להיקהל ולעמוד על נפשנו – טור של חיים ולדר

1. חסד גדול עשתה אתנו “הקרן לישראל חדשה” בגיבוי ראשת הממשלה האמיתית דינה זילבר, ובכסות “שדולת הנשים בישראל” שמייצגת אולי חצי אחוז מנשות ישראל, על המאבק כנגד ההפרדה בעיר עפולה.
“חסד?” אתם שואלים?
כמובן שהם התכוונו להפך, אך במבט היסטורי, המעשה הזה העמיד בפנינו מול העיניים את הכוונה האמיתית שלהם והיא למנוע באופן מוחלט היתכנות של אורח חיים חרדי במדינת ישראל, או לפחות לצמצם אותו רק למתי מעט.
הם עושים את זה כבר שנים רבות, אך לאט-לאט, מכרסמים בשולי המחנה, נוגעים בדברים שאמנם פוגעים בזכויותינו הגשמיות, אך מאפשרים לנו להצטמצם ולוותר על הגשמי למען הרוחני.
הם התנו תקציבים בלימודי ליבה – אז ויתרנו על התקציבים. הם התנו תפקידים בכירים בתואר אקדמי אז ויתרנו על התפקידים, אבל עדיין לא נכנסו לטריטוריה שלנו, הם רק צמצמו את הגדרות עלינו.
טבעו של תהליך, שהוא מטעה, הוא לא מספר את כל האמת, הוא מאפשר לאנשים ל ה ת ר ג ל למציאות מסוימת, ורק כשהוא מגיע לסיומו הוא מבין מה נעשה לו.
בעפולה נעשה מעשה נדיר. הם פשוט קפצו כמה קרונות קדימה והפעילו את כוחם ממש בקרון הצמוד לקטר.
הם נגעו במשהו שהוא תנאי בלתי מתפשר ולא ניתן למשא ומתן – עיקרון ההפרדה.

2. כדי לסבר את האוזן, נניח שייאסר על יהודים ללכת עם כיסוי ראש. הרי כל אחד מאתנו ימסור את הנפש על זה. כשמיליון אנשים מוכנים להרוס את כל מה שבנו בחייהם בשביל עיקרון – אין מי שיוכל לנצח אותם.
לכן הם לא נגעו בכיפה, אלא בכל מה שמתחתיה. וגם מתחתיה נמנעו מלנגוע בדברים שהציבור החרדי לא יוכל לעמוד בהם ולו רגע אחד, ונגעו בדברים שמציקים לו מאד, אך הוא עדיין יכול לעמוד בהם.
אם נהיה מדויקים, גם האירוע בעפולה, הוא לא באמת אירוע שאיננו יכולים לעמוד בו. ויש הטוענים שאירוע זמר גם בהפרדה לא בדיוק עומד בקודים החרדיים. אך מה שהקפיץ את כולם הוא העיקרון: ברגע שמאן דהו אוסר על קיום אירוע בהפרדה, ואף מעז לשקר בלי למצמץ ומכנה הפרדה שוויונית מרצון בשם “הדרת נשים”, הוא נוגע באחד היסודות של הדת היהודית. על זה אף אחד לא ישתוק. כי היום זה אירוע תרבות שניתן לוותר עליו ומחר זו הפרדה בבתי כנסת ובשמחות.

3. על הקפיצה הזו, של כמה קרונות קדימה, אנחנו חייבים לברך דווקא, משום שהיא חשפה לא רק את הכיוון, אלא את כוונת המכוון. לא רק לחנך אותנו מחדש, אלא, בדומה לגזירות אנטיוכוס, למחוק את כל הסממנים והמנהגים היהודיים, ולנסות להפוך את עם ישראל לעם ככל האומות.
משטרים טוטליטריים בהחלט הצליחו לעשות זאת בעבר. אמנם לא לגדוע את הקיום היהודי, מאחר והובטח לנו כי “נצח ישראל לא ישקר”, אך לצמצם אותו באופן כמעט מוחלט. במשטר דמוקרטי זה הרבה יותר קשה, ולכאורה בלתי אפשרי, אולם “הדמוקרטיה הליברלית” התגלתה כדיקטטורה יעילה לא פחות מדיכוי אלים, מפני שהיא מתחפשת ומעמידה פנים כשוחרת טוב, ומגייסת את כל הכלים הדמוקרטיים לכאורה כמו התקשורת חופש הביטוי והשוויון וכמובן בית המשפט הפרקליטות והמשטרה – כדי לבצע את הרדיפה הדיקטטורית של הדת.

4. המטרה הסופית, היא למוטט אותנו.
בשעה שאתם קוראים את השורות הללו, פועלים מאות ארגונים הממומנים על ידי “הקרן החדשה לישראל” “קרן וקסנר” “האיחוד האירופי” מצוידים בפטישים קטנים בינוניים וגדולים, ביסודות העם היהודי בכלל והציבור החרדי בפרט, ומכים ומכים ומכים בחיבורים, בצמתים ובמקומות החשובים ביותר: לימוד התורה, חומות הדת, הפרדה, תפיסת הזוגיות, חינוך הילדים ועוד.
חלק מהארגונים פועלים באופן אקטיבי כנגד הציבור החרדי, כמו למשל “שדולת הנשים” או “הפורום החילוני” וחלק עושים זאת באמצעות “חיבוק” הציבור החרדי, מתן הטבות לחלקים ממנו, “פרויקטים” שונים במסווה של “העצמה” “השפעה” “מנהיגות” ועוד ועוד, כשהמטרה הברורה והסופית של הכל היא לשנות מהיסוד את ה-D.N.A החרדי. את הקודים הבסיסיים שמאפשרים קיום של חיים חרדיים.
נשמע לכם מוגזם? קונספירטיבי משהו? תתקדמו לסעיף הבא.

5. אם היו מציעים לכם לשלוח את הבן או הבת שלכם, לא חשוב באיזה גיל, למסגרת השתלמות שבמהלכה הם ילמדו להימנע מחסד, להפסיק להקפיד על שמירת הלשון, לא להסתפק במועט, למרוד בסמכויות ולא לקבל מרות ולראות בענווה מעין חולשה שצריכה להשתנות, הייתם שולחים?
אני אפילו לא ממתין לתשובה, ברם, מסתבר שקורס כזה מתקיים במיינסטרים של הציבור החרדי והוא ממומן על ידי משרד הפנים, נציבות שירות המדינה ומשרד העבודה והרווחה.
לידיי הגיע חלק מחומרי הלימודים ואני מביא כאן, בפרסום ראשון, דף בודד שכותרתו “אפיונים ייחודיים לציבור החרדי”, כאשר הכיתוב מסביר לאן הקורס שנועד לאתר ולהעצים מנהיגים בתוך הציבור החרדי, רוצה להביא את משתתפיו.
מענווה – לאסרטיביות. מעין טובה ושמירת הלשון – לביקורת ושקיפות. מהסתפקות במועט – לעמידה על זכויות. מאמון – לבדיקה מחדש. מערבות הדדית – למובדלות. מקבלת מרות – לקבלת החלטות.
זה לא שמישהו מתנגד לביקורת, לעמידה על זכויות, ליכולת קבלת החלטות ואפילו לא לאסרטיביות. כותב השורות רושם כאן מפעם לפעם טורים שמעניקים הדרכה מפורטת ומעשית לנקודות הנ”ל כי הן לעיתים נצרכות ואף מחויבות המציאות. ברם, הרישא היא המדאיגה כאן. התנועה מנקודה א’ לנקודה ת’, העובדה שהניחו את הנקודות הללו, ככאלה הבאות לעקור ערכים נפלאים כמו ענווה, הסתפקות במועט, קבלת מרות, עין טובה ושמירת הלשון, זהו ניסיון לעקור את האופי החרדי (כפי שמבואר בכותרת המסמך), זוהי דריסה אלימה ומכוונת היטב, של כל הקדוש והיקר לנו.

6. מה האינטרס שלהם? מדוע הם עושים זאת? מדוע כה חשוב להם לפגוע בנו כל כך? לשנות אותנו מהיסוד?
שלח לי ידידי הסופר ר’ משה ארלנגר, קטע מתוך ספרו של הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק”ל בספרו “מעגלי השנה”. הקטע מסביר את הכל. אין צורך בשום הסבר נוסף.
“המורדים בתורה מרגישים בניגוד שביניהם ובין שומרי התורה, ניגוד המתבלט יום-יום בחיים, הואיל והתורה קובעת את סדר חייו המעשיים של היהודי. על כל צעד ושעל של חיי המשפחה והחברה מרגיש הכופר ורואה את הניגוד שבינו ובין אחיו המאמינים, ועם כל צעד עליו להחליט מחדש בנוגע ליחסיו עם אחיו. לכן כל יהודי שומר תורה מהווה כעין כתב אישום חי, והוא חש הכרח להתגבר עליו.
“ומאחר שאינו יכול לגנות ולשלול את נקיון הכפים, המוסריות הצרופה, כיבוש היצרים, ההקרבה העצמית והויתור על תענוגות העולם למען רעיון נשגב – מדות המאפיינות את שומרי התורה המדקדקים במצוותיה, ואשר אפילו שוטה מובהק לא יוכל שלא לראות זאת – על כן הוא משתדל למצוא אמתלה כלשהי כדי לבזות ולמאוס באלה, למען יוכל להצדיק את עצמו בפני מצפונו.
“לשם כך עליו לחפש ולהמציא איזו נקודת אחיזה כדי להיעלות מעל לשומרי התורה ולהביט ברחמנות ‘מלמעלה למטה’ על אלה ‘החשוכים’ אשר עוד לא נשתחררו מ’כבלי התורה’. עליו לשכנע את עצמו, כי כפירתו היא ‘חכמה’ ו’תבונה’, וכי דעותיו הכוזבות הן ‘קידמה’, ומעשיו הבלתי מרוסנים הם חופש ודרור.
“בתחילה, כאשר הכפירה מתחילה מתוך היסוס להתבדל ממחנה שומרי התורה, מדברת היא גבוהה גבוהה על חופש המצפון, על סובלנות ועל זכותו של כל יחיד לבחור לו את השקפותיו כראות עיניו. הכופר מגלה אז רגישות רבה וקובל תמיד על חוסר סובלנות וקיצוניות מצד נאמני התורה. אבל יש והוא מגיע לשלב מתקדם בכפירתו והריהו שוכח את העקרונות הללו של חופש המצפון וסובלנות אשר הוא עצמו קבע בתחילה.
“מעתה לא יסתפק עוד בכך שיניחוהו לחיות לפי השקפתו ו’מצפונו’ שלו באין מפריע. הוא לא ימצא עוד מנוח לנפשו, עד אשר מצפונו שלו ייהפך למצפון הכלל והכל יכירו ויודו בו. עתה הוא רואה בשמירת התורה מין עבדות רוחנית, אשר מצוה גדולה היא להיגאל ממנה ולשם גאולה זו זקוק העם למשה רבינו חדש.
“שוב אין בו אפילו שמץ של הבנה לרוחם של אחיו שומרי התורה ולא יעלה כלל על דעתו כי אפשר לו לאדם להיות נאמן לתורה בכל נפשו ובכל מאודו, לשאת את ‘כבליה’ בשמחה ובחפץ לב ולמצוא בזה את האושר הנשגב ביותר.
“וכך איננו מסתפק עוד רק ברגשי צער וחמלה על שומרי התורה ושנאתו כלפיהם, אלא הוא משכנע את עצמו, כי חובה מוטלת עליו לעקור את שמירת התורה מן השורש. ההתנגדות ל’מצפונו’ נראית לו כמרי, העמידה האיתנה – כעקשנות סרק, ושמירת התורה בכללה – כצביעות מסוכנת, הרת אסון לאומי לעם ישראל כולו. לכן חובה היא לגאול את ‘המשועבדים’ ולהוציאם מאפלה לאורה אפילו בניגוד לרצונם, כדי להציל לפחות את הדור הבא, ויהי מה”.

7. גזרו את הקטע, שננו אותו, למדו אותו לילדיכם. יש בו את הכל. את הסיבה, את הדרך, ואת תמרורי האזהרה. אם רק נדע לשמור על עצמנו, איש לא יוכל עלינו.