העצמאות שלנו – טורו של הסופר חיים ולדר

1. יומיים לאחר הבחירות האחרונות, אירחתי בבני ברק משלחת מכובדת מאד של אנשי ציבור חילוניים בכירים, חלקם אנשי עסקים. הביקור נקבע חודש מראש ולא היה קשור לבחירות, אך תוצאות הבחירות נכחו בשטח ולא ניתן היה שלא לעסוק בהם. למעשה גם אם לא רצינו בכך. הם היו הנושא.
האנשים הללו, שהיו איכותיים ומשכילים ביותר, פשוט הביעו פחד.
העובדה שהציבור החרדי הגיע ל-16 מנדטים ממש מפחידה את כל מי שחונך לראות בציבור שלנו גוש שחור תרתי משמע, שמסכן את אורח החיים שלהם, ושמאיים כביכול על חירותם.
אני מנסה להיכנס לראש של השמאל האנטי דתי ואפילו של הימין האנטי דתי (לפיד ודומיו) ומגלה פחד נורא ואיום שמקורו בבורות. חלקם בטוחים במאת האחוזים שכוונתינו היא להשליט כאן מדינת הלכה להוציא להורג או לכלוא כל מי שלא מקיים את מצוות הדת להקים משמרות מהפיכה ודברים כאלה. זה מה שנמצאים בירכתי המוח ולמען האמת כבר הגיעו לחזיתו. אני לא ממציא כאן דברים, אלה מילים ששמעתי מאותם אנשים. וככל שניסיתי להוציא אותם מזה, הם לא הסכימו לקבל שום דברי הרגעה: “אולי אתה לא תעשה לנו את זה” הם אמרו “אבל הם’ יעשו.
“אבל אני זה ‘הם'” אמרתי להם “אני הולך עם כובע וחליפה. הבנים והחתן שלי אברכים אני כותב בעיתון “יתד נאמן” אני בדיוק ה’הם’ שאתם מדברים עליו”.
לא עזר כלום.

2.
ואז החלטתי ללכת לכיוון אחר:
“תגידו” אמרתי להם “מהו הדבר הכי מרגיז אתכם בציבור החרדי?”
הם אפילו לא היו צריכים לחשוב לפני שענו “זה שאתם לא הולכים לצבא”.
“יופי” אמרתי להם. “אתם רוצים שנלך לצבא, נכון?”
“בטח שכן”.
“איכפת לכם לעשות איתי דימיון מודרך?” אני שואל.
“קדימה” הם אומרים.
“בואו נתחיל” אני אומר.

3.
“זוכרים את הפגנת המיליון?” אני שואל אותם. (ההפגנה בה כמיליון חרדים הפגינו מול בית המשפט העליון בשל הסנקציות הפליליות שנגזרו על בני הישיבות אם וכאשר לא יעמדו במכסות.)
הם זכרו היטב. זו היתה הפגנה שצרבה את התודעה הישראלית (אותי היא צרבה באופן אישי משום שהתקיימה ביום חתונת אחד מילדיי, וגרמה לי חשש שאיש לא יגיע…).
“כעת תדמינו 500 טנקים 10,000 נגמשי”ם, 200 מטוסים 30.000 מטולי אר פי ג’י תדמיינו את כל הטנקים והמטוסים והנגמשים מאויישים באנשים האלה עם הכובעים והחליפות והפיאות והזקן, שם מול בית המשפט העליון. או סתם כך, בכל מקום אחר, אתם עדיין איתי?
“איתך”
“ועכשיו” אני אומר “תדמיינו את כולם. כל אחד ואחד מהם, עם רובי m16 ארבעה מחסניות שני מטולי רימונים, שלושים אלף מהם מצויידים ב- FN MAG 58 (מקלע עם קצב אש של -1200 כדורים לדקה עם מהירות לוע של 840 מטר לשנייה). ועכשיו תדמיינו יחד איתי את כל המיליון מרימים את רובה הm-16 ודורכים אותו יחד (כאן השמעתי להם קול דריכה המוני “צ’אק צ’אק צ’אק צ’אק צ’אק”) ושאלתי: “תגידו אתם רוצים את זה או לא”?
“לאאאאאאאאאא” הם זעקו כמעט פה אחד…
הם היו חיוורים. לגמרי. מבטיח לכם.
“אז אני מקווה שזו הפעם האחרונה שמישהו מכם מתעצבן על זה שחרדים לא הולכים לצבא…” סיימתי את הדמיון המודרך…

4.
לקח להם זמן להירגע. לאור פחד השוא שלהם מהחרדים (פרי הסתה תקשורתית מתוחכמת וממושכת בת עשרות שנים) זה ממש עשה להם רע. המחשבה שהחרדים שהם כל כך פוחדים מהם יהפכו ללוחמים ויקבלו כוח אדיר של רובים טנקים ומטוסים.
ואז התיישבתי מולם ואמרתי:
כעת בואו נשאל שאלה שמעולם לא נשאלה: “מדוע החרדים אינם מעוניינים להיכנס לצבא? הרי כל מי שרוצה להשיג עמדת כוח, מבין היטב שהצבא והמשטרה ובית המשפט הם גופים הכרחיים למי שמעוניין בשליטה על האחר, מדוע איפה החרדים מזניחים את מוקדי הכוח הללו? והם לא סתם מזניחים. הם ממש מחרימים. אין שופט חרדי אחד, ובוודאי שלא שופט עליון, בצבא אין כמעט חרדים, זה כבר סיכמנו, במשטרה ישנם בודדים ושימו לב שגם ברשות המבצעת, מפלגת “יהדות התורה” מתנגדת לקחת תפקידי שרים, עד כדי כך שיאיר לפיד דאג לחוקק חוק שיכריח את הרב ליצמן לכהן כשר.
כעת תגידו: ככה מתנהגים מי שרוצים להשתלט על המדינה? ככה מתנהגים אנשים שרוצים להכריח אתכם משהו?

5.
נתתי להם זמן להירגע (גם מרגעי האימה של החרדים החמושים וגם מהתהיה העצומה מדוע החרדים מוותרים על זה, ועוד נאבקים כנגד אלה שרוצים להכריח אותם להשתלב בצבא בפרקליטות באקדמיה ועוד, ורק אז המשכתי:
“העצמאות שלכם אינה עצמאות שלנו. העצמאות כפי שהיא נתפשת באומות העולם היא של כוח ושליטה וכבוד לאומי ומיליטריזם, ולאומיות ולאומנות. בכל אלה התחנכנו בעולם הישיבות לראות כדברים שאינם ראויים ושאי לנו זכות לשאוף אליהם, משום שבתפישה שלנו כל עוד לא הגיעה הגאולה אנו עודנו בגלות. לכן לחרדים אין שאיפות לאומיות ולא לאומניות. הם אוהבים את ארץ ישראל אבל אין להם שום עניין ברעיון “ארץ ישראל השלימה” מכיוון שהם אינם רואים במדינת ישראל “אתחלתא דגאולה”.
החרדים אינם מתנגדים למדינה אבל לא ממש מתלהבים ממנה, ואין להם שום עניין לתפוס בה כסא או נזר ולכן תהיו רגועים לגמרי, אף אחד לא הולך להשתלט עליהם ואיש אינו חושב אפילו בכיוון הזה.

6.
וזו האמת לאמיתה:
העצמאות שלנו היא הדאגה לחינוך היהודי הטהור. העצמאות שלנו, היא לדאוג למקומות שלנו לרחובות שלנו למשפחות שלנו ולילדים שלנו. לשמור עליהם שיהיו יהודים עצמאיים ולא יהודים שמישהו מנסה לכפות עליהם מחשבות דעות ומעשים. ובשביל העצמאות הזו, לא צריך צבא ולא צריך משטרה ולא צריך בתי משפט ולא צריך שרים בממשלה. רק לשמור ולהגן על עצמנו ועל צאצאינו מפני מי שמעוניין באופן מכוון ליטול את העצמאות הזו מידינו.
אנו יודעים היטב שאם נתפתה ללכת לצבא בשביל לשמור את העצמאות הזו , בסוף מה שיישאר זה הצבא ולא הערכים, זו הסיבה שהחרדים ממעטים אפילו ללכת להפגנות (מלבד בודדות וספורות שהן שקטות באופן מופתי, ללא אלימות ולא צורך בשוטרים (!). כי גם הפגנות הן בגדר ביטול תורה והפגנות אלימות עלולות להפוך את צעירי הצאן ללוחמים וכבר סיכמנו שזהו ההפך הגמור מעצמאות…

7.הם הלכו משם המומים ודי מכונסים בעצמם. הם שמעו דברים שעליהם לא חשבו מעולם. אני חושב שסוף סוף התחילו להרהר באפשרות שהחרדים כאן, לא כדי לשלוט ולא כדי לתפוס עמדות כוח, אלא כדי לדאוג ל”יבנה וחכמיה” ללימוד התורה ולהמשך קיום העם היהודי.
וכן, הם הבינו לגמרי את ההבדל בין העצמאות שלהם לבין העצמאות שלנו.