‘שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלתם. מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאתם אתה ואהרן…ויהיו בני ראובן…כל יוצא צבא…לבני שמעון …כל יוצא צבא..’
התורה מתארת בפרשת במדבר את הציווי האלוהי למנות את ישראל. מה המטרה של מנין זה? אנו רואים שהתורה חוזרת במניין של כל שבט על המושג ‘כל יוצא צבא’. הרי כבר בהוראה הראשונה בתחילת הפרשה התורה מבקשת למנות כל יוצא צבא. אז למה לחזור על זה במניין של כל שבט ושבט? וגם כמה התורה מאריכה בתיאור של המספר של יוצאי הצבא של כל שבט ושבט. ואנו יודעים כמה התורה מקצרת בעקרונות הלכתיים יסודיים כגון שבת תפילין ועוד. מה החשיבות היסודית תורנית היסטורית של אריכות דברים זו, הרי בסוף התורה תתן מנין כללי של כל יוצאי הצבא אז למה הפירוט הדקדקני הזה?
רבי עובדיה ספורנו, חכם מאיטליה במאה ה-16:‘שאו את ראש’ : לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דיגלו ..’
רבי משה בן נחמן – הרמב”ן: ‘‘כל יוצא צבא’: ואפשר שיהיה הטעם בזה בעבור שאינו חזק למלחמה בפחות מעשרים וכמו שאמרו בן עשרים לרדוף…ולכן יפרש באנשי המלחמה מצבא המלחמה… שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב ‘ישא פרעה את ראש והשיבך על כניך ‘ ואם לא יזכו ימותו כולם! כמה דכתיב ‘ישא פרעה את ראשך ותלה אותך על עץ’. הנה הלשון כפי הכונה יתפרש בטובה לטובים..’.
הכלי יקר- רבה של פראג : ‘..ונראה לי לתת טעם למנין זה בזמן השראת השכינה ,לפי שאמרו רזל אין הקבה משרה שכינתו על ישראל בפחות מן עשרים ושניים אלף שנאמר ‘ובנחה יאמר שובה ד רבבות ישראל ‘ וטעמו של דבר להשוות מלכותו יתברך בארעא(בארץ)כעין (דומה) מלכותא דרקיעא (מלכות שמים). כמאמרם ז”ל. תנחומא וישלח. בשעה שנגלה הקבה על ישראל בהר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכי השרת ..על כן הוצרך למנות את ישראל לידע אם יש בהם כחשבון הזה להשראת שכינה בכל שבט ושבט.. ודעת המדרש האומר שכדרך שנאמר בהקב”ה ‘והמתנשא לכל לראש (דברי הימים ) כך נתתי לכם תלוי ראש ..ומה ענין זה לכאן אלא שיהיה הזיווג דומה כביכול..’
רבי חיים בן עטאר הקדוש: ‘כל יוצא צבא: אמר הכתוב כן בכל פרטי המספר לומר שלא היה אחד מכל הבאים לכלל המספר שלא היה ראוי לצאת בצבא אלא כולן ‘גיבורי כח’ והוא אומרו כל ,פירוש כל אחד מהם יוצא צבא ,וזה נס שאינו באומות ..’.
הרמב”ן‘: ..כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה. כי עתה היו מזומנים ליכנס,לארץ ולבוא למלחמה עם מלכי האמורי ..כמו שאמר ‘נוסעים אנחנו אל המקום’ ..והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי הצבא המלחמה וכן מספר כל שבט… ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכת המלחמה. כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף…כל יוצא צבא… כי המנין מפני צבא המלחמה… ועוד שיחלק להם הארץ למספרם… כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים לארץ מיד.’
דברי חכמינו הקדושים בלי יוצא מן הכלל הספורנו, הרמב”ן, רבי חיים בן עטאר הקדוש והכלי יקר, תמימי דעות שישראל היו מיד לאחר שנה בסיני(וגם זה הרבה זמן) צריכים להתחיל בכיבוש המלחמתי של ארץ ישראל. הרי זו מטרת יציאת מצרים לבנות מדינה יהודית .המפרשים גם נותנים חשיבות עליונה למניין הזה שהוא עבורם באופן ברור מפקד צבאי של כל הצבא הישראלי של כל השבטים בכדי להיערך למלחמה אם תידרש כדברי הרמב”ן ‘כי התורה לא תסמוך על הנס… כי לולי דברי המרגלים היו נכנסים לארץ מיד’.
הכלי יקר מעלה את החשיבות של המפקד הצבאי הזה לעובדה שהשכינה לא תשרה בישראל מבלעדי נוכחות מיניינית של עשרים ושניים אלף .ועובדה זו מתוארת דרך הנחיצות של מפקד צבאי של מספר הלוחמים לכיבוש הארץ... והוא אומר ‘שיהיו דוגמת צבאות של מעלה ..כל יוצא צבא והוא הראוי להיות כאחד מצבא המרום… שישראל נקראו צבאות כדרך שהמלאכים נקראו צבאות שנאמר ישעיה ‘ד’ צבאות א-לוהי ישראל יושב הכרובים’. ופשוט הוא שיוצא צבא היינו למלחמה כי אילו לא חטאו במרגלים החו נכנסים לארץ מיד...’.
הכלי יקר מכנה את המספר הזה של פקידת החיילים ‘זיווג דומה בדומה‘ זיווג מהותי בן ישראל והקב”ה ! ויש הזדהות בן כינוי צבאות של הקב”ה וכינוי צבאות של לוחמי ישראל. רואים אנו כאן שהאפשרות המעולה של השראת השכינה בישראל הינה בבלעדיות במסגרת גיבוש של צבא ישראלי כללי המיצג בעולם הנברא את ההקבלה של האידאל האלוהי העליון מלמעלה למטה. אין אפשרות להשראת שכינה על עם מפוזר ומפורד בן העמים או מפורד בארץ! תפקיד ישראל הינו ביטוי האחדות של כל הערכים האלוהיים במסגרת מדינית צבאית ארצית! לכן כל המפרשים הגדולים שהובאו כאן מבליטים את מרכזיות המנין של ‘כל צבא בישראל‘.
ביטוי מקביל להשראת שכינה דרך הצבא הישראלי הינו הדגלים של כל שבט.
‘איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל… והחנים קדמה… דגל מחנה יהודה… דגל מחנה ראובן..’.התורה חוזרת הרבה פעמים על המילה והתיאור של כל דגל ודגל…
הכלי יקר: ‘… איש על דגלו:… שבשעת מתן תורה ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם ..מצינו בכמה מדרשים המגדילים מאד ענין הדגלים… שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ד נקרא עליהם . ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ארבע רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ארבע רוחות והשכינה והארון באמצע ..יראו כל העמים כי ילכו בשם ד וזה האות אשר יישרו אליו עני כל השוכנים סביב ..ובשם אלהינו נדגול. לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ארבע הרוחות בשם אלוהינו… המורה על ניצחון א-לוהי ..‘ .
הרמב”ן: ‘… וכתב רא סימנים היו בכל דגל… שהיה בדגל ראובן צורת אדם… ודגל יהודה אריה...“
איזו חשיבות התורה נותנת לדגל הישראלי הוא מסמל את השכינה הנמצאת בתוך חיילי ישראל מול כל העולם. אנו נושאים את דגל הנצחון האלוהי הישראלי המסמל את האפשרות להשראת השכינה במסגרת גבורת החיילים ובמסגרת בניית מדינה שתצליח לקדש את החומר הכלכלי פוליטי צבאי. השכינה מתבטאת בקרקע בכלליות העם במניין של אורייתא של תורה של עם הנכנס לארץ ובונה דגם של חברה עלי אדמות המאירה בכל מערכותיה הלאומיות על כל העולם. כל העולם וגם חלק מהעולם הדתי אשר נעל את התורה בבית הכנסת, ילמד שהמטרה של נתינת התורה הינה ביטויה בחיים החברתיים הכלכליים הפוליטיים והצבאיים. המניין למפקד הצבאי לכיבוש הארץ והדגלים הינם הקדושה המחוברת לגבורה.
וכמה עצוב לראות שחלק מתופשי התורה דווקא הם מתנגדים להתגייס לצה”ל וגורמים בזה משבר פוליטי עצום! האם הם לא קראו את המפרשים האלו? לא קראו את הפרשה הזאת? או ישנם מניעים גלותיים של בריחה מהאחריות להשכין את השכינה במדינה, שזה מורכב, ולהסתפק בתורה נטולת משמעות אמתית של יישום במסגרת מדינית צבאית!האם לא הגיע זמן להפסיק להתחמק ולא לומר את האמת לכל בחורי הישיבה: התורה היא תורת המנין הצבאי ותורת הדגלים לכיוון כינון מדינה עם קדושה בארץ ישראל? לכן אנו בחסדי הבורא חוגגים את יום ירושלים ביום שישי הזה.
רבי צדוק הכהן מלובלין. ספרו הפרי צדיק.
‘…הספר הזה נקרא חומש הפקודים שענין קדושתו הוא הפקודים ..תפקדו אותם אתה ואהרון .דמשה שורש דברי תורה חיילין דאורייתא ואהרן שורש העבודה חיילין דמשכנא ..וזה שכתוב במדרש ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך זה ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ.יוצאי מצרים המקבלים תורה שבכתב שהוא תורה אור קודשא בריך הוא תורה איקרי .ובאי הארץ הוא מבחינת תורה שבעל פה כמו שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ד מירושלים .דבר ד זו הלכה והוא מדת יום (תורה שבכתב) ומדת לילה (תורה שבעל פה).. ומלכות פה תוקה שבעל פה.שיש,בה צער גדול ונדוד שינה ..ומשה רבינו פקד שניהים יוצאי מצרים ובאי הארץ. ‘ מתול מאמר א וב.
הרב מלמד אותנו את מהות המפקד המגדיר את כוחות התורה וכוחות העבודה שהיא הכפרה בעם ישראל.מנוסף ישנו מפקד יוצאי מצרים שקיבלו את התורה שבכתב שהיתה שבוייה במצרים.מפקד באי הארץ בפרשת פנחס זה כנגד תורה שבעל פה.תורה שבעל פה היא עיקר התורה והיא מידת המלכות.בעצם גם התורה בכתב נכתבה ממקורה שבעל פה(הרב אשכנזי). ומהות הגאולה שהיא מלכות ישראל נובעת מגילוי תורת הגאולה שהיא בעל פה.זו תורת המשיח.תורת הסוד שמתגלה לאחר מלכות אדום וזה ימינו. אז ספר במדבר הוא המעבר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה של באי הארץ ותורה שבעל פה היא מידת חושך לילה כי היא דורשת מאמץ ענק לגילויה שהוא יכול להיות רק בלילה.הופכת מדת לילה ליום.
מרן הרב קוק : ‘..שתי מתנות טובות נשתלמו לנו במלואן מירושלים .עיר מקדש מלך גאון הקודש וגבורת החיל ..גאון הקודש חדל תת את כוחו אור הנבואה האלוהית הועם .רוח הקודש פסק וחשכים הלכנו נודדים בגויים .גבורת החיל חדלה גם היא לעומת זה ..עד אשר מחשכת הגלות המנוולת נדבקו בנו טומאת כפירת אלוהים תחת גאון הקודש ורשלנות ומורך לבב תחת גבורת החיל‘ … מאמרי הראיה ירושלים שנת תרע”ד 1915.
הרב יהודה לאון אשכנזי בשנת 1987 מסביר את מאמר יסוד זה של הרב קוק על ירושלים ותפקידה.
הרב מסביר לנו שישנם שתי כוחות בישראל הקדושה והגבורה. בגלות היתה קדושה מנותקת מהטבע שלבשה צורה של קדושה של אבלות כי היא לא יכלה להיכנס במערכות החיים שהגויים ניהלו. היא הייתה מסורסת סגורה ולא מתפשטת בחיים הלאומיים. הגבורה גם נעלמה מהעם היהודי אשר לא יכל לתת לה ביטוי בכלליות חייו. לכן ירושלים היא האיחוד בן הגבורה והקדושה. חזרה לקדושה ממלכתית ולגבורה ממלכתית. החזרת הקדושה והגבורה לממדים האמיתיים שלהם. זו ירושלים. כדאי לשמוע את השיעור באתר:Tout Manitou
חזרנו לתפקידינו הממלכתי תורני כללי דרך כל צבא בישראל צהל ודרך הרמת דגלינו הקדוש המסמל השראת השכינה והתורה במדינה לדגם של ממלכת כהנים וגוי קדוש מול כל האנושות. רבי יעקב אביחצרא: ‘…ואפשר דהמנין היה כדי לעורר בני ישראל כדי לתקן את גלגוליהם שהם מגולגלים מנשמות קין והבל כדי לתקנם…לגולגלותם דהיינו בשביל גלגול קין והבל המגולגלים בבני ישראל . וזהו לגולגלותם שאמר הקבה למשה הודע לבני ישראל שכל נשמותיהם מקין ומהבל שנתגלגלו בהם כדי לתקנם…וצריכים בני ישראל להתעורר כדי לעשות תיקון לנשמות האלו. וזהו טעם כעיקר למנין ..והנה עיקר רוב דור המדבר הם מהבל כמשאמר רבינו (הארי)… דעיקר דור המדבר מהבל ואפשר דזה נרמז גם כן במלת דגל גמטריה הבל … והנה אף מנשמות קין היו בדור המדבר’.’ ..’פיתוחי חותם על במדבר .וכדאי לקרוא שם את כל המאמר. דברי קדשו של הרב מלמדים אותנו שהעיקר הישראלות הינו ‘ואהבת לריעך כמוך’. עיקר התורה זה אהבת אחים תיקון חטא קין והבל. ואז יהיה אפשרי ללמד את כל האנושות שאפשרית מדינה עם כל המערכות עם אהבת האחד לשני בלי שנאה ותחרות כלכלית ופוליטית מיותרת. ועיקרון זה מתבטא דרך הכלליות של ישראל החברתית בארץ בקיבוץ הגלויות ובירושלים המסמלת את אחדות הבורא אחדות העם ואחדות התורה.
תגובות