1
1

נדר ה' לחזור דרכינו לירושלים, תורה וארץ אחת תיקון בן המצרים

נדרו של הקדוש ברוך הוא לחזור לירושלים ואחראיות ישראל לקיימו – תופעת הניתוק מן המקור של התורה והארץ של בני גד ובני ראובן עד היום  .תגובתו החריפה של משה וההיסטוריה לנתק עם הכלל. תחילת תהליך  הדרגתי של תיקון ימי בין המצרים והחזרת חודש אב לגדלותו בפיתוח א"י.

לומדים בפרשה:

נכתב ע"י מאיר משה ואקנין – vakninemm@gmail.com

המאורעות בהיסטוריה היהודית הם תמיד נסמכים על ידי החכמים במסורת הקריאה שהנחילו לישראל ותואמים את פרשיות השבוע. הן אירועי הכלל והן אירועי הפרט קורותיו ולידתו. כמובן שאנו מחוייבים לפרשנות החכמים בכל הדורות עוד היום בכדי להבין על בוריו את הקישור של נושאי הפרשה למאורעות ההיסטוריה המציאותית הכללית של עמינו. לכן  אנו מחויבים להתבונן באירועים ההיסטוריים של איבוד  עצמאותנו   בעבר והחרבת בית המקדש והקשר עם פרשיות פנחס מטות מסעי ודברים  אשר הן תמיד בתקופה זו, והתיקון והפיכת ימי המיצר האלו לימי חג והחזרת עצמאות ישראל דרך קיבוץ הגלויות ובנית בית המקדש תחיית המתים ועולם הבא .עולם המתוקן של נוכחות מלכות ד בעולם והנחלת ההתנהגות המוסרית עברית בכל שטחי החיים הלאומיים של כל עם ולשון דרך תורת ישראל וחכמיה. נציין שפרשיות אלו עוסקות בעיקרן בתיאור הדור החדש הנכנס לארץ מאבק המלחמתי הנחלת הארץ גבולותיה וחזרת התורה על ידי משה בדברים לדור נכנסי ארץ ישראל. הקשר ברור. זהו עולם התיקון של ימי החובבן אשר בחסד אל נהפכים לימי בנין בקיבוץ גלויותינו ומייחלים להמשך התהליך ולבניין המקדש בהר הבית במרכז בירת ישראל כשהתנאים כולם יבשילו ברצון הקבה גואל ישראל.

ובוודאי שתיקון הצומות של יז בתמוז בן המצרים ותשעה באב על ידי החכמים לא  נועדה להישאר חלילה לצמיתות! הם נועדו להיות ימים שבהם אנו נוכל להתבונן על מה אירע לישראל החורבן ולתיקון הסיבות בכדי שוב לבנות את ארצנו ואת מקדשינו בצורה מתוקנת התואמת באמת את תורת ישראל  האמיתית ואחדות ישראל שהתשתית הראשונית הינה כמובן לחזור לארצנו. זה מהות כל הטקסטים של כל הקינות שאנו אומרים בט באב ומהות מגילת איכה המתחילה ב'איכה הייתה לזונה קריה נאמנה'  פשוט.! אי לכך הבכייה על החורבן היא אמיתית אם היא מובילה לתיקון שהוא בעיקר אהבת חינם ואהבה באמת בלי אינטרס כל שהוא לארץ ישראל ולתורת ישראל  אך ורק לקיום רצון בוראנו וקיום מציאותי  ביצועי לאהבה זו ולא אהבה תאורתית אלא קיום תורה ומצוות ומגורים קבועים בכל מרחבי מדינת ישראל.. זה לא טקס  רשמי כל שנה לשבת על הריצפה בט באב  ולא להצטרף לירושלים הבנויה ולחיות את תורת הכלל עם הוראת חכמי ארץ ישראל אשר מלמדים את וזהב הארץ ההיא טוב.

נתמקד אנו בפרשת של השבוע ונגלה קשר הדוק עם התיקון של ימי בין המצרים שכמובן הולכים ונתקנים דרך המאורע הכי כביר שקרה מאז גלותנו של שנות אלפיים, והוא הקמת מדינת ישראל וכינוס הגליות מארבע כנפות הארץ והחזרת התורה למלונה ומרכזיות הפסיקה ופרשנות התורה בידי חכמי ארץ ישראל. ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מרן הרב קוק זצ"ל,  הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל ועוד אשר החזירו את יישום התורה הכללית הארץ ישראלית בפסיקה ובמחשבה.

הפרשה עוסקת בכוח הנדר המחויב הרצונית של האדם ,בעושר מחוץ  לארץ ישראל ובחיבור של כל שבטי ישראל  ביחד בארץ ישראל עם  תורה אחת ולא בסכנת הפירוד של העם שחלקו יהיה מעבר לירדן וחלקו בתוככי הארץ. ונאמר היום מחציתו בארץ ומחציתו במדבר העמים. אנו מבינים את התיקון אז בנדבכים האלו בכדי להגיע  לבניה חזרה של עמינו ביחד בארצו עם תורתו .זה היה תשתית כל פירוד שהתגלתה אח"כ עם מדינת יהודה ומדינת ישראל אחרי פירוד הממלכה  ומלחמה אחד בשני. לכן האחדות הוא התיקון היסודי של בין המצרים שראשיתו חזרה לארצנו מפיזור המחלק לארץ ישראל המאחדת בכל מכל כול. לכן תפקיד מנהיגינו היום הוא אחדות ישראל  ולהאהיב את תורת הכלל וקיומה  על ידי כל שכבות העם היושב בציון ; רק אז תוכל להיות תורה אחת.

 רבי יעקב אביחצרא:'איתא במדרש רבה פרשה זו וידבר משה אל ראשי המטות איש כי ידור נדר לד הדא הוא דכתיב (ירמיה דב) ונשבעתי חי ד באמת במשפט ובצדקה. אפשר לרמוז על פי מה שאמרו חז"ל על פי (הושע יאט) ולא אבוא בעיר, נשבע הקבה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה… אמנם צריך להתבונן אמאי הוצרך הקבה לישבע, בלי שבועה מתקיים דברו ולמה הוסיף שבועה? ואפשר משום שעונותינו הם שגרמו חורבן בית המקדש הם שגרמו הגלות הם שגרמו פירוד שכינתא תתאה (של מטה) ושכינתא עילאה (של מעלה) והם שגרמו שנשבע הקב"ה שאמר אני אעשה הדבר בשבועה בזה יוכרו ויוודעו יראים ממני וחושבי שמי ואוהבים אותי שמי שיש בו קנאת ד' ישבע שגם הוא לא תהיה לו מנוחה עד שתחזור השכינה למקומה כמו שעשה דוד המלך עליו השלום… וכמו שאמר הזוהר ששאל רבי אלעזר לרבי שמעון בר יוחאי אביו וכי יש מי שיכול להחזיר השכינה למקומה? והשיב לו יש כגון דוד המלך… דכתיב ביה אשר נשבע לד אם אתן שנה לעפעפי עד אמצא מקום לד… אנו צריכים שבועה אחר שבועה שלא נמצא לנפשינו מנוחה עד שתחזור השכינה למקומה. וזהו כוונת המאמר איש כי ידור נדר ,איש זה הקב"ה… שהשבועה של שניהם שיהיו בגלות שכינתא עילאה ותתאה ולא יכנס לשכינתא עילאה עד שיכנס לשכינתא תתאה ועל זה נאמר לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דהיינו דלא יכנס לשכינתא עילאה עד שיכנס לשכינתא תתאה. התבונן אתה בין אדם מה גרמת עד שנשבע הקב"ה. גם אתה עמוד על רגליך והשבע שלא תיתן שינה לעיניך… עד שתחזור המרכבה העליונה למקומה…'

 דברי קדשו של הרב שמים את האיש והעם הישראלי מול אחריות כבירה : הנוכחות ה-אלוהית בעולם תלויה ועומדת על הרצון הישראלי לפעול באופן שאכן תהיה נוכחות זו גלויה בעולם. יתירה מזו הקב"ה נשבע שלא יהיה סדר אלו-הי אם אפשר לומר באף ערך עליון שהוא וגם בכל ההתנהלות העולמית אם עם ישראל לא יחזיר את הנוכחות האלוהית  בארץ. ואיך הוא יחזור אותה? כשעמנו מחזיר את השכינה לציון, לארץ, לירושלים בקיבוץ הגלויות. גלות השכינה זה אומר עולם של חוסר סדר.

הרב מעלה לנו לרמה הלאומית כדרך המקובלים את המשמעות של נדר. איש כי ידור נדר. הקב"ה נודר שגם כביכול לעצמותו אין סדר בעליונים כשהוא מנוע בעקבות הגלות להיות בתחתונים. נשבע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שיכנס לירושלים של מטה. ואיך ד' יכנס? האם הוא יכול להיכנס אם העיר לא בנויה, אם אין ישראלי בעיר, אם אין מדינה? מלך בלי עם? אלה לא מושגים מופשטים. בוודאי שמושגי יסוד אלו הבנתם עמוקה מני ים ודרושה מאתנו לימוד של חיים שלמים. אלא שבוודאי הם לא מושגים מנותקים מהארציות. נוכחות אלוה-ית גלויה בארץ תיתכן אך ורק אם יש מדינה יהודית עם תורה אחת בנויה ומשגשגת על כל מרחביה הגאוגרפיים. החזרת השכינה זה לא מושג תיאורטי מופשט זה בראש ובראשונה החזרת מלכות ישראל והתורה המיושמת בכל המערכות.  ולכן תיקונם של ימים אלו שבין יז' בתמוז לתשעה באב הם חזרה לארצנו, החזרת השכינה הא-לוהית למקומה. הגלות הארוכה השכיחה לנו זאת. ימים אלו נהפכו במשך הזמן לריטואל תיאורטי של געגועים לציון אבל רק געגועים עד שבאה  תנועת  העלייה של חכמי ישראל של תלמידי הגאון מוילנא ושל רבי חיים בן עטאר הקדוש השלה הקדוש הרב אבולעפיה הרב קוק ועוד שדחפו תורנית יישומית את החזרת ישראל ושכינה למקומה. לאחר מיכן התנועה האדירה של  כל העליות קיבוץ הגלויות והקמת מדינת ישראל. הגאולה  התחילה לפעול מעשית.  התורה והעם חזרו למקומם הטבעי .זכינו ללמוד ולראות את בוני ארצנו להשתתף בבניה ובתורתה ולראות את חכמי ישראל ראשיה צבאה וממשלתה.

'ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה…ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן. ויאמר משה.. האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה.ולמה תניאון את  לב בני ישראל  מעבר אל הארץ  אשר נתן להם ד. כה עשו אבותיכם ..ויניאו את לב בני ישראל  לבלתי בוא אל הארץ .. והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ד בישראל..'

אנו נמצאים בדור באי ארץ ישראל לאחר השארות  בחול המדבר  את כל הדור שיצא ממצרים על חוסר יכולתו וגם מוכנותו לחיות חיי קדושה דווקא בתוך הקרקע הטבעית של ניהול ממלכה בארץ ישראל. יש מחכמי ישראל המלמדים לנו שהיה אכן דרוש סדרת חינוך עם משה רבינו בראשם ארבעים שנה בכדי  להבין מה זו גלות וגאולה  לשם מה יצאו ממצרים וגם ביטחון בהקב"ה שאפשר לחיות חיי תורה בטבעיות ניהול מדינה עברית  בארץ ישראל. והנה בגבול הכניסה לארץ  משה נתקל שוב לאחר ארבעים שנה ברצון  חלק מהשבטים להישאר מחוץ לגבולות הקדושה הפנימית  של ארץ ישראל .דפוס התנהגות זו המתואר בדבריה הנצחיים של תורתנו הקדושה בוודאי יש להם מסר נצחי אלוהי עליון אשר כל מהות בתורתו הינה שם הויה ברוך הוא.  

יש באופי עמינו נטייה של קליטה מאוחרת של חשיבות קדושת ארץ ישראל, הבנה שכל התורה והמצות הם אך ורק בתוך ארץ ישראל וגם חוסר רצון לקחת אחריות  לרצות להקים מדינה שכל המערכת הפוליטית כלכלית חברתית מדינית תהיה על פי התורה והמוסר. לכן  לאורך ההיסטוריה בחרנו ארוכות בישיבת במדבר העמים עם  תורה אשר חסר בה רוב מצוותיה ורוחה האמיתי שהיא תורת הכלל אשר  היא נפש התורה ומהותה. ותורת הפרט מצטרפת לתורת הכלל ולא הפוך.  לכן הרב צבי יהודה הכהן קוק היה אומר מצוות התלויות בארץ ולא הפוךבני גד ובני ראובן מבקשים לשבת מעבר לירדן המזרחי בארצות שנכבשו של ארץ סיחון ועוג. אנו שמים לב לתגובה חריפה ביותר של משה רבינו למרות שהארצות האלו שייכים לארץ ישראל אלא שהן לא באותה קדושה.

רבי חיים בן עטאר הקדוש.  'גם מצינו שאמרו רבותינו  ז"ל (במבדבר רבה) בעשר קדושות  שאין עבר, הירדן  ראוי לבית המקדש, ולשכון  השכינה  וכן אמר הכתוב  אם טמאה ארץ אחוזתכם  הא למדת שיש, הפרש בין ארץ סיחון ועוג לארץ  ישראל  ואפשר כי מטעם זה  לא היה בדעת משה  לחלקה  לשבטים והיה חפץ שיהיו כל ישראל בארץ אשר נתן להם ד להיותה יותר קדושה'.

ואנו רואים שהתורה קושרת בן  מצבם הכלכלי הטוב של בני גד וראובן ובין סירובם להיכנס לתוך ארץ ישראל. מסר נצחי ואקטואלי .

 הכלי יקר. 'ויבואו  בני גד ובני ראובן  היה לו להקדים בני ראובן הבכור ; ותדע כי המפרשים אמרו שמקנה בני גד  היה מרובה על של ראובן והיינו דכתיב ולבני גד, עצום מאוד .רצה לומר יותר משל ראובן  ועל כן אמרו בני גד דבריהם קודם לבני ראובן הבכור לפי שהיה  צערן  גדול על של ראובן. ואני אומר שאם כן הוא ודאי לא מפני צערן קפצו בראש כי אם מתוך רום לבבם קפצו לדבר בראש  לפני הבכור  כי כך טבע העושר  שנותן רום לב  לבעליו ועשיר הדיוט קופץ בראש ויענה עזות לא ישוב מפני כל איש  אינו חולק כבוד לבכור ולא לשום בעלי המעלה האמיתית בחשבם כי על ידי העושר הוא מתרומם. וראיה לדברינו  מה שדרוש עליהם ברבתי פסוק כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שהאדם יוצא ממזרח למערב  ועמל בסחורה נעשה עשיר  ולא ממדבר הרים ;,כל הרים שבמקרא הוא הרים ממש  חוץ מזה  שהוא לשון רוממות שאין האדם מתרומם מדברים אלו .מה עושה הקבה  נוטל נכסים מזה ונותן לזה כי אילהם שופט זה ישפיל  וזה ירים. מדסמך המדרש פסוק זה לבני גד  וראובן שמע מינה שמצא בהם שמץ דרך גאה  וגאון  על כן דרש, עליהם פסוק זה  שלא באלה יתרומם. והיכן רמוז בפסוק  שלקחו  להם רוממותם יותר מן הראוי ; אלא ודאימ לפי שמצאנ כתוב  כי בני גד  מאחר שהיה להם  מקנה עצום מאוד יותר  יוצר על בני  ראובן  על כן גבה  לבם עד להשחית  וקפצו לדברה בפני בני ראובן הבכור   על כן אמר הפסוק שלא באלה יתרומם. והביא מופת על זה שאין הקבה  רוצה בזה שיתרומם  האדם בעבור  ממונו  כי א-להים שופט זה ישפיל וזה ירים  באף שמביא על זה  הוא מרומם את זה נוטל מזה ונותן לזה .  .ולא ירום  לבבם מתוך רוב עושרם  על ידי שיסתכל  במקום מוצאו  שלוקח מזה  על ידי שהיה מתרומם בעשרו  כי מסתמא שאין  הקבה משפיל אלא הגאים …ופרשת משפטים  פרשנו פסוק כי לא ממוצא וממערב שקאי על מה שאמר אל תרימו לקרן כי כל גס, רוח  יסצכל מאין בא  ולאן  הוא ואיך יתגאה אדם להבל דמה הלא יבין בשכלו מאין יבוא לט הרוממות…כך קנין הממון שוכן חררים  במדבר ואינו קנין הדבוק באדם  אלא הוא חוץ ממנו. והסכמנו כל דרוש פסוק זה  אל  בני גד ובני ראובן שנמצא בהם הרדיפה אחר העושר עד שמאסו בארץ חמדה בעבור העושר, ודי בהערה קטנה זו ליודעי דעת והמשכיל ישמע ויוסיף לקח '.

ואנו רואים שהתורה קושרת בן מצבם הסוצוי אקונומי העשיר של בני גד וראובן ובין סירובם  להיכנס בתוככי ארץ ישראל .מסר נצחי זה מראה לנו שקף היסטורי מהותי. רואים שהרבה פעמים בחזרת עמינו לארצו לא הצטרפו אליו עשירי העם,  הם בחרו להמשיך להגדיל את הונם בארץ הגויים ולא לחיות את קדושת ארץ ישראל ולהעלות את מרצם והונם דווקא כאן בארץ ולפתח אותה מבפנים  כך היה בשיבת ציון וכך היה גם בחזרתנו זו. התורה קושרת את נושאי הדיבור של הנדר העושר הכלכלי והתנהגות שבטים אלו כלפי ארץ ישראל בכדי לקשור את חשיבות מקום האמיתי של הדיבור הישראלי והעושר הישראלי אשר הוא יכול להצליח  לאורך זמן רק בארץ ישראל. ורואים אנו שבסופו של דבר העושר היהודי הולך לאיבוד על ידי הגויים בסוף הגלויות  לעומת זאת דיבור הישראלי המתחדש בתורת הארץ ומיקום כלכלת מדינתנו הנו מהמרכזיים בעולם באופן קבוע ולא ארעי ותלותי תמיד. לכן ישנו קשר הדוק בין  קדושת הדיבור של הישראלי אשר יכול לקשור את כל הפעילות החומרית למקורה העליון .ואז  רק בארץ ישראל ישנה אפשרות להעלות את הדיבור הפשוט לדרגה של עשייה קדושה חומרית להפוך את הדיבור לתורה ואז כל הדיבור הן של  רצון  להתעלות במצוות על ידי נדר וגם דיבור הקשור למסחר ולמדע מתעלה .זהו שיחת  חולין של תלמיד חכם היא קודש .ואז כל ישראלי יכול להיות  במעלה של הפיכת כל שיח לפעילות מציאותית של קדושה ואז  יש באמת מקום לעושר להירתמם לבנית ארץ קדושה  לכן עושר זה אשר הוא במהותו מחובר לענוה הוא ממש אנטי תזה לעושר של  המנותק מכל רצון  של הטבה בכלל ומכל רצון בפרט להפעיל עושר זה למטרה של בניית עם במדינתו ולא להעשיר את אומות העולם אצלם. וגם אותו המיעוט של  העם עד היום אשר בחול ובארץ תורם לישראל וגם לתורה בארץ ישראל יכול להתעלות תרתי משמע אם מרכזו הפיננסי יהיה במדינת ישראל.

לכן יש קשר מובהק בין כוח הדיבור הישראלי תורני העושר וארץ ישראל. רק בארץ דיבור של התחייבות רצונית של נדר לחיזוק הופך לתורה מחייבת. ואז  אפשרי לבנות חברה שבה האיש הישראלי לא מתחמק מחובתו לעצמו ולכלל אלא הוא מחזק אותה דרך נדר אמיתי  המקדש את המותר וכך כל פעילותו החומרית תעבור מרשות של חולין למצווה .וכך העושר יהיה תואם לקדם את כל מטרות חיי החומר אשר נהפכו מכוח דיבור של התחייבות לקדושה .זה כמובן אם הדיבור כנה ולשם שמים ולא לשם עשייה של במה אישית והבדל מהכלל כנאמר בפירוש הכלי יקר על כל הנודר כאילו בנה במה .אם הנדר הוא לא לחיזוק עצמי אלא ליוהרה של להראות צדקות יתר. אי לכך מצוות הנדר והתרתו נאמרו רק, בכנינה לארץ ישראל כי אז, אפשר לתת ערך לדיבור הישראלי מבחינת לימוד, הארי של פסח הואפה .שח. כוח הדיבור חוזר לישראל כשיוצא מהגלות .בחו"ל הדיבור משרת את  כוח העמים ואין לו אפשרות להתרומם לקדושה.

רבי דוד אביחצרא  ספרו פתח האוהל .המרכאות הם פרשנות דברי הרב עין האוהל.. : 'איש כי ידור נדר, לד או השבע שבועה . שגם לרבות  בא כפל  הנדר והשבועה  לעמת הלאוין והעשיו   אשר מוצאם ומובאם שרשם ומקורם משם הגדול ברוך הוא(.כמבואר בזוהר דכל פיקודין דעשה ולא תעשה  כלהו תליין מן שם הויה .פירוש עין האוהל על דברי הרב).זה שמי לעולם שגם כן  ברוך כבוד ד, ממקומו  בין הנדר ושבועה  שחוזר על שניהים   כההיא שניות מדברי סופרים קדש עצמיך במותר לך…לאסור איסר על נפשו  בין לעמת לאוין  בין לעמת העשין לגדור את עצמו בקדושה  ובטהרה כההיא אמרינן לנזירא פסחים (והוא הדין כאן  שבנדר  ובשבועה  הנזכרים בא האדם להתקדש  לגדור עצמו ולהתרחק מהלאוין והעשין  שלא יעבור עליהים) צדיק אוכל לשובע נפשו. (כתב בשלה הקדוש   יומא נד מצטה אות עג .גם ישבור התאוה  וישיב אל לבו  כי התאוה  עוללה לנפשו לחטוא . ויעשה גדר לשמור את דרך התשובה יפרוש מתענוגים  ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים  ויתנהג בדרכי פרישות  ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו  ואל יגש אל אישה  רק לקיים מצוה פריה ורביה  כל זמן שהאדם הולך אחר התאוה  נמשך אחרי תולדות החומרה וירחק מדרך הנפש המשכלת וגם יתגבר יצרו עליו וכמו שכפאו שד זהו כוח הנדר והשבועה כשהם לשם ד אז מקדשים את החולין ואת כל החיים.'

מרן הרב קוק' קובץ ז.פז : "הנדר הוא עומק ההתגלות  הטבעית  של חוש האמונה  שמתגלם בביטוי ומעשה  לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה הוא ערובה  על האמוניות הטבעית  שתשמר את עמדתה  ולא תהיה  נשתפת בשתף האורה הגדולה של החובה החוקית  הנתונה מגבוה מפי עליון  מפי הגבורה…מה נאה היא ההרגשה הישראלית אשר עם כל אשר  הוקפו במצוות…חשים הם בראש  לכל  את הערך המקורי שיש באותה הדתיות הטבעית שמתגלה בקדושת הנדר . הנדר הוא בא מנביעת החיים של ההכרה  הטבעית שבפנימיות של הנשמה   '.

 עין איה, שבת א לז. הרב קוק. 'אמנם כדי להתאים . צרכי כל יחיד, הרוחניים  שהם משתנים הרבה  אל העניינים הכלליים  שתוליכנו בהם התורה  ישנה עבודת ד, הפרטית  שפרשת נדרים ונזירות היא כללה… שכל עיקר מציאותן  הוא רק להתאים  את העיניינים  הפרטיים  של צרכי היחיד  אל העיניינים הכלליים  התוריים  .. רק אז  ישמשו  את תעודתם   להשלים את צרכי היחיד'.

לכן  כוח הישראלי לנדור נדר הינו בתנאי שהוא מחזק את  רוחניותו הפרטית להתאימה לצורך הציבור והכלל ולא רק להתעלות עצמית גרידא  אז התקדמותו העצמית יש לך ערך ולא יוהרא. לכן אנו מתחילים בימים אלה לתקן את הדיבור העושרה וחזרה לארצנו שאנו בשיאה ברוך משיב גבול אלמנה ומשיב את הדיבור ואת המחוייבות הישראלית למקורה התורני רצוני נשמתי העליון…  

לא בכדי פרשה זו ותגובת משה נמצאת בתקופת 'בין המצרים'. ודברי הכלי יקר בוודאי הופנו לאנשי דורו שהתיישבו בעיר פראג .ונאמר את הדברים באופן ברור. מה מקום מנהגי תקופה זו כגון תספורת נישואין כשעדיין יושבים בחו"ל? (לאלה שיכולים לבוא לארץ).  האם מנהגי שלושת השבועות נתקנו על ידי חכמים להישאר לעד? האם הם נתקנו בכדי לשים על ליבנו את איבוד העצמאות הישראלית וחורבן המקדש? בוודאי שכן! אלא שעתה שחזרנו לארצנו והקמנו מדינה האם מנהגים אלו בחוץ לארץ הם חוכה ואיתלולא? בוודאי שכן!! 

לכן תגובתו החריפה של משה לבי גד ובני ראובן. הכניסה לארץ דוחה כל שיקול כלכלי או של רווחה של היהודי בחו"ל. זהו צו א-לוהי שלא נדחה בעקבות אינטרסים אישיים.  גם אידאולוגיה יכולה להיות אינטרס אישי. מדובר על החזרת הסדר העולמי על כנו זוהי השיבה לציון לא פחות ולא יותר! ולכן גם לנו תושבי מדינת ישראל הגיע זמן שחכמינו יחשבו על הקלה במנהגי השבועות האלו וגם לראות האם יש מקום לי"ז בתמוז ולעשרה בטבת. כמובן שאנו אומרים זאת אך ורק לפי ראית זווית תורנית ומצפים אנו מחכמינו לדיון הלכתי מציאותי לגבי נושא זה.

הרב יהודה לאון אשכנזי. שיעור בצרפתית 1993.': יוידבר ד אל משה נקום נקמת המדיניים אחר תאסף אל עמיך. למה הקבה תלה את מיתת משה רק לאחר שילחם עם מדין. משה הגדל בארמון פרעה רק הוא אמו ובתיה יודעים שהוא עברי גם. משה חי שתי זהויות מקבילות במלואן הוא יורש העצר של פרעה  וגם בן עמרם ראש, שבט לוי.בפרשת שמות כתוב, 'ויגדל משה ויצא אל אחיו ' מי זה אחיו המצרים או העברים? ' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויך את המצרי.. משה בוחר בצד העברי שבאחיו בעקבות בחירה מוסרית של אכזבה מהתרבות המצרית השלטת בעולם אז. למחרת וירא  שני עברים ניצים. ויאמר לרשע למה תכה רעיך. מזכיר לנו ואהבת לריעך כמוך. משה מאוכזב גם מאחיו העברים. זו סיטואציה אנלוגית של ניצולי השואה המאוכזבים מהתרבות העולמית אבל גם מהעברים אחיהם כי הם רואים את המריבות בתוך הקהילה היהודית. ואז הם גם עוזבים את התורה והקהילה וגם רוצים לתקן את התרבות השלטת בזמנם. יש, לנו יהודים גדולי ערך כאלה כמו משה בדורם כמו Pierre Mendes France  שהיה איש, ענק בצרפת אשר, תרם רבות לחברה הצרפתית .אלא שלא ראה את עצמו יהודי דתי קהילתי והיהודים הדתיים לא ראו בו יהודי במלא מובן המילה. יוסף מלך מצרים מכיר את אחיו והם לא היכירוהו. ממש אותו דבר. משה הולך למדין 40 שנה ושם הוא יושב אצל יתרו כהן מדין ומדבר, איתו תיאולוגיה .עד שהוא מקבל התגלות של ד בסנה האומר לו העם במצרים המתבולל שאתה מאוכזב אותו אני רוצה שתציל. ואז משה עובר ניתוק ממדין אשר חשב שבה הוא יכול לקיים ישראל אחר. וישב, על הבאר בדרכו למדין כשברח ממצרים. רש"י מסביר למצוא את זיווגו. לכן היה דרוש עד סוף חייו ניתוק חד מהאפשרות ליצור תרבות מדינית עברית של שעטנז מסוכן המוביל לניתוק מישראל האמיתי ולא משנה מצבו , ואז מיסוד תורה אחרת שהיא לא תורת ישראל של הגילוי האלוהי לעם ישראל באשר הוא. לכן משה סופית בהילחמו במדין התנתק מהניסיון של הרבה יהודים בחול להמציא  קוד מוסרי אינטלקטואלי מחוץ לתורת ישראל. יהודים גדולים לפעמים אשר פועלים להציל את תרבות זמנם אבל מתנתקים מהתורה העברית ומתבוללים וחלקם גם מזדהה עם הגרועים שבאויבינו כגון שר החוץ של אמריקה אז קיסינזר אז..'  או ברונו קרסקי היהודי נשיא אוסטריה אשר הכיר הראשון באשף.

בכל אופן מודים אנו לד' שבוודאי ההרגשה של ימים אלו אחרת לחלוטין כשאנו מתבוננים בנס, של קוממיות מדינת ישראל.

 

שבת שלום מאיר משה ואקנין ירושלים

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן