מאיר משה ואקנין vakninemm@gmail.com
אנו מתחילים לקרוא מהשבת את ספר ויקרא המוגדר על ידי חכמים בתור ‘תורת כוהנים’.
תורת כל עם ישראל שבהגדרתו ויעודו המקורי הוא ממלכת כהנים בכללותו כל אחד ואחד; ממלכת כהנים מול האומות וגוי קדוש פנימית לישראל עצמו כנאמר על ידי הרב אשכנזי.אלא שבעקבות צורך של הדרגה היסטורית של התפתחות ישנם כהנים ולווים בנפרד מן העם.היעוד הינו שכל ישראל יהיו כהנים כך היה ויחזור עם הבכור במשפחה שהוא היה בתפקיד כהן המשפחה. .
.אנו מתחילים תמיד את ספר ויקרא בחודש ניסן וסמוך לחג הפסח ובוודאי שחכמים תקנו את התאמת זמני וחודשי המועדים שהיו זמנים קדושים ומיוחדים מלכתחילה עם קריאת פרשיות התורה זאת עם כוונה עליונה.
.נציין כאן לימוד מרכזי של החכמים המובא גם על ידי הרב אשכנזי זצל: זמני של חודשי התהוות המועדים היו זמנים מרכזיים אשר היו ידועים כבר במסורת על ידי העם העברי צאצא עבר על ידי האבות.רואים אנו שאברהם ושרה ידעו על פסח כנאמר על ידי החכמים כשבאו המלאכים לבשר את לידת יצחק …נאמר גם בתורה שלוט הגיש למלאכים שבאו להצילו מצות אפה ויאכלו ורשי מציין שם שפסח היה חכמים אומרים שיצחק בקש שני גדיי עיזים מעשיו לברכו כי זה היה עבור קרבן פסח וקרבן חגיגה .אם כך ישראל במצרים ידעו את היות המצה מאכל יחודי למהות אירוע גאולי אשר הופך בפשטות המאכל את הגדרת העצמאות של האדם עם היותו כמצה בלתי תלוי בשום שאור תלותי כל שהוא חברתי פוליטי כלכלי או רוחני.המנהיגות בתחומים אלו מנהיגה להפוך את החברה לעצמאית ובלתי משועבדת זו תורת הכלל וזה אתגר!חכן ישראל לא הופתעו בציווי אכילת המצה הם וראשי דורם קשרו מה שכבר ידעו פרקטית עם המאורע ההיסטורי במציאות של יצירת מצרים כך לכל מועד .כך מביא בפירושו על ספרא דצניעותא על הזוהר הגאון מוילנא לגבי בריאת האדם שבשעה השבעית קם על רגליו לפי התלמוד והגאון עושה חשבון שזה תשח 1948 שבו תהיה גאולה! זה יום ההעצמאות זה כתוב במפורש התאריך בספרו נא ראו.ועוד מקורות.הואיל ויציאת גלות אדום האחרונה שלנו בקוממיות בארץ ישראל המתעצמת בחסד אל וביוזמת אנשיה היא לפי הגמרא תהיה מבחינת לא יאמר חי ד אשר הוצאתי מארץ מצרים אלא חי ד אשר הביא את ישראל מארץ צפון.וזה גדולת גאולת דורינו אשר אם לא מבינים את גודלה כל ליל הסדר אין לו משמעות תורנית .כי המטרה של הסדר הינה להשלים את היציאה מכל הגלויות סופית ואז פסח יהיה חג,שהצליח באמת.כל עוד זה לא מובן אז למרות הגאולה בדורינו שבה יש מליוני יהודים ומדינה עצמאית ותורת ארץ עשראל חוזרים על ליל הסדר בהגדה בכדי להבין את המטרה שהיא דורינו ובה אנו כאן וגם בכדי להסביר למסוםקי האמונה של הגאולה במה מריך להאמין
לכן הזמן של החודש והיום הוא המקור של האירוע ההיסטורי ולא הפוך זה הסד להתקדם ; .
ראשית נושא האכילה הינו האקט הראשוני שעליו צווה אדם הראשון: ‘ויאמר ד’ אל האדם מכל עץ הגן אכול תאכל’. לאחר מכן נוח נטע כרם בעת יציאתו מהתיבה. אברהם אבינו מציע לאורחיו סעודה, יצחק אבינו מבקש מבניו עשיו ויעקב לצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים בכדי שיוכל לברך את ברכתו לכל אחד מילדיו. וכך אנו רואים במשך כל התורה את נושא האכילה. נושא זה הינו חיוני ומהותי הואיל והוא מבטא את רצון הקב”ה שהאדם יוכל להתקיים רק בדרך זו שהוא ניזון למרות שהיה כדברי הרב אשכנזי אחרת.צורך האכילה של האנושות מבטאת את עובדת היות האדם נברא על ידי בורא הנותן לו את החיים יום יום .האכילה הינה תלות בבורא כנאנר על ידי המהרל קשר של העלול לעילה.זו נקודה יסודית המבארת שעיקר העבודה של הכהן במקדש הינה דגם הצרכנות הנכונה בקדושה. הכהן דגם האדם המושלם אוכל את הקרבן בזמן מוגדר ובכמות ובאופן מוגדר.צריכת האדם הישראלי דרך דגם הכהן במקדש ובכלל הינה צריכה עניינית מהותית עם צורך ומטרה.זו נקודת התיקון של האירועים הפיננסיים בעולם הכלכלי פיננסי היום בהודע לפשיטות רגל של מוסדות בנקאיים גדולים בארצות הברית ושוויץ: התנהגות של תאוה יתר על המידה שהובילה לצריכת יתר השקעתית באין חשיבה שהיא צניעות משבתית או יעד ומטרה להשקעה לצריכה.
.ספר ויקרא תורת הכהן הינו התיקון של בנית מדינה עם צריכה שיש לה מסגרת יעד שהיא הקדושה בכלכלה.צורכים בזמן מוגדר שעות מוגדרות ימים מוגדרים .זו מהות גם החג הנקרא בתורה גם חג המצות.המצה היא האכילה במידת הצניעות ההתנהגותית שזו מידה שגם העושר הנצרך לבנית ממלכת כהנים הינו באופי של צניעות גם אם יש חובה לרכוש גדול ביציאה ממצרים.רכוש הנקנה בתהליך התחלתי של אכילת לחם עוני דווקא מיתוך מידת העוני הלאומית והפרטית של חיים תחת שלטון זר לאומי ויצר רע של תאוה המרוקן כל, סיר הבשר. אלה המאפשרים יזום נקי , של פרוסת המצה העניה הנקיה מכל גאוה בתחילת ליל סדר למטרת השגת החירות , ועד לאכילת האפיקומן אכילת עושר שרק בתהליך של קריאת ההגדה עושר זה לא יזיק ויהיה בונה ולא עושר של תאוה בלי יעד המוביל להרס הכלכלה. צניעות מול תאוה.
זה עינין האלוהי כדברי המהרל העברי הקדושה הנבדלת כדברי מרן הרב קוק.
.ונשלמה פרים שפתינו.בנביא נאמר כי לא בקשתי ולא צוויתי את אבותיכים ביום הוציאי מארץ מצרים עולה וזבח. ישעיה .אבל ספר ויקרא הוא ציווי על הקרבנות?
.רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק מביא שחודש ניסן היא תחת סימן השיחה .הארי זל מביא שבגלות מצרים ובכל הגלויות הדיבור בגלות.לכן משה רבינו הגואל הראשון אומר שהוא ערל שפתים.ערלת הפה כמו ערלת הברית ברית המעור וברית הפה כמובא רבות על ידי רבי דוד אביחצרא בפירושו על התורה ספרו פתח האוהל ; הם תשתית כל מהותינו.דרוש תיקון של שני היסודות של הפה והברית לחזור לדיבור העברי המקורי הנבואי דיבור של הענין האלוהי מול כל העולם.דיבור הזה היה בגלות לא היה בנמצא עובדה שבכל גלות מצרים אין דיבור התורה לא מספרת מה קורה מסוף ויחי עד פעילות משה היזומה העצמית לשים סוף לגלות ולצאת מכל ארמונות הזהב הממולכדים של נשיאי העולם המובילים לאיבוד הדיבור הישראלי התורני האמיתי הנבואי שקים רק עם תורת ארץ ישראל.אי לכך מאז תחילת יוזמת משה אחר מיכן הקבה מתחיל לדבר שוב למשה. הדיבור האלוהי חוזר ומיד כי הגלות מסתיימת .ומיד עוד טרם היציאה ניתננת בדיבור החוזר את כל תשתית מצוות התורה והם מצוות ליל הסדר ההגדה מצה מרור פסח.
.לכן פסח היא הפה ששח אי לכך אנו מגלים בדיבור בכל ליל הסדר דרך דיבור מילות ההגדה שישראל חוזר ומדבר את הדיבור האלוהי לחירות עולם.
.לכן הקרבן עיקר העבודה בו הוא גילוי האחדות של כל ההויה בקדושה לאכול בקדושה.התנאי הוא אם יש במקביל תשתית של דיבור ישראלי תורני אמיתי דיבור של אנוכי ד אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לדעת כי ד הוציא אותנו ממצרים ומגלות אדום לארצינו היום. הוא המוציא ואין בלתו דרך כל שליחיו.ואז דיבור התורה ישמע באמת בכל בתי המדרש ובכל חיי מדינת ישראל.
אז המצה תהפוך מלחם עוני שהוא דווקא ללחם החיבור האמיתי להקבה הואיל והמצה היא בלי שמרים. ישראל הוא המעט מכל העמים כי ממעטים את עצמם למרות פעילותם זו מידה של הצטיינות.
לשמוע את הדיבור האלוהי דרך תורתו דרושה ענוה וביטול כל הגאוה הפסולה והחלפתה בגאוה להיות מלומדי תורת ד ומבוני ארץ ישראל ארץ אשר עיני אלוהיך בה .אז המרור הוא רק מאמץ האדם המגלה את יכולותו בהיותו בעל נשמה אלוהית בכדי להפנים ממש את אכילת המצה לחם האמונה כנאמר בזוהר..כך הפרי צדיק
אלא שהתורה בציונה את נושא האכילה בוודאי שמבחינת הקבה זו מלאכת קודש.
.רב שלמה אביטבול מגדולי החכמים במרוקו שנת.תקכ .פ
.הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא.
ואומר אני דאכילת מוציא וכל הסעודה מוכרח שיהיה זכר לגלות דמה שאכילה זאת היתה בזמן שהיו במצרים..וכאן הבן שואל מיד מה לנו ולצרות העוברות..די לנו להזכיר צרתינו שהיא צרה בגלות זה הארוך..כי השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל..רק מה שאנו רואים לעת כזאת ולשנה הבאה בארעא דישראל ותאכלו בטלי כסף..ולמה שיתחמץ לבם השואל על אומרו די אכלו אבהתנא בא להשיב הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כדרך עיקר שוב צרת גלות מצרים אדרבה נזכיר השעבוד מלכויות שחלף. אבל פה אין שייך להזכירו עדיין שיננו קהות.
.אמר עוד השתא עבדי בא לפייס עוד לב,העניים באמור להם השתא הכא עבדי כלומר הגם שיש לי לחם לאכול מכל מקום אחנו בגלות החיל הזה כמוני כמוך והטוב ההוא כלא חשיב כיון דהשתא הכא עבדי אך לשנה הבאה לארעא דישראל בני חורין ואז יהיו שמחים כולם שוין לטובה.’
זהו התהליך הנדרש מהיציאה של הגלות הלאומית והאישית של מצת הגלות העניה ההוםכת כל חיי הגלטת גם אם יש עושר שם לעוני מוגדר.ועד להצלחת השיחרור הכללי בארץ ישראל.וכל זאת דרך שלבי האכילה בסדר.
הציווי הא-לוהי הראשון לאדם מעת בריאתו הינו לגבי אכילתו ותו לא. זאת תורת האדם מצוות האכילה! אלא שהאדם צווה לצרוך בקדושה. בעצם פעילות האכילה של האדם הינה לעשות זאת בצורה נכונה ובעיקר מטרתה להכניס קדושה בחומר הטבעי של בריאת הקבה. העולם נברא עבור הנאת האדם אלא שהקב”ה מבקש מהאדם להעלות את כל החומר הטבעי של הבריאה לדרגת הויה אנושית. האדם צריך לאכול רק ממה שצווה ולא להיות נחותי דרגה של סגנון אכילה בהמית. ולכן ספר ויקרא המתחיל סמוך לפסח עוסק בקרבנות ובאכילתם על ידי הכהן ובעל הקרבן. הרב יהודה לאון אשכנזי היה אומר שהכהן הוא האדם המושלם הלבוש בבגד המושלם האוכל בצורה מושלמת במקום המושלם. הכהן בעצם מלמד את הישראלי ומתוך בית המקדש בירושלים ,אשר הוא מטרת יציאת מצרים ויציאה מהגלות האחרונה, איך צורכים נכון. מסכת פסחים עוסקת רבות בנושא בדיקת החמץ וסילוקו הקרבת קרבן פסח והאכילה של המצה ואכילה בליל הסדר. שלושה נדבכים שהם התשתית של גאולת מצרים ושל כל גאולה.
מסכת פסחים. דף מט-משנה: ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו...
וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש (שנפסל ביציאתו מירושלים) אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה (מקום מיוחד בהר הבית המיוחד לזה).
המשנה קושרת הלכתית את שחיטת קרבן הפסח בביעור מוחלט של החמץ. האכילה של חג הגאולה של היציאה מהגלות של קרבן הפסח הינה אכילה שחייבת להיות מנותקת מכל רבב של קשר עם החמץ כבר מבעוד יום מהיד בניסן בבוקר עוד לפני ליל הסדר.
הישראלי החוגג את יום עצמאותו הראשון בהיסטוריה מעלה את אכילתו לדרגה של קדושה שהיא מתנתקת עוד מהבוקר של ערב החג מכל קשר עם החמץ המסמל את היצר את השהיה הארוכה בגלות. אין לנו זאת בשום חג שמהות החג של ביטול חמץ מתחילה עוד מלפני הלילה. אין שום אפשרות להקריב קרבן הפסח אם עדיין החמץ המסמל את השאור שבעיסה עדיין בתוקף. וזו ההכשרה של האכילה בליל הסדר של קרבן הפסח שהיא אכילה של קדושת הגאולה. זו מטרת הקרבת הקרבנות ואכילתם האפשרות להעלות את האכילה לדרגה של קדושה. לכן הגמרא באותה סוגיה מדברת על קדושת האכילה.
גמרא: ‘ תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה… אמר רבי יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה ..ותנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום בסוך מחריב את ביתו… ותנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם ואם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור… ולא ישא בת עמי הארץ… תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף שכל העוסק בתורה מותר לו לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לו לאכול בשר בהמה ועוף..’ הגמרא בבירור מביאה את החשיבות של האכילה בקדושה בדיוק בסוגיה מדברת על החובה לאכול את קרבן הפסח רק אם חמצו נבער. ברור אז, שלתקופת חג הפסח החמץ מסמל את האכילה המנותקת ממהות הגאולה שהיא קרבן הפסח בירושלים. לכן קרבן הפסח נאכל רק בעיר המקדש ירושלים שהיא מרכז הקדושה העולמי.
הגמרא קושרת את האכילה בקדושה של התלמיד חכם לסוגיה העוסקת באכילת קרבן פסח רק לאחר השבתת החמץ. יש קשר הדוק אז בן האכילה בקדושה והמרכז של הקדושה שהוא המקדש בירושלים שרק בעיר ירושלים אפשר לאכול קרבן הפסח. ירושלים היא הדגם של הכנסת הקדושה בחומר העולמי. וזה הקשר המרתק שהגמרא עושה. דרך מדינת ישראל עם מקדש בירושלים אפשר לתת דוגמא של מדינה שכל כלכלתה והתנהגותה הפוליטית והחברתית הינה מבחינת צריכה שהקדושה. זהו המסר של ישראל לעולם אפשר לבנות מדינה שכל המערכות הכלכליות הם קודש. זה מטרת הקורבנות והאכילות של המצה וקרבן פסח.
לכן ברור שהקדושה מושגת רק בממד הציבורי בירושלים דרך ההקרבה של הפסח על ידי כל ישראל ואכילתו בליל הסדר דווקא בירושלים ולא בפריס או ברוקלין!
‘ונקדשתי בתוך בני ישראל. מניין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה .מאי משמע. דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא .אתיה תוך תוך. כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל . וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת. מה להלן עשרה אף כאן עשרה’. ברכות כא.א.
מרן הרב קוק: ‘תוכן הקדושה היא שיתרומם על ידי זה האדם אל רוממות השלמות לשום כל מגמתו לא לצרכי עצמו כי אם לכבודו יתברך של אדון כל העולמים וקדושתו.. והנה כל הזמן שיחשוב האדם רק להשלים עצמו. אפילו בשלימות רוחנית אין זה בכלל קדושה… אמנם הקדושה האמתית שלזה צריך שישים האדם כל מעיניו הוא השלמת רצון קונו… עיקר העבודה הרוממה הוא להשלים את הכלל ולזכותו ולהטיב לו בכל הפרטים. ומי ששם העבודה הזאת נר לרגליו כל ימיו הוא באמת מתעלה לקדושה כי אין מגמתו אהבת עצמו. על כן אין היחיד אומר קדושה. כי היחיד אלולי שיש נושא לזכותו להתרומם למעלת הקדושה על ידי הרבים שבידו להיטיב להם… אי אפשר שיתעלה לקדושה. על כן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה שהוא התחלת הציור הרבים והכלל. וביותר יש בזה הכרה לקדושתו יתברך… על זה אי אפשר שתתגלה קדושתו יתברך באמת ביחש לעבודת ד’ כי אם ברבים..‘ עין איה ברכות ג.מ.
דבריו הקדושים של הרב מתארים את מהות לימוד הגמרא על הגדרת הקדושה והיא עבודת הכלל. אין קדושה ביחיד לכן אין קדושה בלא כלל בלא עם בלא ארץ ישראל ובלא תורה ממלכתית היוצאת מציון ממקום אכילת קרבן הפסח שהוא קרבן יחיד הנאכל בחבורה בציבוריות והנקרב בירושלים. לכן אין טעם לפסח בגלות. האם לומר את ההגדה בליל הסדר הקדוש בממד הציבורי הירושלמי של המקדש, בעבודה פרטית בגלות? האם יש בכלל הרגשה של אפשרות של קדושה בגלות כל השנה ובפרט בחג היציאה מהגלות בפסח. הרי ההגדה מתחילה לפי המשנה מתחילה היו עובדי עבודה זרה אבותינו ועתה קרבנו המקום לעבודתו. איזה עבודה? קרבן הפסח בירושלים. וחכמים גזרו טומאה על אויר ארץ העמים. וכל הדר בחול דומה כמי שאין לו אלוה. כי אין אפשרות להשיג קדושה שהיא רק עבודת הכלל ואין ציבור כדברי הרמב”ם רק בארץ ישראל.
רבי רפאל אבן צור מגדולי חכמי מרוקו מפאס,.פירושו על הגדת פסח..’
כרםס יחץ.השמיענו דאם מקדש עצמו במותר לו לא יבוא לידי עבירה דעריות .דאם מה שמותר לו מקדש עאכו שלא יפע בעריות .וזה יביאנו לגדולה כיוסף דנטר ברית קודש והכל יקראו לו אדון וזהו כרםס לשון כר לשון אדנות כדרזל עפ כר נרחב וםס פירוש דקא מפרש מאיזה סיבה יקראו לו אדון היינו שיזכה לעושר ויותר פס ידו לעניים ולאבויונים .’
.זו בדברי הרב מטרת יציאת מצרים בנית בית של קדושה ושליטה עצמית והכנעה של היצרים ההורסים את כינון זוגיות בקדושה שזו תשתית של כל הגאולה.ורק אז יוכל האדם להתקדם ולקדש את כל הצריכה ולבנות חברה מוסרית של עושר עם צניעות.
המהרל מפראג דברי נגידים על ההגדה.
‘ארבע כוסות חכמים תקנו אותם להיותם שתיה של מצוה ולא תהיה כמו שאר שתיה.ובמדרש אמרו ארבע כוסותצ נגד ארבע לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם והצלתי ולקחתי ..כאשר בא לגאול אותם התחיל באחרון והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים זה נגד העינוי שהיו משועבדים בהם. אחכ אמר והצלתי אתכם מעבודתם זהו ההוצאה מן העבודה אחר שהציל אותם מן העבודה אמר וגאלתי אתכם זהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ואחר כל זה שגאל אותם אין זה רק הוצאה מרשות מצרים אבל חסר עדיין להם החיבור בהקבה ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם שתהיו לי.ולפיכך כאשר באה ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור שזה מורה על עצם הגאולה באה ההוראה עוד,בד כוסות על מדרגה יותר עליונה .כי ההפרש בן האכילה והשתיה כי האכילה יותר גשמית מן השתיה בפרט היין . נבדל מחומר וגסות. לפיכך באה שתית ארבע כוסות על מדיגת הגאולה שהיא יותר עליונה .כי ישראל ביציאתם ממצרים דומים לולד היוצא לאויר העולם אבל אלו ארבע לשונות הם באים כאשר נשלם הגאולה ונגמר דומה לולד שכבר נולד ונמצא בעולם ואחכ נשלם צורתו דבר,זה יותר מדרגה עליונה ויותר,שלמות. ארבע כוסות יש להם מדרגה יותר עליונה מן האכילה..אם כן למה אינם מן התורה זה לא יקשה לך כלל מפני שעיקר הנס הוא עצם היציאה לפי שהוא הנס והפלא עצמו מכל מקום בענין המדרגה והמעלה אינה חשובה עוד כל כך הגאולה בעצמה שהיא היציאה ממצרים בלבד כמו המדרגה השניה שהוא סדר הגאולה.וסדר המושכל שלה מופשט מן הגוף לגמרי אלו ארבע לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי מורים סדר הגאולה שהיתה מסודרת ממנו יתברך בציור המושכל בהסתדרות אלוהית. ..וסוד הזה מבואר בתורה ונהר יוצא מעדן להשקות ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים . כל דבר בעולם הנבדל כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן כדהוא בא לעולם הטבע שהוא עולם הריבוי יפרד לארבעה ראשים.זהו נגד הפירוד והריבוי שהוא בעולם הרבוי .אמנם כוס חמישי הוא רשות . מכל מקום מצוה יש בו..כי הכוסות האלו באים על תכלית מדרגת הגאולה..
לשון שלישי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה והרביעי ולקחתי לי לעם אמרו בן שלישי לרביעי לא ישתה הטעם שני הדברים אין הפסק ביניהם לכך גאל השית את ישראל להיות להם לאלוהים והם יהיו עמו. דבר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר אני ד אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם והוא יהיה לאלוהים וכן בכל מקום מזכיר כך ודבר זה יסוד האמונה ואף בתחילת הדברות אמר אנוכי ד,אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יציאת מצרים שיהיה השי לאלוהים לישראל.ואי אפשר שיהיה פירוד והבדל ביניהים למי שמבין סודות התורה. ‘
כל מילה בלימוד המהרל דורשת לימוד עמוק וזה מעבר לכתב זה.עיקר הגאולה בדברי קדשונשל המהרל הינה היציאה הפיזית מהגלות ולא שום דבר אחר בשלב ראשוני.לכן המצה היא מהתורה כי זה הדבר שבלעדיו אין שום אפשרות להתקדם במעלה הגאולה של שלביה המחזירים לישראל את תפקידו של ממלכת כהנים .לכן שתית כוסות היין הם התוכן האמיתי, של לאחר היציאה הנחוצה הפיזית לקוממיות במדינה עברית; אשר יאפשרו את תוכן מטרת היציאה שנהיה מדינה קדושה השייכת לקבה ושכינתיה ולא מדינה ככל הגוים. הכוסות הם מן החכמים כי דרושה יוזמה של מנהגי והדור עצמו רצונית של חיבור לגאולה של רצון להיות בתור התהליך שיאפשר את העמקת הגאולה מבסיסה דל היציאה להצקת תוכן התורני בגאולה זו.זו תורה,שבעל פה .לכן בימנו שחזרנו לארצינו אנו באחדות ארבעת צידי העולם על ידי הצד החמישי שותים כסברת רבי טרפון בירושלמי את הכוס החמישי בתור חובה של מצוה כפסק המהרל בהגדתו.וכך םסק הרב הראשי לישראל הרב גורן זצל לאחר מלחמת יום הכיפורים. זו כוונת המהרל כוס חמישי מצוה.
ושתית כוס החמישי מביאה כל אחד להיות הוא עצמו דרך החיים של ארץ החיים המגלה את זהות כל יהודי ומאפשרת לכל אחד בארצינו להיות עם אפשרות של אחדות כל ההפכים כל ההשקפות.זה כוס החמישי האקטואלי כל כך במדינת ישראל היום! כמובן שדרושה כינות הדדית ולא רק אינטרסים אשר,אין להם שום קשר עם אידאלוגיה או דמוקרטיה .
צדוק הכהן מלובלין , פרי צדיק .פסח מאמר א… ‘ בחג זה יש אכילת מצוה שמברכין עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו שמכניס האכילה קדושה .ואכילת שבת אף שהוא גם כן אכילת מצוה מכל מקום אין מברכין עליו. מה שאין כן אכילת פסח שהוא קרבן והוא סעודתא דמלכא..וכן בא מצוה ראשונה בתורה באכעלת פסח אכילת מצוה שבא לתקן הקלקול של אדם הראשון שהוא שורש הסתת הנחש להכניס תאוה באכילה ובא ממות הםסח לצקן הפגם ובזמן הזה שאין לנו פסח יש,אכילת מצוה מצה ומרור שמברכין עליהם אשר קדשנו במצוותיו וצונו .וכן מתחחה אתא סנהדרין לח אדם נברא בערב שבת כדי שיכנס לסעודה מיד. אכילת שבת בא לתקן מה שפגם אדם הראשון באכילה אדם הראשון היה מצוה וכמו דכתב בעל עשרה מאמרות. דמצות עשה של אדם הראשון היה מכל עץ הגן אכל תאכל והוא קלקל ולא קים מצות עשה זו ויקוים לעתיד..ואכילת שבת אך שהוא,מצוה מכל מקום אין מברכין עליו אף שבא לתקן את הפגם שבאכילה..אבל ביציאת ממרים שכבר העה אומה שלמה דקבלו עול מלכותו אז בא המצוה באכילה שמכניס,קדושה ומתקן שורש הפגם.
.ובא המצוה באכילת ירקות שזה היה קללת אדם הראשון כמו שאמרו פסחים קיח.זלגו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו.. אבות דרבי נתן הגירסא כיון ששמע אדם הראשון ואכלת את עשב השדה נזדזעו אבריו אמר לו קודשא בריך הוא הואיל ונזדזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם הואיל והזיעו פניך תאכל לחם על ידי היגיעה..כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת..שקודם הקלקול היה אכילת אדם רק מפרי העץ בלא שום יגיעה ואף חיטה מן אילן היה..
. ובא התיקון בחג זה באכילת ירקות שהוא בא על ידי הקללה ואכלת את עשב השדה וכאן אוכלים אותו בקדושה ומברכים עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור שאף זה שהיה הוא כדי שיהיה טוב מאוד. דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא זוהר אדרבא אכילת ירקות שבא על ידי קללה היא קדושה ומכניס עוד קדושה לגוף ומברכין עליו אשר קדשנו במצותיו.וכן יש מצוה באכילת מצה שהוא לחם וכן בזמןמ שבית המקדש קיים היה מצות אכילת פסח שהוא בשר
… וכל ג הדברים שבאו בחג זה במצוה וקדושה לגוף הם דברים שלא היה רשות לאדם הראשון לאכול, הירקות הוא רק על ידי הקללה ואכלת את עשב השדה ומצות לחם הוא גם כן לאחר הקלקול שקודם היה.אכילתו .. רק מפרי העץ . וכן פסח לא הותר לאדם הראשון אכילת בשר,כלל . ‘
הרב הקדוש מברר לנו שהאכילה בסדר הינה החזרה של האכילה הקדושה של האדם בגן עדן והיא תיקון של ההידרדרות באקט האכילה מהפרי עד הירקות ועד הלחם. וכל זה מתוקן על ידי האכילה בקדושה של המרור והמצה. תיקון מתוך הירידה .ואכילה זו הינה קדושה כי היא באה להוציא אותנו מהאכילה הפרטית של הגלות לאכילה הקדושה של המימד הציבורי הלאומי בליל הסדר בירושלים. היש אז, ליל סדר בגולה? לכן אנו בצפון אפריקה מתחילים את ההגדה באומרנו בשמחה ענקית ובניגון יחודי בביהלו יצאנו ממצרים הלחמא עניא בני חורין.
המצה היא תיקון זיעת האף של האדם כאשר הוא עמל להרבה דברים מיותרים לכן המצה היא האכילה של מה שצריך ותו לא המרור הוא המאמץ שבא מיתוך הירידה שבאכילה בהמית עשב השדה וקרבן הפסח הלאומי מתקן את יעוד העלאת בשר הבהמה למעלה.
.ויקרא .תורת כהנים. אכילת מצה בפסח מרכז פעילות ישראל.אכילה בקדושה.ירושלים מרכז העולם עם מובחר האדם הכהן עם ההתנהגות החומרית הקדושה של הכהן.דגם למדינה העברית.
.בפרשת ויקרא מצויין שהכהן בקרבן מנחה כל השנה אכל מצות.נאמר גם בפרשת צו.
.שרה אפתה מצות למלאכים שבאו לבשר את לידת יצחק זה היה ביום טו בניסן , לוט אפה מצות למלאכים .יעקב בקש לאכול בשר לברך את עשיו וזה היה בפסח.אז למה דווקא בליל הסדר אנו מברכים על אכילת מצה .ברכה שיחודית רק לפסח שמברכים מן התורה על אכילה ! ראה פרי צדיק.
.המהרל בפירושו על ההגדה דברי נגידים ובספרו גבורות ד מביא שהמצה נקראת לחם עוני.איך יתכן בזמן עשירות של היציאה מעבדות המצרים מכל הגלויות אוכלים לחם עוני? .
ומלמד אותנו את מהות הגאולה והיא: המצה היא רק קמח ומים מבלי תלות בשום חומר אחר מבלי שאור.העני דווקא במצבו אינו תלוי בקנין להגדרה חברתית.הוא עצמאי במישור החוסר תלות בשום גורם.המהרל מסביר כאן שהעניות הינה מצה של צמצום פרסונלי של התנהגות חברתית עצמאית אשר מתנתקת מכל שיעבוד זר לאומי פרטי או אפילו פולחני.העשירות הינה חשובה עובדה שיצאו ברכוש גדול ממצרים.אלא שהיא אמורה להוביל לעשירות עם מידה של עניות.עושר עם צניעות .עושר כלכלי חברתי מדיני אלא עם מאפיין של חוסר תלות בסקרי דירוג העושר או החברה שיש,להם מקום אבל הם לא היעד של העושר לכן בגאולה הראשונה המצרית וכל הגאולות הלאומיות והפרטיות מהותם הינה מצה לחם עוני עמידה עצמאית מחשבתית כלכלית תורנית פסיקתית לאומית בלתי תלויה בשום גורם חיצוני או פנימי באדם.המצה היא כדברי מרן החידא ניתוק מהמותרות.מידת עניות הינה אופי עברי שמעביר אותו את כל ההיסטוריה והוא נצחי.כי העניות ההתנהגודית הינה האפשרות להתחדש ללמוד מהשני להיות בענוה של לימוד מהחכמים .להתאים את ההתנהגות לדור הגאולה.
.עני חשוב כמת אבל הוא חי? לכן העניות בדברי ההמהרל היא מידה.כך אנו מתחילים את הסדר,בשבירת המצה לשניים.השבירה היא ההליכה בראש מורם לדרך חדשה דרך שהקבה מבקש מאיתנו .תהיו גאולים עצמאיים משפיעים במידת הצניעות דבעושר דווקא.
כך מביאה הרבנית נגר מבית המדרש לבנות מגדל עוז בהגדה שהוציאו .שדווקא בעקבות שישראל היה בעוני הסכים לצאת למדבר ממצרים אם היו בעושר היו נשארים בפריס ברקלין לונדון..
.מידת העניות דוחפת ומאפשרת את הרצון לשינוי לגאולה .ראה היסטוריה..ובוודאי שזו ההתחלה שצריכה להוביל לאכילה מיתוך עושר,ותענוג של האפיקומן .הובלה למדינה עשירה עם כהן בקדושה.
תגובות