שנה ללא מרן – טורו של הסופר חיים ולדר

1.
שנה חלפה מאז הסתלקותו של רשכבה”ג מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל.
במהלך השנה פגשתי אנשים רבים שכשדיברו אודותיו הם מיררו בבכי. זה משהו מאד נדיר כשמדובר בפרידה מאדם כל כך זקן ושבע ימים בן 104, בעיקר שאינו בן משפחה.
כדי להבין זאת, צריך להבין מה גורם לבני אדם למרר בבכי על הסתלקותו של הורה, גם שנים לאחר פטירתו. ההורים שלנו הם תמצית הביטחון שיש לנו בחיים. אמנם בילדות זה מוחשי יותר, אך עצם העובדה שבמהלך שנות הבניה והעיצוב שלנו הם היו הדמויות שעליהן סמכנו, מקנה להם את המקום המכובד זה של עוגן ויציבות – לכל חיינו אנו ואף לאחר פטירתם.
מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל, בפירוש נתן את הביטחון הזה, דווקא מהיותנו לאנשים ואילך.
שכן לכל אחד יש את דאגותיו – דאגות חינוך ופרנסה וחרדה מן העתיד, מעמד אישי וחברתי. מרן הגראי”ל היה סוג של עוגן שאפשר לנו להיות רגועים בנושאים רבים שהיינו מודאגים לגביהם.
התחושה היתה שיש קברניט, בעל תכונות אישיות נדירות שמעטות כמותן יש בעולם אם בכלל, מנהיג בעל ראייה רחוקה לעתיד ובעל פיקחות עצומה, ושאינו חושב כלל על עצמו על כבודו, על רכושו ועל עתידה הכלכלי של משפחתו, רק על צאן מרעיתו.
אז אמנם זכינו בגדולי הדור מעתיקי השמועה כרשכבה”ג מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א ורבינו מרן ראש הישיבה הגרי”ג אידלשטיין שליט”א, ועדיין אין זה סותר את תחושת היתמות. את תחושת האבידה.
ברם, צדיקים במיטתם קרויים חיים. מרון הגראי”ל שטינמן זצוק”ל הסתלק לגנזי מרומים, אך תכונותיו וראייתו לא יימחקו לעולם. בסעיפים הבאים נזכיר חלק מהן, למעון יוסיפו להלך עימנו ועם הדורות הבאים.
2.
מידות טובות:
מלבד גאונותו והתמדתו, התייחד מרן זצוק”ל במידות טובות ומיוחדות שכמעט בלתי ניתן למצוא באדם אחד.
אבחנו נא כל מידה ומידה טובה שנמצאת – (ענווה, נתינה, לב רחב עיניים טובות שמירת הפה והעיניים, הסתפקות במועט, ותרנות, רחמנות, שנאת בצע, ראיית האחר, נעימות רוגע, שלווה סלחנות וכו’). הן היו טבועות בו בצורה יוצאת מגדר הרגיל. בחנו נא כל מידה רעה בעולם (קנאה, שנאה, עין צרה, כעסנות, עקשנות, קמצנות, אנוכיות, חמדנות, לשון רעה, רדיפת כבוד, קושי לרצות וכו’), המידות הללו פשוט אינן נדבקות אליו.
מרן זצוק”ל טען באוזניי ובאוזניי רבים, כי רוב הצרות של בני האדם בשלום בית, בחינוך, בעסקים, בחברה, בשידוכים, נובעות מחוסר במידות טובות.
הוא נהג לומר שאדם עם מידות טובות רואה את העולם אחרת לגמרי מאשר אדם שלא זכה למידות טובות (שלא לדבר על אדם עם מידות רעות).
הוא אמר שבעל מידות טובות רואה בחושך את האור ובעל המידות הרעות רואה באור את החושך. הוא הביא דוגמאות רבות לבעיות שבני אדם באים אליו ובוכים על מר גורלם כשהפיתרון נמצא בידיהם, בשוני בגישה שלהם, בראיית הטוב, בסלחנות, בוותרנות, בהתפשרות, באי להיטות אחר הכבוד, ובקבלת הבזיונות.
הוא טען כי בידיו אינספור דוגמאות לבני אדם שהפסידו רכוש, תפקיד, מעמד, שידוך ולעיתים הפסדים גדולים ומרובים בגלל שלא ידעו לשמור על לשונם. דיברו מילה לא נכונה על מישהו לא נכון וכל השאר בא להם כבומרנג (הוא לא השתמש במילה הזו).
3.
ענווה
רבינו זצוק”ל היה ענו אמיתי. לא רק שביטל עצמו בפני עצמו, אלא שסבל קשות מכל גרם של כבוד שהורעף עליו. לעיתים כשחש ברע, היה אומר למקורביו שככל הנראה זה בגלל שנכשל (עפ”י תפישתו) בעניין הכבוד.
מספיק לדמיין את דמותו, כפופה, מתבטלת, ללא חשיבות עצמית. די לשמוע את דיבוריו. קול שקט ורועד כמתנצל ממש. לא דברי רהב ופאתוס של נואמים דגולים (לפעמים כשהיו לצידו נואמים שדיברו בפאתוס יכולתי לזהות שהוא מתקשה לשמוע זאת, כפי שאנו מתקשים לשמוע חריקת גיר על לוח… ועם זאת רוב הציבור לא חש בכך. כי גם “להזדעזע” זה סוג של ביקורתיות שיש בה שמץ מן הגאווה).
