיות החיצונית של הקציצה לא הכינה אותי למה שקרה כשחתכתי אותה. במקור הרוסי שלה, מכינים את הקציצה עם גוש חמאה שנמס במהלך הטיגון הקצר, והחמאה ניגרת החוצה כשחתוכים את הקציצה. כאן מצאו תחליף כשר, והפלא הקולינרי הזה ממחיש את האופי הכל כך ברור של המסעדה הזאת. את האופי נותן השף מישה אמאייב שהחזון שלו הוא להביא את כל האוכל המסורתי של הצומת הקולינרית של רוסיה, גיאורגיה ואוזבקיסטן, ולהנגיש אותו בכשרות מהודרת.

אפשר להמשיך לספר גם על מנות הגריל הנהדרות, ועל העוגות המסורתיות שהגיעו בתור קינוחים, אבל קצרה היריעה מלהכיל. לסיכומו של בילוי, החיבור בין המטבחים האלה עובד מצויין, ומרגיש שהגבולות המשותפים נועדו על מנת ליצור את האיחוד בין המנות של מסעדת שאלוט.

הברזל 3, רמת החייל תל אביב.

כשרות: מהדרין רבנות תל אביב, משגיח צמוד במקום

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב