1
1

איחוד בחירת ד בירושלים ובישראל וזכות מעשה המצוה

הראיה של משה ללמד את השילוב של איחוד האידאל הבחירי של ישראל בתור צאצאי האבות העבריים מבחינת הסגולה והיישום של הזכות במציאות עם מעשה המצוה על ידי כלל העם דרך סגולת בחירת האל בירושלים ויזום מעשי אנושי לבנותה.

לומדים בפרשה:

נכתב ע"י מאיר משה ואקנין  vakninemm@gmail.com

 בפרשה זו משה רבינו מסביר ומפרט  לישראל את המטרה המרכזית של יציאתם ממצרים: בנית מרכז של בית המקדש וירושלים במדינה  עברית  אידאלית  אשר בה ירושלים והמקדש יהיו בירה של מלכות ובית מקדש המציג כלכלה  ופעילות צרכנית  בקדושה. וזאת יכול להיות רק  במקום אשר ד, מקור הקדושה בוחר , במקביל ליוזמת האדם לקדם בניית ירושלים והמקדש כמו שעשה דוד המלך. לפני שנבהיר לפי הפסוקים ופרשנים את מרכזיות נושא זה בוודאי לדורינו דור החזרה מהגלויות וקיבוץ הגלויות, נציין נושא מרכזי שהוא קודם לכך המתחיל את תחילת הפרשה וחורז את כולה והוא נושא הבחירה בישראל ונתינת ארץ ישראל  מקור  הברכה , והברכה בחיי האדם והעולם בלי שום קשר לזכות המעשה, ומאידך תחילת הפרשה הקושרת את הברכה עם מעשה המצוות והזכות בלי להתחשב בבחירה האל אשר היא בלי  זכות מקדימה. נושא מרכזי זה קשור גם כמו שנתאר במאמר זה לבחירת ירושלים  על ידי הקבה  בתור מקום קדוש של ישראל והעולם מיצירת העולם וגם לפני, בלי קשר למעשה, מאידך הבקשה לדרישה למעשה בכדי לזכות בבניינה ובפיתוחה.זוהי המורכבות של חיי העברי האדם בכלל הקדושה במקום ובזמן.מידת הבחירה האלוהית הסגולית בלי קשר,למעשה האדם בעם ישראל במקום קדושים בעיר ירושלים ובהר הבית ובזמנים של החגים ובמקביל חיוב מעשה האדם הישראלי להביא ליישום שלוש קדושות אלו של המקום הזמן והאדם ביישום מעשי בעולם הטבעי על ידי מעשה המצווה התורה והזכות.המתח המתמיד בין הסגולה והזכות של המעשה לגלות אותה על ידי ישראל וכל האנושות.

הרב יהודה לאון אשכנזי זצל.שיעורו בצרפתית שנת 1993.

'בפרשת ואתחנן  פרק ז הכתוב אומר.'לא מרבכם מכל העמים חשק ד בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים .כי מאהבת ד אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ד אתכם ..ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. '    ד בוחר בישראל כי הוא אוהב את ישראל כי ישראל הוא צאצא האבות העבריים אשר יורש אופי עברי ייחודי. בוודאי שהבחירה אינה בלי סיבה אבל על פני השטח לא תמיד מבינים. וגם בגלל שד הוציא אותנו ממצרים. ואז בעצם הבחירה אינה תלויה בשום זכות של מעשה הישראלי במצוות אלא בגלל שהבטיח לאבות ואנו הצאצאים זו משמעות הפסוק.זו נקודה מרכזית ביותר בכלל ובפרט לדורינו החוזר לארץ ישראל .שומעים לא מעט יהודים וגם רבנים שאמרו מתחילת קיבוץ הגלויות האם יש לנו זכות לרשת ולחיות בארץ ישראל .לעשות עבירות בארץ זה חמור..לרוב כוונות אלו היו רצון לסיבה לא לעלות!לכן הפסוקים בואתחנו ברורים: ירושת הארץ והברכה שהאדם מקבל בעקבותיה ובחיים בכלל  הם נושאים מקבילים אשר קבלתם הם מכוח היותינו יורשי האבות העבריים בלי נושא  של הזכות מצדעשית המצוות והזכיה . לכן  הפסוק אומר כי ד,בחר בנו בזכות האבות וגם כתוב לא בצדקתיך  ד מביאך לארץ אלא ברשעת הגויים ובגלל השבועה לאבות בפרשת עקב.

.צריך להבין שבמקביל העמים לא קבלו שישראל הינו עם המגיע לו ארץ אלא הוא קהילה אתנית העוברת בכל העולם למטרות מסויימות אבל היא לא לאום עם מדינה.כך כתב לדוגמא סופר רוסי גדול בשם leon ועוד.לכן החסידים מפרשים את המילים כי אתם המעט מכל העמים: אם אתם מעט זה בגלל העמים…

. במקביל ישנם את הפסוקים של פרשתינו אשר אומרים לכאורה ההיפך: . את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד והקללה אם לא תשמעו.אז הברכה תלויה בזכות המעשים של המצוה  ולא בגלל ירושת האבות.אלא שרשי מסביר 'את הברכה' ' על מנת אשר תשמעו' .זה סותר כי זה אומר שהברכה קודמת לשמיעת המצוות יש את הברכה אחכ השמיעה זו משמעות על מנת. אלא שהנושא הינו מרכזי הברכה ניתנת בלי שום זכות מלכתחילה כך ארץ ישראל. החיים ניתנים בלידת האדם מבלי שום זכות מעשה וכל החיים הינם להוכיח ולזכות דרך המעשים במתנה זו הניתנת בלי זכות.כך הברכה וכך ארץ ישראל.ראשית הקבלה במתנה בלי זכות ובעקבות בחירת האל באבות שאנו יורשיהים זה לגבי הארץ ואז נדרש מאמץ של מעשה המצווה והתורה לזכות בה.כך לגבי הברכה שהיא בארץ  ומתוך זה בחיי האדם בכלל ;היא ניתנת ואז דרוש מאמץ המצוות לזכות בברכה.לכן בוודאי שמגיעים ראשית לארץ בלי שום זכות כי זה הבחירה האלהית באבות וביורשיהים אנו הישראלים כולם וכאן בארץ צריכים לזכות במעשה המצוות לישאר בה ולהצליח בה  . זה הפוך מהתפיסה של כמה יהודים שלא באים בגלל זכות..

 יש בתיקוני זוהר על הפסוקים של שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.שילוח הקן.כתוב שלח תשלח את האם פעמיים אז  תהיה גלות פעמיים  ואין גלות שלישית.וגם את הבנים זה תורת הקבלה שגלות ראשונה ישראל זכה בתורה שבכתב בגלות שניה זכה בתורה שבעל פה המשנה ובחזרה מגלות שניה ישראל זוכה בתורת הקבלה ( כך לפי הפרי צדיק ועוד חכמי החן).לכן שלח תשלח פעמיים בחזרה עם תורה שבכתב  משנה , ואת הבנים שזה תורת הסוד לפי תיקוני זוהר תקח לך בחזרה השלישית והאחרונה.'

.תורת הרב אשכנזי הכוללת היא ממש מעין בתורתו של רבי מאיר כתוב;  והדברים ברורים ומהותיים ודורשים העמקה  ולימוד גדול לגורינו ובכלל. בוודאי גם  לזהות האנושית בכלל שאליה הוא שאף לאחד אותה לעבודת האל של כל העמים בנושא במתח בן הבחירה לזכות גרך המוסר העברי לכל האומות.ובעיקר תקפים לישראל בכל חיי האיש הפרטי  והלאומי לירושת ארצינו עד היום ולבחירת ירושלים במקביל ליזום האנושי לבנותה בתור עיר בירה קדושה . הידיעה מי ישראל מה מקור ומהות בחירתו  על ידי האל והיישום של זהות העברית אשר רק היא מאחדת בן מתנת החיים והברכה של האל  וזכייה בחיי מתנה אלו על ידי עשית המצוה והמוסר בחיי החברה  בארץ ומכאן ללמד זאת לכל האנושות. וזה תקף לזוגיות למשפחה לחברה ולמדינה   השילוב בן מתנת הקבלה והזכייה  ההדדית.ומכאן ההמשך של הנושא של ירושלים והמקדש.

הבה נקרא נלמד ונשמע את הפסוקים הברורים והמרכזיים.

'אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם …ונתצתם את מזבחותם..לא תעשון כן לד אלוהיכם .

'כי אם אל המקום אשר יבחר ד אלוהיכם  מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה. והבאתם שמה עלתיכים ..ואת מעשרותיכם..ואכלתם שם לפני ד אלוהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתכם אשר ברכך ד אלוהיך..לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש הישר בעיניו…והיה המקום אשר יבחר ד אלוהיכם לשכן שמו שם שמה תביאו. .ושמחתם לפני ד אלוהיכים..'

משה מתאר את צו האל המושיע את עמו לאבד את העבודה זרה של האומות אשר היא מצטיינת בפולחן  דתי בריבוי מקום. זה אחד מהמאפיינים של העבודה האלילית של אומות העולם : פיזור. לכן הפיזור הפולחני הינו אחד ממהות עבודה שהיא זרה לישראל. ואת זאת התורה מבקשת לעקור מארצינו לא רק העבודה זרה הפיזית אלא גם את מהות העבודה שהיא זרה לישראל.ומיד התורה מתארת שלהיפיך לישראל יש מרכז,רוחני אחד ועיר בירה אחת קדושה. ישראל יש בו את הריכוז בקיום הקשר עם בוראו ותורתו. ירושלים היא המקום האחד והיחיד שבו יש בית מקדש עם עבודה וסנהדרין עם הוראה תורנית הלכתית השקפתית אחת. וכאן רואים את הקשר בפסוקים בן שניהים עקירת ריבוי  העבודה זרה ובמקביל בניית מקום מרכזי רוחני אחד ויחיד בירושלים שהוא יקרין על כל המרכזים המשניים האחרים במדינת ישראל. לכן כאן משה חוזר רבות על כך : לסיים עם הגלות שבה לא היה מרכז רוחני אחד אלא פיזור רוחני אשר מאבד את כוח חכמי התורה בעקבות חוסר מרכז תורני מרכזי אשר הוא משפיע על כל הוראת התורה. לכן חכמים מגדירים את ישראל בחול עובדי עבודה זרה בטהרה. כי זה מגיע מפיזור הכוח הרוחני הישראלי מבלי עוגן מרכזי רוחני אחד. וגם רק בירושלים יהיה אפשרי מרכז אחד המקדש את כל הפעילות הכלכלית הישראלית דרך עבודת המקדש וקדושת הבירה המקרין על כל הצריכה הישראלית ומחדיר בה קדושה. אז  ישראל מתאחד בעקבות ריכוז הקדושה וההוראה במקום אחד ואז תהיה תורה אחת ולא תורה לגזרים.

.ירושלים עם המקדש רק הוא כנאמר בפסוקים כמה פעמים יכול  להביא שמחה המושג שמחה מופיע רבות פתאום בספר דברים ובמיוחד בכל מה שקשור לשמחת אכילת הקרבנות במקדש ובירושלים. מהות ריכוז הקדושה במקום אחד בירושלים הוא מתיר את כל הספקות שבחוסר האחדות בפיזור הנפשי והפיזי והתורני גם בגלות.

 .הבית  מקדש ועיר ירושלים מאפשרים   את ההבלטה של  ייחודיות הישראלית של קדושת החומר דרך האכילה במקדש של הכלכלה  של מדינת ישראל דרך האכילה בקדושה של הכהן. נאמר לישראל בפרשת יתרו : 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. זו המטרה של יציאת מצרים מדינה ציבור כללי המושפע מהקדושה הציבורית של ארץ ישראל ומעביר קדושה זו בכל מערכות חיי היחיד והכלל דרך מרכז גאוגרפי קדוש הר הבית בירושלים. ומשם לכל ארץ ישראל המדינית. ישנה הקדמה  מרכזית של תחילת הפרשה  לפני פירוט של  בניית המדינה הקדושה  בתור מרכז האנושות בכל התחומים..

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד אלהכם . והקללה אם לא תשמעו אל מצות'… ..

רבי עובדיה ספורנו 'ראה. הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר עכו"ם. כי אמנם אנכי נותן  לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות , כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב .והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג  המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו'.

ישראל קדמו לעולם .חכמים מלמדים אותנו שמטרת העולם הינה יצירה א-לוהית של זהות אנושית ייחודית אשר תוביל  ותגלה את האחדות הא-לוהית דווקא בעולם החומרי המדיני בעולם ההעלם והתחתון.

התברר לאחר מאמץ  אנושי עילאי ומתוך יצירת אלוהית של נשמות עליונות של האבות ובחירתו בם ; הם הצליחו בבחירתם  האנושית  גם ובמאמציהם לבנות את הזהות הישראלית. זהות זו במהלך כל ההיסטוריה הראתה את הצד הנבחר האלוהי שבה; ואת המאמץ  של יחידי הסגולה שבה לפעול להיות  העם  ואחר כך המדינה אור לגוים בכל התחומים. המאפיין הישראלי שמשה רבינו מתאר הינו מידת ההצטיינות הלאומית הבאה מתוך ההצטיינות של יחידים שהשיגו את דרגת היחידה; להיות המובילים את העם לחיי קדושה  תורה ומצוות ותוכן  של קדושה כללית לאומית במסגרת  של מדינה מצטיינת  עם חכמים עם חן תורתם ועם מנהיגים אשר יוצרים  מפעל כלכלי וחברתי אשר זרים לחלוטין לעמי תבל ;   הם מפרידים בן קדושת הפרט דתו  וקדושת המדינה. לא כן דרך ישראל סבא  אשר היחיד המיחוד בכוח הראיה שבו משפיע מראיתו את המציאות בקדושה לכל העם השוכן בציון.  מדינה מצטיינת עם קדושה  זו ראיית משה רבינו.

רבי חיים בן עטאר הקדוש.

'צריך לדעת למה אמר לשון  ראיה  על הדברים עוד אומרו אנוכי  עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה  בלשון רבים נאמרה. ונראה שהכוונה הוא לפי שבא   להבחירם  בעולם העליון ולהמעיט כל טובות העולם הזה  וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו שני עניינים אחד שיכיר הכרה חושיית   בטוב העליון והשני  שהשיג  השגת טוב עולם הזה  וקנייניו. כי אם המוכיח יהיה מושלל  מקנייני עולם הזה  לא יאמנו דבריו למשיגי טובת העולם הזה  כי יאמרו  שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו  לא היה ממאיסו  ובוחר בזולתו..ולזה אמרה מושיע ורב האיש משה  ראה אנוכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו  להצדיק הדברים כי הוא השיג  להכיר טוב העולם הזה  כי היה גדול מאוד וגיבור  ומלך ועשיר גדול..  גם בטוב העליון הכיר   ואומרו ראה לשון יחיד  כי ראיה זו כולן שוים בהכרתה  כאיש אחד שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה  ובעולם הבא.

.עוד,ירצה במאמר ראה אנכי  על דרך אומרם  זל ראה רמבם הל תשובה  פרק ה ב  יכול אדם לעשות עצמו  כמשה רבינו והוא מה שהעירם  כי אליו יראו  להדמות אליו כל הבא ליקרב  לעבודת הקודש   ולא יעריכו עצמן עם מה שלמטה מהם ויהיו בעיני עצמן. כי כביר מצאה ידם ירמוז שכל בני תורה  יש להם ניצוץ משה והוא מה שרמז במאמר זה ראה אנוכי  פירוש כאילו  מדבר אל עצמו  ואומר לו אנוכי כי כל ישראל יתיחסו אליו  וכשהוא מדבר עמם כאילו מדבר עם עצמו

'.

הרב  אור החיים הקדוש מלמד אותנו  להגיע לדרגה שישראל שהוא משה ומשה הוא ישראל. משה הכולל את כל הכשרון הישראלי הטבוע בגנזי נשמתו להיות המאחד את כל ההויה לקדושה בדרגת משה כוח הזה של משה להיות איש האלוהים עם עושר גשמי ומלכות מדינית עלי אדמות זהו המבוקש על ידי משה עבור ישראל מבחינה כללית ציבורית. רק אז הברכה תהיה מכוח הראיה של דרגת היחידה היחיד של משה. והוא המוביל להחלת דרגתו האישית לכל הכלל ואז הראיה  היחידית תהיה לפניכים.זו דרגת הכלל של  הממלכת כהנים  שמשה מצייר לישראל מדינה בדרגת הקדושה של משה וכל תלמיד חכם  אמיתי אשר יש לו ניצוץ משה צריך להעלות את כל המדינה העברית לייעדה,שהוא האיחוד בן משה ומשיח. יעוד של ציבור כללי של תלמידי חכמים אשר מיישמים זאת בחברה.משיח המיישם בשטח את מדיניות הקדושה של משה  ראשי תיבות מה שהיה הוא שיהיה  רבי חיים בין עטאר הקדוש. וזו מציאות ממש לא פשוטה להשגה ודורשת מישראל ראשית כול להיות בארצם עם ירושלים ומקדש וסנהדרין שממנה תצא תורה אחת  לכל הארץ

.

רבי צדוק הכהן מלובלין.פרי צדיק.

'..וכאמור שמתחילה עדיין  אינם במדרגת כאיש אחד  כל זמן שלא שמעו וקבלו אך מכל מקום  פתח ראה  בלשון יחיד  זה קאי  על נפש פרטי  שיש מי שרואה  מקודם  מתחילה  שהברכה הוא רק אשר תשמעו..ואף אם יש הרבה נפשות כאלו שרואים זה מקודם  הם כולם כלולים  כאחד שהם כבר כאיש אחד  בלב אחד  כמו שהוא בנפש השלמים מישראל .ולשון ראה  שהוא לשון יחיד  כולל פרטים רבים שהם כאחד  ולהם אמר בלשון יחיד  ראה שהם יראו זאת תיכף מה שאנכי נותן לפניכים  שהוא הכלל  שלא זכו  עדיין   להיות עדיין כאיש אחד  ברכה

זהו משה  כדברי הפרי צדיר המנחיל לישראל את כוח הראיה של  הנשמה  היחידית המאחדת  את כל ישראל ואז כל ההויה ואז הברכה.וישנם יחידים עם ראיה של יחיד של ראה בכל דור הם מאחדים הכל.זו הכוונה של יחיד בדורו דרגת יחידה יחיד.ולא כל אחד יכול ליקרא יחיד בדורו .רק בסגנון משה שבדור

רבי דוד אביחצרא ספרו פתח האוהל.

'ראה אנכי נותן לפניכים ברכה וקללה דהיינו התורה הנקראת אור  על דרך ותורה אור,  וגם אנכי  ד אלוהיך נתתי לכם אשר תשים לפניהים  כחדשים  בכל יום . שכל תיבת  מקרא זה תוארים המה לתורה. וזהו ראה  למפרע 'האר שעם הכולל גימטריא אור אנכי נותן .. ברכה  על דרך וזאת הברכה  ברכת התורה .  וקללה  על דרך  אם אבן נמוח .  וזהו את הברכה  אשר תשמעו  שגם כן  סופי תיבות  תורה  הנבנית בכב אותיות  הרמוזים בתיבת את . וזהו את הברכה  אשר תשמעו  אל מצוות ד  על מנת

'.

והנה הרב  אביחצרא זצוקל מלמד אותנו את ברכת התורה אשר היא הברכה האמיתית והאור של הראיה האמיתית של המציאות.

תופעה זו נוצרת מבקשה תורנית של משה להצטיין .אנו צריכים להיות מסוגלים להעלות את כל הבינוניות החומרית אל על. להיות מצטיינים בהעלאת כל העשייה החומרית אנושית מדעית למקורה הא-להי בהשפעת לימוד תורת ארץ ישראל וקיום המצוות שהם התלויות בארץ כביטוי מצוות התלויות בארץ ולא הפוך. הארץ היא העיקר והמצוות הם תוצאה של העיקר. כדברי הרב צבי יהודה קוק.לא מדובר כאן ביצירת אליטה מנותקת מהחברה וממורכבותה; אלא ביצירת הנהגה אנושית מחוברת לכלל ומצטיינת דווקא מתוך שימוש  בחוקי האל שנקבעו בעולם החומרי. לא נתנה התורה למלאכי השרת כמאמר התלמוד , היא נתנה לאדם החי בחוקי כלכליים ופיזיקליים אשר נבראו על ידי האל, ולכן הם מעשה הרכבת העולם של הקבה ואז הם קדושים; והזהות העברית המצטיינת היא מגלה דרך התורה את מטרת חוקי הפיזיקה והכלכלה לעולםבניית עולם מתוקן ומוסרי דווקא על ידם. זוהי הברכה והקללה., התורה מציינת: נותן ברכה. הנתינה הינה אקט חיובי על טבעי מלמעלה בלי תנאי (רבי חיים בן עטאר הקדוש. רב יהודה לאון אשכנזי)בתורה. הא-ל נותן מלמעלה למטה בלי גבול  את החיים את השפע את הארץ את התורה. אשר אני נותן כתוב כלפי הארץ ובנתינת התורה אשר נתן לנו תורתו..   

וישראל בעשיית המצוות מיישםנאת הבחירה אהלוהית בו במציאות של מדינה קדושה שקדושתה כוללתנאת לימוד התורה של כל עמה ומיתןך התורה הארץ מפתחת את יבולה 

רבי חיים בן עטאר הקדוש– : ' עוד יתבאר על פי מאמרם ז"ל בספרי שאמרו משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחילתו מישור וסופו קוצים ואחד תחילתו קוצים וסופו מישור .והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלוש פסיעות..  והוא אומרו נותן לפניכם פירוש שני מיני טובות ובכל אחת יש ברכה וקללה .כי דרך רשעים יש בו מישור בתחילה וקוצים בסופו הרי ברכה וקללה , ודרך חיים גם כן תחילתו קוצים וסופו מישור הרי ברכה וקללה גם כן. וחזר ופירש את הברכה פירוש לזה יקרא ברכה שאין לחוש לענף הקללה שבה .אשר תשמעו הגם שיש באמצעות זה צער , כי הצדיקים מצטערים בעולם הזה בהשתדלות המושכל .ועולמם קשה עליהם למה שצריכן בו. והקללה אם לא תשמעו הגם שאתם מתעדנים בעולם בכל אות נפש וערב לכם מישור זה לקללה יחשב.'

אנו העם הישראלי בארץ ישראל מגלה שהכול ברכה. אור החיים הקדוש מלמד אותנו את החיים הקדושים של איחוד כל ההוויה, המאמץ והמורכבות והמעידות שמתוך הפעילות של העולם החומרי ; שהיא הברכה; נקרא קללה ,  המניעות. ומניעים אלו הקללה הם חלק מהותי של הברכה. הקללה היא בתוך המאמץ להשיג את הברכה. ולכן אשר אני נותן ברכה וקללה שניהם מתוך נתינה שניהם הם הגדרה של נתינה של חיוב .ופעילות אנושית מצטיינת הופכת רק בארץ ישראל את המניעים את הקשיים את הקללה לברכה בזה שעשיית הישראלי לא תחשוש מהקללה שבעשייה החומרית אלא תבין שהקללה המניע הוא השביל להצלחה העל טבעית  לברכה הארץ ישראלית שהיא בהגדרה של ציון מצוינת.

רבי חיים בן עטאר הקדוש'כי תשמע באחת עריך אשר ד א-להיך נתן לך לשבת שם  לאמור. אומרו לאמר נתכווין מלמד שאמרו זל כתובות קיא. שיש מצוה לשבת בארץ כנען והוא אומרו  לשבת בה לאמר ; כאלו אמר 'לאמר  לשבת בה זהו התנאי לכל ההצטיינות הזהותית העברית וגילוי כל הברכה במניעים החומריים בקללה , להיות יושבים בארץ.'.

"ראה אנכי נותן לפניכם" – רבי צדוק הכהן מלובלין. מאמר ב  רק מתחיל ראה בלשון יחיד שהנפש הנבחר שכולל כל ישראל כאיש אחד הוא זוכה שרואה בהווה תיכף אשר אנכי שמורה על כתר עליון דאיהו כתר מלכות נותן במתנה הברכה וההיפך שהוא לטובתכם להודעך איזו דרך טובה..המנהיגות הישראלית היא רואה במציאות הכי מורכבת את הברכה העתידית ולא חוששת מעשייה לאומית ומהכנסת הקדושה והאידאל בלי טיוח, בחברה ובכלכלה.. פרשת ראה הינה תמיד שבת מברכים של חודש אלול או תחילת חודש אלול  .רבי צדוק הכהן:  'ולכן בחודש אלול שהוא בא קודם חודש תשרי שאז, זמן בריאת העולם שתכלית הבריאה היה בשביל ישראל . נברא חודש,זה באות י שהוא מורה על חכמה וביד שמאל.. שהוא מעשה עולם הזה יהיה על פי החכמה על ידי דברי תורה שיכנסו קודם ללב ושיהיה כל מעשיו לשם שמים. זהו מטרת חודש אלול תיקון המעשים  של בניית העולם החומרי במוסריות, בכדי שהעולם הנברא בתשר,י  ישראל שעשה תשובה יקדש אותו בדין שהוא דרך הטבע.

האדמור מנחם מנדל שניארסון הרבי – : 'ויש, לומר ששני ענינים אלו מרומזים בשני הימים דראש חודש אלול. שיום ראשון דראש חודש  הוא יום השלושים דחודש מנחם אב  ששייך לעבודה של חודשי הקיץ  שתחילתם בניסן  באופן דמלמעלה למטה  דודי לי. ויום שני דראש חודש  הוא יום הראשון  דחודש אלול שבו מתחילה ההכנה לסד העבודה דחודשי החורף שתחילתם בתשרי באופן דמלמטה למעלה אני לדודי . סיומו של חודש אב שייך כבר לחודש אלול ותשרי. וכמרומז במזלו של חודש מנחם אב מזל אריה ספר יצירה אריה זה הקבה . ראשי תיבות אריה אלול ראש השנה יום הכיפורים הושענא רבה  שלה  הקדוש מסכת ראש השנה.'

דבריו הקדושים של הרבי ודרכו המאחדת את כל ההוויה האנושית לתיקונה המושלם; מלמד אותנו על העשייה האנושית הנתקלת במניעים  אשר היא גורמת לחיבור עם הברכה הא-לוהית. חיבור של אב  הלמעלה  עם תשרי הלמטה באמצעות אלול  המחבר (ראה כל מאמר הרבי). וזה מתגלה דרך מרכז העשייה וההוויה האנושית ירושלים ובית המקדש, וארץ ישראל.   '  וכאן משה רבינו מפרט את הכלים למטרה זו: 'כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלה-יכם מכל שבטיכם לשום את שמו לשכנו תדרשו ובאת שמה'. משה רבינו מתאר את המרכז של הקדושה הישראלית. העם הנכנס לארץ, להבדיל מן הפיזור הגלותי, חייב לבנות לו מרכז קדוש מאוחד לכל העם. מרכז המאחד את כל התפיסות הישראליות..

רבי עובדיה ספורנו  מחכמי איטליה במאה ה- 16 : 'לשכנו – להיות שם משכן שמו והוא שילה או בית עולמים'.  תדרש 'אל אותו מקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו.'. ישראל מכניסתם לארץ היו צריכים להתקדם, לאחר תקופה ארוכה של נוכחות משכן; אל ירושלים ובנית המקדש. אמנם כמה מאות שנים היו במקומות שונים משכן; אבל 'המקום אשר יבחר ד' באחד שבטיך… ' הוא ירושלים.

'באחד שבטיך' – רש"י'בחלקו של בנימין (הר הבית) למעלה הוא אומר מכל שבטיכם הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה '.

שפתי חכמים…  'אפילו למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים  מקום המקדש היה בחלקו של בנימין' . אז 'המקום' כאן הוא ירושלים והר הבית. ירושלים היא העיר הנבחרת על ידי הקב"ה להשרות שכינתו בבית המקדש. אנו רואים בפרשה זו עוד פסוקים החוזרים על חשיבות הבחירה בירושלים.' ..והיה המקום אשר יבחר ד' אלה-יכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם..' מפרשה זו ואילך בכל ספר דברים אנו פוגשים ביטוי חדש והוא 'ושמחתם'.

אכלתם שם לפני ד' אלה-יכם ושמחתם בכל משלח ידכם.'ושמחתם לפני ד' אלה-יכם אתם ובניכם' '..ושמחת לפני ד' א-להיך'.  הכלי יקר : 'והבאתם שמה- ואמר ואכלתם שם לפני ד' ; שאפילו האכילה הגופנית לפני ד' היא שם קל וחומר השמחה שהיא בנפש. ואמר 'אתם ובתיכים' כי מסתמא בירושלים קנו להם שלמים וכן רבים בתים חשובים..'. עיקרו של מדינתנו זוהי ירושלים הקדושה בפני עצמה ושיא קדושתה הוא המקדש. אל לנו לטעות :המרכז הכלכלי ממשלתי מדיני רוחני הוא ירושלים ולא עיר אחרת.. לכן העיר בלי הפסקה עקרונית צריכה להיות ירושלים .והיא תשפיע על שאר הערים.

מה פירושו של הביטוי 'לשכנו תדרשו ובאת שמה? הרמב"ן :'ובספרי תדרשו, דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה ,דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו ובאת שמה, לראות פני האדון ד' אלוהי ישראל. וממנו אמרו חכמים 'שכינה'.  חייבים ללמד את מעלתה של ירושלים ובית המקדש. הכיסופים של כל יהודי העולם היו ירושלים. בוודאי שכל מדינת ישראל קדושה אבל ירושלים זה השיא. חייבים אנו ללמד את הדור הצעיר שעיקרה של הלאומיות הישראלית הקדושה  עיקרה של תורה ועיקרה של הכלכלה הישראלית צריכים להיות בירושלים. ירושלים של היום היא מדהימה ביופייה והיא צריכה להיות כתיאור משה רבינו בפרשה זו :'המקום' בה הידיעה .וחייבים אנו לדבר בשבחה של בירתנו הקדושה בפי כל עמינו ומול כל אומות העולם. ירושלים בוודאי היא מקום קדושת המקדש מקום הסנהדרין והתורה ,אבל לא פחות היא צריכה להיות המרכז הכלכלי והתרבותי העולמי. היא טבורו של עולם ואנו אכן רואים כבר שהרבה מאומות העולם באים לפתחה.

תדרשו  רבי אברהם אבן עזרא.'והוא הארץ והטעם מקום משכן כבודו'

ובוודאי כדברי הרב צריכים לדורש להתאמץ עם יוזמה אנושית מעשית  בכדי לבנות ולגור  בארץ ישראל ובוודאי לזכות ללמוד תורתה.  לדרוש זה לפעול להגיע לארץ ולפתחה חומרית ובוודאי תורנית .

מרן הרב קוק. עין איה ברכות ה צה.

'המקום אשר יבחר ד.'כאשר התיחדות  קדושת המקום פועלת על בני אדם להיות מתרכזים  לתכלית  המעלה  והקדושה  וכבוד שמים שמזה בא יסוד ההדרכה השלמה האנושית בכללה…אם כן המקדש,,נתון בן ב אותיות  בן השגת השם יתברך ושלמותו כפי מידת האדם וציוריו והיותו מדיני  בטבע  ומשתלם על  ידי מרכז  של אחדות  ונשיאת דגל  דעת נבחרת.ומזה נעלה אל עצם עניני הסגולות ששם השם יתברך  ביקרת התייחדות  המקום מראש מקדם למען תצא התכלית השלמה  לפי מידתן  של בני אדם . הפעולות העיקריות  שהם הכנות עצמיות לקדושת המקום וסגולותיו  המיוחדות  עי גרמא של ציורי שכל האדם שבא עי אמצעות המרכז שמתכנסת בו שאיפת השלמות. ומשלים בזה ביותר הכוזרי  על דבר קדושת המקומותמ המקודשים שלבד ערכם  הנעלה בסגולה מצד,היותם  מכשירים  את המדמה  לשלימות. הוא גם כן  דבר נשגב שראיו לרדוף אחריו.  '

הרב צזל מלמד אותנו שישנם דברים למעלה מהשכל האנושי של יצירה אלוהית המנחילה סגולה ייחדית למקומות מסויימים כמו ירושלים שהם מטבעם קדושים בלי קשר למעשה האדם  ומעשה הישראלי מחבר את קדושת המקום הטבעית לקדושת המעשה.לכן מעשה הישראלי מתעלה בעקבות הקדושה האלוהית של בחירה מעבר לשכל של  המקום על ידי הקבה. וזאת בפרשה זו משה מבקש ללמד לישראל.

. ומיתוך זאת הקדושה משה מתאר את מצוות הצדקה של הערבות ההדית ואת הלכות המאכלים. מתוך קדושת ירושלים ישראל עולה לדרגתו של אכילה אחרת עם רשימה של בהמות מותרות עם עם מרכז ובירה קדושה אוכל גם אחרת.ומכאן האחדות הישראלית.

רבי עובדיה ספורנו.'אל אותו המקום הנבחר תדרשו  להשתחוות  ולהקריב  כעינין  אליו גוים ידרושו.'

השפת אמת: 'לשכנו תדרשו דרוש על פי נביא דרוש ותמצא ואחר כל יאמר לך נביא. דהנה כתיב אשר יבחר ד ולא גילה להם המקום מיד רק שיהיה בכח דרישת בני ישראל כי ארץ ישראל ובית המקדש תלויים בעבודת בני ישראל וזהו שכתוב דבעיה דרישה. וכמו שאמר באברהם אבינו עליו השלום 'לך לך' אשר אראך. לא גילה לו מיד כמו כן פרטות מקום המקדש היו צריכים ישראל לדרוש… והאדם צריך לדרוש לאותם המקומות והזמנים (חגים) והנפשות שהקדושה מתגלה בהם וזהו 'לשכנו תדרשו'.

האדם הישראלי חייב לעשות מאמץ אמיתי 'לדרוש' את ארץ ישראל וירושלים. לדרוש זה אומר לממש מעשית את בניית המדינה. ארץ ישראל בעיה דרישה. הגאולה לא נופלת מן השמים היא תלויה במעשה העם ליישם אותה מעשית.ישנם כאן שני שבילים מקבילים מרכזיים בחירת ד של המקום של ירושלים ומאידך בקשת דרישה מאמץ וחיפוש אנושי מעשי טבעי למציאת המקום לחזרה אליו ולבנייתו.

 .זוהי המדרגה העליונה המורכבת והעליונה בעצם של ישראל , הוא נבחר על ידי ד גם ארץ ישראל ומאידך הוא צריך להיות הזהות העברית שד בחר ורוצה וגם לקדם אנושית  את בנית ארץ ישראל אשר נבחרת לפני קיום ישראל בתור עם.

מרן הרב קוק: וישבת בארצם. ספרו שבת הארץ דף סא.':הסברא שאין שום מעלה אחרת לארץ ישראל מלבד מה שעל ידה אפשר לקיים את המצוות התליות בה והיא לפי זה רק כעין הכשר להמצוות התלויות בארץ.. ובאמת לא כן הדבר. כי קדושת ארץ ישראל …דהיינו שעיקר קדושת ארץ ישראל היא הישיבה בה בעצמה וממילא נמשכות עם זה הזכיות של המצות התליות בארץ ..וצריך כל לב וכל רוח ונשמה של כל אחד ואחד מישראל להיות הומה ושוקק לבוא  להיאחז בארץ חמדה  כי עצם ישיבת  ארץ ישראל מצד עצמה שקולה היא כנגד כל המצות שבתורה. . '..כך היא המידה גם ביחש הפרט של כל יחיד ויחיד ,שמחויב הוא בוודאי בכל כוחו ואונו להוציא מן הכח אל הפועל את חיוב התשוקה לבוא להאחז בארץ ישראל ולא ישקע את עצמו בארץ העמים 'בגוים אין תורה'(איכה בט) 'וישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם (כתובות קי עמוד ב) 'ודומה כמי שאין לו אלוה (עבודה זרה ח עמוד א)כמה כפולה ומכופלת היא לאין שיעור וערך המצוה הגדולה הזאת ביחס אל הכלל! על כן בכל עת אשר אנו רואים שמתחילים ישראל לשום לבם לשוב אל ארץ ישראל והם מוציאים לפועל את תשוקת לבבם זאת במכסת נפשות ..    אנו מכירים בזה יד ד' שהואיל לזכות את ישראל במצוה גדולה הזאת השקולה כנגד כל המצוות שבתורה מצד עצם עצמותה.. שהמשכתם של ישראל לבוא לארץ ישראל היא הגורם היסודי לכל התשועות ולכל הקדושות אשר הוא יביא ממילא ..לקיום כל המצות שבתורה כולן ..במעלה קדושה מאוד שאי אפשר לחשוב על דוגמתה כלל בטומאת ארץ העמים..'

זהו המסר העיקרי בפרשת ראה: דרישת המעלה  העצמית  של ארץ ישראל  שהיא למעלה מקדושת המצות  ,ומקדושתה העצמית נובעות כל המצות. ולא הפוך!. וזאת אפשרי במלואה רק בכינון הקדושה הארץ ישראלית הציבורית בהקמת מדינה עם תורה ומצוה לאומיים  ולא רק בקיום   פרטית קהילתית. ולכן הפרשה וכל ספר דברים משה חוזר  על החשיבות של  מדינה ישראלית ושל מרכז,  הציבורירוחני בירושלים ובמקדש למדינה זו. וזה אפשרי רק אם ישראל. ידרשו זאת במאמציהם ולא יסתפקו בחיי גלות פיזיים ורוחניים  בחול או אפילו (אבסורד)במדינת ישראל ברצון של ניתוק של גורמים בן התורה והמדינה מכל הצדדים. וזה אולי מה שחלק מהציבור הישראלי רוצה; הבנה יותר לאומית חברתית מדינית של תורת ישראל. וכאן מקומם של חכמי ארץ ישראל בעלי הרזים..

רבי חיים בן עטאר הקדוש.: פסוקים לא לב.: 'כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר ד נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה . ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום. ' פירוש לפי שהמצות שבא לצוות עליהם הם תלויים בארץ לזה אמר להם שישמרו על דרך אומרו-ואביו שמר את הדבר ,והכוונה שיהו מחכים לעשותם..'

האם בהיסטוריה שלנו תמיד ציפינו לקיום קדושת המצוות הנובעים מקדושת הארץ? ואפילו היום האם אנו 'שומרים' ופועלים לשינוי תפיסתי בקשר למצות ולתורה שתהיה במקביל לקיום שלנו  גם  תואמת לחיי חברה כלכלה ציבוריים ועולמיים?

רבי יעקב אביחצרא . פיתוחי חותם.:' ראה אנוכי גימטריה פזר. רומז על הצדקה כמש פזר נתן לאביונים . דמדת צדקה מעולה עד מאוד דכתיב, בה וצדקה תציל ממות. והיא עושה עילוי לשכינה. שהשכינה נקראת צדק, דין קשה ועל ידי הצדקה ניתוסף בה הא ונעשית צדקה רחמים' . 

עשיית החסד החברתית בארץ ישראל דרך קידום השפע החומרי הקדוש ביסודו  בארץ, היא המפתח הראיה העל טבעית המצטיינת והחדרתה בטבע דרך  הצדקה .זוהי גאולת השכינה והחזרתה לציון . היש צדקה גדולה מזו להעלות את השכינה לציון בעלית היהודים חמדינת ישראל. ומשם לשגשוג הכלכלי רוחני לכל האנושות. זהו גודלם של ארגונים כגון קרן היסוד ועוד.. החזרת השכינה לציון דרך הוספת האות ה לדיו שהוא צדק.. ז כה דורנו במדינת ישראל..

'אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך אברכיך ד' בארץ אשר ד' אל-היך נותן לך נחלה' לרשתה.רק אם שמוע תשמע בקול ד אלוהיך לשמור לעשות את כל המצוה הזאת..- 'כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך אשר  נותן לך לא תאמץ את לבבך …לא תאמץ את ולא תקפוץ ידיך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו ..נתון תתן לו ..כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמור פתוח תפתח את ידיך לאחיך לעניך… בארצך.'

הכלי יקר: .ולמטה נאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.ואמרו חזל הא בזמן שעושין  רצונו של מקום  הא בזמן שאין עושים רצונו. והעד על זה  מה שאמר  אפס כי לא יהיה בך אביון  . רק אם שמוע תשמע  בקול ד רצה לומר אך ורק בתנאי זה .אבל מה שאמרו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ  צריך ביאור  מאי משמע שפסוק זה  מדבר בזמן  שאין עושין רצונו  ועוד קשה מהו נתינת טעם היא שאמר על  כן אנכי מצוך פתוח תפתח  מה קא משמע לן פשיטא שאם אין עני למי יתן..ועוד קשה למה התחיל  פרשה כי יהיה  בך אביון . בארציך.. והלא הצדקה חובת הגוף  ונוהגת  אפילו בחוץ לארץ .וכן מסיים את הפרשה  ולאביוניך בארציך. ובפסוק  כי לא יחדל אביון  אמר מקרב,הארץ  ולא אמר מקרב,ארציך.  אלא ודאי כך פירושו.שכל עניי ארצך ראוי להקדים לעניי חוץ לארץ וכל הפרשה  מדברת בזמן שעושין רצונו כמובן בלשוןמ רק אם שמוע תשמע..וכשאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארציך כל האחדים הללו מורים שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום . אז לא ימצא שם אביון… והוא בלתי שכיח… וכשאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדבר בחוץ לארץ והוא בזמן שאין עושים רצונו של מקום מאחר שלא עלו לארץ ישראל עם אחיהם כמו שנעשה בימי עזרא שרובם לא עלו מבבל ושם לא יחדל אביון מקרב הארץ היינו מכלל הארץ ולכן לא אמר ארצך. וכל הפסוק 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ הוא תירוץ על פסוק ראשון שאמר כי יהיה בך אביון בארצך .למה נקט בארצך והלא מצוה זו נוהגת גם בחול על זה אמר כמתרץ 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ דהיינו בחו"ל ותטעה לומר מאחר שעניי חוץ לארץ יבואו אליך מארץ רחוקה  .אין נכון לדחותם ויהו קודמים לעניי ארצך, על כן אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לעניך ולאביוניך  בארצך רצה לומר לכן אמרתי למעלה בארצך לגזור אומר  שהדין הוא עם עניי ארצך שהם קודמים לעניי חוץ לארץ אשר מקרב הארץ.ומה שנאמר על כן אנכי מצוך לאמר כי האמירה עיקר וטובה מן הנתינה .שהרי הנותן פרוטה  לעני מתברךמ בשש ברכותצ והמפייסו ביא ברכות .וזהו לאמר לו דברי ריציו ופיוס.ויש אומרים לאמור פתוח תפתח  שיזרז גם אחרים על הצדקה  ויאמר להם פתוח תפתח.'

וכאן מוסר השכל חשוב לכל עשירי עמינו שמטרתם החברתית העיקרית צריכה לתמוך אלא 'אל המקום אשר יבחר ד אלוהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה';  והוא  במדינת ישראל במקומות החברתיים הישיבתיים הדרושים לכך והנדרשים במאמץ על ידינו לפי  חכמים.וזאת לפני הצרכים שבקהילותיהם בחול זו הלכה וזו מטרת הפסוקים האלו..

'כי יהיה בך אביון מאחד שעריך בארצך'...

רבי חיים בין עטאר הקדוש:'..ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד ומיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבוא והוא 'מלך ישראל משיחינו' אשר הוא 'אביון' וכבר נמשל 'לעני' כאומרו עני ורוכב על החמור; ורמז הדבר אשר יסובבינו היות אביון. ואמר 'בך' , פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצו גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו מתאוה מתי יבוא לגאולינו.וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו  זל במעשה  רבי יהושוע בן לוי שכשראהו מלך המשיח  שאלו על ישראל שבעולם ואמר לו רבי יהושוע בן לוי כי הם יושביםמ ומצפים ביאתו  וכששמע  כן געה  החסיד  בבכיה רבהנ מתשוקתו לבוא לגאלם. ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ הקדושה… הוא תאב בדבר זה שהוא 'אחד שערך' שזה יספיק למלאות תאותו לבוא ברינה ואומרו בארצך העיר מקום תאוותו היא 'ארץ הקדושה 'אשר ד' אלוהיך נותן לך שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה 'חמדת הלבבות' .ויצו ד' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו אלא יתחזק בכל עוז למלא חשק האחד והמיוחד כי באמצעות מעשה בני אדם ופרט מצות צדקה תכונני.  וגמר אומר מסיבת  אחיך האביון שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית זה של משיח ד' ושמו חיים.'

דברי קדשו של רבי חיים בין עטאר הקדוש שמים את האחריות העיקרית של קידום  וזירוז הגאולה הפרקטית בהשגחת האל בידי המעשה האקטיבי של ישראל. זוהי הדרישה שבפרשה. המשיח תאב מלשון 'אביון' להחלטת הישראלי לפעול ולקדם את הגאולה ולא להיות פסיבי ולחכות למשיח בחוץ לארץ כדברי הרב 'הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה' ולא בשום מקום אחר ובוודאי אם הוא מחכה לנו כאן אז בוודאי הוא לא מחכה במדבר אלא בארץ כבר בנויה. הרב ניבא את התהליך שאנו בעיצומו! וישר כוח לכל התורמים לחברה ולתורה   בבנית  ארצנו על תמיכתם בבניית ארצנו   בתחומים אלו ועוד. כזכות לתמיכה נוספת  בפעילות של הישראלי.ובזאת הם מורידים את הצד 'האביון' מהתהליך  ומקיימים את 'הדרישה' של 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'. חיבור בן שבע הפטרות הנחמה מאחרי ט באב עד ראש השנה .הקדמת התשובה הלאומית לתשובה הפרטית בתוך תיקון כל העולם בראש השנה.

רבי צדוק הכהן מלובלין.פרי צדיק .מאמר א ראש חודש אלול.

'איתא בספר יצירה המליך אות י במעשה וכו..ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זכר ונקבה.הענין ידוע דהשם הקדוש  הויה ברוך הוא  מרומז בו העשר ספירות  ואות י מרמז על חכמה ואיתא בפתח אליהומ חכמה מוחא דאיהו מחשבה  מלגאו…ואמר שהמליך אות י במעשה  היינו שהמעשה יהיה על פי החכמה .ויד שמאל מורה  על פעולות  ההיפך מהטוב דבכל מקום  מורה ימין  על דרך הטוב  ושמאל על ההיפוך..וזה כוונת הספר יצירה דאף יד שמאל היינו פעולות שאינם מעשה המצוות  מכל מקום יהיו באות י היינו על פי החכמה…ממה שהיה כוונת הבריאה  שיהיה אומה ישראלית  שיכרו כוח מלכות  שמים שהוא מלך העולם. מזה נסתעף הגאות בהבריאה דכתיב בצלמינו כדמותינו. רק באמת נצרך הגיאות גם כן לעבודת ד..ובאמת כל העולם נברא בשביל ישראל..ישראל נוטריקון יש שישים רבוא אותיות לתורה. .זה,נראה כמו גאוה…רק,באמת נצרך לעבודת ד יתברך..

.ולכן בחודש אלול שהוא בא קודם חודש תשרי שאז זמן בריאת העולם שתכלית הבריאה  היה בשביל ישראל כמו שאמרו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית.נברא חודש זה באות י  שהוא מורה על חכמה וביד שמאל שיד ימין.  במצוות …אבל יד,שמאל שהוא מעשה  עולם הזה  יהיה על פי החכמה על ידי דברי תורה שיכנסו מקודם ללב…שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ואף עם הארץ שאינו יודע רק לקרות  קריאת שמע ..אם ישראל עושים תשובה נגאלין ותשרי הוא זמן תשובה. ורבי יהושוע ולא בכסף תגאלו לא בתשובה..דבתשרי עלה במחשבה להבראות  ובניסן נברא בפועל כמו שאמרו בתוספות ראש השנה כז….ואם יעשו תשובה יהיה ביאת הגואל במהרה בימינו בתשרי..ועל זה קדם  לו חודש, אלול לתקן מעשה יד שמאל על פי החוכמה המרונז באות י מהשם הקדוש..'ראה עוד מאמריו של הפרי צדיק על אלול ובחירת ישראל ומקום המעשים.

.הרב מלמד אותנו כאן את מרכזיות המעשה הרצוני של ישראל בפעולותיו בעולם הגשמי שהם גם חשובות ביותר וגם צריכים להיעשות בצד האות י המסמלת את החכמה האלהית הנובעת מהתורה.גם צד  העשייה הטבעית בעולן של השמאל שבאדם הנראה מנותק מהצד הימין של המצוות גם היא צריכה להיות מושפעת מהימין של האדם מצד חכמת התורה. זהו היעוד של הבחירה הישראלית על ידי האל כי ישראל צריך להביא את העשייה של העולם על כל מורכבותה להיות גם על פי המוסר האלהי.לכן גם היד שמאל הנקראת דוחה היד ימין מקרבת אותה למעלתה העצמית.וחודש אלול הינו התשובה להכניס את כל העשייה האנושית של צד שמאל לתשובה ולתיקון מעשי.וזו הקדמה לראש השנה שבו אם ישראל מצליח להיות העם המיישם את הקדושה בעולם המעשי החכמה בצד שמאל אז המשיח יתגלה בזכות המעשים ולא רק בחסד כמו שרבי אליעזר סובר שבתשרי יגאלו.זהו ההקבלה בן המעשה הישראלי חבחירה האלוהית.זו התשובה עם הבחירה וזו גם בחירת ירושלים עם הדרישה של הייזום האנושי לבניינה ולהתפתחותה.

שבת שלום חודש טוב ושנה טובה ומתוקה מאיר משה ואקנין בירושלים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

דילוג לתוכן