1
1

מסעות ישראל בהיסטוריה להגיע לירושלים | מאיר ואקנין

המסע של היציאה מן הגלות האישית הפיזית והלאומית ותיקון המידות באמצעות הרכוש של המסע לכיוון ארץ ישראל בפועל. מצוות עשה של הקמת ממלכה של אור לגויים בארץ ישראל . חורבן במהותו הפנימית מביא בפועל לקומה יותר עליונה.

פרשת מסעי וחודש מנחם אב:

 'אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים  לצבאותם ביד משה ואהרן .ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד ואלה מסלעיהם למוצאיהם.'

פרשת מסעי היא בעצם סוף התורה ;הואיל וספר דברים הנקרא בפי חכמים משנה תורה,  הוא חזרה עצמית ברוח הקודש של  משה רבינו גואל ישראל  של התורה לדור  החדש באי הארץ. התורה מסתיימת בעצם תיאור ארוך של מסעות ישראל המתוארים בכתב התורה הנבואית על ידי משה בתיאור גבולות ארץ ישראל שהן תורה ובאישור אלוהי לבנות צלופחד האוהבות את ארץ ישראל המעלה הנשית כלפי היזום בהיסטוריה. נציין כאן שהתורה שבה כל אות הינו שם ד עם מסר עליון מקצרת בתחומים מהותיים  ומרחיבה בנושאים אחרים. וכאן התורה מרחיבה בתיאור כל המסעות ממצרים ועד ארץ ישראל, ובעצם לפי חכמי הסוד  הנסיעה ממצרים  של  כל המיצר האישי והלאומי ועד ימינו ימי קיבוץ הגלויות יעד הנסיעה. נסיעה של חיי הפרט עד להשלמתו ונסיעת העם מגלותו עד להשלמתו בארץ ישראל עם תורתו הכללית.  התורה מדברת בעיקר לעם עם היסטוריה כללית  לכן המסע של העם מתואר ולא של הפרט שנלמד מהיקיש לכן המצוות נתנו לעם ביציאה ממצרים וגם התורה וגם הארץ. ויש לכך השלכות בהלכה בלימוד התורה ובוודאי בכיבוש הארץ שמצותה עלידי הכלל ולא הפרט שהוא יכול רק לשבת בה .התורה הינה תיאור מימד כללי של התקדמות כל האנושות עם תיאור הצלחת הזהות העברית  המוסרית דרך ארץ ישראל שהמצוות תלויות בה.  הארץ אשר  מראה את אמיתות התורה על כל פרטיה. לכן התורה מאריכה בתיאור השתלשלות קורות תיקון העם בכלליותו במסעיו וחניותיו עד להגעה ליעד שהוא אך ורק ארץ ישראל ; מרעמסס עד ערבות מואב .  יש לנו תיאור מפורט של גבולות ארץ ישראל בפרשה. צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען  זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה. והיה לכם  פאת נגב….כל הגבולות מתוארים במדוייק. גם כאן התורה מפרטת ומאריכה.כי יעד התורה הינו הנסיעות  לכניסה לארץ.  נציין כאן שגבולות ארץ ישראל הן פסוקים בתורה כמו כל פסוק בתורה. גבולות הארץ הן תורה כמו כל התורה ולא ציון ארץ במפה כמו שאר הארצות.

רשי.:'לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ  ואין נוהגות בחוצה לארץ הוצרך לכתוב  מצרני גבולי רוחותיה  סביב  לומר לך מן הגבולין הללו ולפנים המצות נוהגות.'

דברי קודשו של רשי מלמדים אותנו שקיום התורה ומצוותיה הינן להיות בארץ. לכן תיאור הגבול של הארץ אינו ענין גאוגרפי רק אלא ענין מהותי תורני. הדדיות הקשר בן התורה והארץ הינו מהותי. אנו מקיימים את התורה בארץ ומכוח הארץ אנו מגלים את עומקי כוח הפסיקה ההלכתית הרחבה של חכמי ארץ ישראל ואת סוד התורה אשר יוכל בהטות ליבינו באמת להגיע אלינו מכוח וזהב הארץ ההיא טוב שאין תורה כתורת ארץ ישראל.

 רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ זצוק"ל – שיחת מטות מסעי שנת 5775: '  מהענינים המיוחדים דיום השבת קדש זה , שבו מסיימים ספר במדבר, ספר רביעי שבתורה ; שסיומו מהוה גם סיום התורה.ד הספרים ; שהרי ספר החמישי הוא ' משנה תורה' , שחוזר וכולל ד ספרים שלפניו. ולאחר זה מכריזים בקול רם ובשמחה 'חזק  חזק ונתחזק '. שמורה על החזק תוקף דבני ישראל בכל עניני התורה ועד שהחזק גופא הוא ג פעמים .חזק חזק ונתחזק , שיש בו העילוי והשלמות  דבתלת זמני הוי חזקה .'..

הרבי מלמדנו בדברי קודשו שחוזק ותוקף התורה הינו בתיאור ארבעת הספרים של התורה. ישראל הינו התוקף של התורה במציאות. התורה נותנת לישראל  את התוקף במציאות של נשמת  ישראל עזין שבאומות בכדי לתקן את כל העולם. ותוקף זה  של תורה מתואר דרך פרשת המסע ממצרים דרך סיני לארץ ישראל. תוקף ישראל הינו תורתו בארצו בתור עם. לכן  אנו מכריזים בסיום קריאת ספר במדבר על מידת החוזק של ישראל שיתחזק במסעותיו עד לתיקון כל האנושות מירושלים. נציין שלפי מנהג הספרדים אנו אומרים חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לד. בכל אופן מישור 'החזק',של התוקף לאחר סיום קריאת ספר נמצא בשני המנהגים.

אלא שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ..

רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק:  'מה שאמרו בפרה אדומה דכתיב ושחט אותה לפניו שיהיה זר שוחט ואלעזר רואה .למה נצרך שיהיה אלעזר רואה. העסק של פרה אדומה הוא לתקן קלקול העגל ..והיינו שבמתן תורה נאמר אז אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מיתי..על ידי מעשה הפרה האדומה שמטהר מטומאת מת  נתקן הקלקול בשורש נצרך שיהיה אלעזר רואה. כמו שאמרנו על מה דכתיב וירא אלהים כי טוב פירוש שעל ידי ראיית ד יתברך בהבריאה בראייתו כביכול הכניס בו האור כי טוב. ואחכ כתיב בכל מעשי בראשית וירא אלהים כי טוב. היינו שהכניס בכל פרטי הבריאה האור כי טוב וזה פירוש  עיני ד אל צדיקים  שהצדיקים זוכין שיהיה להם גם כן כמו עיני ד כביכול  שחוכלו גם כן להכניס  בראייתם  האור כי טוב .שעל זה יתוקן הכל בשורש  מכתר עליון.. ומטעם זה נצרך גם כאן שיהיה אלעזר רואה וכן בכל דור ודור ניתן כוח זה לזרע אהרן…ועל ידי שיהיה אלעזר רואה יכניס בראייתו הכח ליהושוע  שהוא יוציאם  והוא יביאם  ועל ידי זה יהיה לו הכח לכבוש האומות. והנה זה כוח תורה שבעל פה  שהיה למשה שקיבל מסיני. .ויהושוע הנחיל הארץ לישראל שבירר לכל אחד  מישראל חלקו בתורה שבעל פה..ועל זה אמרו ( נדרים כב:) וספר יהושוע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא היינו חלק  תורה שבעל פה  של כל אחד מישראל…על ידי ראיית אלעזר בו שהכניס בו הכוח הזה  שיוכל לתקן  עד השורש וכל עדי זה יוכל לכבוש האומות…והיינו תורה שבעל פה של רבי עקיבא  שעל זה אמרו וכל יקר ראתה עינו  זה רבי עקיבא וחבריו .ונעים היינו כח התורה שבעל פה  שהנחיל יהושוע להשבטים ולכל ישראל..'

דברי קדושו של הרב מלמדים אותנו שמנהיגי המסע הם משה ואהרון הבאים משבט לוי שבט הכהונה. בכדי שהמסע של העם יצליח בהיסטוריה המורכבת של ישראל ; דרושים מנהיגים המעלים את עיניהם ואת מבטם למבט הטוב המוחלט של בורא העולם על העולמו. ראיית רק הטוב בכל אתגר גם מורכב הינו הכוח של הכהן בעל מידת החסד. לכן אז אלעזר הכהן משריש את ראיית הטוב של הכהונה במפעל כיבוש ארץ ישראל ואז מיתוך זה הנחלת תורה שבעל פה הקודמת לתורה שבכתב שהיא חלק כל פה ישראלי מתוך חלק נשמתו המתבטאת מיתוך חלקו הגאוגרפי מציאותי בקרקע נחלתו בארץ ישראל. ראיית הטוב הינה המידה ההכרחית למנהיג ישראל שרק  במדה זו יוכל להנהיג את צבאות ד במסע ההסיטוריה עד לבניית המקדש בירושלים. כך ראיית הטוב הינה מידה הנובעת מכוח ארץ ישראל אשר היא יש בה הסגולה להפוך את הרע לטוב. המנהיג הישראלי העברי מושפע מכוח רצונו לאחד את כל ישראל סביב תורתם בארצם. זו הראייה הטובה האמיתית והיא ניתנת רק למנהיגים שעיקר מטרת חייהים הינה טובת הכלל וכל האנושות .הם אוספים את נדחי כל הערכים האנושיים דרך הבאת ישראל לארצם עם גילוי תורת  אלוהי הארץ. ישראל התורה והארץ הם יישום אפשרות ראיית הטוב בכל דבר. המסע האנושי יוכל להצליח אם האדם יראה את הטוב בכל מורכבות המסע; אז הוא יוכל להגיע ליעד תפקידו  בלוקחו גם את כל הטוב גם של כשלונות מסעיו , וזכות ראיית הטוב הזו תביא אותו להצלחת תפקידו. כך האדם כך ישראל בתור עם .לכן משה כותב את המסעות ובשמותם רק מרמז בכשלונות של הדרך עד  להצלחת ההגעה לגבול ארץ ישראל.משה לא אומר מפורשות את הכשלונות זוהי ראית הטוב של המציאות גם כשהיא מורכבת. לכן מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות משה רבי חיים בן עטאר הקדוש מלמד אותנו במשפט זה שזה יהיה כוח המשיח הוא יהיה משה הרואה משבט לוי הכוהנים הרואים רק טוב.וזה נחוץ לנו היום רבות במדינת ישראל במנהיגים המניחים את העין הטובה ורואים את כל הטוב שבמסע העם עד עכשיו ובוודאי בטוב הענק של קיבות הגלויות והתפתחות מדינת ישאל של הגאולה וריבוי התורה בכל קרקע הארץ.

כי אתם באים אל ארץ כנען. פרי צדיק מאמר ד.: 'במדרש רבה פרשה זו מהו כנען ארץ של פרקמטיה שבה סחורה כשם שאתה אומר אשר סוחריה כנענים נכבדי ארץ..כל אומה יש בה ניצוץ קדושה המחיה אותה כלל ז אומות נקרא על שם כנען שאמרו במדרש ארץ של פרקמטיה  שבה סחורה  ואומות העולם לוקחין כוח הזה לרעה …וישראל לוקחין החיות שלהם לטוב בקדושה שהוא כח התורה  ותורה שבעל פה.  והיינו ניצוצין קדשין שבהן.. ונותן להם את ארצם כמו שנאמר לתת להם נחלת גוים  הוא כ.ח מעשיו חכמה שלהם. וזה שנאמר שכל הז אומות  נקרא על שם כנען ארץ של פרקמטיה ששם יכול לסחור דברי תורה. והעיקר הוא תורה שבעל פה.. ועל שם זה נקרא ארץ כנען  ארץ של פרקמטיה  שיכולים לסחור  סחר התורה  אומות העולם לקחו להם הרע ..אבל ישראל  היו פנוים לקנות דברי תורה וכמו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים  וזכו לתורה שבעל פה שעיקרה בארץ  ישראל  וכמי שדרשו (בראשית רבה פ.טז) וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל  ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. ואף העוסקים  בעבודת הקרקע  גם כן זוכים בשבת לסחור  מסחר תורה שבעל פה .ובמי העבודה  זוכים לחבושי מצוות התלויים בעבודת קרקע …'

והנה הפרשה מלמדת כדברי הרב את עומק סוד חכמת קרקע המציאות של ארץ ישראל זהו הכנען של הסחר של כל חכמת הבריאה המרוכז בארץ ישראל. לכן נקראת כנען מלשון סחר של המסחר הכולל את כל ניצוצות הקדושה הנלקטים מכל תבל לירושלים על ידי ארץ ישראל ונלמדים על ידי חכמי ישראל אשר לקדושים אשר בארץ המה. זו תורה והגדרת המילים בתורה ולא נאום בקונגרס הציוני שחשוב לכשעצמו. מכאן תיאור המסעות ליעדם ותיאור גבולות ארץ ישראל בפרשה. ודי לחכימא!

רבי דוד אביחצרא. ספרו פתח האוהל.: 'לפיכך ירמוז גם בכאן סדר עבודת  בני ישראל עם קונם  כדת משה וישראל.ויסעו בני ישראל  מרעמסס ויחנו בסכות.שתבת מרעמסס בה צירוף 'סר מרע ס.מ'.  דהיינו על דרך סור מרע תחילה ואחר כך ועשה טוב  כידוע..שגם כן כאן שהיו בני ישראל בארץ גושן  שהיא רעמסס דבכלל ארץ מצרים ערות הארץ  כבולים בכבלי ברזל  עמק עמק כידוע..ויסעו בני ישראל מרעמסס שהוא מכל רע גדול כקטן  שגם שורש הרע הוא הצר ס.מ כידוע…ובכן תחילת הכל הוא ויסעו  בני ישראל מכל אותו הרע ואחר כך ויחנו בסכת שהוא גםמכן ועשה טוב סכת שלום…'

ראשית התנתקות פיזית מעשית ביולוגית מהגלות שהיא גורם הרע כשהיא מתאחרת מעבר לזמן הבירור; ורק לאחר מכך ההגעה לסוכת שלום. אין אפשרות מעשית לניתוק מהרע כל עוד ישראל בגלות ולא התחיל את המסע לארץ ישראל ועליה לתורה. לכן הברכה של השכיבנו מסתיימת 'הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל ירושלים…ניתוק מרעמסס של כל הגלויות והגעה לירושלים של סוכת השלום עם תורת הסנהדרין. זה פרשת מסעי.ו אז אפשר להתחיל ללמוד את ספר דברים של תורת ארץ ישראל .

בעצם  ארבעת ספרי התורה שהם תורה שבכתב של נותן התורה בידי משה,  מסתיימים  בפרשת מסעי בתיאור מסעות ישראל ממצרים ועד ארץ ישראל, בתיאור גבולות מדינת ישראל על פי התורה שהן תורה בעצמם, במצוות עשה לכיבוש  הארץ; ובבקשת   בנות צלופחד של שבט יוסף להישארות נחלתן בידן כך שבנות השבט יינשאו רק לבני שבטן. התורה מסתיימת בנושא גבולות ארץ ישראל וחלוקת ארץ ישראל. התורה מסתיימת מאיפה בתיאור צו התורה להקמת מדינה עברית בארץ ישראל ולא בשום נושא אחר!. והרי נעוץ 'תחילתו בסופו'  ; לכן 'וזהב הארץ ההיא טוב' חכמים דורשים 'שאין תורה כתורת ארץ ישראל'. והאדם מעפר הר הבית והמקדש נברא בכדי להיות מירושלים הוא תחילת המשיחות הישראלית של הזהות העברית  בתור עם כלל הגואלת מהר הבית ומירושלים מקום בריאת הזהות האנושית; את העולם . לכן והארץ הייתה תוהו ובוהו  ורוח  אלוהים מרחפת  על פני המים , חכמים דורשים : זהו  רוחו של משיח. זהו בראשית התורה ואנו במסעי בסופה של התורה אשר היא לאחר 42 מסעות  להגעה לייעוד: כיבוש כל ארץ ישראל והקמת ממלכת כהנים אך ורק בה במסגרת מדינית ממלכתית קדושה. וזאת לאחר ההיסטוריה מעבר האבות דור מצרים עד הנה, היסטוריה המביאה ליצירת הזהות העברית ליישומה בארץ ישראל. לכן  הייעוד הזה היה צריך כאמור להיות רק דרך כלל עם שלם ולכן הוצרכנו  להמתין עד כינון הזהות העברית העל טבעית דרך צאצאי האבות הנהיים לעם דרך מורכבות הגלות דרך המסעות הנחוצים ממנה ועד ההגעה לארץ ישראל.

רבי חיים בן עטאר הקדוש  – אלה מסעי : 'רבותינו ז"ל אמרו כל מקום שנאמר אלה פסל  הקודמים ; ובמה שלפנינו לא ראינו שקדם במאמר  מסעות זולתם  לומר שנתכוון  הכתוב לפוסלם… אלא שרואני שלא היו המסעות לשבח ; ולוואי שלא היו בעולם כי רובם היו ליסורין  על עון מרגלים, גם הקודמים היו דרך רחוקה לבל יתנו  ראש וישובו דכתיב ' ולא נחם אליהם דרך ארץ פלשתים , הא למדת שלא היו לרצון ולסדר  הנכון  למועדי רגל… גם אמרו רבותינו ז"ל וכל נתיבותיה שלום .בקש הקבה  ליתן תורה לישראל  כשיצאו ממצרים ; והיו חולקין אלו עם אלו. .. וכפי זה אין במסעות אלו דבר יקר הערך לפסול כל זולתם.. ואפשר כי לפי שיש במסעות אלו . שני הדרגות .   א. המסעות שהיו בשנה הראשונה קודם גזירת המרגלים,  ב המסעות שעשו בשביל גזירת המרגלים  שלא היה בדעת ד  עשות זולת מה שעשו בשתי שנים … וזה שיעור הכתוב אלה מסעי . פירוש, האמורים בסמוך הם המסעות הראויים והצריכין , וכל זולתם פסולין  הם שלא היו אלא יסורין ; להניעם במדבר בתוכחות על עון המרגלים'. 

  דברי קדשו של הרב מלמדים אותנו את נצחיות הוראת כל אות שבתורה. בוודאי שתהלוכת ישראל ממצרים דרך המדבר עד לירושלים דורשת לימוד מעמיק כי זו תורה! ואנו צריכים ללמוד את המסעות  תכליתם מהותם נחיצותם בדקדוק  לא פחות מכל הלכה שבתורה! משום מה הלימוד הזה אשר מוסבר על ידי ענקי חכמינו  במדרש  ובסוד ,לא מספיק מופנם ומתואר על ידי  הדרשות  הנשמעות על מסעי והקישור הנצחי להיום   לדור הקוממיות  ומה הקשר עם ג השבועות של בן המצרים שבה מסעי תמיד נקראת לקראת חודש  אב. הרב מלמד אותנו שהמסעות פסולים  כולם כי במסע הראשון ישראל היו צריכים להיכנס לארץ ישר ולהקים בה מדינה. לכן  גם  המסעות של לפני חטא המרגלים מיותרים. הרב  מדבר על הייעוד המהותי העליון יציאה מהגלות ישר   לארץ בלי מסעות מיותרים.  ורק בדיעבד המסעות  של עד  ולפני חטא מאיסת הארץ על ידי גדולי ישראל דווקא, היו נכונים. זהו לימוד לכל הדורות  ובוודאי  לקח אשר לא נלמד מספיק. הרי לקח אלפיים שנות מסעות מהחורבן של בית שני עד להכרזת מדינת ישראל על  ידי ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון!. והאם המסר הופנם גם היום ?שאנו יושבים כבר 73 שנים במדינה ריבונית ועדיין כ50 אחוז מעמינו נוסעים במסעות כדברי אור החיים הקדוש 'שאין במסעות אלו דבר יקר '. או  התנהגות של חוסר הבנת הגאולה שאנו חיים על ידי חלק מהנהגת העם. ובכל זאת הואיל וגם הבדיעבד של כל המסעות מושגח  בוודאי; לכן אנו מחויבים ללמוד את ענייני המסע הלאומי והפרטי של כל אחד.

רבי צדוק הכהן מלובלין  ספרו פרי צדיק  מאמר א מסעי.: '… דענין  המב מסעות ..   וענין המסעות היה  על פי מה שנאמר בפרשת בהעלותך .ויהי בנסוע.. ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך .אין כוונת משנאיך על האומות שהרי לא היה להם במדבר .אך פירוש משנאיך המשניאים השם יתברך בעיני ישראל והוא היצר הרע ובזה יוצדק לשון משנאיך ולא שונאיך. והנסיעה היה להנצל מהיצר הרע על דרך מה שפירשנו במה שנאמר וארון ברית ד נוסע לפניהם דרך שלושת ימים .שהנסיעה היה להתברר  מג  הקליפות: הקנאה והתאווה והכבוד ,שהם זה לעומת זה כנגד ג מידות האבות שנקראו ימים לתור להם מנוחה ; היינו לכנוס תיכף לארץ ישראל שהוא מקום המנוחה.. וכמו בשבת מופיע כל שבת קדושה  לימי המעשה שאחריו ועל ידי זה בא השבת הב בקדושה יתירה משבת שלפניו .וכל ימי האדם הם כך בימי המעשה הוא הנסיעה והילוך בעבודת ד  וכשבא שבת בא מנוחה שאז  הוא בהחינת מנוחה… והיינו שכל ימי האדם בעולם הזה הוא בכל ימי המעשה בבחינת הולך, והמנוחה  הוא בשבת והשבת מפיע קדושה לימי המעשה שאחריו.. וכן הולך כל ימי חייו עד שנשלם בשלימות עד אל בית עולמו .ואז אין לו עוד עסק בעולם הזה. ובמדבר היו נוסעים בכל מסע שבכל מסע היה עסק אחר ובהחניה היו משיגים קדושה מאות אחד  משם מב ואחר כך היה נסיעה חדשה והיה משונה לפי הקדושה מהחניה שיצאו משם… שכל מסע היה לפי המוצא שיצאו מהחניה הקודם והיו הולכים תמיד ממדרגה למדרגה…וזה נכתב על פי ד המוצא והמסע . ואלמלי זכו היה אז כבר המנוחה שלימה שיהיה לעתיד  אלמלי זכינו שהיה נכנס משה רבנו עה .ועתה בעולם הזה יכול להיות שנצרך כמה מסעות וכמה שבתות כדי שיזכו לאות אחד מהשם מב מה42 מסעות  עד שזוכה כל אחד לפי מה שבכוחו לזכות …וזה ענין מה שאמרו (שבת קיח) אלמלא היו משמרין ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין..'

הרב בדבריו הקדושים,  מתאר לנו שאלמלא היה זוכה דור מצרים אז היה כבר הוא הדור של התיקון  העליון בידי משה שהוא מידת נצח; והיה נכנס לארץ בונה מדינת נצח עם מקדש נצחי. וזה היה לאחר מסע רק של 3 ימים של הארון עם ישראל בשנה השנייה לכיוון הארץ לתיקון כל ההוויה המידתית האנושית של הקנאה התאווה והכבוד ולהפיכתם למידות עם קדושה. תיקון של קנאת סופרים כבוד לאומי וכבוד חכמים ותאווה של יצירה ושיכלול מוסרי של האדם משפחתו המדינה החברתית ואז כל העולם. אלא ששלושה ימים של נסיעת הארון לתור להם את מנוחת ארץ ישראל הסתיימו לאחר העם כתאוננים רע בעני ד ; למב מסעות במדבר עד הארץ עם יהושוע פני הלבנה מידת הנוקבא. וגם כניסה זו יהיה לאחריה עוד מסעות ושיכלול וחורבן עד שנגיע  לתחחית המתים נוספת , לאחר תחיית המתים הראשונה של ופתחתי את קברותיכם עמי ביסודה של מדינת ישראל בדורינו; של תחיית משה ודור דעה של מב המסעות הראשונים אשר הם יכניסו את ממד העל טבעי ויהפכו את מדינת  ישראל  לבחינת מן  מן השמים היורד גם עם מרגליות. מדינה עם מדיניות חברתית כלכלית קדושה של יזום אנושי וממד על טבעי  וקדושה בד בבד.

הרבי: שבת פרשת מסעי התוועדות שנת תשמו. 'ההוראה מטות מסעי  קשורה במיוחד עם זמן בין המצרים  מסעי מורה על כללות זמן הגלות שאז יהודי שלא במקומו  במדבר העמים ולזה צריך להיות ענין מסעי לנסוע ולצאת ממדבר העמים  עד לסיום כל המסעות כשבאים  לארץ טובה ורחבה ארץ ישראל.' … הרבי  התוועדות מסעי שנת תשיז..כיוון שכל הגילויים שלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות…כיוון שעל עדי זה פועלים את הגלוי לעתיד מובן עוד יותר מעלת העבודה שבזמן הגלות..' .יש ערך לכל מסעות ישראל בגלות אשר משכו מיתוכן את כל ערכי העמים .מסע זה עם כל הניצוצות שנלקחו יתגלה מתגלה בכניסתנו לארץ ישראל בדורינו. ורק מתוך הבנת הגלות כנאמר על ידי הרבי שגם מובא אצל המהר”ל בספרו נצח ישראל נוכל חהבין את הגאולה. מי שלא מבין נאת הגלות תפקידה וגם סכנותיה לא יצטרף לגאולה. ראו את ההיסטוריה עד עכשיו .מי סיים את המסע ומי נשאר במסע עד לאבדון…

רבי צדוק הכהן מלובלין .ספרו פרי צדיק מאמר ב. : '.. והעינין  דאיתא אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה.אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו מי באר והתורה מתישבת בגופן .ולכאורה יפלא שהרי בתורה מפורש הטעם כי קרוב הוא פן ינחם..ושבו מצרימה  וריך אמר המדרש טעם אחר. אך באמת הכל אחד  דאחר שיצאו ממצרים ולא היו עוד נקיים מכל וכל ועל ידי זה היה פחד שבראותם מלחמה ינחם העם ושבו מצרימה.  וזה שאמר במשל שהיה בנו חולה והוליכו למקום אחר לרפאותו , והיינו שהוליכן למדבר שיאכלו מן וישתו מי  באר ויהיה התורה מתיישבת בגופו .וזה ענין המסעות והחניות שכל מסע היה הכנה שיהיה אחר כך חניה.  .ואם היו זוכין היה תיכף אחר המסע האחרון החניה האמיתית כמו לעתיד לעולם הבא. וכמו שנאמר וארון ברית ד נוסע לפניהם דרך שלושת ימים. ראוים לזכות במסע אחד להתברר בכל ג קדושת אבות ולהנצל מג קליפות שכנדם זה לעמת זה שהם שרשי  כל הקליפות  ושיהיה אחר כך המנוחה כמו לעתיד….אלמלי משמרין שתי שבתות כהלכתן מיד נגאליו…שעל ידי השמירה השבת הראשון כהלכתה זוכין להכניס קדושה בימי המעשה שאחריו  ועל ידי כך יהיה השבת השני השבת עלאה. .וכן במסעות היה צריך להיות הכנה להחניה  לא לבד  בשב ואל תעשה בסור מרע ..אך צריך גם כן לעשות טוב להכניס קדושה בלבו. וזה שאמרו במשל כאן ישננו שיש חניה שהיה חסרון להשגת שלמות החניה  שיהיה כמו לעתיד היינו אף שהיה סור מרע אך נחסך ועשה טוב…ועל ידי שישראל היו ישנים שלא עשו הכנה שיהיה החניה כהלכתה על ידי ועשה טוב  על ידי זה גם השם יתברך כביכול כישן ולא סייע בסייעתא דשמיא מלמעלה ..וחשב כל שמות המסעות ומי שיש לו לב להבין יוכל להבין מה היה המניעה שלא זכו לחניה האמיתית כמו לעתיד…וצוה ד לכתוב המסעות ללמדנו שלא די בשמירת  יום השבת שהוא יום מנוחה בשב, ואל תעשה וסור מרע לבד.אך צריך להיות עשה טוב להכניס קדושה לשבת ..'

לכן  יש נחיצות לכל מסע של ישראל ממצרים עד הארץ אלא שזה בדיעבד רק,  וכבר מהתחלה יכלו להיכנס לארץ ולהחל בהחזרת הזהות האנושית לגן עדן של הראשית בהיותם דגם האדם מול האומות. המסעות דורשים לימוד מהותי על אופיים ומה בא כל אחד לתקן. העם נוסע במהלך כל ההיסטוריה וכל נסיעה גם של רוב הנסיעות שלא היה צריכים  להיות, צריכה ללמד אותנו מה היא הועילה להשלמת הזהות הישראלית עד לתיקון כל חלקי העם הפרטי והלאומי  בירושלים. תיקון העם והעלאת קדושת הארץ למקורה הכללי. המסע האישי של האדם  בתור מהלך ולא עומד( וזה תקיף לכל  הלכה והשקפה)  תלוי  באורכו ובמורכבותו רק בו, כנ"ל למסע העם בכללותו. הרב מלמד אותנו בנחיצות ההתקדמות האישית והלאומית. המסע לכשעצמו חיוני לתיקון עצמי ולאומי אלא שהוא מוכרח להוביל לדרגא נוספת יותר עליונה מלפני המסע ואז החניה תהיה חניה עם מידה יותר עליונה בעקבות הצלחת המסע. אז המסע יהיה מלבד הכרחיותו במציאות ; גם התקדמות. אנו במסע כי כך הקבה ברא את האדם להיות מהלך בכל נימי חייו אלא שהמסע הטבעי לאדם חייב להוביל ליעד המבוקש על ידי האל בעולמו. המסע הינו חלק אינטגרלי מהבריאה האלוהית כולה. כל הטבע העולמי על כל מרכיביו במסע בלתי פוסק ותמידי .כל הדומם הצומח החי בהתפתחות טבעית. הדומם הופך לצומח והצומח על ידי אכילתו על ידי החי הופך לחי. החי המושלם אשר הוא האדם בדרך מסעיו הביולוגיים דרך האכילה והפיתוח מעלה את כל הדומם הצומח והחי לדרגת אדם. האדם במסעו הפנימי מעלה את מידת הדיבור עד להגיעה לדרגתה הנבואית עם הקשר המהותי לאל. הנבואה זהו  הדיבור האנושי העליון והנשגב של כל אדם שהצליח להיות מדבר את דבר האל לעולמו ולהיסטוריה האנושית. דיבור זה נבואי נשאר רק בכישרון הישראלי עד יונחל דרכינו גם לכל האנושות. כך היו נביאי אומות העולם.

 זהו המסע של כל בריאת האל דרך טבע העולם כולו ובניצוח האדם אשר מסע חייו מעלה אותו בחניות חייו לדרגא יותר עליונה. מסע הכרחי טבעי למטרת חניה יותר מושלמת. כך לא רק האדם הפרטי מתהלך למסע חייו ולהשלמתן אלא בעיקר התורה מדברת על מסע כל זהויות האנושות עד להשלמתן. הזהות האנושית המתחילה מאדם הראשון עד עבר עם הזהות העברית העליונה והמוסרית. זהות עבר המתפתחת דרך האבות העבריים ועד יצירת עם במצרים דווקא. ושם בירור כל ניצוצות ערות הארץ והעלאתם באמצעות הנהגת משה ואהרון אשר מוציאים את העם לאחר וינצלו את כל מצרים כמצודה שאין בה דגים. משה לוקח את ישראל במסע ממצרים דרך כל תחנות בירורי המדבר ועד ערבות מואב. משה ימשיך כדברי הזוהר את המסע עם המשיח בלקיחת דור המדבר להשלמת נסיעתו שהוא כניסה למדינת ישראל לירושלים

כך אנו המשכנו לנסוע מאז ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים ; כי גם תחנות  הכניסה לארץ השופטים והמלכים ובתי המקדש עדיין היו בעצמם תחנות בלתי מושלמות אך נחוצות עד לנסיעה של אלפיים שנות גלות שהובילו בחסד אל לתחילת המסע האמיתי בהכרזת מדינת ישראל ובהתפתחות הגאולה. זהו תכלית המסע מאדם הראשון ועד תחנת קיבוץ הגלויות שאנו בתוכה. ואנו ממשיכים לנסוע עד בנית בית המקדש תחיית המתים מלכות דוד לאחר מלכות יוסף המאחד ועד תיקון כל האנושות במלכות שדי עם ישראל הנביאים במרכז העולם מירושלים. בה אנו רואים את כל העולם המדיני נוהר לישראל ולירושלים.

 רבי מנחם מנדל שניאורסון  הרבי מלובביץ זצקו"ל. מאמר על מטות מסעי: '… וצריך להבין הקשר דסיום ספר רביעי שבתורה (ספר במדבר עם מטות מסעי בסופם הוספה   שלי)  לתכנו של הזמן שלעולם מסימים ספר רביעי בשבתות דבין המצרים ובכמה שנים בשבת שבתשעת הימים דלכאורה הזמן דג השבועות ובפרט ט הימים חורבן וגלות קשור עם מעמד ומצב חלישות בקדושה הפך דחזק  חזק ונתחזק.. יותר נראה שהחיזוק עצמו קשור עם תכנו של הזמן ולא שהחיזוק הוא הפך תוכנו של הזמן . וכמודגש בשמו שנקרא שבת חזק ..ומזה שההכרזה דחזק חזק ונתחזק היא לעולם גם כשמטות מסעי מחוברין ; בסיומה של פרשת מסעי; דוקא משמע שהתוכן דחזק חזק ונתחזק שייך בעיקר לפרשת מסעי.  …דהחזק  דפרשת  מטות הוא החוזק והתוקף שמצד העליון ..החוזק והתוקף דהמשכת צווי ד גם במקום שיש ניגוד.  והחזק דפרשת מסעי הוא החוזק והתוקף שמצד תחתון . אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים החוזק והתוקף שבעבודת בני ישראל  בבירור והעלאת התחתון ; שלמרות השנויים וחילוקי הדרגות  שבפרטי המסעות במדבר התחתון לפי ערך מעמדו ומצבו של התחתון מצד המנגד ; נמצאים תמיד בתנועה של הליכה ממצרים  ;המצרים וגבולים  דתחתון לארץ ישראל המרחב דקדושה. ועל פי זה יש לברר השייכות דחזק למסעי דוקא .כיון שהחוזק והתוקף  במקום שיש ניגוד מודגש יותר בבירור התחתון  שלא זו בלבד דאור הקדושה נמשך ומאיר בכל מקום מבלי להתחשב במציאות המנגד ; אלא עוד זאת שישנה ההתעסקות עם המנגד לבטלו מכל כל ועד להפכו לקדושה .והשלמות האמיתית דחזק היא בחיבור דמטות מסעי גם יחד. החוזק דמטות יש בו אור הקדושה שלמעלה מהגבלה . ואינו שייך למציאות של התחתון המנגד. החוזק דמסעי יש בו המעלה דביטול המנגד אבל להיותו מצד תחתון   הרי הוא  בהגבלה . לכן השלימות האמיתית הוא בחיבור מטות מסעי:   המשכת האור שלמעלה מהגבלה   והפיכת המנגד על ידי העלאת התחתון, ושניהם יחד שביטול המנגד על ידי העלאת התחתון  הוא באופן קבוע ונצחי  . .והחידוש דבית שלישי בגאולה שלישית היא בהחיבור  והאחדות דהעליון והתחתון גם יחד שלכן יהיה באופן של  חזק ותקף בתכלית השלמות גאולה נצחית. .. שבזה התורה כותבת בפירוש שהסתלקותו של אהרן היתה בחודש החמישי  באחד לחודש   דרגא חמישית..  ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל  להגאולה העתידה לא רק מפני שביטול הגלות הוא על ידי סיבת ביטול הגלות…שהרי בעמדינו לאחר סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות   לאחר סיום המסעות במדבר העמים , נמצאים כבר על ירדן יריחו דרגתו של משיח דמורח ודאין על סף הגאולה  בודאי שכבר נתקנה סיבת הגלות.ולכן ההדגשה  דאהבת ישראל…שמודגשת  באחדותם של ישראל מצד בחינת היחידה שבכל ישראל בשוה שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח יחידה הכללית.. '

 דברי קדשו  הענקי ענקיים של הרבי מלובביץ צריכים לימוד מדוקדק. ( וכדאי ללמוד את השיחה במקורה כולה).המטרה של התיקון העליון האופטימלי של מהות האדם והעם מצידם העליון האידאלי נתקל בשבירה בעולם המציאות. לכן האחדות של האידאל העליון והמסע הארצי המפרך והעקבי של מסעות תיקון האדם והעם הם מביאים  לגאולת  מידות האדם והאנושות .ודווקא דרך המסעות ותיאורם אנו מסיימים את ספר הרביעי ובעצם כל התורה. המסע האישי ושל העם הוא בכוח אנושי מעלה את כל המורכבות של העולם לאידאל העליון של אחדות הכול, זה החיבור של מטות המטה העליון ומסע התחתון האנושי. אלא כשהמסע מסתיים גם המסע של הבדיעבד שהוא גם מסתבר נחוץ; אז צריך מבלי להתמהמה להיכנס  לארץ ישראל הממשית. לחון את עפרה של ארץ ישראל ולהיות בה בפועל  האדם המוסרי בתיקון מידות הקנאה הכבוד והתאווה ולהפיכתם לקנאה כבוד ותאווה שבקדושה. דורנו זכה לחזור למדינתו ולהקים בה ארץ  חזקה נפלאה שהיא מדינת ישראל. ואנו צריכים לתקן את המידות האישיות שלנו בכדי שהכלל אשר הוא קדוש כולו יצליח. וכל הכלל בלי יוצא מן הכלל צריך לתרום את חלקו בסיום המסע הראשוני שאנו בו המדינה הוקמה ; ולהתקדם למסע של משיח בן דוד ובית המקדש ותיקון מוסרי אישי כללי. זו  עבודתו הענקית של הרבי להרים כל ניצוץ יהודי באשר הוא. ועכשיו תפקידנו במדינה שהיא מטרת המסע להמשיך זאת כי בארץ ישראל זהו יעד הרמת כל ניצוץ יהודי למקורו הכללי מדיני ועולמי.

  'והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה'.

 הרב צבי יהודה קוק : 'הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות של הרמב"ם מונה במצות עשה ד' את מצות ירושת הארץ: 'שנצטוינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב'. ענין המצוה הוא ירושת הארץ. מהי הגדרת ירושת הארץ? איך יורשים את הארץ? התשובה לשאלה זו מופיעה בהמשך: 'ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה'. יש לדקדק בלשון. אם היה כתוב 'זולתנו מבני אדם אלה' הכוונה לאנשים פרטיים בתור יחידים, לעומת יחידים מאתנו. אבל נאמר 'זולתנו מן האומות' זאת אומרת זולתנו מן הקבוצות האחרות. אנחנו קבוצה, אנחנו אומה. אם כן 'שלא נעזבה ביד זולתנו מן האומות' פירושו שאנחנו כאומה, צריכים לרשת את הארץ ולהחזיק בה. ואיך מחזיקה אומה בארץ? על ידי שלטון האומה על ארצה, ריבונותה על ארצה. במילים אחרות, הרמב"ן מסביר לנו שיש, מצות עשה מן התורה להקים את מדינת ישראל. יש מצוה דאורייתא לכונן שלטון ישראלי יהודי בארץ שנתן ד יתעלה לאבותינו   לאברהם ליצחק וליעקב ;  ארץ ישראל .וכמו כן ' ולאנץ נעזבה לשממה '.שני הצדדים האלה , שלטון רבוני וישוב הארץ כלולים בהגדרת  הציווי ' לרשת את הארץ'.   זאת מצווה מן התורה מתריג מצוות . מנין לומד הרמב"ן את  המצווה הזאת , והוא  אמרו  להם '  והורשתם את הארץ וישבתם בה , כי לכם נתתי את הארץ  חרשת אותה ; והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם'.  ואיזו ארץ צריכים אנו לרשת? . ופירט אותה   ובואו הר האמורי   בהר בשפלה. ..שלא ינוחו ממנה מקום .מצות ירושת הארץ כוללת את כל שטחי ארץ ישראל. בתוך מצות עשה זו כלול גם האיסור 'להחזיר' כלומר להפקיר שטחים .'ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות' שלא יניחו ממנה מקום גם כלולה הידיעה שיש, שטחים שלנו שהם גזולים בידי אחרים .ועוד צריכים לחזור אלינו.  שיחות הרב צבי יהודה קוק במדבר 32…

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לקיום הממשי של עיקר מצוה גדולה וקדושה זו… סוף סוף הגענו אל הפרק הזה של מציאות שליטתנו על ארצנו והננו משיכים בה דרך כל המאבקים והתסבוכות שמבחוץ ומבפנים …' לנתיבות ישראל א קפא.

 לכן קיומנו במדינת ישראל הוא הוא תמצית סיום המסע ממצרים ועד לגאולה האחרונה שאנו שרויים בעיצומה, למרות כל אחרוני המסופקים השייכים לעיוורים שבמחנה העבריים (ביטוי הכלי יקר). ונציין כאן נקודה יסודית שגבולות הארץ הם תורה הם לא גיאוגרפיה! הגבולות כתובים בפרשה זו 'זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבלותיה. והיה לכם פאת נגב...' הגבולות המתוארות בפריטי פרטים הם תורה לא פחות משבת תפילין… וחייבים להתייחס לזה ברצינות ובקדושה תורנית היסטורית כמו שאנו מתייחסים לשאר התורה.  בפרשת מסעי המקור ההלכתי הבסיסי של החובה להוריש את הארץ ולהקים בה מדינה ודורנו זכה לקיים את המצווה במלואה ולא באופן חלקי על ידי הקמת ממלכה כי לפי הרמב"ן המצווה היא להוריש את הארץ ולהתיישב בה. היש תיקון גדול מזה לימי בין המצרים? כמובן שאנו הולכים מחיל אל חיל עד הקמת המקדש.  וכאן ציטטתי את הפרשה ולא נאומים בקונגרס הציוני החשובים לעצמם.

  'צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה'

 רבי יעקב אבוחצרא:'הכל אזהרה על המלכות ועל זה התחיל בצוואה זו בלשון צו את בני ישראל, דצו הוא בעולם העשיה… ועיקר תוקף הקליפות (המניעים) הוא בעולם העשייה ושם הוא עיקר הבירורים הקשים ועל זה אמר צו את בני ישראל צווה אותם שיזדרזו להיות תקפים להעלות הבירורים כדי לתקן המלכות, ועכשיו שרצו להיכנס למקומה שהוא ארץ ישראל ששם ראוי לעשות תיקונה. והעיקר הוא בעולם העשייה זה שצריך זריזות גדולה ואומץ כוח להעלות הבירורים משם ..' מחשוף הלבן דף תסח מסעי . הרב מסביר לנו את החשיבות לפעילות מעשית , בכדי לקדם את מלכות ישראל.

 '… זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה'. מה הוא מושג של נפילת הארץ?  שפת אמת:  '..והעניין הוא כי ארץ ישראל מוכן להשראת שכינה אבל הוא באמצעיות בני ישראל. ובני ישראל צריכים לארץ ישראל וארץ ישראל צריכה לבני ישראל…לכן כשבאו בני ישראל לארץ ישראל נגמר צורת ארץ ישראל … שעל ידי בני ישראל השכין הקב"ה שכינתו בארץ ישראל .' אז הפירושים של ענקי עמינו מובילים לאותה נקודה : לא תיתכן שום התקדמות כל שהיא של תקופת המשיח כל עוד ישראל לא חוזר לארצו!  'אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם.' שואלים אנו איך התורה שסיכמה את בריאת העולם בקצרה ואת עקרונות חשובים כמו שבת בכמה פסוקים ,כאן מאריכה בעשרות פסוקים תיאור של מסעות ישראל במדבר במשך ארבעים שנה. מה חשיבות תיאור זה. מה זה מעניין אותנו לדעת איפה נסעו העיקר ההגעה לארץ.

רבי יעקב אביחצרה: ספרו מחשוף הלבן.. 'אפשר לרמוז .אלה מסעי בני ישראל. תיבות באים. והיא ראשי תיבות :בבל אדום יון מדי שהם ארבע גליות שאחר גלות מצרים ונרמה כאן במסעי בני ישראל שהיו נוסעים ללכת לארץ ישראל .לומר דעדיין ארבע גלויות דראשי תיבות שלהם 'באים..'

ישנו הכרח התמודדות של ישראל עם כל המלכיות אשר יש להם ערך מסויים בקידום ההיסטוריה האנושית. יש אפשרות לישראל לתיקון האנושיות דרך המסעות בציוויליזציה האנושית. אין הכרח לכל המסעות. ישנה אפשרות שכבר חכמי ישראל לדורותם הרגישו, שהמסע לתיקון העולם יכול להיות ארוך מאוד ומורכב מאוד. זה תלוי בהגעת ישראל לארץ ישראל בצורה הכי מהירה ובהבנת תפקידינו בעולם.

 רבי יעקב אביחצרה, מחשוף הלבן: והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתכם. לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו..' ' אפשר לרמוז שמלכות שמים שהיא רחל אימנו היא חלק בני ישראל שהיא אמם ועליה נאמר כל ישראל בני מלכים .דהיינו בני המלכות שבה מלכים ימלוכו .וארץ ישראל גם כן כנגד מלכות שהיא רחל. ואמר הקבה דהחלק שיש לכל אדם במלכות אין חלק אחד שוה לחבירו דהכל לפי מעשיו של אדם .דמי שיש בידו מעשים טובים מהרבה יש לו בה חלקים הרבה .והמועט יש לו בה כי אם חלק מועט..'  

לכן נחלת ארץ ישראל תלויה בהבנת מטרת המסעות של ישראל .האם הם למטרת בניית  מדת המלכות הישראלית במדינת ישראל או הם למטרת להיות נע ונד…

הרב הגאון רבי דוד שלוש זצ"ל, רבה של נתניה:  'ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד ואלה מסעהים למוצאיהם. 'טעם נוסף למה נכתבו שמות המקומות שנסעו וחנו בהם .חז"ל אמרו שהגאולה האחרונה תהיה מעין הגאולה הראשונה. דכתיב כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וכתוב והוצאתים אל מדבר העמים… וישראל בעת הגאולה עתידים לשוב באותה הדרך בה יצאו ממצרים. וזאת ראו ענינו בשנת תשכ"ז (1967) שנכנס צהל למצרים דרך העיר סואץ וכבש אדמת מצרים הוא המקום שיצאו ממנו ישראל ממצרים ..שיתכן שהשם סואץ עיקרו מהמלה סוס בעברית. רדפו אחריהם מצרים כל סוס.. טעם נוסף כדי שעינינו תראינה איך מדבר סיני שעברו בני ישראל והיה מקום שממה דרך אילת דימונה הולך ומתישב ופורח כדברי הנביא יששים  מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת… ותתחזק האמונה בתורה ובנביאים..'

דברי קודשו של הרב שלוש מעלים את עומק תורתנו ואת תיאור המסעות לתיאור ההיסטוריה הישראלית של עם שהיא התורה. וגאולתנו הינה כדברי הרב אשכנזי בשיעורו בשנת 1981 גלגול של דור המדבר. וגם הוא מביא שכמו שראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם .עד עולם זה עולם הזה. אבל לעולם הבא של ימות המשיח כן תראו אותם שוב… וזה קרה במילחמת ששת הימים! לכן לימוד פרשנים ענקיים אלו מחוייבת להבנת גאולתנו הנוכחית. ולכן תיאור המסעות הוא בכדי לתקן את המסע האחרון של ישראל בגאולתנו הנוכחית שהתחיל להיות מתוקן בהקמת מדינת ישראל.

 הרב שלוש:  'ישראל כשיצאו ממצרים מטרת יציאתם היתה עדי להתרחק ממצרים שהיו רודפים אחריהם… אבל משה עיקר נסיעתו ממצרים לא היתה כדי לברוח ממצרים . היתה כדי להגיע לארץ ישראל להתקדש באוירה דארץ ישראל… משה וזקני העם מטרת נסיעתם ממצרים היתה למסעיהם..'

 נשים לב למורכבות הפסוק מוצאיהם למסעיהם ומסעיהם למוצאיהם. מה הכוונה ?

הכלי יקר: '  ..שרוב המסעות אשר הלכו בהם לפנים ולא לאחור והיו על פי ה' נקראו מוצאיהם למסעיהם כי הפכו פניהם מן המקום אשר יצאו משם שנקרא מוצאיהם ופניהם אל מסעיהם אשר היו לפניהם אבל מה שנזורו אחור בעבור שקלקלו בחטא לא היו על פי ד' ונקרא מסעיהם למוצאיהם שחזרו ונסעו למקום שיצאו משם שנקרא מוצאיהם כי הפכו פניהם לצד מצרים… וזה שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד' ,זו נסיעת בני ישראל אשר יסודם מארץ הקדושה על כן הפכו תמיד פניהם מן מוצאיהם המקום אשר יצאו משם ממצרים ומגמת פניהם למסעיהם לבוא אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותם אבל הערב רב שהיו מקורם ממצרים ולא יצאו על פי ד' נאמר בהם ואלה מסעיהם למוצאיהם כי תמיד היה להם חפץ לשוב למצרים למקורם …' תיאור המסעות הם חשובים ביותר מבחינת התורה. התורה מתארת אותם בכדי לציין מה המטרה האם המסעות הם סיבוב אינסופי בגלות לשום מטרה או המסעות יש בהם חשיבות (חלקם) אם הם מובילים ליעד שהוא ארץ ישראל שזה המטרה של יציאת מצרים. לכן אם היציאה מין 'המוצא' דרך המסע מובילה ליעד לארץ, אלה מסעות שנכתבו על פי ד'. אבל אם המסע מחזיר למוצא שממנו יוצאים למסע קרי לגלות אז אלה לא מסעות על פי ד' .. 

רבי חיים בין עטאר הקדוש.'..יתבאר על פי אנשי אמת (זוהר חב קנז') שהליכת ישראל במדבר הייתה לברר ניצוצי הקדושה'

ישנה חשיבות למסע היהודי בגלות בכל שנות ההיסטוריה אם ישראל מבין שכבר יכול בשלב מסוים להעלות לארץ את כל הערכים החיובים של האומות. אבל לצערנו חלק מעמינו נשאר בתפקיד אין סופי של יהודי הרוצה לתקן את העולם אבל אצל העמים בלי להבין שהתיקון הוא יעשה אך ורק כשכל הערכים האנושיים ישולבו דרך קדושת הארץ והתורה הממלכתית.

  הרב אשכנזי: '..יש בעיה יסודית בכל מה שקשור לסיבות האמתיות של סוף הגלויות מצדם של ישראל… העברים שעזבו את מצרים עשו זאת לחזור לארצם ארץ העברים, שכבושה בזמנו על ידי הכנענים, או שאולצו לעשות זאת בעקבות הרדיפות. לכן כתוב שיצאו בצבאותם על ידי משה ואהרון… מבלי ההתערבות של משה ואהרון העברים לא היו לוקחים מיוזמתם את האפשרות לשים בעצמם קץ לגלותם .'

 התיקון המהותי של ימי בין המצרים התחיל על ידי היוזמה האמיצה של מחוללי המהפך של המעבר בין הגלות לקוממיות : החלוצים. ואגב מילה זו כתובה רבות בפרשתנו : חלוצים – וגם המילה: נכבשה .'כי איש בנחלתו ידבקו בני ישראל' המושג דביקות נאמר בתורה בקשר לדבקות באשתו ולדבקות בארץ ישראל. לכן הקשר ההדוק בן טהרת המשפחה המוסריות העמוקה בכלל והצלחת מדינת ישראל. ומפטירים שמעו  . כי דרושה שמיעה הפנמה של נותן התורה  לאנרק ללמוד את תורתו אלא להכיר מי הנותן ומה המטרה של הלימוד. ראה פרי צדיק על כך. אז בוא נדבק בארצנו ובמוסר המשפחתי העברי הטהור. זוהי ההצלחה החברתית מדינית האמיתית שהיא תשתית ממלכת כהנים וגוי קדוש בארצנו. ואנו כבר  בתיקון עצמו .המיצר הופך למרחב ארץ ישראלי מתרחבת בכל מכל כל. וט באב יחזור לגדולתו המהותית של האות ט המסמלת טוב. ראה  פירוש  הפרי  צדיק  על חודש אב. ותתוקן  דיבת הארץ רק לשיח של טוב על מדינתנו ועמינו כולו. רק אז תתרחב ארצנו בכל ויבנה המקדש הנצחי .

נכתב ע"י מאיר משה ואקנין – vakninemm@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן