האם התורה מקשרת בין שבועות לקבלת התורה בסיני? / מאיר משה ואקנין

פרשת אמור: ‘וידבר ד’ אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן… וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לד’… וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו..’ פרשת פנחס:  פסוק כו’: ‘יום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד בשבעתכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו.‘ פרשת משפטים : פסוק טז, פרק כג: ‘וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה..’.

אנו מחוייבים להתנתק מההבנה הראשונית המוכרחת של סדר האירועים ההיסטוריים של כביכול הכרח קבלת התורה בהר סיני.

נתבונן בפסוקים שהובאו לעיל. ואנו רואים שבתורה שבכתב אין זכר כלשהו לשיוך בין שבועות והר סיני. בפרשת אמור יום החמישים מספירת העומר הינו ‘מקרא קודש’. בפרשת פנחס החג נקרא ‘יום הביכורים’. ובפרשת משפטים החג נקרא ‘חג הקציר’. וגם הוא נקרא ‘בשבועותכם‘.  ברור שלפי התורה מהות החג הינה חקלאית ישראלית ממלכתית. הוא ‘יום הביכורים’. חג השבועות הוא ההגעה ‘ליום החמישים’ מספירת מועד הבאת קרבן העומר במוצאי יום ראשון של פסח. הוא דווקא קשור בפסח יציאת מצרים שהשלמתה ביום החמישים בהקרבת הביכורים בירושלים. יש לנו את הממד החקלאי של הבאת הפרי הראשון על ידי החקלאי הישראלי לירושלים והודאתו להקב”ה על החקלאות הטובה. והממד השני הינו הקישור הברור דרך ספירת העומר בין חג האביב פסח ובין חג הקציר שבועות. 

אם כן עיקר הרגלים בתורה הינו הקישור של האומה לחקלאותה לארצה ולירושלים. חקלאות זו הינה במהותה קדושה, הממד הארצי התוצר הישראלי הינו בעצמו קדוש ומחייב הודאה פרטית ולאומית. הודאה זו הינה מהות החגים והרגלים בתורה.

רבי עובדיה ספורנו: ‘…והתחיל דבור חג השבועות מן העומר כי מאז מתחיל קציר בעומר וספירת השבועות שהם מענין החג הנקרא חג הקציר וחג השבועות שבו נתן הודאה לאל יתברך כי אמנם מכוונת הרגלים הם התפילה וההודאה כמו במועד חודש האביב התפילה לאל על האביב וההודאה על החירות, ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר כאמרו שבועות חוקות קציר ישמור לנו, היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי שדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפילה על העתיד והייתה הספירה זיכרון לתפילת יום יום. והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף.’

הרמב”ן: .’..מפני שחג שבועות זמנו תלוי בעומר‘

הדברים ברורים ועמוקים. חגי ישראל הם ראשית כול חגים לאומיים חקלאיים של עם המיושב בארצו במדינתו ונותן הודאה לבורא על כך! התורה בקשה לא לנתק את הממד הארצי היבול מהקדושה הרוחנית של המועדים. לכן קצירת העומר נעשתה ברעש גדול גם אם זה היה בשבת. וכאן הייתה מלחמה גדולה עם הצדוקים אשר רצו לנתק את התורה ממדה החקלאי לאומי ולעשותה דת פרטית. לכן שבועות קישורו לביכורי השדה והבאתם לעיר המלוכה. זוהי מקבלת התורה המהותית. אם כך איך נהפך חג השבועות במשך אלפיים שנה בגלות לחג של ‘רק מתן תורה‘?

הסיבה הברורה הינה שהניתוק מארץ ישראל מהקרקע מהעצמאות החקלאית הישראלית, הוביל בהכרח את חכמינו להבליט את התוכן של ‘מתן תורה בלי קישורו לירושלים ולעשותו עיקר. עכשיו שחזרנו לארצנו אנו צריכים לחזור למהות החגים התורנית.והיא שבגלל שיום זה הוא יום הביכורים בשורשו יום תיקון כל האכילות והמעשים והחזרתם לשורשם,לכן בוודאי שהוא הכי מתאים לקבלת התורה!.

בפרשת שמות פרק ג פסוקים ז ח:  ‘ויאמר ד’ ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ..וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש.’.

בהתגלות הראשונה של ד’ למשה רבינו התוכנית ברורה לצאת ממצרים ולהגיע לארץ … אנו רואים בבירור שהקבה לא מדבר בכלל על האופציה של קבלת התורה בסיני. אנו חייבים להתנתק מהשקפות זרות האומרים שמטרת יציאת מצרים היא להגיע להר סיני. זה לא מופיע בתורה! וגם הפסוק ‘וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה’ . למה פסוק זה לא נאמר בתחילת הדיבור אלא רק לאחר שמשה אמר ‘מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים’. משה הרגיש כבר בהתחלה שאולי הגאולה של הכניסה הישירה בארץ לא תהיה ברורה לעם של עבדים.

יש לנו גם פסוק בפרשת יתרו ‘ויאמר ד’ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי אליך וגם בך יאמינו לעולם’. מעמד הר סיני מיועד לפי זה  לאימות נבואת משה. אני בא אליך. פרשנות זו שהובאה עד עכשיו מבוססת על דבריו של הרב יהודה לאון אשכנזי אשר מבסס זאת לפי גדולי הפרשנים כגון הכוזרי הכלי יקר ועוד. 

אז רואים אנו שהייתה קיימת תכנית מגירה שאולצה על ידי האירועים וחוסר מוכנותו של העם להגיע ישר לירושלים בחג הביכורים ושם לקבל את התורה.

הרב אשכנזי : ‘העובדה שהר סיני לא מופיע במפת הגאולה בהתגלות הראשונה למשה רבינו בסנה איך יתכן? כי המטרה הייתה ציון וירושלים .’וארד להצילו ולהעלותו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה..’ נבין זאת כשנשים לב שבפסוק הראשון של פרשת בשלח מופיע שלוש, פעמים את המושג ‘עם’. בהמשך מופיע ‘ובני ישראל יוצאים ביד רמה’. אז יש ‘בשלח פרעה את העם’ ויש לנו ‘ובני ישראל יוצאים ביד רמה‘.

‘העם הם הערב רב אותם עמים שעברו את התהליך של ‘גלות וגאולה’ כמו ישראל אלא שלא היה להם את ‘דרך ארץ העבריים ‘והזדהו עם ‘דרך ארץ פלישתים’. העם הערב רב שנטמע בעם ישראל מפעיל כוחות אדירים בכדי למנוע את ישראל לצאת מהגלות ולכן לא רצו לצאת מיוזמתם הם רק הצטרפו לגאולים. ‘ישראל ‘ הם אותו חלק מהעם שיצא ביד רמה .כדברי רשי ‘בגבורה גבוהה ומפורסמת‘  לאותו חלק הנקרא העם מעמד הר סיני היה ,אם אפשר לומר, חינוכי למי שלא מאמין לגאולה. לכן בפרשת שמות כתוב ‘וזה האות אשר אנוכי שלחתיך בהוציאך את ‘העם’ ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה‘.

הקבה שינה את המסלול המקורי היציאה ממצרים ישירות לירושלים בכדי להכין אופציה האולי נחוצה של חינוך חלק מהעם לאמונה בקבה ולאמונה בגאולה .אז אם היה צורך’ תעבדון את הא-לוהים על ההר הזה’ ולכן מעמד הר סיני לא צוין בבירור כי זו הייתה ,אם אפשר לומר תכנית מגירה. קריאה זו של הרב אשכנזי נותנת הבנה בפשט הפסוקים לפי פרשנות חז”ל.

הכלי יקר: ‘שהעם הנזכר כאן הם הפחותים שבישראל והערב רב. ושאמר ‘ויהי בשליח פרעה את העם בערב רב ידבר. ובעבורם היה צריך להסב אותם שלא יחזרו למצרים בראותם מלחמה. אבל בעבור בני ישראל לא היה צריך לכל הסיבוב הזה (דרך המדבר סיני) כי בני ישראל עלו חמושים מזויינים. כי המה בנים אמון בם בני מאמינים ובוטחים בישועת ד וזו היא כלי זיינם כי היו בטוחים במלחמה(כניסה לארץ). אבל כל מיעוט הביטחון בא להם מן הערב רב כי קרוב הוא לומר חדשים מקרוב באו ולא נשתרשו עדיין באמונה .‘

למה מקורות נפלאים אלו לא נידונים ברצינות כיאה לאומרם? מטרת היציאה ממצרים הינה בבירור לפי הפסוקים וגם ענקי הפרשנים כניסה לארץ ישר. וקבלת התורה האלוהית ההתגלות הייתה אמורה להיות בתוך ההודאה החקלאית בירושלים. היא הייתה אמורה להופיע בחג השבועות בהיותו חג הביכורים. היותו חג הקציר וחג הביכורים שבועות הינו גם קבלת התורה ולא הפוך! התורה הינה תורה של התגלות הבורא לאנושות רק אם תורה זו יכולה להתקבל על ידי עם ויכולה להיות מיושמת בחברה מדינית כלכלית פוליטית. שרק אז הקדושה שהיא איחוד המידות יכולה להתבטא. אין איחוד מידות של חסד דין גבורה מנותק מהתנהלות של לאום של העם. כי איך נוכל להיות ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’ בהיותנו רק דת של קהילה של בית כנסת? איך ננחיל לעולם את מסר אחדות המידות הישראלי שהוא עיקרה של תורה. איך נלמד את האמות שהתורה מקדשת את החומר אם נתנתק מחומר הארצי מדיני ולא ניתן דוגמא שכן אפשר להבנות כלכלה צבא פוליטיקה עם מוסר. איה זה היה בחגיגות שבועות בגולה? האם הגויים למדו איתנו את ‘תיקון שבועות’? או שהם יכולים לראות דגם של ממלכת כהנים זה אומר ממלכה מדינה שמהותה היא תורת ישראל ההיסטורית. הביכורים הם מהותה של תורה.

רבי יעקב אביחצרא: ‘…והנה כתב רבינו (הארי) דקין נתגלגל ביתרו קרח מצרי ..הנשמה של קין נתגלגלה ביתרו הרוח בקרח והנפש במצרי. ומשה רבינו הוא הבל ומשה רבינו רצה לתקן נפש קין שהייתה במצרי(שמשה הרג) . .ולהעלותה אל הקדושה .. וכתב רבינו דכשהרג משה את המצרי ותיקן נפשו מיד באותה שעה נכנסה הנפש ההיא ביתרו ומיד כפר בעבודה זרה. ..ושנתן לו ביתו זכה לנשמה  דקין . נמצא שיתרו זכה לנפש ונשמה דקין מתוקנים והכל על ידי משה רבינו ‘ספר פיתוחי חותם על פרשת יתרו.

דבריו הקדושים של הרב על פי הסוד מבהירים לנו לראות בתורה את תיקון הראשית. התורה נקראת ראשית והביכורים נקראים ראשית. ראשיתה של התורה מקביל לראשיתם של הביכורים. יום הביכורים הוא בפנימיותו קבלת התורה בירושלים. לכן משה הצליח לתקן מה שהבל בזמנו לא צלח ,את קין. הבל שהכיר במרכזיות השני בנתינת ביכורים לא צלח להנחיל זאת לקין.

הרב אורי שרקי : ‘האיזכור הראשון לביכורים היה במעשה קין והבל .קין הביא מפרי האדמה ולא נאמר מהמובחר או מהראשית . והבל הביא גם הוא ‘מבכורות צאנו ומחלביהין’. את המובחר והבכור. אצל הבל זה היה טבעי שכן הוא היה הבן השני ולכן טבעו היה תמיד הטבע של החשבת הזולת יותר מאשר את עצמו. לעומת זאת אצלנו הדבר שונה ודורש התגברות על יצר הרכושנות האישי .וד’ מבקש את ההתגברות הזו על היצר. ד’ נותן את תורתו למי שמסוגל להביא ביכורים כי מצד ד’ מתן תורה זה מצב שבו נותן את היקר והמובחר שלו לאדם. זה בדיוק מצב של הבאת ביכורים מצד ד כך שכאשר ד’ מכנה את היום’ כיום ביכורים’ הרי הוא יום מתן תורה מצד ד‘.‘

זהו הסברו המהותי של מתן תורה של שבועות : להיות מסוגל לבנות חברה מדינית ישראלית שתוכל לתת דוגמא של הבאת ביכורים של הבאת הראשית לד של החשבת השני של נתינת מקום למוסר האלוקי בתוך הארץ. ונתינת הראשית לד היא ויתור על האנוכיות ואפשרות של ‘ואהבת לרעיך כמוך’ שזהו לפי רבי עקיבא ‘כלל גדול בתורה’. זהו התורה בכלל בירושלים ולא התורה המצטמצמת בעילוי פרטי גדול שיהיה.

‘אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‘ :

מרן הרב קוק: ‘עבודה קשה היא ביחוד שמירת התורה הכללית הממלכתית. עבודה הרבה יותר קשה מהשמירה של התורה היחידית. כי התורה ומצותיה באו לצרף את הבריות ומלאכת הצירוף של הכלל כולו בתור חברה הזקוקה לעניינים מדיניים הוא הרבה יותר מסובך בדרך עבודתו ממלאכת הצירוף של כל יחיד בתור איש פרטי.. חובתנו היא לא רק להיות אנשי קודש בתור אנשים פרטיים כי אם גם וביחוד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ולשאוף ליסוד ממלכתי קדוש’ מאמרי הראיה 174

רבי יעקב אביחצרה.פיתוחי חותם

‘ואפשר לרמוז על פי מה שכתב רבינו (האריזל) שטעם שבאה מצוה זו של מינוי הדיינין על ידו יתרו משום דיתרו הוא גלגול קין וקין קילקל בדינים דאמר לית דין ולית דיין ובא יתרו עכשיו לתקן הקילקול ההוא..דשנהים צריכים לטרוח בתיקון קין וזה רמז רבינו דראשי תיבות אני חותנך יתרו זה אחי .דאמר ליה יתרו למשה רבינו אני ואתה אחים שאני קין ואתה הבל ..נשתתפו בתיקון קיןמ.והמצוה הזאת של מינוי הדיינין היא מתיקון נפש ונשמה של קין שנכנסו ביתרו’

כמובן שיש סודות נפלאים בכל מילה ואות מדברי רבינו יעקב אביחצרה..שאנו צריכים ללמוד אותם רבות..הרב כאן מתאר את כוחה של היוזמה האנושית בדמות קביעת וגילוי תורה שבעל פה .תורה שבעל פה היא המקור של תורה שבכתב היא הדינים והדיין..ותורה זו צריכה לגדולים לענקי המעש וגילוי הסוד של התורה..ורק קבלת המסורת של תורה שבעל פה אפשר לקדם את מקומה של התורה במדינה ובכלל לקדם את הגאולה שהיא כל כולה תורת הסוד ותורה שבעל פה. ודווקא זה מגיע מיתרו שבתוך אותיותיו יש,גם את השם רות(רבי יעקב אביחצרה)..

רבי צדוק הכהן מלובלין .פרי צדיק

‘..דוד המלך מת בעצרת וכן נולד . דוד המלך הוא מרכבה למידת מלכות  מלכות פה תורה שבעל פה ..ועיקר התגלות בחינת תורה שבעל פה יהיה לעתיד על ידי משיח ..ודוד המלך היה רבן של בעלי רוח הקודש כמונשאמר הארי זל ..ותורה שבעל פה בא על ידי רוח הקודש וזאת התחיל מרות שאז,נבנה שורש תורה שבעל פה ..וזה טעם שקורין מגילת רות שהיא אמא של מלכות שורש בנין מלכות דוד . שאז,הזמן לתקן על ידי תשובה ותורה שבעל פה  לזכות לדברי תורה מצד אילן החיים כמו בלוחות ראשונות. ‘.ממאמר יט וכב  על שבועות..

זהו שבועות  של מגיל ת רות הכוח של רות ובועז לידבק בתורה שבעל פה של בית דינו של שמואל שקבע שמואבית יכולה להתגייר .והרצון והאומץ לחדש מתוך הבנת ההיסטוריה  זה מה שמקדם את הליך הגאולה של חזרת מלכות ישראל .ולא סירוב של אותו פלוני אלמוני במגילה המסרב לקדם את מלכות ישראל משיקולים של הצטדקות דתית שהיא לא באה מתורה שבעל פה

וזה מה שהתנועה הציונית חידשה פרקטית את כוחה של מסורת הגאולה של ישראל ולא להישאר תקועים. וזה הגילוי של מגילת רות .מקור התורה הוא תורה שבעל פה וזו הכוח של היוזמים להניע את תהליך מלכות ישראל הנובע מפנימיות התורה  האמיתית הנמסרת על ידי החכמים האמיתיים ומיושמת על ידי דווקא נשמות עליונות הבאות מבחוץ.נשמות כגון רבי מאיר הבא מנירון יתרו ממדין ורות ממואב.ובדורינו מהענקים שהינעו את התהליך. .  .

ולכן חג הביכורים של מתן תורה מתבטא בתקנת חכמים לקרוא את מגילת רות דווקא בשבועות. רות המואבייה שדווקא ממנה ולא מישראלית מקורית נולד המשיח הישראלי דוד המלך. כי דוד היה אדמוני עם יפה עיניים. הוא היה מנהיג של מדינה שגם נלחם .אלא שהוא תיקן את האנוכיות של עשיו שהיה רק אדמוני. דוד צירף עם תיקון את אכזריות מואב הנחוצה להמהגת מלחמות והכניס אותה לקדושה .הוא השלים את מה שרות עשתה. . דוד המלך נתן לנו את הדגם של מדינה ישראלית מלכות ישראלית עם תורת ביכורים. תורה של אדמוני תיקון החומר הקשה אבל עם יפה עיניים עם עדינות וענוה אמתית של תורה. לכן להפיך מאלימלך מחלון וכליון שחכמים אומרים שעזבו את הארץ בכדי לא לעזור לעניים בבצורת, רות עזבה את ארמון מלך מואב לתת מקום לשני לנעמי… היא ויתרה על נוחיות מלוכנית לתת מקום של עדיפות לנעמי. לכן מחלון וכליון כשמו כן הוא האנוכיות שלהם הובילה למיתתם, ורות המייצגת את מהות הביכורים את ההבאה של הראשית לאחר לד ממנה יצא מלכות דוד. מלכות שברוך ד’ חוזרת למקומה ומופיעה בדיוק עם אותם חבלי לידה של תקופת רות במדינתנו.

התורה זה הביכורים בירושלים ושבועות זה החיבור בין המלכות והתורה ההיסטורית.

חג ביכורים ושבועות שמח.