1
1

חזק ונתחזק – טורו של חיים ולדר

כל אלה שעיקר פרנסתם מהציבור החרדי צריכים רק חמש דקות שמישהו יסביר להם כמה חשוב להם שלא יבואו אנשים כמו יאיר לפיד ויקצצו לציבור החרדי את הקצת שיש לו. ומדוע כדאי להם שלציבור החרדי יהיה עוד יותר משאבים ותקציבים ממה שיש לו כעת.

אות חיים. חיים ולדר
אות חיים

1.
הנתונים שאני הולך להציג כאן, ידהימו לא רק את הצעירים שאינם יודעים מה קרה כאן עשרים שנה אחורה, אלא גם מבוגרם שיודעים מה קרה כאן חמישים שנה לאחור. מאיפה אני יודע? כי אני עצמי הופתעתי מעוצמת הגילוי למרות שהנתונים היו אי שם בירכתי זיכרוני.
בשנת תשמ”ד (לפני 35 שנים) התקיימו בחירות לכנסת ה-11.
מפלגת העבודה קיבלה 44 מנדטים, הליכוד 41 מנדטים. הוקמה ממשלת אחדות כשאת ראשות הממשלה חילקו ביניהם ברוטציה שמעון פרס ויצחק שמיר.
כמה קיבלה “יהדות התורה” בבחירות הללו?”
שני מנדטים. זה מה שהיא קיבלה.
שיהיה ברור. דגל התורה עדיין לא הוקמה אז. מדובר בתנועה שהיתה אמורה לייצג גם את הצד החסידי וגם את הצד הליטאי. והיא קיבלה 2 מנדטים.
2.
שמא תגידו, נו טוב, זה מה שהיינו שווים אז לפני 35 שנה? שני מנדטים.
אז זהו שלא, כי שלוש שנים לפני כן, בשנת תשמ”א (1981) קיבלה “יהדות התורה” ארבעה מנדטים.
אז מה קרה? לאן נעלמו שני מנדטים?
וחכו, זה עוד כלום.
ארבע שנים לאחר מכן, בשנת תשמ”ט (1988) התקיימו שוב בחירות והפעם כמה קיבלה יהדות התורה עם דגל התורה?
אתם לא תאמינו: 7 מנדטים. (במילים שבעה מנדטים) וזה לפני 31 שנים!!!
אני בטוח שכעת הצעירים מגיל 40 ומטה פוערים את פיהם בתדהמה. ואלה שהם מעל גיל 45 לא בדיוק מופתעים אבל הם בטח אומרים לעצמם רגע, אז איך זה שעברו 30 שנה ועלינו רק לשמונה מנדטים וגם זה על הקשקש. איך זה ייתכן בכלל?
3.
הסיפור הוא פשוט.
הכול עניין של רצון. אני מאמין שבשנת תשמ”א (1981) היינו שווים חמישה מנדטים וקיבלנו ארבעה כי היינו שאננים ועבדנו קצת. בשנת תשמ”ד (1984) התרחשו מספר אירועים שיצרו קרע בין הצד החסידי לבין הצד הליטאי בציבור החרדי. ליטאים רבים הצביעו לתנועת ש”ס שהוקמה זה עתה והחסידים אמרו לעצמם “מה פתאום שנעבוד בשביל הליטאים”. התוצאה היתה: שני מנדטים ל”יהדות התורה”.
ואז הגיעה שנת תשמ”ט. (1988).
“דגל התורה” הוקמה. התרחשה תחרות (לא בריאה אני חייב לציין) בין שני הצדדים. אבל התחרות הזו הולידה אמביציה אדירה. אני זוכר את עצמי כבחור לפני שידוכים חורש את כל צפון הארץ לקושש קולות ל”דגל התורה” למען עולם הישיבות. למען כבודו של ראש הישיבה מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל, וכדי להוכיח את דבריו של הרב אברהם רביץ ז”ל: “אנו קיימים יען כי אנו קיימים”.
החסידים פעלו אף הם במלא העוצמה, נתנו מאה אחוזים מעצמם אך לא הסתפקו בכך: הם חרשו את המגזר המסורתי והחילוני בהשבעות ובקמיעות והתוצאה של המאמצים הללו הוכיחה את עצמה:
שבעה מנדטים ל”יהדות התורה”, (,אגודת ישראל+דגל התורה) במקום שני מנדטים לשתי המפלגות הללו יחד, רק ארבע שנים קודם לכן !!! (וזה מחוץ לששת המנדטים שקיבלה ש”ס ב-1988)
לא יאומן כי יסופר.
4.
וכעת, אנו 31 שנים לאחר אותם בחירות.
כל אחד יכול להבין שהציבור שלנו גדל ברמות שלא ניתן לתאר. 30 שנה זה דור וחצי. אפילו לא צריך להיות חשבונאי כדי לראות את גידול הטבעי של האוכלוסיה לא רק בבני ברק ובירושלים. ערים שצמחו להן פתאום. קרית ספר, ביתר עילית, בית שמש, חיפה ועוד ועוד.
זה אומר שעם אותה עוצמה ועם אותו “ברען” שהיו לנו אז, אנו יכולים להגיע גם ל-12 מנדטים ולא הגזמתי בכלל.
אני מאמין שיהדות התורה, באופן הטבעי שווה עשרה מנדטים. (עובדה שהגענו לפני מספר חדשים לשמונה בלי מאמצים מיוחדים). אם יהיה לנו מחצית מהדחף מהכוחות ומחדוות הנעורים שהפגנו לפני 31 שנה, אנחנו גם נגיע ליותר מתריסר מנדטים.
איך עושים את זה?
שילוב של מיקסום (מלשון מקסימום) של המאגר החרדי עם פניה לקהל מסורתי שליבו חם לאמונה ולתורה, או, קשור לציבור החרדי דרך הפרנסה. ואסביר בהמשך.
5.
השנה האחרונה התאפיינה בפריחת ה”מצ’ינגים”.
כולם חושבים שהפטנט של המצ’ינג הוא העובדה שעל כל שקל שאתה נותן יש מישהו שנותן עוד שקל. אבל תקשיבו לי, בתור קרבן מצ’ינג מנוסה: עם כל הכיף לרשום 250 ש”ח ולראות ש”תרמת” 500 ₪, זה לא מה שגרם לי לתרום מלכתחילה.
מה שעושה מצ’ינג טוב זה היכולת של הארגון, להפעיל כמה שיותר אנשים לפנות לכמה שיותר אנשים שהם מכירים ולגייס גם אותם.
אדם לכשעצמו הוא קול. אבל רשימת אנשי הקשר שלו מגיעה לפעמים לאלפי קולות.
אז נכון שרובם ממילא מצביעים ל”יהדות התורה”, וחלקם לא יצביעו ליהדות התורה גם במחיר מחיקתם מרשימת אנשי הקשר. אבל זהו, שבכלל לא צריך את כל אנשי הקשר. מספיק שעשרת אלפים אנשים יביאו עשרה אנשי קשר מכל האלפים שיש להם.
מאה אלף קולות זה יותר משלושה מנדטים.
אם לפני 31 שנה הצלחנו להביא שלושה מנדטים מהציבור המסורתי, כיום אנחנו יכולים להביא כפול מזה.
6.
איך עושים את זה?
בשני אופנים.
האופן הראשון הוא פניה לרגש. לרצון של כל אדם גם אם לא דתי, לרכוש לעצמו זכויות. להיות חלק מאחרים שלומדים ומתפללים לזכותו ולזכות משפחתו. יש הרבה מסורתיים ואפילו חילוניים שאם ימחישו להם כמה מעשה קל ופשוט כמו הצבעה ל”יהדות התורה” נותנת להם חלק מלימוד תורה, מתפילה, מחסדים ומזכויות בשמים- יגרמו להם לחשוב “בעצם למה לא”. מה אכפת לי לעשות את המעשה הקטן הזה ולהרוויח ברכה והצלחה וסיעתא דשמיא.
האופן השני הוא פניה לשכל.
וכאן מדובר באנשים גם מתוך המגזר החרדי שקצת כועסים או ממורמרים, וגם אנשים חילוניים לחלוטין ש מ ת פ ר נ ס י ם מהציבור החרדי.
עשיתי זאת בבחירות הקודמות, ואין לכם מושג כמה שזה משכנע. ולא כי זה “פטנט מוצלח” אלא מפני שזו האמת לאמיתה.
אנשים שמתפרנסים מהציבור החרדי צריכים להיות טיפשים שלא להצביע למפלגה שמייצגת אותו ודואגת לשגשוגו.
7.
נהגי הסעות, בעלי חנויות מכולת, מוכרי תכשיטים, רהיטים, מתווכים, קבלנים, הובלות, בעלי בתי דפוס, סוכני נסיעות, חנויות צילום, מזוודות, קונדיטוריות, סוכני ביטוח, ירקנים, פרסומאים נגנים אנשי הגברה, מטפלים, רואי חשבון מעצבות פנים אדריכלים, שיפוצניקים, מחסנאים, בעלי חנויות צעצועים הלבשה, אופנת ילדים ועוד…
כל אלה שעיקר פרנסתם מהציבור החרדי צריכים רק חמש דקות שמישהו יסביר להם כמה חשוב להם שלא יבואו אנשים כמו יאיר לפיד ויקצצו לציבור החרדי את הקצת שיש לו. ומדוע כדאי להם שלציבור החרדי יהיה עוד יותר משאבים ותקציבים ממה שיש לו כעת.
כי חלק מהכסף הזה יגיע להם. אם יהיה לציבור החרדי כסף הם ירוויחו עוד כמה אלפי שקלים עד עשרות אלפי שקלים לחודש ואם הציבור הזה יהיה חלש מבחינה כלכלית יהיה להם פחות ממה שיש להם עכשיו ואולי הם יצטרכו לסגור את העסק שלהם.
יש לכם תריסר ימים לעבוד. לכו לאנשי הקשר שלכם. לא רק אלה שבטלפון אלא ברחוב, בשכונה בעבודה ובחיים. ובואו נביא יחד את תריסר המנדטים ל”יהדות התורה”.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב