1

שירת התורה: פרשת האזינו זה ההיסטוריה של ישראל / מאיר משה ואקנין

פרשת האזינו היסטורית ישראל של העל טבעי בטבע העולם המדיני. חתימת החגים בשמחת חגיגת הטבע הארץ ישראלי בחג הסוכות ובלולב וההשפעה מהארץ לשבעים האומות

שירת התורה: פרשת האזינו זה ההיסטוריה של ישראל / מאיר משה ואקנין
לומדים בפרשה:

לעילוי נשמת שמעון חנניה בן שמחה ומאיר ואקנין ז”ל

ולעילוי נשמת מריוס מכלוף בן מסעודה ושלום שישה ז”ל

—-

שירת האזינו בעצם היא סיכומה וחתימתה של כל התורה. פרשה זו נקראת השנה לפני חג הסוכות. ובוודאי שסמיכות קריאת שירת האזינו וסוכות יש להם קשר מהותי. ראשית נציין כאן שפרשה זו נקראת ‘שירה’. אנו יודעים זאת מפרשת וילך פסוק יט פרק לא: ‘ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזו לעד בבני ישראל‘.

 

רש”י: ‘את השירה הזוהאזינו השמים עד וכיפר אדמתו עמו.’

רבי חיים בין עטאר הקדוש: פרשת וילך ‘ולמדה שימה בפיהם: ‘שלש מצות צווה ד”. אחת לכתוב. שנית ללמדה את בני ישראל שידעו כוונת דברי השירה. שלישית ‘לשימה בפיהם לידע קריאתה‘.

רש”י והאור החיים הקדוש מלמדים אותנו את החשיבות העליונה של ‘שירה זו’ (פרשת האזינו). אין לנו בתורה הדגשה כה מרכזית: כתיבה לימוד ולשים בפיהם, בקשר למצוות אחרות.

הרמב”ם בהלכות ספר תורה פרק שביעי הלכה א: מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר (פרשת וילך) ‘ועתה כתבו לכם את השירה  כלומר כתבו לכם ‘תורה שיש בה שירה זו…’

למדים אנו שישנה מצות עשה על הישראלי לכתוב לעצמו ספר תורה. למה הרמב”ם בחר בפסוק זה של ‘ועתה כתבו לכם את השירה’.

 

האם אין אפשרות לפסוקים אחרים לדוגמא ‘תורה צווה לנו משה מורשה’ או פסוקים אחרים? זהו לימוד בסיסי ביותר.

נתבונן מה זה שירת האזינו:

 זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.  והנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ימצאהו בארץ מדבר… ירכבהו על במותי ארץ… וישמן ישרן ויבעט… ויאמר אסתירה פני מהם… אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם… כי ידין ד עמו כי אראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב… הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום… וכיפר אדמתו עמו.”

אין לנו בכתיבת ‘שירה’ זו שלפי הרמב”ם היא מהות כתיבת ספר התורה; זאת אומרת שהיא בעצמה מהות ותשתית התורה, שום תיאור של מצוה. מעניין מאוד! בעצם  השירה הזו כמו שציטטנו את עיקרה היא אך ורק תיאור המהלך ההיסטורי העולמי :’יצב גבולות עמים’ ותיאור ההיסטוריה הישראלית מראשיתה ביציאת מצרים ‘יפרוש כנפיו יקחהו’, עד הכניסה לארץ ‘ירכיבהו על במותי ארץ’; הגלות ‘אמרתי אפאיהם…’, ועד הגאולה האחרונה וחתימת ההיסטוריה ‘וכיפר אדמתו עמו, אז התורה הזו היא שירה ומהי התורה והשירה זו בעצם ההיסטוריה הישראלית בפועל בעולם הממשי הטבעי. אין כאן לא תיאור תשובה ולא מצוה. ההיסטוריה הישראלית כתיבתה היא התורה. ההתנהלות ההיסטורית המדינית הממלכתית הגשמית בעולם הזה היא מהות תורת ישראל. מההיסטוריה משירת האזינו יוצאות כל המצוות ולא הפוך. זהו הפשט והסוד של פרשה זו. אנו לא ‘קתדרה’ ולא חוג ללימוד תנך באוניברסיטה, אנו עם ממשי מציאותי ראלי המתנהל בתוך מהלך היסטורי בעולם בתוך ומעל כל האומות.

זהו המסר של משה רבינו לפני פטירתו: היזהרו הגלות הארוכה שאני מתאר בשירה לא נועדה להפוך אתכם לנזירים מנותקים מחיים טבעיים היסטוריים!. הגלות אכן כמעט הצליחה להשכיח לישראל שהתורה ניתנה לעם בארצו שבה הוא יתנהל מדינית. ובה יקיים את שירתו ההיסטורית את תורתו. למרות תיאור הקושי ההיסטורי שלנו, גלות פוגרומים השירה מבטיחה את חזרתנו למולדת ‘וכיפר אדמתו עמו’. זוהי התורה שמשה רבינו מתאר. נכון גם הקושי ההיסטורי שלנו הוא שירה. ישראל בתור עם הנועד לתקן את כל העולמות את כל הדינים את כל השעירים גם השעיר לעזאזל. אז הבנת התורה והבנת תפקיד ישראל במצוותיו ומול אומות העולם, דורש ‘שימה בפיהם’ כדברי רבי חיים בין עטאר הקדוש. ‘השימה בפיהם ולידע קריאתה’  ולפי הרמב”ם אפשר לומר שזו היא  מצות העשה: ללמוד ולהעמיק בהיסטורית ישראל! אבל לא רק ללמוד אותה אלא לקחת חלק בה בפועל ממש  (כביטוי הרבי מלובוויץ). זהו תיאורו של משה. תפעלו בהיסטוריה העולמית רק כך תקדמו את ימות המשיח ולא בהמתנה פאסיבית נטולת אומץ ואמונה בגלות! זהו פשטה של תיאור ההיסטורי של האזינו בפי אדון הנביאים.

רבי יעקב אביחצרה :בספרו פיתוחי חותם דף תקנט  : האזינו השמים דמשה רבינו עליו השלום גילה סוד האצילות מתחילתו והודיע לישראל סודות התורה ועל מה העולם עומד… הכל ביאר להם בפרשה זו… וכן מצינו שעשו אבות העולם ..  ‘ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק’ וזה מיירי על סודות התורה.’

הרב מדבר על סודות התורה. אלא שב’האזינו’  אנו רואים רק תיאור היסטורי עד ימות המשיח. זהו ‘סודות התורה’. ההיסטוריה היא הבסיס של כל המצוות ולכן אנו מזכירים את יציאת מצרים בכל המצות קידוש תפילין ציצית ועוד.

ובזה התעסקו חכמי תורת הסוד להחזיר את השכינה למקומה. זה בפשטות אומר להחזיר את ישראל לתפקידו ההיסטורי ארצי מדיני במדינתו ומשם יקיים את תורתו ההיסטורית בטבע האנושי העולמי.

וזהו הקשר המהותי עם חג הסוכות.

מרן הרב קוק : אגרות הראיה ג נח. פרשת אמור. חג הסכת:’… בימי החג הקדוש, החג התוכני באופיו להטביע את ‘אור ישראל בטבע החיים’ בטבע הנפש בטבע העולם בטבע היש בטבע ההוויה. בפסח חגגנו את חירותנו הראנו לדעת שהננו בני חורין משוחררים גם מההגבלות של חוקי הטבע… ותולדתנו נתייסדה מיסוד האור העליון… מיסוד עולם שהוא קודם ונעלה מכל הגבלה וחוקיות… אבל החיים החומריים וגם הנפשיים וביחוד האנושיות והעולם כולו ..כולם בחוג הטבע הם מוגבלים ואיך זה יושפעו מדולגי עולמים בשאיפותיהם הזמניות… ועל כן אנו מטבעים את ‘הוד הקודש שמעל הטבע ‘בתוך הלב הבשרי בתוך הגויה החמרנית… בתוך הטבע הגס הארצי… במעמקי החושך אנו מאירים באבוקת אורינו… והעולמים נושעים ויושבים אנו בסוכות זכר לאותן הסוכות של הדור הפלאי דור הדורות דור המדבר אשר קיפל בעוזו ובכלליותו את כל הדורות… ‘והטביע בקרב כולן את הלמעלה מהטבעיות… ובאים אנו בחג האסיף… ואנו מתקרבים אל הטבע..’

 

בחג הסוכות אנו חוזרים לאחר כיפור שהיינו כמלאכים, חוזרים אנו לעיקר הטבע הארץ ישראלי עם הסכך הישראלי הטבעי ועם ארבעת מיניו הגדלים בערבי נחל של ארצנו ומכאן אנו בטבעיות מזמינים ומתפללים עבור כל שבעים האומות בפרי החג. וכדברי מרן הרב קוק ‘מטבעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע בתוך הטבע הגס הארצי…’

זהו חתימת כל החגים ומהותם חגיגת החזרה של ישראל בטבע העולמי והעלאתו לגובהי מרומים עם כלים ארציים של מדינה של כלכלה וצבא ורק כך תורתנו תשפיע על כל האנושות!

פרשת אמור פסוקים לט מ פרק כג.

אך בחמישה עשר יום לחודש באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ד’… ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר …ושמחתם לפני ד’ אלה-יכם שבעת ימים

מרן הרב קוק:  עץ הדר ד ה

היחש הגדול של כל המצות כולם אל ארץ ישראל מביא אותנו אל הדעה האמתית שנשמה הפנימית של כל המצות כולן אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ היא תלויה גם היא בארץ… חג הסוכות בכללו היא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה עד שלמדו חז”ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג באסיפת הפירות… וכמה מרגשת היא האומה את היחש הכפול של קדושת הארץ וקדושת הגוף התלוי במצווה חביבה זו וישראל מרגישים במצווה חביבה זו ( לולב) הכוללת קדושת הארץ( באספכם את תבואת הארץ)וקדושת הגוף (ולקחתם לכם) ועושים אותה בשמחה ובהידור גדול..’

מצוות ארבעת המינים היא שחיוב של מצוה של חובת הגוף, החייבת בכל מקום; ומצוה התלויה בארץ הואיל והיא קשורה לתבואת הארץ. לכן כל המצות גם הקשורות לגוף קשורים בעצם רק לארץ. והלימוד מחג הסוכות.

הרמב”ן:

והנה אין בשירה הזו תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו ויפרע מו האויבים… השירה הזו הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינים.’

האזינו היא עדות היסטורית שנחזור לטבעיות בארצנו וגם חג הסוכות הוא כך.

“וכיפר אדמתו עמו”

רש”י: ‘ויפייס אדמתו ועמו על הצרות ..וכפר אדמתו’. ומה היא אדמתו? עמו, כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת …’.

וברוך ד’ ארצו התנחמה כשעמו חזר למדינתו והקים בה מדינה לתפארת העמים. ורק דורנו בארץ יכול באמת לשמוח בסוכות ובלולב בטבע היפה והקדוש של ארץ ישראל .

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן