מאיר ואקנין – vakninemm@gmail.com
שתי פרשיות אלו עוסקות ביסוד היסודות של מהות ישראל ותורתו והוא הקדושה מהות נשמת ישראל ופועלו בעולם המושג אך ורק דרך הכלל הישראלי. זהו מטרת ועיקרון כל התורה לימודה וישומה דרך ההלכה של תורה שבעל פה החלת קדושה בעולם הגשמי. לכן
. ‘וידבר ד אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת להם קדושים תהיו כי קדוש אני ד אלהיכם.’ ד פונה לכלל ישראל כשהפרט יכול להשיג קדושה אך ורק בתנאי שהוא שזור בתוך הכלל ולא נבדל מהציבוריות העברית.מהות זו מחוייבת להיות נלמדת עוד יותר בארצינו עם האירועים האחרונים של כמה גורמים המקבילים לדתן ואבירם יועצי פרעה המנסים לחבל בכל מאודם בעזרת כסף וזהב של עבודה זרה של עגל הפירוד בכלליות ישראל אשר הושגה בעמל רב,מאוד במדינה ישראל לאחר פירוד הקהילתי בגולה של עם מפורד ומפוזר כנאמר המגילת אסתר. ישנם גורמים אשר חושבים שהכלל זה רק הם והם מנתקים את מהות כלל ישראל ומהות תורת ישראל הכללית מהציבוריות הישראלית.המספר ברחובות הוא לא הקובע! הם מעוניינים בארץ מתייונת חלילה אשר אין לה קשר עם התנך . במקביל יש גורמים הלכאורה נקראים דתיים הנמצאים בארצות הניכר במרכזים המתיימרים להחליף את ירושלים חלילה ואשר אין להם שום קשר עם ארץ ישראל מבתרים את הכלל בהיטמעות בניכר או עם פסיקה הלכתית מחמירה באויר טומאת ארץ העמים מבדלת ולא אחדותית. לכן מתוארת עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים בירושלים מצוות קדושת הארץ, חיוב התנהגות בקדושה בה ומצוות יסודיות כגון ואהבת לרעך כמוך שהיא יסוד כללי מובהק. גם נושא האכילה בקדושה בארץ ישראל.ולא בכדי פרשיות אלו תמיד סמוכות לחג העצמאות .
‘כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו’.פרשת אחרי מות פרק יח פסוק ג
.רבינו שלמה אפרים.רבה של פראג במאה ה17.פירוש כלי יקר על התורה.’כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ..’
‘…והכתוב מאשים את ישראל על אשר בקשו לישב ישיבה של קבע במצרים כמו שפרשתי למעלה סוף פרשת ויגש על פסוק על פסוק וישב ישראל בארץ גושן שבאשמת ישראל מדבר והאשימם אלהים על שבקשו לישב ישיבה של קבע במקום אשר אמר אלהים להם כי יהיו שמה גרים ולא תושבים .וכל זה עשו בעבור שהיו אדוקים בגלולי מצרים כמו שנאמר ביחזקאל ואודע להם בארץ מצרים וימרו בי ואת גילולי מצרים לא עזבו וכן פירש רשי פרשת בא שהיו באותו דור רשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלושת ימי אפילה. ועל זה נאמר כאן כמעשה ארץ מצרים ,כאותו מעשה שעשיתם בארץ מצרים,ומהו המעשה הרע אשר עשיתם אשר ישבתם בה,שבקשתם בה ישיבה של קבע מצד שחשקה נפשכם בגילוליהים …לא תעשו עוד כאלה לבקש ישיבה של קבע בין עם סורר ההולכים בדרך לא טוב פן תלמדו ממעשיהם ..וכמעשה ארץ כנען היינו שהוא מאשים את ישראל על שמאסו בארץ הקדושה אשר היתה חביבה על האבות והמה מאסו בה עד אשר הוצרך הקבה להביאם שמה בעל כורחם שלא בטובתם .וזהו שנאמר כמעשה ארץ כנען היינן שהוא מאשים את ישראל על שמאסו בארץ הקדושה אשר היתה חביבה על האבות והמה מאסו בה עד אשר הוצרך הקבה להביאם שמה בעל כרחם שלא בטובתם .וזהו שנאמר כמעשה ארץ כנען כאותו מעשה שעשיתם בארץ כנען ומהו המעשה אשר אני מביא אתכם שמה .כי עיניכם רואות שאני מביא אתכם בעל כורחם ..המרגלים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה הנשים היו מחבבות את הארץ והאנשים שנאוה וכך הוצרך הקבה להסיבם דרך המדבר ים סוף שלא ישובו למצרים…ומכל זה ראיה שמאסו בארץ הקדושה הנבחרה מימות האבות למקום קדושה וטהרה ורוב מצוות התורה תלויות בארץ .ובכל אלה מאסו ישראל עד אשר הוצרך הקבה להביאם שמה בעל כורחם ולישא אותם על כנפי נשרים כאשר ישא האומן את היונק אל המקום הזה ועל ידי סיבוב,מדברות שלא יהיה להם מקום לחזור..לא תעשו כאן אלא תלכו לרצונכים אל המקום אשר אמר האלוהים כי זה המוכן לשמור כל משפטי ד וחוקותיו ובחוקותיהם לא תלכו …ועל אחרון אחרון שזרזם לילך אל הארץ קדושה כדי לקיים המצות התלויות בארץ על זה אמר את משפטי תעשו כי המה משפט אלהי הארץ ‘
דברים הקדושים והמדהימים של רבה של פראג הכלי יקר מתורתו הקדושה והכללית מרימים את הכל איסורי העריות לרמתם הכללית לאומית שהיא בעצם התבוללות בעקבות הישארות בארצות העמים יתר על המידה למרות שאלפיים שנה האחרונים הם ימות המשיח וזמן זה הוא ניתוק מהאומות וחזרה לארץ ישראל.כמאמר המהרל שעדיף עם זכות ישראל ולא לחכות לבעיתה של סיום האלפיים שנות משיח.ראה נצח ישראל.בספרו..והיא ביקורת חריפה על חוסר היוזמה בהיסטוריה של העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל .מדינה שהיא האפשרות היחידה של קדושת ציבור קדושת כלל ישראלית ואז באמת איסורי העריות ימשיכו מהאיסור הפרטי לתיקון ציבוריות קדושה ממלכתית ישראלית .בעצם זו היתה מטרת הציונות !.ולכן הקשר עם פרשת קדושים.
‘דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני ד’ אלהי-כם’.
רבי חיים בן עטאר הקדוש. עלה ממרוקו לירושלים במאה ה-18.
‘…ואולי כי דווקא בני ישראל הוא שישנם בבחינה זו מה שאין כן אומות העולם .לו יהיה שיפרוש אדם עצמו מבחינת העריות האסורות לו או אפילו שאינם אסורות ..אף על פי כן מושלל הוא מבחינת הקדושה ולכן אמר “אל בני ישראל” ..’
.אשר על כן בא במאמר ד כאן וצוה בנעימות אמרי קדוש קדושים תהיו שיקדשו עצמן במעשים אשר באה עליהם המצוה לעשותם שלא יעשה הדבר לתאות הגשם ולהשלים החפץ ..יעשנ הדבר בקדושה וטהרה כמו שמתעטף בציצית…ולאיש כזה קדוש יאמר לו..
.עוד ירצה קדושים תהיו כמלאכים הנקראים קדושים ..ולצד שהקדוש ברוך הוא השרה שכינתו בתוך בני ישראל ועשאם בני פלטין שלו במקום המלאכים ..’
דברי הרב מתארים שהמושג קדושה הוא פנים ישראלי ציבורי ואין לו קשר עם הציבוריות הגוית. ולכן תפקיד.ישראל להוות מדינה קדושה בכל המערכות הגשמיות שלה וללמד את עמי תבל שאפשר חיי חברה מדיניים אישיים זוגיים כלכליים קדושים זה אומר עלייה של כל המרכיב האנושי זוגי מדיני לחיי עומק טוהר צניעות ולשימוש במטרייה לחיים צודקים ומהותיים. זו הקדושה הממלכתית שרק ישראל יכול לגלות דרך מדינת ישראל לעולם .וקהילה חלקית בגלות לא יכולה להשיג זאת.לכן כל מצוות בפרשת קדושים קשורים לארץ ישראל שרק מיתוך עפרה הקדוש אפשר להיות בן תורת הקדושה הכללית היא המסגרת הכוללת את העם ואין בלתה התורה נמשכת מקדושת קיומה בארץ ולא הפוך! כאמור עי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצל המצוות תלויות בארץ ולא הפוך! .מכאן קדושת הימים של יום הזיכרון לחיילי צהל שמסרו נפשם על כלליות ישראל חג העצמאות קיבוץ הגלויות הכללי והילולת רבי מאיר בעל הנס אשר התנא מקור תורה שבעל פה המשנה שהיא היא מיתוך תורה שבעל פה המקדשת את כל צדדי ההויה מיתוך ארץ ישראל.
הילולה רבי מאיר בעל הנס .יד אייר פסח שני הנחגגת בה על ידי עדות צפון אפריקא והחסידים.וזכיתי בה ובעזרת רעיתי לעשותה שנים במרכז ירושלים וכך להמשיך את מסורת סבי מיר ואקנין ואבי שמעון ואקנין זל שעשומאותה בקזבלנקא עם מאות אנשים רבני העיר ונציגי המשל.והנה התורה חזרה לאכסנית ירושלים בה.. המיוחד שמאפשר קיום קרבן פסח במועד אחר דלא ניסן עצמו.זו תורת היוזמים שבאו למשה שנהפכה לתורה חדשה .זו תורת רבי מאיר במשנה שכללה גם את מהות עשיו שקדשה שהוא בא מנירון קיסר וגם את תורת רבו שפקר אלישע בן אבויה.זו הכנסת כל הכוחות בקדושה .תורת בעל התשובה אשר אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד בה .פרי צדיק.
רבי מאיר אשר לימד ספרי ‘ כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר כל העם היושב בה נשוא עון.’
.ספרי האזינו’ רבי מאיר כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם הבא.’
.פסח שני.פרשת בהעלותיך.במדבר ט ה יב.
‘ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ד במועדו בתוך בני ישראל…ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ד לכם.. דבר אל בני ישראל לאמר איש איש,כי יהיה טמא או בדרך רחוקה. בחדש השני בארבעה עשר יום בן הערבים יעשו אותו..
פסח שני מצוה יחודית שבזמנה יד אייר חלה הילולת רבי מאיר בעל הנס ובוודאי שבדברים עליונים של ציון הילולת התנא המועד אינו מקרי.
.רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק .פסח שני. מאמר א.
.’זוהר איש איש תרי זמני אלא איש דאיהו איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה..דבר אחר טוב איש דא צדיק..נאמר איש איש ב פעמים אלא איש ב,פעמים איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה היינו עד השורש עליון . גם עשיו נקרא איש . הוא משורש ראשית הקליפה נקרא מלכות הרשעה . אמר בזוהר הקדוש ועד איש איש דיתחזי למהוי איש והוא מסאב גרמיה..וזה ענין שהפסח נקרא קדושה דלעילא וזהוא איש דאיהו איש שראוי לקדושת הפסח ואחר כך אמר או בדרך רחוקה בגין דבר נש דמסאב גרמיה מסאבין ליה לעילא..קרבן פסח ראשון בזמנו מורה על קדושה דלעילא שקשור בשורש בכתר עליון..כיון מתקן גרמיה הא ירחא תנינא..
.זהו שכתב בזוהר הקדוש דדא סליק ולא נחית כמו שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו למי שזוכה לפסח ראשון בזמנו..מה שאין כן בפסח שני נחית מעילא לתתא כתשרי שהוא עי תשובה שימשיך אליו קדושת השם יתברך..
.מאמר ג.’זוהר הקדוש מתמה אי רזא דפסח שלטא בניסן איך יכולין אילין דאסתאבן למעבד בירחא תניינא דהא איעבר זמניה..והנה האנשים שהיו טמאים לנפש היו אנשים צדיקים גמרא סוכה כה או שהיו מישאל ואלצפן או שהיו נושאי ארונו של יוסף והיו פטורין מן הדין מפסח ראשון..מה לחצם לקרב לפני משה עה בצוחה רבה..אך צעקתם היה כי המה היו משתוקקים מאד לקיים מצות הקרבת הפסח בזמנו בתוך כלל ישראל ועל זה הצר להם מאוד שלא זכו לגשת לקודש בתוך כלל ישראל במועדו….וכך היה כי פעלו בתפלתם התחדשות הדין מהקרבת פסח שני המרמז כי יש תקוה לכל נפש מישראל אפילו לטמא ודהיה בדרך רחוקה במזיד ..עושה פסח שני..
.וזמן הקרבת פסח שני הוא ביום ראשון מספירת הוד המרמז על תורה דבעל פה ..הנה ידוע כי בליל הראשון של פסח . והיה אתערותא דלעילא מצד השם יתברך להזריח בלבות ישראל אור קדושתו יתברך בבהירות גדולה..אחרי זה נסתלק אותו אור ונשאר בלבות בני ישראל תשוקה לאותו אור..לספור שבעה שבועות כנגד ז מידות בכדי שניטהר נפשותינו מצד אתערותא שלנו שנהיה מזוקקים שבעתיים עד חג שבועות..אהרן הכהן מדת הוד הוא כנגד תורה דבעל פה ..וגם בירבעם שבא מזרע יוסף היה בו התפשטות מתורה שבעל פה …ומאביה בנו יצא משיח בן יוסף..ומדת מלכות דוד המלך עה מלכות פה תורה שבעל פה..
.פדיון הבן בפסח שני.: פגם הברית..’התיקון בשלימות בזה יהיה בעת שיתבטל המיתה מן העולם שהיה מסיבת פגם ראשון .ובפרטות בעולם הזה מי דמברר עצמו בזה נקרא חי ..ענין פסח שני מרמז על תשובה ותיקון בשורש שזדונות נעשין זכויות ..עיקר טומאה הנדחה לפסח שני הוא רק בטומאת מת ..ענין טומאת מת שבא מפגם ראשון שהביא מיתה לעולם..גם כשמבטלין איזה מצוה לצורך מצוה אחרת על כל פנים נעדר האור מצוה ראשונה..אם היה התיקון בשלימות לא יארע לעולם להתבטל משום מצוה..ומימלא האנשים ההם כשנזדמן כזאת לפניהם לבם מתמרמר מאד למה אירע להם..ובאמת גם ממשה רבינו עה נעלם תוכן ענינם ..המה פעלו תיקון לזה על ידי שבירת לבם המשכת התורה פרשת פסח שני ..דייקא על פרטי נפשות שהמה רחוקים בנפשם מבחינת כלל קדושת ישראל..
.קדושת פסח ראשון הוא מתתא לעילא דסליק ולא נחית ופסח שני נחית מעילא לתתא דנחית ולא סליק..קדושת פסח מצרים הוא רק מכוח אתערותא דלעילא ..פסח שני אתערותא דלתתא..בנפשו שנתרחק מאד מכלל קדושת ישראל התיקון להיות נתקן הכל בשורש..והנה הל יום שמפסח ראשון עד פסח שני המה שייכים לקדושת הפסח …מכאן ולהבא פסקה החררה ניתן להם מן הכנה לקבלת התורה..בפסח שני מתחיל ספירת הוד מדת אהרן ענין המשכת הקדושה מלעילא..התקדשות האדם מצידו להתקרב לקדושה..
.חודש נקרא זיו ענין הזיו וההוד של קדושת ישראל תיקון הברית שנאמר ביוסף יפה תואר חודש אייר נגד מידת יסוד..’
תורתו של רבי צדוק מלמד אותנו על מהות התיקון הכללי של הטמאי לנפש שרק הם בשבירת לבם יכלו להביא לתיקון כל מהות הקשר האנושי בהויה העולמית מבחינת יזום קשר מן האדם לבוראו עי בקשת עשיית מצות קרבן פסח במועד אחר מניסן.זו תורה שבעל פה של היוזמה האנושית אשר חידשה הלכה מכוח נושאי ארונו של משיח בן יוסף שגם הוא מבחינת תורה שבעל פה. למרות הירידה מן השייכות לכלל ישראל בגאולה בניסן הצליחו בעקבות הרצון להיות שייך לכלל ישראל שזו שייכות לגאולה לאפשר דווקא את הגאולה והשייכות לכלל ותיקון פגם הברית והמיתה על ידי רצונם העז להמשיך את תורת קרבן הפסח גם מיתוך מניעים וקושי במועד אחר . זה חידוש יחידימבכל התורה כי הם אפשרו את צירוף גם המאחרים להיות בציבור בשעת הגאולה.אם תהיה כינות מצידם יוכלו להצטרך גם ביד אייר.דווקא אז זמן חודש אייר מיועד לאפשר המעבר בן גאולת ניסן לקבל התורה.לכן הילולת רבי מאיר בעל הנס שהוא תורה שבעל פה המאפשרת את הכנסת האור האלוהי בתוך מורכבות העולם הזה .זה רבי מאיר שקידש גם את יון ותורת רבו לכן לא ירדו חבריו לסוף דעתו ולא השאיר שום ערך בחוץ.כי דעתו היא מבחינת סוף בהתכללות כל הצדדים המורכבים. לכן ה אייר כח אייר הם בדורינו חג העצמאות ויום ירושלים כי הם לקראת סיום עקב המשיח לקראת סיוםמשדת אלפים שנות ימות המשיח כך אם נוריד 172 מששת אלפים אנו בשנת תשח כך לפי הרב אשכנזי זל.
אייר הוא האיחוד בן ניסן לסיון אז הוא המרכז ולכן פסח שני המתקן את פגם המיתה שבאה בעקבות הריחוק ולכן מרוכזים בו חג עצמאות הילולה רבי מאיר לג העומר הילולה רבי שמעון בר יוחאי.זה חודש של הגאולה הבאה מתורת הסוד שראתה את קדושת חודש,אייר .
וכך הרב אלקלעי.1798.1878.סרייבו.מכדולי חכמי הספרדים ומקובל גדול.ספרו פתח כחודה של מחט.דברים שצוטטו בסיפרו של הרב יואל בן נון נס קיבוץ גלויות.
‘…אבל התשובה הכללית ..שישובו ישראל על ד אלהינו לארץ אבותינו .כי הדר בחול דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי) ..תשובה הכללית הזאת ציוו אליה כל הנביאים כמו שכתב הרמבם .כל הנביאים ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה התורה שעתידין ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין .רוצה לומר תשובה כללית שישובו ישראל לארץ הקדושה.’
כדאי לקרוא את הכל.
לכן זה ההבדל בן תשובה פרטית אישית קהילתית וזו היתה בגלות .אבל תשובה של עם שלם תשובה כללית זה רק לגבי תשובה שהיתה על חוסר היוזמה לשוב לארץ.ואז התנועה הציונית איפשרה את התשובה הכללית שעליה דיברו הנביאים הגמרא הרמבם הכלי יקר שהבאתי רבי חיים בן עטאר הקדוש ועוד. לכן הסמיכות של פרשת קדושים לחג העצמאות שהוא תשובתינו הכללית בחזרתינו לארצינו כולנו.
הפרי צדיק.האדמור מלובלין. (מאמר ב בפרשת קדושים.}
” קדושים תהיו.פתח הפרשה שיוכלו לתקן שורש הקלקול של הנחש באכילה …ואחר כתוב ואת שבתותי תשמורו שהוא תיקון הפגם באכילה שעל זה באה מצות שבת ..מועיל כל אכילת שבת בקדושה לתקן כל פגם האכילות… שאם היה אדם הראשון ממתין עד השבת ואכילת שבת הוא מסיטרא דעץ החיים . אז אף אם היה אוכל מעץ הדעת טוב ורע היה טועם רק מהטוב שבו.”
זה ממש ההמשך של דברינו למעלה .קדושה היא תיקון של חיי מדינה של ציבור כללי בארצו.ולכן זה תיקון האנשות הכללית הוא תיקון האכילה הראשונה של אדם הראשון תיקון האנושות בהקמת אנושות שעולמה הגשמי הצרכני כלכלי הוא הוא הקדושה האמיתית כשהוא מופעל בצניעות ובעומק.אז לפי זה אנו ממש בדרך מאז הקמת מדינת ישראל ובמיוחד היום לאור ההתפתחויות של החברה הישראלית והמדינה בהרבה תחומים מעשיים למרות הקשיים הנראים.!.
‘קדושים תהיו.פתח הפרשה
כלי יקר :‘פרט כל עדת כי אין עדה פחות מעשרה ואין דבר בקדושה פחות מעשרה, על כן אמר כאן דבר אל כל עדת בני ישראל אל כל עדה ועדה שיהיו קדושים על ידי שהם מותרים לכל דבר שבקדושה אשר בו מקדשים שמו יתברך, וזהו שנאמר ‘כי קדוש אני .’
רבי דוד אביחצרא אחיו הבכור של הבבא סלי ספרו פתח האוהל.:’אך כשיפרדו איש מעל אחיו הגם שנקהלו יחידי סגולה קהל ועדה שהן המה שיוכלון שאת לקבל ממשה מסיני..אפילו הכי לגבי משה שאני שאנם בסגולת ברב עם הדרת מלך רק ואך כשכלם כאחד טובים וזהו דבר אל כל עדת …והגם שסגולת הקדשה היא לעדת ישראל ביתר שאת אפילו הכי ברב,עם הדרת מלך שאני שבכלל מאתים מנה..’
רשי: מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה’
הרמב”ן מתאר את ‘קדשים תהיו בתור המצווה הזו הכללית שנהיה פרושים מן המותרות .
התורה מודיעה לנו שישנה ייחודיות לעם ישראל בתור כלל והינה ‘הקדושה’ לכן כאן העם מוגדר בתור ‘עדת ישראל’. מיתוך מהות קדושת הכלל הצדיקים מקבלים ערכם במקביל למאמץ האישי.וכך במסגרת מדינה עברית תוכל לצאת למציאות את יתרון העם כולו ביחד בכל המערכות הקדושה הכללית ולא רק המעלה האישית.וענקי עמינו הנקראים קדוש כי הם השיגו את דרגת קדושת הכלל בעצמם הם השיגו את כל המימדים הם יחידים השיגו את היחידה.. מהו מושג הקדושה ולמה הוא שייך אך ורק לכלל .?
מרן הרב קוק: ‘פרשת קדשים נאמרה בהקהל, כי כוח הקיבוץ התמידי בא מקדושה שקועה בכלל .אבל היפוך הקדושה היא אהבת עצמו ,מושך כל אחד לעצמו ,וסוף ‘שיתפרדו כל פועלי אבן ‘וזה גם כן קדושת השבת שנאמר בו ‘ויקהל משה’, מפני שבאומות העולם כך האהבה הפרטית מביאה לאגודה ,על כן הם מתגדרים בחופש פרטי .אבל בישראל האגודה בנויה לאהבת הטוב הכללי, והטוב הכללי אינו נמצא כי אם בסידור הציבורי ,ראשים ואלופים ,על כן תקוותינו למלך ונשיא ‘ודוד עבדי נשיא להם לעולם’; להורות על תשוקתנו אל הטוב הכללי שהוא היושר האמתי ובו אנו מוצאים ענוגינו גם כן’ (אוצרות הראיה ב 171).
הרב מניח כאן יסוד מוסד של הייחודיות הישראלית: הכלליות. הכלליות בעמינו נובעת מקדושה עצמית השייכת אך ורק לעצם ההתאגדות. הציבוריות הישראלית הגדרתה היא קדושה. קדושת הכלל לא נובעת מריביו אישים קדושים, אלא הציבור, הכלל, בהיותו כלל הוא קדוש. הגדרת הקדושה הינה הגדרת כלל ישראל.
הספורנו: ‘אחר שהשרה שכינתו בישראל לקדשם לחי עולם כמו שהייתה הכוונה באומרו ‘ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ובאמרו ‘כי אני ד המעלה אתכם מארץ מצרים’,
כדברי הרב קוק ‘היפוך הקדושה היא אהבת עצמו אבל בישראל האגודה בנויה לאהבת הטוב הכללי’ ‘לא תקום ולא תיטור את בני עמיך ואהבת לרעך כמוך אני ד’.
מרן הרב קוק :‘הסיבה שחסרה בבני אדם אהבת רעים באמת… עיקרה היא אהבת עצמו שעוברת כל גבול ובאה מפני חוסר הבנה, שבהרגשה אינו מרגיש כי אם את עצמו ואינו משתמש בשכלו להשכיל שתנאי המציאות שווים לו ולזולתו… צריך לצייר שכך יש מעלות גם כן בכל מצב ומצב וכל אחד מוצא את עצמו מועיל בעולם לפי ענינו… למשל חברו שאינו חכם אין בו מעלת החכמה, אפשר שיש בו מעלת הנדיבות שאין בי. שבכללות יסוד החיים ואהבת החיים וצרכיהם הכללים אין הבדל בנו ובין זולתו, ואפילו אם יהיו נבדלים במעלות רבות בחכמה אין זה נוגע לעצם החיים וזכות החיים. שעיקר שלמות של מציאות חן בעיני ד’ תלוי רק בשלמות הלב וטהרתו, וזה אין כל אדם יכול לדעת מטמוניות של חברו. שיש שלפי ערכו וחכמתו ומצבו, לבבו טוב מאד לפני ד’, כיון שאין ביכולתו להשיג יותר, והשלם ביותר אנו יוצא ידי חובה. על כן ראוי לכל אדם, אפילו הגדול בחוכמה ובכבוד, שיחשוב כל אדם שהם בני מעלתו ושווים לו לעניין לכבדם ולאהבם ביותר’.
הקדושה הנובעת מהכלליות הינה ההיפך המוחלט של האגוסנטריזם האישי.
ההסתכלות הפרטית על השני נובעת מאהבה עצמית יתירה הדואגת רק לעצמו ולמשפחתו המצומצמת.
בוודאי שהאדם צריך לאהוב את עצמו את ייחודיות פרטיותו הערכית את משפחתו וחוגו. הבעיה מתחילה כשזה מגיע להפרזה ורק לדאגה עצמית ולשיפוט השני רק לפי משקפיו הפרטיות. לכן אהבת השני הינה ראשית כל ההערכה של יעילות כל אחד לפי פעילותו העצמית לחברה. אנו לא שוללים אף אחד אך מקצוע אף השקפה למרות שיכולות להיות חילוקי דעות לגיטימיים.
לכן הכור המבחני לכלליות ולאהבת השני הינה בזוגיות וחכמים אומרים ש’ואהבת לרעך’ כמוך זו אשתו.
‘בצדק תשפוט עמיתיך’
מרן הרב קוק: ‘מפני שישנם בעולם אנשים בעלי ייאוש וספק המדברים תועה על ההשגחה העליונה ומוצאים בעולם רעות רבות. כי באמת הייאוש וההשקפה בעין רעה על המציאות והביטחון וההשקפה בעין טובה. הדבר תלוי בתכונת הנפש הטובה היא אם רעה… כי המסתכל בעין טובה ימצא באמת את הצדדים הטובים שמחייבים אותו להכיר טובה ולקנות אהבה וקורת רוח מבעל הבית. אבל האורח הרע מחפש צדדים להקטין את הרושם הטוב ואם ימצא צדדים ליחשם לרע מיחסם.
על כן יהיה בטוח כי הכול נעשה לטוב… וממילא ישמח בחייו ויהיה עובד ד באמת ובו טוב על הבריות‘.
ראית הטוב של המציאות ושל האחר היא אכן בוחן הבריאות הנפשית של האדם ולכן בחינה זו יכולה להימצא רק באישים אשר מבינים את חשיבות האחר ואת מרכזיות וקדושת הכלל וטהרתו בעם ישראל. וכמו שקדושת הכלל נמצאת רק בעם ישראל ונובעת מקדושת ד’ ,כך היא מושג עליון הדורש הרבה לימוד ומאמץ .
כי אין קדושה בראיה צרה על המציאות ובאהבה עצמית יתירה שהיא הבסיס לכל תחלואי החברה האנושית ובעיות הפרט.
רבי צגייר עשוש זצ”ל מגדולי רבני ג’רבא בטוניס שעלה לארץ לבאר שבע נפטר בשנת תשמ”ה .
‘וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו ג שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל’ –
‘ולפי עניינו אפשר לפרש הכתוב הנזכר שרומז לנו שאין לנו חס וחלילה, לבזות שום יהודי בכלל אפילו אותם שאנו רואים בהם שאינם שומרים על הדת… שאף על פי שחטא ישראל הוא, וגזעו קדוש משורש אבות הקדושים. ואם נאמר שיש להם (לציונים החילונים) רק מצוה אחת שמוסרים עצמם על הצלת אחיהם ישראל ועל ישוב ארצנו המולדת, זה מספיק ודי להם להכריע נגד כל חטאיהם. וזה כוונת הכתוב ‘כי תבואו אל הארץ’ כשיגיע הזמן שתבואו אל הארץ בקיבוץ גליות, שיבואו כל ישראל לארץ המולדת ארץ אבהותם, אז ‘ונטעתם כל עץ מאכל’ צריכים אתם לקבל ולנטוע כל מין אדם מאחיכם הנדמה לעץ ואין לחלק בין זה לזה. וזהו כל עץ מאכל’ שיש בו ניצוץ וגזע מישראל ומוסר עצמו לקדושת ד’ ולהצלת אחיו עם ישראל, נקרא עץ מאכל’. (בספרו דורש טוב לעמו).
בספרו וירא פנחס: ‘אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני’ ויש לרמוז שבשנת ‘תשכ”ח’ (1967) הוא זמן גאולה… וזהו אם אשכחך לא יותר משנת תשכ”ח ימיני’.
רואים אנו את החשיבות שהרב נתן לעוסקים עם הכלל לחלוצים שמסרו נפשם על כלל ישראל ובניית המדינה, הם בעצם עסקו בקדושת הכלל בקדושים תהיו מעצם העשייה עצמה ולא קשור למשמעותה הרצונית. המסירות נפש על הכלל הנובעת מאהבת השני ומאהבת עם ישראל וארץ ישראל שנשכחה מאתנו בגלות .בגלות הייתה אהבה עצמית קהילתית כי היינו פזורים.
לכן, אותם המדברים סרה בגאולת מדינת ישראל בוודאי נגועים באהבת עצמם ולא מצליחים להתעלות לאהבת הכלל שעוברת אך ורק דרך מדינה ישראלית שכולם יושבים ופועלים בה.
פרקי אבות פרק ג משנה יז.
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה …אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח’
המהרל ספרו דרך חיים עם אבות:’..ואמר שאם אין תורה אין דרך ארץ כי דרך ארץ שהוא לפי הנהגת עולם אין לזה קיום אם לא נמצא בו תורה כמו שתמצא בכלל העולם שאם לא היתה התורה לא היה קיום לעולם..כי התורה היא השלמת הנהגת העולם הטבעי..דרך ארץ הנהגת סדר עולם והתורה הוא הנהגה אלוהית שהיא למעלה מהנהגת העולם..הנהגת התורה היא משלמת הנהגת העולם הזה הטבעי עד שעל ידי שניהם תושלם ההנהגה לגמרי..לפיכך אם אן דרך ארץ שזהו כאשר יש בו הנהגת העולם בשלימות אין תורה כי צריך שיהיה קודם המקבל בשלימות ..כי דרך ארץ שהוא הנהגת סדר עולם הוא קודם לחכמה אלוהית ואם לא ימצא הקודם לא ימצא אשר הוא יותר עליון במעלה שהרי דרך ארץ קודם לגמרי אל התורה כמו שמצינו בבריאת העולם שהרי כו דורות קדמה דרך ארץ את התורה…אם אין תורה אין דרך ארץ רל שאין קיום לדרך ארץ דכבר קנה..אם אין קמח אין תורה אם אין פרנסת הגוף שהוא קודם אין כאן תורה שהוא פרנסת הנפש..אעג שיש,לו לחם לאכול אם אין לו קמח בכדו צריך הוא לדאוג על פרנסתו ולעשות מה שאפשר לו לעשות עד,שיתפרנס…אין לומר אם אין חיטין אין תורה . כאשר יש,לו קמח לכמה סעודות למה ידאג אבל כאשר,אין לו קמח בודאי דואג על פרנסתו ..’
פרקי אבות פרק ב’ משנה ב’:
‘רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים.’
המהר”ל בספרו דרך חיים על מסכת אבות:
‘..כי רבן גמליאל בא לומר כי אף הדברים שהם מילי דשמיא כמו התורה, אל יאמר האדם די לי בעשייתם ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ולפיכך יעלה על דעתו שלא יפנה אל הנהגת העולם לעשות מלאכה , ולכך אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שלא ישנה סדר הראוי רק שיהיה קודם דרך ארץ ואח”כ התורה. כי קדמה דרך ארץ לתורה. אבל אם עוסק בתורה בלבד מאחר שאינו עוסק להשלים את עצמו דבר שהוא צריך לגופו גם כן אפשר שימצא חטא ועוון כי צריך לעסוק בהשלמתו של אדם שהוא כולל הגוף והנפש. וזהו האדם שהוא מחובר מגוף ונפש משלים עצמו. שיהיה האדם עמל בשני חלקים אלו אשר יש לאדם. וצריך שיהיו שניהם בעמל לצאת לפועל מצד גופו כאשר עמל בדרך ארץ ולהשלים נפשו בתורה ואז גופו מסולק מן החטא. אבל אם אין שניהם בעמל סוף ימצא היצר הרע באחד מהם .’
דברי קדשו של המהר”ל מפראג מלמדים אותנו על החיבור ההכרחי והמהותי בין הגוף והנפש בין המלאכה והתורה ומבלעדי שילוב זה ימצא חטא גם בלומדי תורה בעקבות הניתוק בין פעילות בעולמו החומרי של הקב”ה ובין העולם הרוחני. וזהו אסון!
ולכן המשנה ממשיכה בנושא העוסקים עם הציבור. המהר”ל: ‘ולפיכך מחבר לזה כל העוסקים עם הציבור דהיינו עם הכלל אינו דומה למי שעוסק בדבר פרטי שהרי זה מתעסק בדבר כללי. שיש להיטיב עם הציבור מפני שהם כלל ודבר זה הוא לשם שמים, כי הוא השם יתברך עם הציבור .’
זו תורת המהרל המלמדת על השלימות האנושית אשר לא אפשרית מבלי עמל המלאכה ועמל התורה אם חסר אחד מהם זו לא שלמות גם אם האדם בתורה דווקא הוא צריך למלאכה …זה קידוש השם…וכך התורה הציבורית של הכלל המקיפה את הכל בארץ ישראל.ובוודאי שזה דורש עמל כי זו אחריות להיות שלם ולהכניס את שלמות האלוהית שבראה את החומר והרוחניות בעולם ביחד.זו הגאולה העברית מדינה קדושה עם ברכה של עמל מלאכה המאפשרת את תפקיד הרוחני של ישראל כלפי העולם דרך תורתו.ובגלות החומר המדיני היה בידי הגויים וכך השחיתות גברה.
הרב אשכנזי בשיעוריו על הספדו של הרב קוק על הרצל: ‘יש שהצד של ‘הנפש’ מתוקן והוא הפעילות לבניית הגוף הלאומי ויש ‘שהרוח’ מתוקן והוא הפעילות עבור התורה. ראשית ‘בעלי הנפש’ קודמים. התשתית הלאומית קודמת לתשתית הרוחנית בתהליך המשיחי. ותפקיד המשיח הוא לאחד בין אנשי הנפש, הציונים החילונים העוסקים בבניית הגוף הלאומי ואנשי הרוח העוסקים בבניית הרוחניות’.
אז אנו צריכים לאחד בין הגוף והנפש הפרטית ובין הנפש והרוח בכלל בעם ובמדינה. וכל זה יכול לקרוא אך ורק ביציאה מהאהבה העצמית המופרזת ומהאינטרסים האישיים ורק דרך אהבת השני והערכת פעילותו הנחוצה לבנית העם והארץ. ומבלעדי בעלי הנפש שבונים מדינה התורה לא יכולה להתקיים והיא תורה תיאורטית.
‘ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה’: זהו כלל של גדול בתורה. וזו תורתו של רבי מאיר בעל התורה שבע”פ כולה תלמידו הגדול של רבי עקיבא ורבו של רבינו הקדוש: ” כל הדבר בא”י וקורא ק”ש שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם { “ספרי” פרשת האזינו}
תגובות