4.
ראיית האחר
לכאורה למרן זצוק”ל היתה הזכות לבקר כל אדם ואדם מפני שהוא עצמו היה נקי מכל המידות הרעות, ולא נטל טיבותא לנפשיה וחי כמו הפחות שבעניים והיה איש אמת. לכאורה יכול היה לבקר את בני האדם שבאו במחיצתו וגם את אלה שלא.
אבל מרן זצוק”ל ככל שהיה פרוש מהעולם הזה, עשה הכל כדי להבין היטב את אלה שלא מצליחים. ככל שחי בדווקאות בדירה קטנה שלא שופצה ולא סוידה, הוא הבין שבני אדם אחרים זקוקים לדירה נאה שמרחיבה דעתם. בכלל האיש שהיה כללא חולשות הבין את מגוון חולשותיו של הזולת. אז אמנם באופן ציבורי הרבה לזלזל בעוה”ז ובריצה של האנשים אחר מותרות, אבל באופן האישי לא מתח ביקורת על הבאים עליו בשאלות וטענות של מה בכך, אלא הצליח לפייסם במילים בלי להציגם ככלים ריקים… אגב, היכולת שלו לומר כל דבר כמעט בצורה שגרמה לבת שחוק ולא לפגיעה, ראויה למאמר בפני עצמו.
5.
סייג לחכמה שתיקה
מרן זצוק”ל לא הגיב לשום דבר שנאמר כנגדו.
כתבתי כבר על עניין זה בימי השלושים, אך גם שנה לאחר מכן, אני מבין שזוהי אחת מהעצות החזקות והעוצמתיות ביותר לכל תחומי החיים.
יש כאן משהו מטעה. כי כשבני אדם חושבים על זה הם יודעים שהנכון ביותר הוא שלא להגיב. אך כשזה מגיע לידי מעשה רובינו מתקשים לשתוק, או מחליטים שלא להגיב פרט למשפט אחד. או מנסים להגיב על ידי מישהו אחר כדי שתהיה תגובה אבל לא שלנו.
מרן לימד אותנו שלא להגיב זה להתייחס לפגיעה או להשמצה או להשתלחות כאילו בכלל לא התרחשו.
הוא לימד אותנו להתאפק גם כשממש מרגישים שאי אפשר, גם כשפוחדים שאם לא נגיב יבולע לנו.
לכשעצמי בדקתי את זה אינספור פעמים. לכאן ולכאן. גם במקרים שחשבתי ש”הפעם חייבים להגיב” התברר לאחר מכן שהדבר הנכון ביותר זה לא להגיב (שלא לדבר על מקרים שאתה יודע שלא נכון להגיב ואינך יכול להתאפק..).
6.
סלחנות
מרן זצוק”ל למדתי שלהיות סלחן זה לא טובה שאתה עושה לאחר אלא טובה שאתה עושה לעצמך (אולי בגלל הרגלו שלא להחזיק טובה לעצמו).
הוא אמר שאנשים שנושאים כעסים שנאות ועלבונות דומים לאנשים שנושאים מחלה. כל אדם שנושא מחלה רוצה להיפטר ממנה. ואילו אנשים שנושאים כעס וקפידות ושנאה שומרים על המחלה שלהם מכל משמר לבל תעזוב אותם חלילה…
מרן נהג לומר שבני אדם צרכים בכל לילה לומר “הריני מוחל לכל אדם” ולהתכוון לכך. עוד אמר שכאשר עולה כעס באמצע היום לא צריך לחכות ללילה אלא לומר מיד.
הראייה הזו שלו כל כך בריאה, תרתי משמע, והיא זו שהביאה אותו ל אורח חייו המעורר השתאות ואני מאמין שגם ל אורך שנות חייו הנדיר.
7.
אחד הדברים שאני משתדל לעשות ומציע לכולם, זה לחשוב כל הזמן “מה היה מרן עושה”.
אני כמובן מדבר על דברים יומיומיים שאין אנו רואים טעם ללכת להתייעץ עליהם אצל גדולי הדור או אצל אנשי מקצוע, אלא החלטות של רגע והרגשים שבשעת מעשה בחינוך הילדים, מול שכנים, בשידוכים, בעסקים, ברחוב, בהתלבטויות כיצד להגיב. פשוט חושב “אם הייתי הולך למרן הגראי”ל זצוק”ל מה היה אומר לי לעשות”.
האת, שאם תעשו זאת תגלו (כפי שאני גיליתי) שזה קל יותר ממה שאתם מדמיינים.
ברוב המקרים זה פשוט לא לעשות דבר. לא להגיב. לא לריב. לוותר, לסלוח, לא לעשות עסק, לא להעיר, להבין שזה יעבור מאליו, לשתוק. בקיצור, לסמוך על הקב”ה שיעשה הכל לטובתנו. במקרים מסוימים שיש בהם נתינה וחסד ויוזמה טובה אז התשובה היא הפוכה. “קום ועשה” (אלא אם כן זה נגד מישהו או על חשבון מישהו במיוחד אם המישהו הזה הוא רעייתך וילדיך).
אני לא יכול לומר שזה יפתור לנו את כל הבעיות, אבל זה בפירוש יעשה את כולנו אנשים הרבה יותר טובים. כאלה שחושבים, מרגישים והולכים לאורו של מרן הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטיינמן זצוק”ל.

זה כל כך פשוט וכל כך קל.